מעשה רקח/מתנות עניים/ב

מעשה רקח ‏ מתנות עניים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות מתנות עניים

ב

וכן כמהין ופטריות וכו'. בפי' המשנה כתב רבינו וז"ל וגידולו מן הארץ ר"ל שיהיו שרשיו סריגין משתרגין תחת הארץ ובהם יפרה להוציא מכללם הכמהין ופטריות שאינן חייבים בפאה וכו' ע"כ וכן יש להבין דבריו כאן:

ג

ואפילו היתה של שותפין וכו'. כתב מרן ז"ל ראש פרק ראשית הגז ע"כ ושם נאמר פאה אע"ג דכתיב שדך דידך אין דשותפין לא כתב רחמנא ובקצרכם אלא שדך ל"ל למעוטי שותפות נכרי ע"כ והקושי מבואר דלמה השמיט רבינו דין שותפות נכרי גם בתורת כהנים פרשת קדושים הביאו דרשא זו דקתני התם משום ר' שמעון שדך ולא שותף עם הגוי גם בתוספתא פ"ב קתני לה ורבינו השמיטה ולא ידעתי למה ומרן ז"ל לא נרגש מזה כלום ומצאתי לרבינו פ"ד הל' כ"ה שכתב ישראל וכותי שהיו שותפין בכרם חלקו של ישראל חייב ושל כותי פטור ע"כ וציין שם מרן ז"ל מהא דפ' ראשית הגז ועפ"ז אפשר דרבינו סמך למ"ש שם אך אחר החיפוש ראיתי להפר"ח ז"ל שכתב דההיא היא תוספתא פ"ב וטעות סופר הוא שהיא בפ"ג כדברי רבינו אשר לפ"ז חזרה הקושיא למקומה דלמה השמיטו בדין הפאה שהיא גמ' ותוספתא ותו"כ ואין לומר דכיון שכתב הטעם מדכתיב קציר ארצכם משמע דבשותפות ישראל דוקא איירי אבל שותפות עם הגוי פטור דהא בגמרא הקשו אלא שדך ל"ל למעוטי שותפות נכרי ע"כ. ואם איתא דמובקצרכם וכו' ממעטינן הנכרי אכתי תקשי שדך ל"ל ואולי דמדמסמיך ליה דין קצרוה גוים וכו' שהיא פטורה והיינו מדרשא דובקוצרכם עד שתהיו אתם הקוצרים וכמ"ש הרב קרית ספר ז"ל מינה יש ללמוד דשותפות הגוי היא פטורה ודוחק:

ה

הלוקח נותן פאה וכו'. לשון משנה נותן פאה לכל וכן מצאתי בנוסח אחר כתב יד:

ו

וכן כל הקוטף מלילות וכו'. מרן ז"ל הביא דברי הר"ן ז"ל שהניח דברי רבינו בצ"ע והוא ז"ל הליץ שלא פסק רבינו כר' יוסי אלא מכח הירושלמי ותוספתא וכו' והפר"ח ז"ל כתב דמ"ש רבינו כאן הוא ענין אחר דכיון שקוטף מעט מעט הו"ל כקוצר עראי דומיא דבוצר עראי שכתב הרב קודם זה וכו' ע"כ. והאמת עד לעצמו שכן נראה מפשט דברי רבינו וכן הבין הרב קרית ספר שאחר שהביא תחלה תחילת דברי רבינו כרם שבוצר ממנו מעט מעט וכו' וסמך לו דין זה של קוטף מלילות מעט מעט וכו' ומעתה הדבר מבואר דרבינו פסק כרבנן כדמוכח בההיא דהתולש צמר רחלים בפ"י מהל' בכורים וזו נראית כוונתו אמתית במ"ש בריש פ"א דאחד הקוצר ואחד התולש וכו' דהיינו אף דלאו כי אורחיה וכרבנן דר"י ובהא פסק דפטור מכח עראי וכדמוכח ממתני' דפ"ג כפי פירושו ז"ל ואיתא נמי להדיא בתוספתא פ"א ודברי מרן ג"כ קרובים לפי' זה ולא היה צורך להפר"ח ז"ל לכתוב עליו וליתא וכו' ולעשותו כסותר דברי עצמו עיין עליו. שוב מצאתי לרש"ל בפרק ראשית הגז סי' ז' שכתב מעין מ"ש מרן ז"ל עיין עליו:

ז

הקוצר כל שדהו וכו'. כתב מרן ז"ל ירושלמי פ"ג ע"כ ויש ללמוד ג"כ מההיא דפרק ראשית הגז דף קל"ו ישראל שלקח שדה בסוריא מגוי עד שלא הביאה שליש חייב וכו' ועיין לרבינו פ"ב הל' י"ז:

י

אין שוכרין וכו'. בירושלמי סוף פ"ב ותוספתא פ"ג לפי שאינם בקיאים בלקט ורבינו הוסיף פאה ואולי כך היתה גירסתו ויותר נראה לומר שכתב כן כדי לסמוך לו דאם קצרוה חייבת בפאה:

יא

בעל הבית וכו'. עיין מ"ש רבינו פ"א הל' ב'. ומ"ש

ועדיין לא זרע. בשאר נוסחאות וכתב יד ועדיין לא זרה ופשוט הוא:

יג

בעה"ב שנתן פאה וכו'. כתב מרן ז"ל תוספתא פ"ב ואיתא בפ' המניח ע"כ. ולכאורה קשה דההיא דהמניח דף כ"ח אוקמוה לענין פיטורא דמעשר דוקא אבל לעולם דהבעה"ב יכול ורשאי הוא להחזיק בה דשלו הוא ומתבאר ג"כ מדברי רש"י והתוס' שם ומפשט דברי רבינו נראה דאף לענין פאה קאמר דהרי היא של עניים והכי משמע ג"כ מדכתב אח"ז וכן בעל השדה שהפריש פאה וכו' דההיא ודאי לענין פאה גופה קאמר ועוד דההיא דהמניח איירי בשלקחו העניים הפאה מצד אחר שלא מדעתו של בעה"ב שהרי הקשו בגמ' דלינקוט פזרא וליתיב ורבינו העתיק ונתן להם וכו' דמשמע מדעתו ורצונו אשר מכל זה משמע דדין זה של רבינו אינו אותו דפ' המניח דההוא לענין מעשר דוקא מפני שלקחו אותו שלא לדעתו משא"כ כשהוא לדעתו דאז ודאי שניהם פאה וזכו בה עניים וזהו דין התוספתא פ"ב שהיא כדברי רבינו. ואין להקשות דאם איתא למה השמיט רבינו אותה ברייתא דפ' המניח דיש לומר דבגמ' שם הביאו ראיה דלענין מעשר דוקא קאמר משום דלא כתיב ביה תעזוב יתירה ובהפקיר כל דהו סגי (כמ"ש רש"י שם) מההיא דהמפקיר כרמו וכו' דפטור מן המעשר אף דלא הוי אלא כל דהו ופסקו רבינו בסוף פ"ה ומעתה א"צ להזכיר דין זה של זאת הבריתא כיון דחד טעמא אית להו והפר"ח ז"ל נתקשה דלמה לא ביאר רבינו דין המעשר מפני שהבין דדין זה היינו אותו דפ' המניח ממ"ש אמנם. לענ"ד לא כן אנכי עמדי והאמת עד לעצמו:

יח

עני שנטל וכו' ואפילו מה שנטל וכו'. הך ואפילו מה שנטל לא בריר לן אי קאי אכלהו או ארישא דוקא והתוס' יו"ט הבין דאכלהו קאי אמנם הפר"ח ז"ל חלק עליו דמילתא דפשיטא היא דלא שייך למקנס אלא בשזרקה על השאר אבל בנפל לו עליה ופירש טליתו עליה לא שייך למקנסיה במה שנטל כבר ורבינו לא הוצרך לבארו מרוב פשיטותו ע"כ. ומדברי הרדב"ז ז"ל סי' רכ"ו נראה שהבין דאכולם קאי כדברי התוס' יו"ט ז"ל ולענ"ד נראה עוד דאם איתא דארישא לחודה קאי הו"ל לכתוב הך קנסא אחלוקא דזרק על השאר ושוב הו"ל לכתוב וכן אם נפל עליה וכו' דאז הוה משמע תרתי חדא דדין הקנס שייך גם בהנך ותו מדלא סדרן כסדר המשנה אתא לאשמועינן דהך אפילו מה שנטל לא שייך אלא ארישא מפני שזרקה וכו' משא"כ השתא שסדרן בשוה ולא העתיק כלשון המשנה שהפסיקה באין לו בה כלום משמע דאתא לאורויי ששלשתן דינן שוה כיון דמשום קנס נגעו בה וינתן לעניים אחרים מעתה כל היכא שלקט ושוב עשה מעשה לזכות במה שלא זכתה לו תורה הקנס שוה בכולן.

ובמ"ש מרן ז"ל דמפרש רבינו דכולה ר' מאיר היא ע"כ הפר"ח ז"ל חלק עליו אמנם הרדב"ז ז"ל שם הזכיר השני תירוצים ותירוץ מרן הביאו באחרונה ואין בידינו להכריע:

יט

מי שלקט את הפאה וכו'. נחלקו הגאונים ז"ל אם בעל השדה עצמו עני אם יכול לזכות בשביל אחר רש"י ז"ל סבירא ליה דאינו יכול דהא ליכא מגו והר"ש ז"ל הקשה עליו מהירושלמי עיין עליו ועיין מה שכתבתי בס"ד פ"ה דהלכות ערכין הל' י"ד לקושית הפר"ח שם:

כ

בעה"ב וכו' עד שיגיע לידו. כתב הפר"ח ז"ל דלאו דוקא דמוכח להדיא במציעא דף י' דבד' אמות נמי קנו וכ"כ הרב גופיה גבי מציאה פי"ז דגזילה ואבידה עכ"ל. ואחרי המחילה הראויה אגב חורפיה כתב כן שהרי שם במציעא קאמר רב פפא להדיא כי תקינו ד' אמות בעלמא בשדה דבעה"ב לא תקינו ליה רבנן וכו' וכתב שם רבינו וז"ל ואמנם זה הדין האמור בזאת ההלכה הוא במי שהוא עומד ברה"ר או בשדה חבירו וכו' לפיכך לא קנו ליה ה-ד' אמות שלו וכו' ע"כ הרי שאותו דין המציאה איירי דלא קנה בד' אמות אלא בעינן שיגיע לידו דוקא ודומיא דפאה כמ"ש שם וזו היא כוונתו כאן בסלע של המציאה ורבינו עצמו אף שפסק שם הל' ח' דד' אמות קונים לו בהל' ט' כתב במה דברים אמורים בסמטא או בצדי רה"ר או בשדה שאין לה בעלים אבל העומד ברה"ר או בתוך שדה חבירו אין ד"א קונות לו ואינו קונה שם עד שתגיע מציאה לידו ע"כ. ומעתה מ"ש כאן עד שיגיעו לידו דוקא קאמר וסלע של מציאה דומיא דהנך הוא ודבר פלא על הפר"ח ז"ל דמי הביאו לזה הרי ממקום שבא הויא תיובתא וכלפי לייא הוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---