קרית ספר/מתנות עניים/ב

קרית ספר ‏ מתנות עניים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל אוכל שגידולו מן הארץ ונשמר ולקיטתו כאחד ומכניסין אותו לקיום חייב בפאה דכתיב קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל יצא מה שאינו אוכל כאסטיס וקציר הוא מה שיש לו שורש בארץ כדכתיב קציר ארצכם יצאו כמהין שאין להם שרש בארץ כשאר פירות וסתם קציר נשמר וכתיב נמי לעני ולגר תעזוב פרט להפקר שהוא נעזב כבר ועוד שדך כתיב יצא הפקר שאינו נשמר וסתם קציר מתבשל ונקצר ביחד ולקיטתו כאחד יצאו תאנים וכיוצא בו וסתם קציר מכניסו לקיום יצאו ירקות אותם שאין מכניסין לקיום.

ג

קרקע כל שהוא חייב בפאה דכיון דלית שיעור לפאה מדאוריתא אם כן קרקע כל שהו יניח פאה שבולת אחד מדאוריתא אפילו שהיא אחת מחמשה שבלים שבשדה ושדך נמי כל שהו משמע ואפילו שהיתה של שותפין דכתיב קציר ארצכם אפילו של רבים.

ד

חובת הפאה אינה אלא כשנתחייב משעת הקמה אבל קצרה לעצמו מי שאינו חייב הרי זו פטורה דכתיב ובקוצרכם עד שתהיו אתם הקוצרים ואם נשאר ממה שקצרו ליסטים וקצרו הוא אינו חייב אלא על מה שקצר. קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל דהוי כאלו לא מכר אלא מה שנשאר בשדה אחר שיוציא הפאה וכן הפודה מיד הגזבר או קצר חציה והקדישו יתן מן הנשאר על הכל.

ו

כרם שבוצר ממנו מעט מעט מכאן ומכאן למכור בשוק אינו נותן פאה אלא ממה שבוצר לגת כפי מה שהוא נשאר. וכן קוטף מלילות מעט מעט אפילו לביתו אפילו שכל שדהו קטפו כן פטור מלקט שכחה ופאה דלא הוי מכניסו לקיום כיון דמוכרו לשוק מעט מעט או אוכל בביתו המלילות ולאו לקיטתן כאחד הוי כיון שאינו בוצר מרוח אחת ובלקט כתיב לקט קצירך ודרשינן ולא לקט קיטוף ומן השכחה נמי פטור [דכתיב נמי כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר וגו' (דברים כד, יט)]. ובכרם דאמרינן דבוצר לשוק פטור הוא הדין לבית לאכול מיד כיון שבוצרו מעט מעט דלא הוי לקיטתו כאחד אלא משום סיפא דאפילו לשוק אם בצרו מרוח אחת נותן פאה מן המשומר על הכל נקט לה דכל מה שבוצר או קוצר מעט מעט לא הוי דומיא דקציר דלקיטתו כאחד. כל השדה כולה אין חיוב פאה לקוצר אלא אחר שהביאה שליש וכן בפירות האילן דלא מיקרי תבואה ופרי אלא בהבאת שליש דכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים אל תיקרי לשלוש אלא לשליש כלומר עשייתה היא כשהיא בשליש בישולה וזתים וענבים הוו תבואה דתרוייהו בכלל תבואת יקב נינהו. אי נמי מדכתיב מקץ שבע שנים וגו' שנת השמטה שמינית היא אלא לומר לך דכל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית דקים להו לרבנן דכל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה ואית דילפי' מדכתיב תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמיח.

ח

המקדיש שדהו קמה ופדאה קמה חייבת בפאה דאכתי לא מטא זמן חיובא עד שעת קצירה והרי היא בידו אבל קצרה גזבר ופדאה פטור שבשעת חיוב היתה קדש דפטור מן הפאה דמקרא דממעטינן קציר גוים ממעטינן נמי קציר הקדש דלאו קצירך הוא לא בפאה ולא בשכחה.

