מגיד משנה/מכירה/כא

מגיד משנה ‏ מכירה כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים וכו'. החלק הראשון בדבר שמינו ידוע פשוט הוא שקנה ומבואר בגמ' בכיוצא בזה בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ה:):

ג

אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה וכו'. כ"כ רבינו האי ז"ל בספר מקח וממכר שלו ודברי טעם הן אבל לא מצאתי דבר בגמרא שאוכל ללמוד ממנו כן:

ד

וכן המוכר לחבירו בעשרה דינרי חטים וכו' וכל החוזר וכו'. זה נתבאר ר״פ איזהו נשך (בבא מציעא דף ס') מאותה שנתבארה למטה פכ״ב:

ה

וכן המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכו' או רפת בקר וכן המקבל מחבירו לעשות בית חתנות וכו' עושה ארבע של שש. משנה בהמוכר פירות (דף צ"ח:) ז"ל המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית וכן המקבל לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר רפת בקר הוא והרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע על שש בית קטן שש על ח' בית גדול ח' על י' טרקלין י' על י' רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר היכל רשב"ג אומר (הכל) כבניין היכל ע"כ במשנה. ואמרינן בגמ' רפת בקר מאן קתני לה איכא דאמרי ר"ע קתני לה וה"ק אע"פ שרפת בקר היא (זו) פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר ואיכא דאמרי ר' ישמעאל קתני לה והכי קאמר שהרוצה לעשות רפת בקר וכו' ע"כ. ופירוש המשנה לדעת המחבר כדעת אבן מיגש ז"ל דהך סיפא דבית קטן אליבא דר' ישמעאל ואין הלכה כמותו לגבי ר"ע ודין רפת בקר ללישנא קמא דגמ' מפורש הוא שאפילו ר"ע מודה שהיא שש על ארבע ואף ללישנא בתרא אע"ג דר' ישמעאל היא לא חזינן בהדיא דפליג ר"ע ומש"ה קיי"ל הכי ויש מפרשים פירושים אחרים וזה נראה עיקר:

מכר לו מקום בית גדול וכו'. במשנה דלעיל ובזו אפילו ר"ע מודה כיון שאמר גדול:

מכר לו מקום טרקלין וכו'. במשנה של מעלה תרבץ של חצר י"ב על י"ב וכו' בגמרא שם תאנה וקנתיר י"ב על י"ב וכו' מאי קנתיר תרבץ אפדני ע"כ. ופירש רשב"ם ז"ל תרבץ אפדני חצר גדול שעושין שרים בצד אפדני שלהן ועל שם שמרביצים אותו תמיד להשכיב האבק קרי ליה תרבץ ע"כ. ומדברי המחבר נראה שעושין אותו לפני החצר:

ורום כל בית ובית כחצי ארכו וכחצי רחבו. פי' אם היו שש על ארבע רומו ה' י' על ח' רומו ט' וכן כיוצא בזה ומבואר במשנה של מעלה:

ו

המוכר מקום לחבירו וכו'. משנה שם פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף ק':) ופסק כחכמים ודלא כר״ש וביאור דבריו שדרכן היה לעשות מערה ולחפור בכותליה קבר והקברות ההם נקראים כוכין בלשון המשנה ופתח המערה היא כרחבה ברוח אחד ובשני כותלי ארכה הוא עושה הששה קברות ובכותל הרוחב שכנגד הפתח שנים ומדת המערה מבוארת במשנה זו וכן מדת הקברות:

נמצא בין כל קבר וכו'. סדור הקברות לדעת זו הוא כך בכותלי האורך עושה כוך בתחלת הכותל ורחבו ששה טפחים שהם אמה ומניח ריוח אמה ומחצה ועושה כוך שני והוא אמה הרי ג' אמות וחצי ומרחיק אמה ומחצה הרי חמש אמות ועושה כוך ג' באמה ששית ואינו מניח כלל בראשי הכותל ובכותל האמצעי שהוא ד' עושה שני כוכין בשני ראשיו ושתי אמות ריוח באמצע. ובהשגות א"א כל זה שיבוש היה ראוי לומר וכו' פירוש שהסדר כך הוא לדעת הר"א ז"ל בכותלי האורך מניח אמה בשני ראשי כל כותל חצי אמה לכל ראש ובחמש הנשארות עושה שלשה כוכין אמה בין כל אחד ואחד שהן שתי אמות ריוח ובכותל הרחב מניח ג"כ אמה בשני ראשיו חצי אמה לכל ראש ובג' הנשארות עושין שני כוכין ואמה ריוח ביניהם זה כוונתו ז"ל. וזה דעת הרב אבן מיגש ורשב"ם ז"ל. ומ"מ אין הכרח לאחת מן השיטות האלו בגמ' ויש בזה מקום עיון עוד בדברי המחבר שלא הזכיר אלא מערה אחת ולפי המשנה אפילו לדעת חכמים עושה חצר שש על שש ופותח לתוכה שתי מערות וכן שנינו בסוף המשנה. ופירשב"ם ז"ל כן דארישא קאי פירוש דאמוכר ואמקבל ששנינו בתחלת המשנה. ונתן הרב טעם לסדר המשנה ומדברי המחבר נראה שהוא מפרש סיפא בשקבל לעשות חצר בפירוש וצ"ע:

ז

המוכר לחבירו בתוך שדהו וכו' נותן לו אמה שרחבה שתי אמות ואמה מכאן [ואמה מכאן] לאגפיה. פירוש בין הכל ארבע אמות ומימרא דשמואל היא בפ' המוכר פירות (בבא בתרא צ"ט:) כלשונו ופר״ש ז״ל באגפיה כדי לתקן מאותו קרקע אגפיה של אמת המים אם יפלו עכ״ל:

ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בסילון וכו'. לשון הרב אבן מיגש ז"ל פירוש מכר לו בחצירו מקום לעשות בו אמה להעביר עליה מי רגלים ומי תכבוסת חצירו וכיוצא בהן ע"כ. וכן פיר"ש ז"ל שהוא עשוי להשקות בהמה ורחיצת בגדים וכלים ואינו גדול כל כך ע"כ:

ח

אלו האגפים בעל השדה נוטען אבל אינו זורען וכו'. פסק כר"נ דהלכתא כוותיה בדיני ולפיכך אינו זורען:

ואמת המים זו שכלו אגפיה בעל האמה וכו'. מימרא שם:

ט

המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו אם דרך יחיד וכו'. שיעור דרך היחיד נפסקה הלכה בגמ' שם כדייני גולה שאמרו שני גומדין ומחצה ופירוש גומדין אמות ומצינו בכתוב גומד ארכה וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב הרב ר' יוסף הלוי בן מיגש ז"ל מסתברא לן דה"מ היכא דלא מסיימי מחיצתא אבל היכא דאיכא מחיצתא חמור במשאוי בשני גומדין ומחצה לא מסתגי וכ"ש דלא הדר עכ"ל:

מכר לו דרך בין עיר לעיר וכו'. ברייתא שם אבל בקצת הספרים אינה ופיר"ש ז"ל ח' אמות שאם יפגעו שתי עגלות זו בזו שלא יעכבו זו את זו:

מכר לו דרך הרבים וכו'. פר"ש כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה עכ"ל. ופר"ש דהוא הדין בכ"מ ששיעורו ט"ז אמה כיון שהזכיר דרך:

י

דרך המלך ודרך הקבר אין להן שיעור. משנה (דף צ"ט:) וברייתא דרך המלך אין לה שיעור ודרך הקבר אין לה שיעור:

ויראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע וכו'. נראה שהוא ז"ל סבור שלא קנה וכמ"ש למעלה דבעינן מינו ידוע. ובהשגות א"א ואין דברו ידוע ואני אומר שנוטל ממנו המלך כל מה שיצטרך לו עכ"ל. ולפי דבריו הוא הדין במוכר דרך הקבר בשדהו שהולכין מלוי המת בכל השדה כפי מה שיצטרך להם וכן פר"ש ז"ל:

יא

מכר לו מקום למעמד וכו'. מקום שהיו עומדים בו העם בשובם מן הקבר סמוך לבית הקברות ומשנה היא שם:

יב

האומר לחבירו בור וכותליה וכו'. ברייתא ריש פ' לא יחפור (בבא בתרא דף י"ז:) כלשונה:

יג

המוכר שדה לחבירו ומצר לו מצר אחד קצר וכו'. הביא המחבר מימרא כלשונה וכך היא ריש המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ב) מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי (לרב) ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי [ויהודה] מחד גיסא מדה״ל למיכתב דראובן כנגד לוי ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש״מ כנגד ראש תור הוא דאמר ליה ע״כ. וכך פירשוה שהוא מצר לו ג' מצרים שלמים והרביעי קצר כגון זה א) ואמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד קצר כזה ' ם) והקשה ויקנה כנגד ראש חור כזה ג) שתיק רב פי' שלא חש לקושייתם ומודה רב שאם היה המצר הארוך מראובן ושמעון ומצר שמעון מספיק למה שכנגד המצר הקצר ודאי קנה כנגד ראש תור (כצורה השלישית) שאל״כ למה מצר לו מצר ראובן כלל היה לו לכתוב שמעון כנגד יהודה שהוא כמצר הקצר לבד כגון זה ד) וכתבו המפרשים ז״ל שא״א לפרש שלא מצר לו מצר רביעי כלל אלא ראובן שמעון [לוי] כזה ח) שא״כ היאך יאמרו רב כהנא ורב אשי יקנה כנגד ראש תור והלא רב כהנא ורב אסי אמרו במצר לו ג' מצרים שלמים ולא מצר לו רביעי כלל שלא קנה אלא תלם אחד על פני כולה אלא ודאי כמו שפירשנו אלו דבריהם ז״ל. ונ״ל לפ״ז דלרב טפי גרע בשמצר לו מצר רביעי מקצתו משאם לא מצר לו כלל דהא מצר לו ג' מצרים לבד אמר רב קנה כולה חוץ ממצר רביעי כדאיתא התם וכאן אמר דלא קנה אלא כנגד הקצר וטעם לזה שכיון שהתחיל למצרו ולא מצרו כולו נראה שאינו מקפיד על המצר לבד אלא על חלק מן השדה משא״כ כשלא מצרו כלל דלא מסתבר ליה כלל דלא יקנה אלא תלם אחד על פני כולה כרב אסי זה נראה ומתוך דברי יתבארו דברי המחבר ז״ל:

יד

היה מצר ראובן מזרח ומערב וכו'. מימרא שם וזה לשון רשב"ם בפירושה המוכר שדה לחבירו ורוצה לכתוב מצרים ויש לשכנו ראובן שתי שדות אחד במזרח ואחד למערב ולשמעון שכנו שתי שדות אחת בצפון ואחת בדרום לא יכתוב לו סתם שדה זו שאני מוכר לך הרי הוא בתוך שדות ראובן ושמעון דאתי לאיפלוגי באלכסון ו) ונמצא שנוטל אצל מצר שמעון ראובן [אבל בשכותב מצר ראובן רוחין תרתי ומצר שמעון רוחין תרתי הרי ד' רוחות]:

טו

מצר לו מצר וכו' ולא מצר לו מצר רביעי קונה השדה כולה. כך נפסקה הלכה בגמ' שם בהמוכר את הבית הלכתא קונה הכל חוץ ממצר רביעי:

אבל המצר הד' אם היה מובלע בתוך המצרים וכו'. ג"ז שם אבל ראיתי המפרשים חלוקים בפירושו הרב ן' מיגש ז"ל פירש קנה הכל חוץ ממצר רביעי דעבדינן ליה ד' פיסקי ז) וקני לג' פיסקי מינייהו בר מפסקא רביעאה עכ"ל. ורש"י פי' חוץ ממצר רביעי התלם עצמו של מצר רביעי לא קנה עכ"ל. גם בפירוש מובלע נחלקו ולשון אבן מיגש ז"ל דלא מובלע האי מצר רביעי עם השדה כולה אבל מובלע ונראית כשדה אחד קנה כולן ור' שמשון כתב דלא מובלע בתוך המצרים שמכאן ומכאן אלא הולך על פני שניהם ח) ומובלע ט) עכ"ל. ודברי רבינו נוטים לדבריו:

ואם לא היה מובלע. חלקי' נתבארו בגמ' ובהלכות וטעם הט' קבין לפי שהוא דבר חשוב בשדה וי"ל ששיירו והוא הדין לגנה בחצי קב וכן בכל דבר כפי מה שהוא לחלוקה כמו שיתבאר פ"א מהל' שכנים. ורכב של דקלים מפני חשיבות גם כן הוא:

טז

סיים לו את הזויות בלבד ולא סיים המצר שלכל רוח. זה כתב בפירוש סיים את הקרנות האמור בגמ' והרבה פירושין נאמרו בו ונראה דעת המחבר שסיים) ולפ"ז מ"ש סיים לו חלק מכל רוח

הוא א). ומ"ש כמין גא"ם. הוא ' ם) וכולן בעיות בגמרא עלו בתיקו ופסק רבינו שודא דדייני:

יז

המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו'. מימרא ר״פ המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"א):

ומ"ש אע"פ שיש שם מעט שקורין את הבירה בית. לפי שאם היו הכל או הרוב קורין לבירה בית הכל מכור וכדאיתא בגמרא אלא דקרו לבירה נמי בית כולה זבין ליה ואסיקנא לא צריכא דאיכא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דלבירה קרו ליה בית וכו':

ומ"ש ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום. ג"ז שם וכתבו קצת המפרשים שאפילו כתב לו זה הלשון ואין שם מי שקרא לבירה נמי בית ואפילו מעוטא ה"ז לא קנה אלא בית שאין לשון זה מועיל לכלול במכר מה שאינו נכלל לשום אדם בעולם וכן עיקר:

וכן המוכר שדה בבקעה גדולה וכו'. ג"ז מימרא שם ודיני השדה בזה כדיני הבית בזה לכל מה שנזכר למעלה:

יח

האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות שתים. מימרא שם מיעוט ארעתא שתים:

אמר לו כל שדות וכו'. ג"ז שם כל ארעתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי:

אמר לו נכסי אפילו גנות ופרדסים וכו'. גרסת המחבר כגרסת ההלכות אי אמר לו נכסי אפילו אפרדסי ובוסתני ואי אמר לו כל נכסי אפי' בתי ועבדי ע"כ. וה"ה באומר כל נכסי שהמטלטלין בכלל כמ"ש המחבר והכין מוכח פ' מי שמת ואמרינן התם דאפילו תפילין איקרו נכסי. ודע שהמפרשים ז"ל חילקו בין האומר נכסים לאומר נכסיי שהכוונה נכסים שלי לפי שבאומר נכסיי אינו צ"ל כל אלא אפי' בלא כל נכללין כולן וכן מוכיח פרק מי שמת כמו שיתבאר פי"א מהל' זכייה ומתנה. וכן הדין באומר שדותיי שאינו צריך למלת כל וכלן בכלל אבל אומר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל. והטעם שכיון שהוא מזכיר כינוי עצמו באותה מלה שהוא מזכיר הנכסים או השדות הכל בכלל אבל כשהוא מזכיר כנוי עצמו אחר כן אין הכל בכלל:

יט

האומר לחבירו בית מבתיי אני מוכר וכו'. מימרא במנחות (דף ק"ח):

כ

האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר לך וכו'. מימרא פרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"א:).

ומ"ש הפחות שבשניהם. יצא לו ממה שנזכר למעלה דכיון דלא קנה אלא אחת הפחותה היא לפי שיד בעל השטר על התחתונה:

כא

האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך וכו'. מעשה ריש פ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל':) פסק כר״נ וכן בהלכות:

כב

האומר לחבירו חצי שדה אני וכו'. דין זה נתבאר ס״פ בית כור (בבא בתרא דף ק"ז:) במשנה ובגמרא וזה לשון המשנה האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום ומקבל עליו [מקום] גדר חריץ ובן חריץ [וכמה הוא] חריץ ששה טפחים ובן חריץ שלשה טפחים ע״כ. ובגמרא אמר ר״י ולוקח נוטל כחוש א״ל ר' חייא בר אבא [לר״י] והא אנן משמנין ביניהם תנן א״ל וכו' תרגימנה מסיפא דקתני סיפא חצי בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום ואמאי משמנין ביניהן והא חציה בדרום קא״ל אלא לדמי ה״נ לדמי ע״כ. וזה פירוש הגמ' לדעת המחבר שמשוין שני החלקים בשווי הדמים ולוקח נוטל החלק הכחוש ואע״פ שהוא עודף במדה רוצה הוא המוכר בקב ועידית מקביים זבורית והקשה ר' חייא והא אנן משמנין ביניהם תנן דמשמע שהן חולקין בשמן ובכחוש וכל אחד נוטל קצת שמן וקצת כחוש ואמר ר״י שהסיפא מכרעת שאין משמנין אלא בשווי הדמים דהא חציה בדרום א״ל אם שמן אם כחוש ומיהו משמנין לדמי שאם חצי שבדרום כחוש יוסיפו על המדה כדי שישוה דמי חצי שדה ואם הוא שמן גורעים מן המדה ה״נ משמנין דרישא לדמי ולעולם לוקח נוטל כחוש ולזה הפירוש הסכימו הר״ח והרשב״א ז״ל ועיקר ושיטות אחרות יש:

ומקבל עליו וכו'. כבר נזכר במשנה ורחב החריץ ו' וכן היא הנוסחא בספרי המחבר המדוקדקים וכן הוא בכל ספרי הגמרא ובהלכות.

ומ"ש ובין שתי החריצין רחב טפח. מפורש בגמרא הכל:

כג

היתה לו חצי שדה וכו'. מימרא מפורש ריש המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ב ס"ג) וכו':

אמר לו מצר שדה וכו'. זה לשון הגמ' שם ופירש אבן מיגש ז"ל פירוש דהיכא דזבין איניש לחבריה חולקא סתמא מארעא וא"ל זבינית לך או יהבית לך מצר ארעא דמינה פליגא וכו'. והטעם שיש חילוק כשמצר לו המצרים לאם לא מצר לו כלל פירש הרא"ם ז"ל דכל דכתב ליה מצרנהא למה ליה דכתבינהו אלא לברור עד היכן כי היכי דלישקול פלגא דאי לא שקיל אלא תשעה קבין בין שתהא גדולה או קטנה למה לי למימצר אלא אי לא כתב ליה אלין מצרנהא ודאי לא גמר לזבוני אלא תשעה קבין שהוא שיעור שדה ולפיכך לא חשש למימצר שאין עסק למימצר כזה כלל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף