מעשה רקח/מתנות עניים/א
| הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אחד הקוצר ואחד התולש וכו'. ידוע דקוצר היינו במגל ותולש הוא ביד ובחולין דף קל"ז אמרו דתניא [ר' יוסי אומר] קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין תלמוד לומר לקצור תולש מנין ת"ל בקוצרך ופירש"י עוקר עם השרשים כגון עדשים תולש ביד ולא עם השרשים כגון פולין ע"כ. והיינו כי אורחיה שאמרו שם. וראיתי להפרי חדש ז"ל בנמוקיו על רבינו שכתב וז"ל וקצת תימה על הרב שסתם ולא ביאר וכו' ע"כ ותמיהא כזו הו"ל לתמוה ג"כ על מרן ז"ל שציין לדברי רבינו מזאת הברייתא עצמה ולא נרגש שרבינו לא הזכיר עוקר כי אורחיה. אכן נראה לענ"ד פשוט עם מ"ש תוס' שם דאצטריך תרי קראי משום דעוקר הוא קצת אורחיה טפי מתולש ע"כ כלומר דאי הוה כתיב חד קרא לא הוה מרבינן כי אם עוקר דהוי כי אורחיה אבל תולש דלאו כי אורחיה כל כך הייתי פוטרו לכך אצטריכו תרוייהו מעתה הדבר מבואר לדעת רבינו שהזכיר תולש אף דלאו כי אורחיה כל כך ומכל שכן עוקר דהוי כי אורחיה וכבר ביארו בריש פ"ד וזה נראה טעמו של מרן ששתק האמנם לפי מה שאכתוב בפ"ב הל' ו' אינו נראה כן אלא הדברים כפשטן עיי"ש:
ב[עריכה]
וכשם שמניח וכו' או אסף כל פירות האילן. מדקדוק הלשון מוכח דבכל אילן צריך הוא להניח וכדמוכח בגמ' עיי"ש. ומ"ש
לוקח מעט וכו' היינו אחר שיעשר כמ"ש בפ"ב הל' י"א עיי"ש:
ג[עריכה]
אבד כל הקציר וכו'. היינו קיימו ולא קיימו. וכן נראה להדיא ממ"ש פי"ח מהל' סנהדרין וממ"ש פ"א דנערה בתולה:
ו[עריכה]
והוא הדין לשאר האילנות. בנוסח אחר כתב יד מוסיף שיש להן שכחה כזתים:
ט[עריכה]
שהרי הוא אומר במעשר שני. טעות סופר הוא וצ"ל במעשר עני וכן כתוב בנוסח אחר כתב יד וכן הוא בפסוק ועיין בגמ' ובתורת כהנים:
יא[עריכה]
מאימתי מותרים וכו'. כבר מרן ז"ל הליץ בעד רבינו מהסוגיא פ"ק דתענית ובס' כתב יד קדמון מצאתי כתוב וז"ל משיכניסו המלקטים שניים עיין תשובות הרשב"א שס"ח ולי נראה ראיה לדברי רבינו ז"ל מפ"ק דמציעא דאמרינן התם אלא אמר אביי עשאוה כמי שהלכו בה הנמושות דוק ותשכח עכ"ל. גם בפי' המשנה כתב רבינו וז"ל ונמושות הם הזקנים הבאים בימים ועקר לשונם הוא כן והשאילו בכאן זה השם ללוקטים אחר הלוקטים והם הלוקטים השניים עכ"ל:
מראש חדש כסליו וכו'. מרן ז"ל הליץ בעד רבינו ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים אמנם ראיתי להפרי חדש שאחר שהביא דברי מרן ז"ל כתב וז"ל אך מה שסיים עוד הכ"מ שהטעם שתפס כאן זמן רביעה שניה בשנה אפילה משום דספק מתנות עניים וכו' כל זה אגב שטפיה כתבו דהכא ובנדרים שוים אלא דבמתני' קתני ובזתים משתרד רביעה שניה דהיינו כל זמן רביעה שניה וזמנה מתחלת מכ"ג חשון ונמשכת עד ר"ח כסליו באופן שיפה כתב הרב שמותר בשכחה של זתים מר"ח כסליו ואילך וזה מסכים עם מ"ש בפירוש המשנה ופשוט הוא אלא שהכ"מ לא דק כלל בלשון זה עכ"ל. והמדקדק בדברי מרן ז"ל ובגמ' יראה שיפה כיון ואין להאריך:
