מעשה רקח/מכירה/ל
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
המוכר וכו' וזכה בהן הלוקח וכו'. פירוש שהמוכר זיכה אותו ללוקח, וגירסת הטור חו"מ סוף סי' רל"ה זכה בהן אחר ללוקח, וכן גירסת הרב בית יוסף ז"ל שם, והיינו טעמא שיד הלוקח על העליונה. אך קשה קצת לדברי הרה"מ ז"ל שכתב, שהלוקח אינו מוכרח לקנות שא"כ חבין לו לאדם שלא בפניו ע"כ, דהרי פסק רבינו בפרק הקודם הל' י"א דאם הקטן קנה קרקע וכו', תעמוד בידו דקטן כמי שאינו לפנינו וזכין לאדם שלא בפניו הרי דקניית הקרקע זכות הוא לו, דיש לומר דהיינו דוקא מסתמא אבל אם ממאן בדבר לאיזה סיבה הו"ל חוב, וכן נראה מדברי רבינו פ"ד דזכיה ומתנה הל' ב' עיי"ש.
ואפילו מכר שדהו מפני רעתה. פירש רשב"ם ז"ל או שהיא רעה או רחוקה מהלוקח, ורבינו לשון הגמרא נקט.
ב[עריכה]
וכן העבד שקנה וכו' יד האדון על העליונה וכו'. פשוט הוא דמה שקנה עבד קנה רבו, ולא כתבו רבינו
אלא לאשמועינן שכל מעשיו תלויין ביד רבו בדיבור בעלמא.
ג[עריכה]
אבל הבעל שמכר או נתן וכו'. בגיטין דף נ"ח [ע"א] אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקנה אבל בשטר קנה, ושמואל אמר אף בשטר נמי לא קנה עד שיכתוב לו אחריות, תניא כוותיה דשמואל, ר' שמעון בן אלעזר אומר לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים, מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שתכתוב לו אחריות, נימא תהוי תיובתא דרב, אמר לך רב מאי אחריות נמי שטר ע"כ. ויש לתמוה על רבינו למה לא ביאר או שטר כרב, או אחריות כשמואל דמהני כדי שלא תוכל לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי, וכבר נתעורר בזה הרב המגיד ז"ל שם. [וכן] בפרק כ"ב דהלכות אישות [הט"ו כתב דין זה] בלי שום חילוק, גם בפירוש המשנה הזכיר הדין ולא חילק כלל. והנה הרי"ף והרא"ש ז"ל הכריחו דהלכתא כוותיה דשמואל דקיימא לן כוותיה לגבי דרב בדיני, ואף דמההיא דחזקת הבתים משמע דהלכתא כרב כבר פירשוה ז"ל דלא היא דמודה שמואל בההיא [היכא דיהיב זוזי וכו'], ואף אם תימצי לומר דפוסק רבינו כוותיה דרב מכח ההיא דחזקת הבתים אי נמי משום דהא דשמואל לשיטתיה אזיל דסבירא ליה אחריות לאו טעות סופר הוא כמו שכתבו התוספות בגיטין שם ד"ה אבל בשטר וכו', ורבינו פוסק כרב דאחריות טעות סופר הוא כמו שכתב לעיל פרק י"ט ה"ג, אף אם נאמר כן אכתי הו"ל לבארו להדיא דבשטר קנה ואינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. גם הטור והרב בית יוסף אבן העזר סי' צ' פסקו כוותיה דשמואל עיין עליהם, ותמהתי על הטור והרב ב"י ונאמני ביתם ז"ל איך לא נתעוררו בזה, גם על הראב"ד ז"ל יש לתמוה שדרכו לדקדק ולהשיג על רבינו ובדבר הזה שתק לו וצ"ע. ודע שכמה חילוקין חילקו התוספות ז"ל בכתובות דף צ"ה [ע"א] בהא דנחת רוח עשיתי לבעלי. ואין גם אחד עולה לפסקיו של רבינו.
ד[עריכה]
מכר או נתן נכסי מלוג וכו'. ובפרק כ"ב דאישות הל' ט"ז פסק ג"כ, דאם מכרו שניהם אפילו לקח מן האיש תחילה מכרן קיים.
ו[עריכה]
וכן האפוטרופוסין. כן צריך להגיה ובספרי הדפוס נפל ט"ס הניכר שכתוב, במה דברים אמורים וכו', ומן האפוטרופוסין והוא ט"ס גמור. ובשו"ת רש"ך חלק ב' סי' ע"ז דקדק דדוקא הבית דין רשאי למכור הם בעצמם, אבל אם מכרו אחרים על פיהם ואפילו ברשותם לא מהני עיי"ש.
ז[עריכה]
המוכר או הנותן בשבת וכו' מעשיו קיימין וכו'. ירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל בשלהי ביצה, ומשמע דדוקא באיסור דרבנן הוא דאמרינן דהמקח קיים, אבל באיסור דאורייתא כגון שהעביר החפץ דרך רשות הרבים או מרשות היחיד לרשות הרבים לא, ועיקר דברי הירושלמי הזכירם רבינו פרק כ"ג מהלכות שבת הל' ט"ו שכל אותם העניינים אינן אלא באיסורין דרבנן, וכן נראה עוד מדברי רבינו בריש פ"ח דמלוה ולוה גבי אבק רבית עיי"ש, והכי מסתבר דהא קיימא לן כרבא בריש תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני, אמנם בשו"ת מהר"ם אלשי"ך ז"ל סי' ע"ה כתב דהעולה מדברי הנימוקי יוסף ז"ל פרק הריבית שאפילו בריבית של תורה המעשה קיים עיי"ש, וע"ע להרב ש"ך והסמ"ע חו"מ סי' ר"ח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |