מעשה רקח/מכירה/כא

מעשה רקח ‏ מכירה כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כא מהלכות מכירה

א

אם היה מינו ידוע וכו'. מבואר הדבר דרבינו לא התנה אלא במין שיהיה ידוע, לאפוקי כל מה שיש בבית זה וכו', שכתב אח"כ, אבל בשער ידוע לא ביאר ז"ל. והרב כסף משנה הקשה מההיא דפרק איזהו נשך דף ס"ד [ע"א], מה שעיזי חולבות מכור לך מותר, משמע דקנה ואפילו יהיה יותר על כדי דמיו, ותירץ שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע, משא"כ חלב וגיזה, ובסוף [נשאר] בצ"ע. והרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' ר"ט, הקשה ממה שכתב רבינו פרק י"ג ה"ב דגם בפרה שייך דין זה והרי פרה אין לה שער ידוע וכו' עיי"ש, ואי משום הא לא איריא דכוונת הרב כ"מ להחלב והגיזה שעדיין הם מחוברים בגוף, משא"כ בפרה שהיא בגלוי בקל יודע שומתה.

אכן האמת נראה דמעיקרא קושיא ליתא דהתם לענין רבית הוא דקאמר שאין בזה משום רבית, דהיינו אם נתרצו שניהם בדבר אבל לעיקר הדין בענין הונאה לא נחית התם, מכל שכן לפי האמור שאין שום הוכחה בדברי רבינו על השער. וקצת יש לתמוה על הרב לחם רב סי' קנ"ט, שהקשה קושיא זו של הרב כ"מ ז"ל וחילק בין חלב וגיזה לערימה של חטים דחלב וגיזה ליתנהו בעולם וממילא קא רבו ולכך אין בהם הונאה דמי יודע אם יגדל המעט או הרבה, (א"כ) [משא"כ] בערימה של חטים וגבי מכור לי באלו שהדבר הוא כבר בעולם וכו', שייך בו הונאה עיי"ש, ואחרי המחילה הראויה פתח בכד וסיים בחבית, דעיקר קושייתו אינה אלא מהרישא דמה שעיזי חולבות מכור לך דמותר, דמשמע דאין בו הונאה שהיא קושיית הכ"מ ז"ל, וכשבא לתרץ נקיט ליה לטעמא דלאו ממילא קא רבו דזה נאמר על הסיפא דוקא כמבואר שם בגמרא לאיכא דאמרי אמר רבא וכו', ומסיפא זו אין לנו שום קושי דכיון דאסור אימא דגם הונאה שייך ביה, והיכי פתיך ועריב הרב ז"ל החלוקות. אך האמת עד לעצמו דמדתלי בסיפא במכור לך כך וכך, משמע דאין הדבר תלוי בהמתנה אלא במה שקצץ בכך וכך במה שאין לו עכשיו, דאל"כ אדמפליג בכך וכך ליפלוג במה שעיזיו חולבות היום למחר שיחלבו לאחר זמן, גם בשו"ת תולדות אדם ז"ל להרשב"א סי' ע"ב כתב כן להדיא דברישא מותר משום דמוזיל במה שיש לו ואין כאן אגר נטר עיי"ש. והרב כנסת הגדולה בהגהת הטור חו"מ סי' ר"ט אות כ"ב הביא משם מהר"ם מטראני ח"ב סי' קל"ז, דהמוכר האלגאליא שיצא מן החתול הוי דבר שלא בא לעולם ולא קנה ע"כ, ואין בידי הספר הזה דנראה לענ"ד שיש לחלק, שאם האלגאליא היא בעולם אלא שעדיין היא במעי החתול הוי כמו מה שעיזי חולבות וקנה.

ב

כיצד ערימה זו של חיטים אני מוכר וכו'. פשטן של דברי רבינו משום דאמר לו ערימה זו, וכן במרתף זה דמורה באצבעו, אבל בשק של תאנים לא הזכיר זה, והטור חו"מ סי' ר"ט הזכיר לשון רבינו והשמיט חלוקא זו של שק, ונראה שיש להגיהו שהרי סיים רבינו

ולא משקל התאנים וכו'. אך האמת נראה דכוונת רבינו אינה אלא על המין שיהא ידוע לאפוקי אם הוא בסתם שאין הקונה יודע מה הוא קונה, אז אין שם שום קנין מהטעם שנתן ז"ל שלא סמכה דעתו של לוקח וכו', אך עדיין יש לגמגם בדבר דלפי זה אין הקפידה על תיבת זה כלל, דהוא הדין אם אמר לו ערימה של חטים אני מוכר לך או מרתף של יין אני מוכר לך הוא הדין, והיינו טעמא שקנה אם אין בו הונאה וכיון שכן קשה דלמה הזכיר תיבת זה בערימה ובמרתף, ואפשר שדבר בהווה ורגיל ולכך השמיטה בשק. וכן נראה מתוך תשובת הרב משפטי שמואל ז"ל סי' ל' שנשאל על מי שנדר חצי מכל מה שיהיה לו בעולם לשדוכי אחותו ודימהו לערימה של חטים ומרתף של יין וכו', ודחה דברי מי שדימהו לכל מה שיש בבית זה וכו' עיי"ש.

ג

ואין זה אלא כמשחק בקוביא וכן כל היוצא בזה. הסמ"ע ז"ל חו"מ סי' ר"ט ס"ק ב' כתב דרבינו סבירא ליה דמשחק בקוביא הויא אסמכתא, והרב ש"ך ז"ל שם חלק עליו דלא מצינו בשום מקום שיכתוב רבינו כן, וביאר ז"ל דרצה לומר דאין זה מכר אלא כמו שמשחק בשחוק קוביא הוא, ולא סמכה דעת הלוקח בזה, והיינו דנקט אין זה אלא כמשחק לשון שלילה ולא נקט הרי זה כמשחק וכו' ע"כ, ודבריו ז"ל נראין אף דמכל מקום לא הוי ליה לרבינו לכתוב כמשחק בקוביא, אלא כמשחק סתם, דבאמת מעשה שטות ושחוק זה. וידוע דמשחק בקוביא פסלו רבינו לעדות פ"י דהלכות עדות מפני שהוא אבק גזל, גם בפרק ו' דגזלה הל' י' כתב שהוא גזל דדבריהם, והך טעמא לא שייך הכא שהרי שניהם יכולין לחזור בהם, ומדכתב רבינו שלא סמכה דעתו של לוקח וכו', נראה דמשום אסמכתא קאמר, ומכל מקום דברי הרב ש"ך ז"ל נראין.

ה

ורום כל בית ובית כחצי ארכו וחצי רחבו. כמה שיטות נאמרו בדין זה, עיין להטור והבית יוסף חו"מ סי' רי"ד. ובדברי הרה"מ ז"ל נפל טעות סופר ד"ה ורום כל בית וכו', ה' על ח' רומו ט' צריך להגיה ח' על י' רומו ט'.

ו

נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין וכו'. הרה"מ ז"ל הקשה על רבינו שהשמיט חצר ושתי מערות האמורים במשנה לדעת חכמים, ותירץ דרבינו מפרשה בשקבל עליו לעשות חצר, והרב כסף משנה ז"ל הקשה עליו דמכל מקום הוי לרבינו לכתבה להשמיענו דין זה, ולי נראה דטעם רבינו משום דסבר דההיא סיפא ליתא אלא לר' שמעון ולא קיימא לן כוותיה עכ"ל. ואיני יודע לשער פירוש המשנה לביאור זה, דקתני ועושה חצר ע"פ המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה ופותח לתוכה שני מערות אחת מכאן ואחת מכאן, ר' שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה, וכיון דר' שמעון פליג וסבירא ליה ארבע, איך יתכן שנאמר דהך דחצר ושתי מערות ר' שמעון היא, וכבר ראיתי להתוספות יו"ט ז"ל שם שנרגש מזה עיי"ש. גם על הטור ז"ל יש להקשות שהזכיר החצר והשמיט השתי מערות, ולא מצאתי לנאמני ביתו ז"ל שנרגשו מזה עיין עליהם. עוד יש לתמוה דרבינו פ"ט דהלכות טומאת מת ה"ג, פסק לענין מוצא ג' מתים דצריך לבדוק מן האחרון כ' אמה שהם כשתי מערות וחצר שביניהן עיי"ש, הרי שדרכם היה בכך, ותו דדבר זה ליתא בההיא מתניתין פרק ט"ז דאהלות, ולא הוציאו רבינו אלא ממתניתין דהמוכר פירות דף ק' [ע"ב], גם בפ"ו דטומאת מת פסק רבינו דין חצר שלפני המערה ממתניתין פרק ט"ו דאהלות וכבית הלל שהוא מכוון לסתם מתניתין דהמוכר פירות, והדבר צ"ע רב.

ז

נותן לו בתוך שדהו אמה וכו'. הטור ז"ל חו"מ סי' רי"ז שינה בשיעור, והרב בית יוסף ז"ל כתב דלא מצא לו חבר, והדרישה ופרישה ז"ל כתב שמצא לו חבר הוא רבינו יעקב בר יקר שהביא הרשב"ם ז"ל שם, ועיין להרב כנסת הגדולה שם.

י

דרך המלך ודרך הקבר אין לה שיעור. שם דף צ"ט [ע"ב], ופירש רש"י [צ"ל רשב"ם] ונראה בעיני דהא אין לו שיעור דמת לא חמיר כדרך המלך לפרוץ בנינין להפסיד ממון אחרים אלא להלך על גבי תבואה ולא יטו ימין ושמאל, אי נמי במוכר דרך הקבר לחבירו ללכת דרך שדהו מיירי דמסתמא אין לו שיעור אלא כל מלוי המת יעברו שם ועיקר, ע"כ. ונפקא מינה בין השני פירושים, דלהאי נמי דוקא במוכר דרך אם הזיקו התבואה אין חשש, אמנם בלא מכר דרך אלא בסתמא אין להם להלך על גבי התבואה דהוי מזיק ממון חבירו להדיא, והטור ז"ל השמיט אלו השני חלוקות וכבר נרגש הדרישה ופרישה ז"ל, וכתב דדרך המלך אין לנו בזמן הזה בעו"ה אבל בדרך הקבר צ"ע, ולא ידעתי למה לא נרגש גם לפסק הרב בית יוסף בשו"ע חו"מ סי' רי"ז שהזכיר כל דברי רבינו, והשמיטם ג"כ דנפק"מ טובא לענין דינא במלוה המת.

יז

וכן המוכר שדה בבקעה גדולה וכו'. בגמרא [ב"ב] דף ס"א [ע"ב], הקשה פשיטא ותירצו דלא צריכא דאיכא דלשדה קרו ליה שדה ולבקעה בקעה, ואיכא נמי דלבקעה קרו ליה שדה וכו', ורבינו ביארו בבית כמו שאיתא שם בגמרא והשמיטו בשדה, והשו"ע חו"מ סי' רי"ח סעיף כ"ב ביארו, ואפשר שלזה נתכוון הרב המגיד ז"ל שכתב שדיני השדה בזה כדיני הבית בזה לכל מה שנזכר לעיל.

יח

ואם אמר לו כל נכסי אפי' עבדים וכו'. קשה דבפרק י"א דזכיה ומתנה הל' ט"ו פסק, שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני נוטל כל המטלטלין וכל הקרקעות והבגדים והעבדים והבהמה והעופות ותפילין עם שאר ספרים הכל בכלל נכסים ע"כ, וכאן חילק בין נכסים סתמא לכל נכסים, והנה הרא"ש והתוספות שם דף ס"ב [ע"א], ד"ה ואי אמר לו וכו', חילקו בין נכסי לנכסיי וכו', ועוד חילקו בין מכר למתנה דקיימא לן בעין יפה נותן, וזו נראית דעת רבינו ז"ל, אך אכתי קשה קצת אמאי לא הזכיר רבינו כאן דין ספר תורה כמו שהזכירו שם שהרי כאן הזכיר אף התפילין, וצריך לומר דסמך אמה שכתב שם.

יט

האומר לחבירו בית מבתי ושור משורי וכו'. כתב הרה"מ ז"ל מימרא במנחות ע"כ, והיא בדף ק"ח [ע"ב] דפריך, מיתיבי בית בביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפול, עבד בעבדיי אני מוכר לך ומת מראהו מת, ואמאי ליחזי היידן נפל היידן מת, ומשני לוקח קאמרת שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה, השתא דאתית להכי אפילו תימא עלייה דגריעא יד בעל השטר על התחתונה ע"כ, משמע דאף עלייה מצי למיהב ליה אף דגריעא, ומכל שכן לפי מה שכתב רבינו בפ"ט דהלכות נדרים הט"ו, דעלייה בכלל בית היא, והיא משנה בנדרים דף נ"ו [ע"א], וסוגיא דהתם פליגא אהך דמנחות דמסיק התם מאי עלייה מעולה שבנכסיו, והר"ן בשם הרמב"ן ז"ל כתב, דאפילו למסקנא דמנחות הא דרב הונא כרבנן אתיא, דאיכא למימר דהאי דנקט בית בביתי ולא נקט בית סתם לא מבעיא קאמר, לא מיבעיא בית סתם דמראהו עלייה דגריעא אלא אפילו כי אמר בית בביתי דבכי האי גוונא למעליותא משמע כדאמרינן התם הגדול הקדיש, אפילו הכי גבי לוקח מראהו עלייה דגריעא וכו', וכן פסק הרמב"ם ע"כ. אמנם הרא"ש ז"ל פירש שם וז"ל: ודאי אם אמר לו בית סתם מראהו עלייה, אבל השתא דאמר לו בית בביתי האי לישנא משמע לאפוקי עלייה דגריעא משום עליה וירידה, וצריך ליתן לו המעולה שבין שני בתים דהיינו בית ועלייה, מיהו בית הגרוע שיש לו יכול ליתן לו והכי מסיק בשלהי מנחות דיד בעל השטר על התחתונה ע"כ, וכן פסק הטור חו"מ סי' רי"ד, נמצא דרבינו מפרש כפירוש הרמב"ן שהביא הר"ן ז"ל דאפילו בבית מביתי נותן לו עלייה, ודלא כהרא"ש ז"ל דמחלק בין בית סתמא לבית מביתי.

ולפי זה יש לתמוה על הרב בעל המפה ז"ל שם שעל דברי הרב בית יוסף בשו"ע שכתב כדברי רבינו, הגיה ז"ל אבל אינו נותן לו עלייה, אבל אם אמר לו רק בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה דהא נמי איקרי בית ע"כ, וקשה תרתי, חדא, דמנא ליה דכוונת הרב ב"י שהעתיק דברי רבינו סבירא ליה דבבית מביתי אינו נותן לו עלייה שהיא סברת הרא"ש ז"ל, ואמאי לא נימא דכיון דאיכא סברת הרמב"ן שהביא הר"ן ז"ל דאינו מחלק בין בית סתם לבית שבביתי, ורבינו סתמא נקט משמע להדיא דכוותיה סבירא ליה מדלא חילק, ותו דהיה לו לכתוב זה בשם יש אומרים כיון דעכ"פ הרמב"ן פליג עלה, והסמ"ע ז"ל שם נדחק [שאפשר שמור"ם] לא חשש להאריך לכתוב פלוגתא בזה, וכתבו בפשיטות מאחר שהרא"ש והטור סתמו וכן כתבו ע"כ. ורבינו השמיט החלוקא דעבד בעבדי אני מוכר לך, גם הטור והרב ב"י השמיטוה ולא ידעתי למה, דאם תאמר שהוא נלמד מבית שבביתי ושור משוורי א"כ תקשה על הברייתא למה הזכירו מאחר שהוא נלמד מאינך.

כ

אינו קונה אלא הפחות שבהן וכו'. כן פירש רשב"ם שם דף ס"א [ע"ב] והוא נלמד ממה שאיתא שם דף ס"ב [ע"א] אלא מעתה שדה מכורה לך שדה גדולה מכורה לך שדה שיש לי מכורה לך, כל שדותיו מכורין לו, ומשני התם יד בעל השטר על התחתונה ע"כ.

כא

על המוכר להביא ראיה וכו'. לא ביאר רבינו איזו ראיה יביא, אמנם רש"י ז"ל [צ"ל רשב"ם] בבבא בתרא דף ל' [ע"ב] פירש וז"ל: עליה דידיה רמיא לגלויי ולהביא ראיה דלאו מבר סיסין לקחה, ואם יביא עדים דאיקרויי הוא דמקריא הכי, ולא מהני שדות שלקח מבר סיסין היא מוקמינן ליה בידיה, דהא פשיטא לן דהאי דאמר ליה נכסי דבר סיסין מזבינא לך הכי קאמר, נכסי שקניתי ממנו ולא שלא קניתי ממנו אע"פ שנקראין כן ע"כ, וכן כתב הסמ"ע ז"ל וחלק על הרב עיר שושן שכתב שצריך להביא ראיה שמכר לו השדה השניה ע"כ, וביותר קשה שסיים הרב בעל הלבושים, דמסתמא לא היתה דעת הלוקח אלא על זו שהכל קורין לו כן ע"כ, וקשה דאיך נתלה בדעת הלוקח הרי המוכר שדה דבי חייא אינו נותן אלא הגרוע, הרי שאין הדבר תלוי בלוקח אי משום דיד בעל השטר על התחתונה אי משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה, ומה שזוכה הלוקח אם לא הביא המוכר ראיה הוא מטעם שכבר התחיל להחזיק בה וכמו שדקדק רבינו וכתב, וכשבא הלוקח להשתמש בה וכו', לא מטעם דאזלינן אחר דעת הלוקח.

כג

היתה לו חצי שדה ואמר לחבירו וכו'. ידוע דהרב כסף משנה מפרש דברי רבינו דעכ"פ מצר לו מקצת המצרים וכו', וכן דעת הטור חו"מ סי' רי"ח, והאמת נראה שרבינו קיצר בדבר והיה לו לבאר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---