מעשה רקח/ספר תורה/ז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
מצות עשה וכו'. סנהדרין דף כ"א מימרא דרבא וכו'. והקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו בספר עץ החיים פרשת שופטים וז"ל וליתא דבפ"ג דנדרים דחו זו וילפינן מלמען תהיה השירה לעד עכ"ד. וט"ס הוא וצ"ל פ"ד דף ל"ח דאיתא התם אמר רבי יוסי בר חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו וכו' ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' מתיב רב חסדא ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודא למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פלפולא בעלמא ע"כ ופירש רש"י כתבו לכם אלמא שניתנה נמי להם לישראל למען תהיה לי לעד שילמדו כל התורה וילמדו אותה אלמא לישראל נמי ניתנה פלפולא בעלמא להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונהג בו טובת עין ונתנה לישראל ע"כ.
ולענ"ד נראה דלא קשה מידי משום דהגמרא מתחילה הוה בעי לדחויי דאין להוכיח מקרא דועתה כתבו לכם את השירה הזאת שר"ל כל התורה לאותובי ארב חסדא דאימא דהשירה הזאת ר"ל שירת האזינו לחוד אמנם כדמותיב מאידך קרא דמוכח מיניה להדיא דשירה ר"ל כל התורה כולה מעתה ה"נ קרא דועתה כתבו לכם את השירה הזאת ע"כ היינו כל התורה כולה וא"ת דמ"מ רבינו הו"ל לאתויי קרא דלמען תהיה לי דמוכח טפי אנפשיה ליתא דמהך קרא ליכא למילף מצות עשה וגם רבא יליף לה מהך קרא גופיה בפ' כה"ג דף כ"א וכן העתיק סמ"ג וסמ"ק ז"ל עיי"ש.
שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. עיין להרב מהור"י בי רב ז"ל סי' ס"ב שהשיב בפשיטות שאין לברך שום ברכה על הכתיבה ודי כשקורא בו ברבים ומברך ברכת התורה והסכימו עמו הר"ש בן עזרא והר"ש אלגזי והר"י בן גאמי"ל ז"ל עיין עליהם והרא"ש ז"ל כתב דבזמן הזה מצות עשה לכתוב (או לקנות) חומשים ומשנה וגמ' ופירושיהם וכו' כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל וכו' ואסור למוכרם וכו' ע"כ ופי' דבריו הרב ב"י ז"ל דבא לומר דגם זה בכלל המצות עשה וכו' ומ"מ עיקר המצוה לכתוב כל איש מישראל ס"ת וכו' כדקאי קאי עיי"ש.
לפי שאין כותבים וכו'. הקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו שם וז"ל ועוד קשה דכותבים התורה חומשים כמ"ש פ' הניזקין ופי' שם הרמב"ם וכו' ע"כ נראה דכוונתו להקשות לטעם דיהיב רבינו דעל כרחך קרא דועתה כתבו לכם את השירה הזאת היינו כל התורה כולה תדע דקי"ל שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ולזה הקשה נר"ו שאין זה הכרח דהא קי"ל כותבים את התורה חומשים וא"כ אימא דכוונת הכתוב לומר שיכתבו אותו חומש שזאת השירה בו לבד ואם לזה כיון לענ"ד נראה אין זה קושיא דמאי דאמרינן כותבים התורה חומשים לאו היינו חומש אחד לבד ותו לא אלא ר"ל כל החמשה חומשים דוקא תדע שרבינו פסקו לקמן הל' י"ד וכתב ע"ז דאין בו קדושת ס"ת ואם כוונתו לחומש אחד לבד מהיכא תיתי שיהא בו קדושת ס"ת אלא ודאי כדאמרן וקמ"ל דאע"פ שהם ה' חומשים כל התורה כולה אין בו קדושת ס"ת כיון שלא נתפרו יחד והכי מסתברא דהא קי"ל תורה חתומה ניתנה וחומש אחד לבדו אסור ועיין בגיטין דף ס'.
ואם כתבו וכו'. מנחות דף ל' א"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני אמר רב ששת אם הגיה אפילו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו ופי' התוס' ז"ל דהגיה אות אחת קאי אלקחו מן השוק דוקא וכ"כ הרא"ש וסמ"ג ז"ל וכתב הדרכי משה בשם המרדכי ז"ל שכן עיקר והרב ב"י משם הנמוקי יוסף כתב דיש למדת הרחמים לומר כמו שתיקן זה כך אם היה מוצא טעיות רבות היה מתקן אותם ע"כ. ושורש תיבת הגהה כתב הרב מעדני מלך ז"ל בשם ר' אליהו המדקדק בס' התשבי שהוא לשון נוגה ואורה ואני שמעתי שהוא לשון הסרה כמו כאשר הגה מן המסילה אלא שמה שנקראים גם כן הגהות מה שכתובים בגיליונות הספרים שמתחדשים או מוסיפין דינים או ביאורים כמ"ש גם כן שם בתשבי הוא מסכים יותר לפי' הר' אליהו אע"פ שיש לי לצדד ולומר דגם הם נקראים הגהות לפי שכוונתם להסיר המכשולות שהיה אפשר להבין מתוך הפנים בפנים אחרים ממה שהוא ע"כ.
ב[עריכה]
והמלך מצוה עליו וכו'. משנה בסנהדרין דף כ"א והקשה מרן הקדוש וז"ל ומ"מ צ"ע למה לא כתב רבינו שאותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה כמין קמיע ותולה בזרועו כדאיתא בברייתא שכתבתי גם מ"ש ומגיהין אותו מספר העזרה צ"ע מנא ליה ע"כ ולקושיא זו מצאתיו מבואר בירושלמי פ' כהן גדול ומשם למדו רבינו וכבר ראו אור עיני כבודו של מרן הטהור בפ"ג דהלכות מלכים ושם ראיתי שנתקשה קושיא ראשונה גם כן והניחה בצ"ע. ואפשר שרבינו סובר דמתני' לא ס"ל הכי כיון שלא ביארה כן וס"ל כאידך מאן דאמר דאיתא התם דדריש קרא דשויתי ה' לנגדי תמיד כדרב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו וכו' ובזה כיוונתי לדעת גדול הוא הר"ש אלגזי ז"ל בספר רצוף אהבה.
ועוד נ"ל הכרח לרבינו שבתוספתא שם איתא וז"ל יוצא למלחמה הוא עמו נכנס הוא עמו יושב בבי"ד הוא אצלו נכנס לבית המים ממתנת לו על הפתח וכן דוד אומר שויתי ה' לנגדי תמיד ר' יהודה אומר ס"ת מימינו ותפילין בזרועו ומשמע דר"י פליג את"ק ופסק כת"ק כדרכו הטוב וכמ"ש בהך מתניתין כת"ק ומה גם דסתם מתניתי' מסייעתו כאמור. שוב חיפשתי ומצאתי למהרש"ל ז"ל שמחק הך דעושה אותה כמין קמיע וכתב דאין כאן מקומו עיי"ש. ובהך ברייתא איתא דאין רשות להדיוט לקרות בו ויליף לה מדכתיב וקרא בו הוא ולא הדיוט ולא ידעתי למה השמיטה רבינו דאף דבגמ' לא הובא דין זה מ"מ אין במשמע שיחלוק עיי"ש דף כ"א.
ג[עריכה]
יהיה עמו תמיד וכו' עד או לישן על מיטתו. בגמרא שם לא הביאו אלא נכנס לבית המרחץ ולבית הכסא ורבינו כתב מסברא דגם לישן על מטתו אסור שמא יפיח או דבר אחר והוי זילותא טפי ונכלל בבית המרחץ ובה"כ שאמרו בגמרא. אמנם מאי דאיכא לאתמויי טובא על רבינו דמאין הוציא דבלילה פטור מהס"ת דבגמרא ליכא אלא במקום שאין ראוי כגון בית המרחץ ובית הכסא ובתוספתא הנזכרת משמע להדיא שגם בלילה חייב בס"ת שאמרו שם פכ"ג וז"ל זו שנכנסת ויוצאה עמו לא תכנס עמו לא בבית המרחץ ולא בבה"כ שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגומר במקום הראוי ליקרות בו והלא דברים ק"ו ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי צבור נאמר בו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה כיוצא בו יהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו' וכן הוא אומר והגית בו יומם ולילה והרי דברים ק"ו ומה וכו' ע"כ וכן הוא בירושלמי שם משמע להדיא דאין כאן מקום פטור לא ביום ולא בלילה ומסתברא דיותר מחויב בלילה מביום שהרי אמרו ז"ל לא איברי ליליא אלא לגירסא וקרא כתיב וקרא בו וכו' ועוד מצאתי דבר זה מפורש בספרי הובא בילקוט פרשת שופטים וז"ל והיתה עמו וכו' ימי חייו הימים כל ימי חייו הלילות ע"כ אם כן איפה מנא ליה לרבינו ז"ל לפטור המלך מהס"ת בלילה וראיתי לסמ"ג עשין כ"ה ובס' קריית ספר ז"ל שהעתיקו כדברי רבינו ותמהתי על המראה. ואפשר בדוחק דכיון דבלילה איכא למיחש שמא ישן ויפיח וכמ"ש התוס' פרק כיצד מברכין דף מ"ד ד"ה ולבני מערבא וכו' דאף לדידן דקי"ל לילה זמן תפילין מ"מ אין מניחים אותם גזרה שמא יפיח בהם להכי החמיר רבינו בענין זה דאף שהוא פסק לעיל פ"ד דלילה לאו זמן תפילין מ"מ גבי ס"ת דליכא מיעוטא י"ל כמ"ש התוס' ומ"מ צריך לי עיון טובא. ושוב עלה בדעתי דאפשר דלילה לאו דוקא אלא ר"ל לישן ואכתי קשה דהול"ל כשישן דהא ביום נמי איתיה.
ד[עריכה]
ספר תורה וכו'. סוף פ"ק דמגילה דברי שלום ואמת אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה ופי' רש"י כאמיתה של תורה כס"ת עצמו שירטוט הלכה למשה מסיני ע"כ ואיתא נמי בירושלמי ומדרש ומסכת סופרים אמנם ר"ת הביאוהו התוספו' פרק הקומץ ס"ל דס"ת אין צריך שירטוט ומפרש כאמיתה של תורה דהיינו מזוזה וההוא ירושלמי ומדרש ומסכת סופרים מפרשם לענין שירטוט העליון דאסור לכתוב ג' תיבות בלא שירטוט והסכמת הפוסקים כדברי רבינו והיא שיטת הרי"ף והרא"ש שאם לא שירטט כל הס"ת הוא פסול ועיין להרב ב"י יו"ד סימן ער"א.
מקצתו על הגויל וכו'. ירושלמי פ"ק דמגילה כדברי רבינו וכמ"ש הרב ב"י שם והובא גם כן במסכת סופרים פ"ב וכתב הט"ז ז"ל הטעם משום דמחזי כשני ספרים.
כתיבה מתוקנת וכו'. שבת דף קל"ג זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכו' כדברי רבינו.
יניח בין כל תיבה וכו'. ברייתא בהקומץ דף ל' ושאר דברי רבינו מבוארים במסכת סופרים פ"ב. והריב"ש בתשובה סי' רפ"ו כתב דאם נמצא בס"ת אויר מלא אות אחת בין פסוק לפסוק ברוב הספר אין לפוסלו בכך עיי"ש.
למשפחותיכם תלתא זמני. שם וכתב הגהות מיימוניות בשם הר"ח דהיינו שיעור טפח וכתבו עוד בשם ר"ת דהיינו דוקא בכתיבה דקה אבל בגסה הכל לפי הנוי דג' למשפחותיכם מכתיבה גסה הוא יותר מטפח ודעת רבינו שסתם נראה שהיא כדעת התוספות דף ל' ד"ה כגון וכו' דלעולם משערינן בג' למשפחותיכם מאותה כתיבה ועיין להרב ב"י יו"ד סימן ער"ב.
ה[עריכה]
לא ימעט הכתב וכו'. פירוש שיכתוב כתיבה דקה מפני דוחק הפרשה וכ"כ מרן ז"ל.
מניח המקום פנוי. משמע שישאר אותו מקום חלק בלא כתיבה כלל אמנם הסופרין אין נוהגים כן אלא מאריכים האותיות עד הגיעם לסוף השיטה משום נוי לספר תורה ורבינו אינו חושש לנוי זה משום הפסד צורת האותיות.
ו[עריכה]
תיבה בת עשר וכו'. כתב מרן ז"ל זה כתב רבינו מסברא והטור כתב שהרא"ש ז"ל חולק ואומר דדוקא בבת ה' אותיות שרי בשרובה בתוך הדף כיון שאין חוץ לדף אלא שתי אותיות אבל בת ז' או בת ט' אע"ג דרוב בתוך הדף כגון ד' מז' וה' מט' אין לכתוב ג' או ד' חוץ לדף ע"כ וכ"כ בטור יו"ד סימן רע"ג ועיין להדרישה שם ובב"י שם העתיק דברי רבינו.
ז[עריכה]
ומניח וכו'. ברייתא בבבא בתרא דף י"ג כדברי רבינו.
לא פחות ולא יותר. נראה פשוט דהכוונה להשיטות עצמם שלא יוסיף ולא יגרע דאילו בכתב אפשר לפעמים שיזדמן לו לסיים בסוף השיטה ולפעמים באמצעה ויצטרך להניח שאר השיטה חלקה ועוד ד' שיטות אחרות שלימות מכל שכן לדעתו ז"ל שנראה שאוסר לעשות אותיות ארוכות כדי לסיים השיטה כמבואר לעיל הל' ה'.
וכשיגמור וכו'. ברייתא במנחות דף ל' הכותב ספר תורה בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשים אלא מקצר והולך עד סוף הדף ופירש רש"י מקצר השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף ע"כ. ונחלקו הפוסקים ז"ל בפירוש מקצר והולך מהו דהטור כתב שיעשה אותיות ארוכות ממטה למעלה והנמוקי יוסף הביאו השפתי כהן זכרונו לברכה פירש שמתיבה אחת עושה שיטה אחת על ידי המשכת האותיות ע"כ והתוספות פירשו שיעשה שיטים ארוכות עיין עליהם. ודברי רבינו שקולים כי הוא העתיק לשון הברייתא כדרכו הטוב והיותר נכון ליזהר שלא יבא לזה.
ח[עריכה]
ויזהר באותיות הגדולות וכו'. וסדר אלף בית מאותיות גדולות ואותיות קטנות עם חידושים אחרים תמצאם בסוף הספר בע"ה.
והאותיות העקומות וכו'. ובהיותי בעיר המהוללה אזמיר יע"א אמר לי הרב אליה הכהן ז"ל בעל המעיל צדקה ושבט המוסר בשם הרב ר' אלחזן ז"ל שראה בספר העזרה הנו"ן של ויהי בנסוע הארן הפוכה כזה תבנית:תמונה להוספה (ועיין עוד בענין זה להרב כנסת הגדולה יו"ד סימן ער"ה שהביא בשם הרב לונזאנו כמה צורות של נו"ן הפוכה זו ושינוים אחרים עיי"ש) ועוד ראה שם הרב אלחזן הנ"ל העיינין כולם הרגל של מטה קצר כדי שלא יכנס בתוכו אות אחרת שפוסל. עוד הראה לי הרב ז"ל בסמ"ג דף רצ"ג ע"א בביאורי מהר"ר אייזק שטיין ז"ל שכתב שהקוף של לשמצה בקמיהם והקוף שבהעומדים על הפקודים מצא להסופרים שמגיעים הרגל שלהם למעלה בגוף הקוף כזה קבלה איש מפי איש הוא ע"כ.
ויזהר בתגין וכו'. עיין מה שכתבתי פרק ב' הל' ח' וט'.
שיש עליה ז'. ואנו אין מנהגינו כי אם ג' או א' וכו' ועיין מ"ש בפ"ב.
ט[עריכה]
כל הדברים האלו וכו'. ובכל דבר שלא נמצא לו שורש בגמ' כי אם במחלוקת הפוסקים דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד שו"ת מהר"ם גאלאנטי סימן קכ"ד בשם הרא"ש והר"ן ז"ל ואין לפסול בצורת האותיות כי הכל לפי המנהג עיי"ש.
י[עריכה]
יש דברים אחרים וכו'. והרב ב"י יו"ד סימן רע"ד הביאו הרמ"א שם כתב דיש סופרין מדקדקים לכתוב ביה שמו בראש העמודים וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וי"ו וקורין אותו ווי העמודים ואין לדקדק בכל זה ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמוכו ע"כ והש"ך ז"ל כתב דהגהת מרדכי בהלכות קטנות הביא בשם הר"ם שכתב מה שנהגו הסופרים לכתוב ווי העמודים במגילה וס"ת אי איישר חילי אבטליניה ואין להתחיל שום עמוד בוי"ו רק אותיות ביה שמו וכן וי"ו של ואעידה בם דמתוך כך באים לידי קלקול שמרחיבים ומקצרים אותיות שלא כדת כדי לצמצם וי"ו בראש העמוד ע"כ ובט"ז שם קראם בורים עיי"ש.
מנין השיטין וכו'. מסכת סופרים והביאו הרא"ש ז"ל.
יא[עריכה]
או שכתב מלה וכו'. ובתיבה שיש בה מחלוקת אם היא תיבה אחת או שתים טוב שיתלה חציה ויכתוב החצי האחר בתוך השיטה כגון כס יה שיתלה כס ויכתוב יה בתוך השיטה גינת וורדים או"ח כלל ב' סימן ד'.
או שכתב השירה וכו'. כל זה מבואר בשבת דף ק"ג ועיין מ"ש בפ"ח.
יב[עריכה]
ספר תורה שאינו מוגה וכו'. כתובות דף י"ט אתמר ספר שאינו מוגה אמר רבי אמי עד ל' יום מותר להשהותו מכאן ואילך אסור להשהותו משום שנאמר אל תשכן באהלך עולה ופי' רש"י ספר שאינו מוגה תורה נביאים וכתובים ורבינו נראה שהוא גורס ספר תורה וכן הוא באמת גירסת הרי"ף והרא"ש ומ"מ כתבו ז"ל דיש ליזהר גם בשאר ספרים להגיה טעיותיהם ועיין להלחם חמודות שם והרמ"א יו"ד סימן רע"ט כתב בשם הרד"ך דאין להגיה שום ספר על פי הסברא כי אם בראיה גמורה והרדב"ז סי' ק"א הביאו הכנסת הגדולה סוף סי' ער"ה הוסיף דאין להגיה ע"פ מדרשים כי אם ע"פ רוב הספרים.
ס"ת שיש בו וכו'. מנחות דף כ"ט מבואר כדברי רבינו ולמ"ש ואם היו ארבעה יגנז בשו"ת גינת וורדים סי' ג' כתב דעכשיו שהסופרים הם בקיאים הרבה ודרכם אפי' בחסירות שגוררין בתוך השיטה וכותבין שם החיסרון שפיר דמי אפילו יש הרבה טעיות עיי"ש וכ"כ השו"ת משאת בנימין סימן נ"ו עיין עליו.
ואם היה רוב הספר. פירוש רוב אותיות הספר דתרתי בעינן רוב האותיות ודף אחד בלא ד' טעיות וכן כתב מרן ז"ל ובב"י סימן רע"ט. ופשוט. וכן כתבו ז"ל.
אפילו דף אחד וכו'. כתבו התוספות שם דדווקא שהיתה כתובה מעיקרא כך דאי יכול לתקן במה שיחזור ויכתוב דף שלם אמאי יגנז ע"כ ודבר פשוט הוא.
יג[עריכה]
במה דברים אמורים וכו'. גם זה שם ועיין להתוספות שם.
יד[עריכה]
מותר לכתוב וכו'. בגיטין דף ס' שקלא וטריא בזה. ופסקו של רבינו מבואר ומ"ש דאין בו קדושת ספר תורה היינו מדאמרינן התם דאין קורין בהם מפני כבוד הצבור א"כ ממילא אין בהם קדושת ספר תורה וכ"כ הב"י יו"ד סי' רפ"ג ושם הביא שהרשב"א ז"ל בתשובה (סי' קמ"ד) כתב דאם הם עשויים בגולל וכתקנן הרי הן כספר תורה לכל דבריהם אלא שאין קורין בהם בצבור מפני כבוד הצבור בלבד ע"כ והפרי חדש ז"ל בנימוקיו על רבינו הכריח דבפ' בני העיר מוכח להדיא דחומש קיל מספר תורה אלמא אין קדושתו כספר תורה ועיין להדרישה ז"ל יו"ד שם.
ואין כותבים וכו'. הכי מוכח בסוגיא התם וכן היא מסקנת הפוסקים זולתי הרי"ף ז"ל ועיין להרא"ש שתמה על הרי"ף הרבה מהסוגיא דהתם. ומרן בב"י הטריח עצמו הרבה ליישב דעת הרי"ף עיין עליו. ולענ"ד נראה דיש קצת הוכחה לדברי הרי"ף ז"ל מההיא דר' חייא שהיה כותב ה' חומשים לה' ינוקי וכו' כדאיתא בהפועלים ועיין להפר"ח שם ולהרב ב"ח יו"ד שם.
כתב מגילה וכו'. זה הוציא רבינו מדאוקימנא בפרק אמר להם הממונה ובהניזקין הא דתנן אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה דהיינו שהיתה כתובה בסירוגין ופי' רבינו בתשובה דהיינו לומר שהיה כותב ג' תיבות כאן וג' תיבות רחוקות מהם בשיטה שניה שאינה נקראת עם הראשונה ותשובה זו כתבה רבינו ירוחם בנתיב ב' הביאו הרב ב"י שם ולא בחר רבינו בפי' רש"י ז"ל כי דחוק הוא עיין עליו.
טו[עריכה]
מותר לדבק וכו'. בבא בתרא דף י"ג ברייתא סתמית כדברי רבינו והכי קי"ל זולת מ"ש רבינו ובין כל נביא ונביא ג' שיטין דבנוסחאות שלפנינו איתא וכן בין כל נביא ונביא דר"ל דומיא דתורה ד' שיטין וכבר כתב הרב ב"י ז"ל דנוסחת רבינו היא כן וגם הטור ז"ל הכי גריס לה עיי"ש. וכתבו התוספות שם דאע"פ שא"א שלא יתן נביאים וכתובים ע"ג תורה ואנן קי"ל דאסור הני מילי בשתי כריכות אבל כשהם מדובקים יחד אינו גנאי ע"כ.
וסדורן של נביאים וכו'. שם דף י"ד ומבואר שם דהושע קדים לישעיה אלא משום דנבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי חשיב ליה בהדייהו ולעשות אותו לבדו לא רצו משום דאיידי דזוטר מרכס ועוד אמרו שם דישעיה קדים לירמיה ויחזקאל וסדרו כן כדי לאסמוכי חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא.
וסדר הכתובים וכו'. שם ופי' רש"י דשיר השירים נראה בעיניו שאמרו לעת זקנתו ע"כ ובספר מעיל שמואל הביא משם מדרש חזית דאיכא מאן דאמר דשיר השירים כתבו לעת בחרותו ונקט לה מדרך ארץ דאם מזמר דברי חשק בעת בחרותו (מאי) [מזמר]. והרב ז"ל יישב הדבר קצת עיין עליו.
טז[עריכה]
ומותר לכתוב וכו'. גיטין דף ו' ופסק כסתם מתניתא ועיין להתוס' שם ומרן ז"ל הקשה דבפ"ד מהלכות יבום פסק שאסור לכתוב ג' תיבות בלא שירטוט ושאלו זה מהנגיד וכו' והשיב שכמ"ש בהלכות תפילין נקטינן דדוכתא עדיפא ע"כ. והרב ב"י יו"ד סימן רפ"ד כתב בשם הרשב"ץ דנקטינן כההיא דיבום לחומרא ע"כ ופסקו בשלחנו הטהור שם. ובאמת שהיה נראה יותר כדברי הרב הנגיד זלה"ה משום דהתם איכא למימר דכיון שהביאו אגב ולא נחית לעיקר הדין לא דק בהכי ודו"ק ובהיתר האיגרות שאנו כותבים שיש בהם כמה פסוקים ואין נזהרים לשרטט כלל עיין למרן ז"ל ובב"י יו"ד סוף סי' רפ"ד ובמפרשים ז"ל.
כרך זה וכו'. כבר נתבאר ממ"ש למעלה ודבר פשוט הוא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |