מעשה רקח/מעשר שני/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ מעשר שני ו

ספר מעשה רקח פרק ו מהלכות מעשר שני ונטע רבעי

א

מתנה ואומר וכו'. משמע דאתרווייהו קאי בין אנתפזרו סתמא בין אבלל וחפן דלא כהרע"ב ז"ל שלא הזכיר תנאי אלא ברישא אך קשה דרבינו פסק לעיל פ"ד הל' ח' דמעשר שני של דמאי מחללן כסף על כסף וכסף על נחשת וכו' משמע דבודאי אין מחללן כהאי גוונא ואיך התיר כאן לחלל כהאי גוונא ולכאורה הייתי רוצה לתרץ (דהה"נ) [דאה"נ] דלכתחילה אין לעשות כן בודאי אלא דהכא שנתפזרו המעות ונתערבו הו"ל כדיעבד ושפיר דמי ודייקי טפי דברי רבינו שכתב שם תיבת לכתחילה וכו'. והתוס' יו"ט ז"ל תירץ ע"פ מה שכתב הרע"ב ז"ל דשל שני מלכים והשני חריף מחללין והתוס' בב"מ דף מ"ד כתבו דמשאינו חריף על החריף מחללין והשתא הכא דמעות הרבה הם ומסתמא יש ביניהם חריפין יותר מהאחרים ויחלל על החריפין דוקא וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה כמ"ש והמעיין יבחר:

ה

מי שנשתתק וכו' כדרך שבודקין לגיטין. טעם זה לא הוזכר בתוספתא ורבינו הוסיפו מדעתו וראוים הדברים למי שאמרן:

ז

האומר לבנו. בנוסח אחר כתב יד לבניו. ומ"ש מפניהם בנ"א כת"י בפניהם:

ח

המוצא כלי וכו'. עיין להכנסת הגדולה בנימוקיו על רבינו מ"ש בזה:

ט

מעות הנמצאות בירושלים וכו'. במשנה לא הוזכר ירושלים והרע"ב ז"ל פירשה לכל מקום ובירושלים בשאר ימות השנה עיי"ש:

יא

תיבה שנשתמש בה חולין וכו'. הקשה מרן ז"ל דאמאי השמיט רבינו האוקמתא דפ"ק דפסחים דף ז' ע"ב ויותר תתחזק הקושיא ממ"ש רבינו בהל' ט' הואיל ושוקי ירושלים מתכבדים בכל יום דהיינו משום דאזלינן בתר בתראי כמו שאמרו שם. לכך נראה דרבינו פוסק כרב נחמן בר יצחק דקאמר הכא במאי עסקינן באין ידוע איזה מהם בסוף ואתיא ברייתא כפשטא בסתמא ולכך סתם רבינו והעתיק הברייתא כפשטה מכל שכן שכבר יוצא מדבריו דאית לן למיזל בתר בתרא מדיהיב טעמא הואיל ושוקי ירושלים וכו' ודייקי תו דברי רבינו שהוסיף מחצה למחצה חולין כלומר דבאין ידוע איזה מהם בסוף איירי:

יד

אוסרין בכל שהן במנין. מרן ז"ל פירש דהכוונה כמו שאוסר דבר שבמנין ע"כ. וגם פי' זה אין נראה דלמה הוצרך לזה כיון שנתן טעם הגון דהוי דבר שיש לו מתירין וראיתי להמל"מ ז"ל שהגיה בדברי רבינו דצ"ל במינם דהרי דבר שיש לו מתירין אינו אוסר אלא במינו עיי"ש והוא מבואר בדברי רבינו ומרן ז"ל פ"ד דהלכות בכורים הל' ט"ו וכ"כ התוס' יו"ט והפר"ח ז"ל:

טז

מעשר שני בטל ברוב וכו'. הפר"ח יו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' נרגש בדברי רבינו דלעיל הל' י"ד כתב דבירושלים הוי דבר שיש לו מתירין דמשמע אבל חוץ לירושלים כיון שיש לו טורח בטיל ברובא וממ"ש כאן משמע דטעמא משום דאין שם מחיצות הא איכא מחיצות לא בטיל ברוב ומטרחינן ליה לעיולי ולמכלי תמן אלמא דחוץ לירושלים נמי מקרי דשל"מ וטירחא לאו מילתא היא אלא על כרחך לחלק בין רחוק מירושלים הרבה לרחוק מעט וכו' ע"כ. והרואה יראה דאין זה מוכרח דאפשר דכוונת רבינו בחיבורו לחוש למקום שבו נולד התערובת דהמקום הוא הגורם וכאן מפני שכבר קנה מקומו שהרי נכנס לירושלים ואילולי שנפלו המחיצות אף שיצא לחוץ הוה דיינינן ליה כדבר שיש לו מתירין עכ"פ ודו"ק. ובשיטה מקובצת להרב בצלאל ז"ל מצאתי כתוב משם הר"ן ז"ל דלא מקרי דשל"מ במידי דמחוסר מעשה אלא במידי דקאי להכי אבל מעשר שני לא קאי להעלותו לירושלים בעינו אלא לפדותו ולהעלות דמיו וכי אקשינן ליהדר ולעיילי התם הוא כיון שנכנס לשם פעם אחת שוב אין לו פדיון ועל כרחך לאסוקי קאי ע"כ. והוא קרוב למ"ש בכוונת רבינו.

אכן מה שיש לעמוד הרבה בדברי רבינו דבסוף פ"ו דהלכות בית הבחירה פסק דאוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא וכו' וזה סותר למ"ש כאן להדיא ובס' צרור החיים ז"ל הביא משם התוס' משאנ"ץ ז"ל שהקשו בגמרא אהא דנפול מחיצות ואם תאמר והא אמרינן בשבועות דאוכלין קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולע"ל וכן משמע בפרק אלו הן הלוקין דלמ"ד קדשה לע"ל מעלה אדם בזמן הזה מעשר שני ואוכלו בירושלים ותירץ ויש לומר דהכא כמ"ד דלא קדשה לעתיד לבא ע"כ. וסיים בתוס' הנ"ל אע"ג דכל זמן שבית המקדש קיים דמסתבר דכל הקדושות קיימות אפילו למ"ד לא קדשה כמו למ"ד קדשה לאחר החורבן יש לפרש דנפול מחיצות כגון דחרב הבית אלא ההיא דחלק קשה טפי דמסיק לה גבי מעשר של עיר הנדחת ואי דחרב הבית הא אין דנין דיני נפשות אם לא נגמר מקמי הכי ע"כ הרי שנסתפקו התוס' עצמם הא דנפול מחיצות היינו בעוד הבית קיים או כשנחרב דוקא והשתא ניחזי אנן דכוונת רבינו בהלכות בית הבחירה היינו כשהיה בית המקדש קיים או אף שנחרב דממ"ש אע"פ שאין שם חומות אין הכרח דהרי כתב שם אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה וכן נראה מפשטא דלישנא שכתב בפ"ב דמעשר שני אבל אינו נאכל אלא בפני הבית וכו' אלא דקשה קצת דלישנא דרבא (בזבחים ד"ס ו)בסנהדרין (דקי"ב) [דף קי"ג] מחיצה לאכול דאורייתא ואין חולק עליו נראה דהאכילה תלויה במחיצה דוקא ורבינו תלי מילתא בבית אם לא שנאמר דהמחיצות עצמן תלוים בבית דאם אין בית מחיצות אינן מעלין ולא מורידין דאין כאן לפני ה' ולכך נקט רבינו בית מעתה ע"כ בהא דרבא דקאמר מחיצה לקלוט מדרבנן ע"כ פסק רבינו כוותיה ומפרש דאחר שנחרב הבית קאמר דכיון שאין שם בית כלל ונפלו מחיצות פשיטא ודאי שאין לו שום היתר ומ"ש בהלכות בית הבחירה היינו שעדיין המזבח במקומו דאז אף שנפלו המחיצות וחרב הבית אפ"ה אוכלים בו קדשים קלים ומעשר שני אף (שמע"ש) [שממ"ש] שם אע"פ ששוממים בקדושתן הם עומדים משמע דלגמרי קאמר כגון בזמן הזה בעוונותינו הרבים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---