ט

נכרי שקצר ונתגייר פטור מן הפאה דבפאה ובשכחה ממעטינן קצרוהו גוים ובשכחה נמי אמרינן בשדה לרבות שכחת קמה הילכך זה שהיה גוי בשעת קצירה [או] בשעת עימור אעפ"י שנתגייר דאת שיש לו שכחת קמה דמרבינן מבשדה יש לו שכחת עומרים דכתיב בקרא ושכחת עומר בשדה את שאין לו שכחת קמה כזה שהיה גוי בשעה שקצרה אין לו שכחת עומרים אפילו נתגייר כדאמר' ולקט נמי אימעיט מקרא דובקצרכם פרט לשקצרוהו גוים דכתיב נמי גבי לקט כדכתיב ובקוצרכם וגו' ולקט קצירך לא תלקט קצרוה פועלים גוים לישראל חייב דקצרכם קרינא ביה.

יא

מי שקצר כל הקמה נותן מן השבלים ואפי' דשו אותם נותן פאה ואינו צריך לעשר כיון שלא גמר מלאכתו דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שוים ומהאי קרא נמי פטרינן פאה ממעשר דאי לאו האי קרא הוה מחייבים להו לעניים דכיון דזכי להו רחמנא בהאי שדה תבואת זרעך קרינא ביה ואם הוסיף נמי על שיעור הפאה פטור מן המעשר כיון שנותנו בתורת פאה הוי כדין פאה קודם מירוח ונראה דמיירי כשנתן הכל בבת אחת דאם כבר נפטר מן הפאה ואחר כך בא להוסיף עליה לא מיפטר התוספת לבדק הבית עד שיופקר לעניים ולעשירים כשמטה. אי נמי אפילו נפטר כבר מן הפאה כל מה שמוסיף משום פאה עד שלא נתמרח פטור אף על פי שאין מפקיר אלא לעניים כדאמרינן בירושלמי דמתניתין בית שמאי היא דאמר הפקר לעניים הפקר גמר מלאכתו מעשר ונותן לו כיון שנתמרח.

יב

אין מניחין אלא בסוף השדה כדמשמע לשון פאה שהוא סוף אבל בתחלה ובאמצע נמי קדשה ופטורה נמי מן המעשר דמרבינן לה מדכתיב לקצור דמשמע אפילו יש לו קמה לקצור ומן התורה פטור מלהניח עוד פאה בסוף שדהו דהא בתחלה ובאמצע נמי פאה הויא כדאמר' ולפיכך בעינן דעתו של בעל הבית אם הניחוה פועלים בסוף.

טו

הפאה של כל דבר הנקצר ופאת כרם ואילנות נתנת במחובר לקרקע דכתיב לא תכלה פאת שדך בקצרך מכאן שהפאה נתנת במחובר לקרקע יכול אפילו בדלית ובדקל תלמוד לומר קציר מה קציר מיוחד שהקטן מושל בהם כגדול יצאו דלית ודקל שאין הקטן מושל בהם כגדול ואית דבעי נשמעינה מן הדא דכתיב תעזוב הנח לפניהם תבואה בקשיה תלתן בעמיר יכול בדלית ובדקל כן תלמוד לומר אותם ומה ראית לרבות אלו ולהוציא אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני מה שאין בו סכנה ומוצא אני את שיש בו סכנה שאפילו תשעים אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעים שאמר כהלכה ומחייבין בעל הבית להוריד להם דאותם כתיב כדאמר.

יח

עני שנטל פאה וזרק על השאר או שנפל או פירס טליתו עליה מה שנטל הוא שלו מן התורה וכן בלקט ושכחה. עני שלקט לעני אחר זכה דמגו דזכי לנפשיה אי בעי זכי נמי לחבריה אבל עשיר לא דתרי מגו לא אמרינן וכתיב נמי הכא לא תלקט לעני ודרשינן סמוכים לא תלקט אתה לצורך העני משמע דהוא לאו עני הוא וכן בעל הבית אפילו הוא עני אין יכול לזכות לעני פלוני דהא לא מצי זכי לנפשיה דכתיב לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו דאי בעל שדה הוא יניח פאה ותרתי שמעינן מהאי קרא לרבנן דרבי אליעזר וכן בלקט ושכחה מטעמא דאמרן ומציאה נמי אינו זוכה עד שיגיע לידו אם לא כשזכה לו חברו דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו מגו דמצי זכי לה לנפשיה אבל לקט ושכחה ופאה העשיר ובעל הבית דלא מצי זכי לנפשיה לא זכי נמי לחבריה כדאמר':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.