מעשה רקח/מילה/ב

מעשה רקח ‏ מילה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות מילה

א

אפילו ערל וכו'. נראה דהך ערל דהיינו שמתו אחיו מחמת מילה רוצה לומר שהוא גדול אלא שעדיין לא נתחזק כחו מפני שבטבעו הוא חלש אי נמי על ידי חולאים וכיוצא דאי מיירי בקטן הא תני ליה חדא זמנא ולא הוה צריך לתנויי דאי בתרתי לגריעותא דהיינו שהוא ערל וקטן כשר אין צריך לומר אם הוא קטן לחוד דאין סברא לומר דהוה אמינא דקטן סתם ימול אפילו במקום שיש אנשים דהא על כל פנים לאו בר חיובא הוא ולאפוקי מהט"ז יו"ד סי' רס"ד שפירש דהיינו קטן נמי עיי"ש דאחר המחילה אין נראה כלל.

אינו צריך למול שניה. נראה דרוצה לומר שאין צריך להטיף ממנו דם ברית דהיינו מילתו שניה והוה נראה לענ"ד פשוט אכן ראיתי להרב ב"י יו"ד סי' רס"ד שהביא מי שחולק עיי"ש ועיין למרן ז"ל ובספר גט פשוט סימן קכ"ג ס"ק א'.

ב

עד שתתגלה כל העטרה. הרב ב"י יו"ד סי' רס"ד הזכיר ספקם של חכמי ספרד מה נקרא עטרה אם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם היא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד וכו' עיי"ש ומדברי רבינו נראה לענ"ד דס"ל שהוא הבשר ולא החוט שהרי אחר שחתך העור הראשון החופה את העטרה כתב עד שתתגלה כל העטרה והרי אז עדיין החוט הוא מכוסה לגמרי תחת העור הרך שהזכיר אחר זה כמבואר לקצת בקיאי האומנות כמוני היום תהלה להשי"ת וכן מוכיח לשון רבינו פט"ז דאיסורי ביאה שכתב וז"ל ואם נכרת מראש העטרה וכו' ע"כ ולשון ראש לא שייך בחוט שהוא עגול ובדבר עגול לא שייך ראש וסוף ואם כן איך קרי ליה גילוי עטרה אלא ודאי עטרה לדעת רבינו נקראת הבשר שבראש הגיד לא זולת וק"ל. ומ"מ כבר הסכים הרב ב"י שיש לפרוע עד מקום החוט ועד בכלל עד שיראה כל החוט עיי"ש וגם דברי רבינו אפשר קצת לפרשם כן בהיות שהדבר נוגע לדין תורה וכן אנו נוהגים.

ואחר כך פורעים. כתב הרב כנה"ג יו"ד סי' רס"ד שהפסקי ריקאנאטי סי' תקצ"ח הביא משם מהר"א ממיץ ז"ל דבגדול אין צריך לפרוע דהא דאמרינן מל ולא פרע כאילו לא מל הני מילי בקטן וכו' ע"כ ואף שכתב לשון אין צריך דמשמע לכתחילה נראה לענ"ד ודאי דלאו דוקא אלא בדיעבד קאמר וגם בגדול צריך לפרוע וכן אנו נוהגים.

ג

ואם לא נשאר וכו'. כתב הטור סי' רס"ד וז"ל ומ"מ אם הוא בחול לכתחילה יטול כל הציצין הגדולים אף שאינם מעכבים וכו' ע"כ משמע דאפילו אם פירש צריך הוא ליטלם דאם לא פירש מאי איריא בחול אפילו בשבת נמי קי"ל כל זמן שלא פירש חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינם מעכבין וכתבו רבינו לקמיה הל' ו' וכן מדוקדק גם כן שכתב כל הציצין הגדולים וכו' ומינה דאפשר שגם רבינו יודה לזה שהרי כתב אם לא נשאר אלא מעט וכו'.

ד

מל ולא פרע וכו'. הקשו התוספות שם דף קל"ז דאמאי איצטריך למתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה כי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה ולא תירצו כלום יעו"ש. ומתחילה הייתי רוצה לומר עם מאי דאיתא בירושלמי וז"ל מל ולא פרע כאילו לא מל תני וענוש כרת ע"כ ומדאמרו כן אמל ולא פרע דוקא משמע דבציצין המעכבין אינו ענוש כרת והוה אמינא דלהכי תני הא כלומר כאילו לא מל כלל וחייב כרת אמנם ראיתי שזה אינו עולה לפי הש"ס דילן דלעיל דף קל"ג איתא ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת והיינו בציצין המעכבין כמ"ש רש"י עיי"ש ואפשר דכיון דפריעה אינה מפורשת בתורה וקי"ל דלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו ע"ה הוה סלקא דעתין דלא מקרי כאילו לא מל עיין להרב תוס' יו"ט ז"ל ומ"ש ברישא בשר החופה את רוב העטרה הו"א דהיינו העור שלמעלה שהניח בשעת החיתוך ולדעת רבינו ז"ל כן הוא האמת שהרי בהל' ב' מבואר שהעור העליון נקרא עור והוא הציץ המעכב שכתב בהל' ג' והתחתון קראו הקרום הרך אם כן הוה אמינא דכשעשה החיתוך גמור ונתגלית כל העטרה ע"פ מ"ש ריש הל' ב' אם אחרי זה לא פרע הקרום הרך לא מקרי כאילו לא מל כלל ועיין דרכים אחרים בספר לקט הקמח ההך מתניתין וזה נראה לענ"ד נכון.

ה

קטן שבשרו רך וכו'. רבינו השמיט דין נראה ואינו נראה דאיתא התם ומרן הקדוש כתב דהרי"ף והרא"ש לא הכריעו אבל מדברי רבינו נראה שהם כדברי שמואל ע"כ וקשה דאם כן הוה ליה לפסוק דנראה ואינו נראה דצריך למול דהכי סבירא ליה לשמואל ואדרבה רבינו כתב ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול וכו' דמשמע דנראה ואינו נראה אין צריך כלום דבשלמא הש"ס דייק שפיר דמדנקט ואם לאו וכו' ולא קאמר ואם אינו נראה משמע דרוצה לומר ואם אינו נראה מהול גמור אף אם נראה ואינו נראה צריך דאם לא כן הוה קשה דיוקא אדיוקא ומנא ידעינן דצריך או אינו צריך אלא ודאי כדאמרן והשתא רבינו שכתב ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול ולא כתב ואם לאו כלישנא דגמרא לא משמע לן תו כוונתו בנראה ואינו נראה אם לא שנאמר דממה שכתב עד שתראה העטרה גלויה גלה לנו כוונתו דכל עוד שאין העטרה גלויה צריך לתקנה ומינה נשמע דבנראה ואינו נראה צריך גם כן לתקנה. ומאי דקשיא לי שראיתי בפסקי הרא"ש שם שכתב אם כשמתקשה נראה ודאי מהול אין צריך למול ואם נראה ואינו נראה אין צריך למולו ע"כ וקשיא דיוקא אדיוקא דמדכתב תיבת ודאי משמע דבאינו ודאי צריך למולו ושוב כתב דבנראה ואינו נראה אין צריך ותו דכיון דהרא"ש ז"ל לא הכריע וגם הטור לא הביאו מנא לן זה ודו"ק.

ז

זה לעצמו וזה לעצמו. נראה דלאו דוקא זה לעצמו וזה לעצמו אלא רוצה לומר שלא יהא כל כך מעורב והכי איתא התם בגמרא דף קל"ד ועיין בפירוש רש"י ז"ל.

ח

שהוחמו בשבת. הנה הראב"ד ז"ל השיג על זה דלפני המילה לא שרי אפי' על ידי כותי ולא משכחת לה אלא כשחממן הכותי לצורך עצמו ע"כ וכבר חכמי לוניל ז"ל שאלו כן לרבינו דאיך התיר לחמם המים בשבת קודם המילה דמשמע אפילו על ידי ישראל מפני הסכנה אדרבה לא ימול ולא יסתכן והוא ז"ל השיב להם שכוונת דבריו מבוארת דדיבור זה לא קאי אלא איום שלישי של מילה דהוי אחר המילה ודאי דהוי סכנה ע"כ. והביאו מרן ז"ל והיינו על פי מה שכתב ז"ל בדינים הקודמים ובדינים שאחר זה ושלא הותר לפני המילה אלא דברים של שבות וע"י כותי ועי' מ"ש לקמן הל' ט' ופ"ב דהלכות שבת. ובדברי מרן נפלו טעיות הניכרים שכתוב אבל מאי וצ"ל אכל מאי. הוא שנשארו צ"ל שנשפכו. כן כתב צ"ל כל כך.

ט

שכחו ולא הביאו וכו'. עירובין דף ס"ז ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר להו רבה נייתו חמימי מגו ביתאי וכו' נימרו ליה לגוי לייתי ליה ואותיב אביי התם מהזאה דלא דחיה שבת אף דלא הוי אלא משום שבות ותירץ דשאני בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה דהא לא אמר ליה זיל אחים ע"כ ורבינו מפרש הך מעשה דקאמר דר"ל מלאכה גמורה דהיינו מ"ש כללו של דבר וכו' וכן פירש הרי"ף ז"ל סוף פרק רבי אליעזר דמילה והביאו מרן ז"ל. ואף שמתוך דברי התוספות שם משמע שלא הבינו כן המעיין בדבריהם פ"ק דגיטין דף ח' יראה שכן הסכימו להלכה וכ"כ בפסקיהם שם זולת הרב בעל הלכות גדולות דס"ל דאפילו מלאכה גמורה על ידי גוי שריא לצורך מילה עיי"ש.

י

וטורפין לה יין ושמן. ברייתא שם דף קל"ד ת"ר דברים שאין עושים למילה בשבת עושים לה ביום טוב שוחקים לה כמון וטורפין לה יין ושמן אמר ליה אביי לרב יוסף מאי שנא כמון ביום טוב דחזי לקדרה יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה דתניא וכו' ע"כ ולכך נתן טעם רבינו לשחיקת סמנין משום דראויין לקדרה וביין ושמן אף שבשבת אסור כמ"ש לעיל הל' ז' צ"ל דכיון דאינו אב מלאכה הקילו ביו"ט אף דלא חזי ומינה אתה למד דהך שחיקת סמנים דשרי היינו דוקא בדבר הראוי לקדרה אבל בלאו הכי גם שחיקתן משמע דאסורה ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---