יד[עריכה]
וכבר נתבאר בגמרא שהפאה נוהגת בחו"ל מדבריהם. מרן ז"ל כתב נ"ל דהיינו מדאמרינן בסוף פרק הזרוע לוי זרע בכישר ולא הוו עניים למשקל לקט וכו' ע"כ והקושי מבואר דמה ענין לקט לפאה שהזכיר רבינו ואם נאמר דלקט שאמרו שם היינו לקט שכחה ופאה כמו שמורגל בדברי רבותינו ז"ל א"כ מאי אריא דנקט רבינו פאה לחוד ויותר יש לתמוה על מרן ז"ל דאמאי דכתב רבינו לקמן אבל מדבריהם אין פחות מאחד משישים בין בארץ בין בחו"ל ציין ז"ל בפרק ראשית הגז והכי איתא התם דף קל"ז פאה בשישים מאי קמ"ל תנינא אין פוחתים לפאה מס' אף על פי שאמרו הפאה אין לה שיעור התם בארץ הכא בחו"ל ע"כ הרי שהוא עצמו הזכיר בקיאות זה שהוזכר בו פאה לחודה ואיך שכחו סמוך ונראה והוצרך לידחק בדבר בלשון נ"ל ואין משם הוכחה לדברי רבינו דאיירי בפאה לחוד. וכבר ראיתי להפר"ח שנרגש מזה גם בס' תורת חיים בשיטתו לחולין הקשה כן על דברי מרן ז"ל והוא פלא. ולבי אומר לי דמרן ז"ל ראה באלו שני מקומות בתלמוד מעובדא דלוי מוכח דלקט ופאה ודאי נוהגין בחו"ל וקרוב לשמוע דגם שכחה בכלל כנז"ל שדרך חכמים ז"ל להזכיר לקט שכחה ופאה ומההיא דראשית הגז לא שמענו אלא פאה ברם ההיא לא מכרעא משום דהתם אשיעור ס' קאי דזה לא שייך בלקט ושכחה והענין מצד עצמו ג"כ אין שייך אלא בפאה כמבואר שם וכיון שכן לא מכרעא ולא מידי משא"כ בעובדא דלוי דנקט לקט ודאי דמשמעותו על הפאה ג"כ דהא לא אשכח עניים למשקל אלא שראה שרבינו לא נקט אלא פאה דן מעצמו דהוא הדין להשייך לה דהיינו לקט וכו' דאל"כ תקשי ליה מהך דלוי דקתני לקט ובחו"ל הוה לכך דקדק לכתוב לשון נ"ל כלומר שכן צריכין אנו לפרש דברי רבינו ע"פ הש"ס ומה שכתב רבינו
יראה לי וכו' היינו אשאר מתנות שהזכיר בהל' ז' ועפ"ז יתישבו קצת דברי מרן ז"ל.
והפר"ח ז"ל הוסיף להקשות מדאמרינן בפ' החולץ דף מ"ז דאפילו בארץ מקבלין גרים דסד"א משום טיבותא דא"י קא מגיירי והשתא נמי דליכא טיבותא איכא שכחה ופאה ולקט ומעשר עני אלמא דבחו"ל ליכא לקט ושכחה עכ"ל. וקושיא זו אף שלא תירץ בה הרב כלום מ"מ תירוצה קל מאד דהתם מדין תורה קאמר דאדפריך ואלא הא כתיב בארץ ההוא מבעי ליה דאפילו בארץ מקבלין גרים דסד"א וכו' והין הכי נמי דמדין תורה אין מתנות עניים נוהגין אלא בארץ דוקא ותדע עוד דאל"כ תקשי ליה מעובדא דלוי דלקט וכו' כנז"ל אלא ודאי דמדין תורה קאמר התם ולא נחית התם למה שתקנו חז"ל ודע שהרב קרית ספר ז"ל כתב וז"ל כל המתנות האלו אינן נוהגות מן התורה אלא בארץ וכו' ומדברי סופרים הוו נמי בחו"ל ע"כ וקצת קשה דאיך החליט הדבר דמד"ס כולן נוהגין בחו"ל דהרי לא מצינו מבואר בגמרא אלא לקט ופאה כנ"ל וצ"ל דכלפי היראה לי שכתב רבינו הוא שכתב כן גם בסמ"ג לאוין רפ"ח ייחס דבר זה לרבינו דוקא מפני שלא מצא בגמ' אלא ההיא דפרק ראשית הגז עיין עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |