מעשה רקח/מטמאי משכב ומושב/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png מטמאי משכב ומושב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות מטמאי משכב ומושב

א[עריכה]

ואיזו היא סמוך לזקנותה וכו'. וכ"כ ז"ל פ"ט דאיסורי ביאה הל' ה' ומרן ז"ל שם פי' כמ"ש כאן אלא ששם כתב ופסק רבינו כר' שמעון משום דאפליגו אמוראי אליביה וכו' ע"כ משמע שהבין דר' יהודה ור' שמעון הם תנאים וכן נראה ממה שהעתיק שם רבי וכו' אך אינו נראה שיהא ברייתא דבכל הנוסחאות שראינו כתוב רב יהודה ולא רבי וכ"כ כאן והיה נראה דגם שם כוונתו כמ"ש כאן ומ"ש דאפליגו אמוראי הכוונה על סברת האמוראי האחריני ומסכים למ"ש כאן, אך בב"י יו"ד סי' קפ"ט כתב ונראה דהלכה כר"ש אי משום דקי"ל כוותיה לגבי רבי יהודה אי משום דאפליגו אמוראי אליביה וכו' ע"כ והדבר תמוה דמשמע להדיא דס"ל שהם תנאים והיכן מצא כלל זה דהלכה כר"ש לגבי ר"י הלא בעירובין דף מ"ו אמרו בפי' ר"י ור"ש הלכה כר"י וראיתי להט"ז ז"ל שהקשה קושיא זו גם בסי' קי"ט שכתב כן וכבר קידמו קושיא זו הרב שארית יהודה והב"ח הביאם הרב כנסת הגדולה ז"ל שם. ולענ"ד נראה דבכ"מ נרגש בדבר ולכך כאן השמיט הכלל גם בפי"ב דהל' מעשרות הל' ט"ז כתב מרן ז"ל דרבינו פסק כר"ש משום דרבא עבד עובדא כוותיה ע"כ הרי להדיא דלא נעלם ממנו הכלל וכשכתב הב"י אפשר דלאו אדעתיה ועוד ראיתי להט"ז ז"ל שם שהבין מדברי הטור ופסק השו"ע שהעתיקו ואינה חוששת דהכוונה שאינה בושה וכו' והיינו לחומרא עיי"ש והוא תמוה דאיך יפסוק לחומרא במידי דרבנן וכמ"ש מרן ז"ל כאן על דברי רבינו דזו כחו לפסוק לקולא:

ו[עריכה]

עברו עליה ג' חדשים. בהל' ג' וד' ג"כ העתיק רבינו דבג' חדשים השניים מטמאה למפרע ומרן ז"ל הגיה שם ויש להתיישב:

וכל אשה המרבה לבדוק ה"ז משובחת. משנה ר"פ כל היד ובפ"ח דאיסורי ביאה הל' י"א פסק דכל אשה המרבה לבדוק תמיד ה"ז משובחת ואע"פ שיש לה וסת קבוע ע"כ משמע דלפני תשמיש קאמר, אמנם הרב ב"י יו"ד סי' קפ"ד כתב דכל הפוסקים הסכימו דביש לה וסת קבוע לא בעיא בדיקה חוץ מהרמב"ם שהוא סובר דאשה שיש לה וסת נמי צריכה בדיקה אחר תשמיש עיי"ש, ואין נראה כן מדבריו שבפ"ח הנ"ל אם לא שנחלק בין צריכה לה"ז משובחת:

ז[עריכה]

שכל הנשים שיש להם וסת וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו מהא דקי"ל כל לבעלה אין צריך בדיקה, ומרן ז"ל תירץ דרבינו סבור דמ"ש בגמרא לא שנו אלא בעסוקה בטהרות וכו' היינו דוקא בעדים שלפני תשמיש אבל בעדים דלאחר תשמיש לעולם צריכה בדיקה כ"כ מגיד משנה פ"ד דאיסורי ביאה עכ"ל. ולא זכיתי להבין מה תירץ להשגת הראב"ד ז"ל דאכתי מנ"ל לרבינו לחלק בין יש לה וסת לאין לה דהא מדכתב רבינו דביש לה וסת א"צ בדיקה משמע דבאין לה צריכה בדיקה אף קודם תשמיש ואף שאינה עסוקה בטהרות ומ"ש הרה"מ שם באיסורי ביאה אינו אלא למ"ש רבינו שם דכל הנשים צריכות בדיקה אחר תשמיש ופי' ז"ל דרבינו מפרש להא דרב יהודה אמר שמואל וכו' בלפני תשמיש ולא נחית שם הרה"מ ז"ל לתרץ השגת הראב"ד שם דההיא תירצה ע"פ דברי הרמב"ן דההיא דר"י היא דוקא בבודקת תוך הזמן שהם חייבין בקרבן אבל אחר מכאן לא אמרו ע"כ. והתירוץ האמתי לתמיהת מרן ז"ל אינה אלא בדברי הר"ן ז"ל פרק ב' דשבועות שהזכירו מרן גופיה שם מדאמרינן בשלהי פרקא מאן דמתני הא לא מתני הא דרבינו מפרשה דלעולם באינה עסוקה בטהרות ואפ"ה בשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל וכו' עיי"ש ומתורץ נמי הטעות שהביא רש"י ז"ל שם בלישנא בתרא עיי"ש. אלא שעדיין יש לגמגם כפי שיטת רבינו דלאחר תשמיש כל הנשים צריכות בדיקה אף באינן עסוקות בטהרות כמ"ש שם באיסורי ביאה דא"כ ליבעו בדיקה אף קודם תשמיש שהרי בגמרא אמרו מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה והיינו מגו דאחר תשמיש בעיא נמי קודם תשמיש וכמ"ש רש"י ז"ל ה"נ נימא מגו דבעיא בדיקה אחר תשמיש מפני הקרבן כמ"ש הרה"מ ז"ל תבעי נמי קודם תשמיש:

י[עריכה]

חוץ מן הנמצאין בחורין. לשון המשנה בחדרין וכן העתיק רבינו בפירוש המשנה והתוס' יו"ט ז"ל נראה שלא ראה דברי רבינו בפירוש המשנה:

יא[עריכה]

כל הכתמים וכו'. פרטי דין זה תמצאם בדברי רבינו פ"ט דאיסורי ביאה והרב המגיד ז"ל שם הסביר דבריו ע"פ הסוגיא ולמ"ש רבינו

שאם לא עבר כלל הרי הוא צבע ע"כ נראה שהוא כפי' רש"י ודלא כהתוס' ז"ל שם דף ס"ב ד"ה הטבילו וכו' שכתבו דאף אם לא עבר יש להסתפק אלא דתלינן בצבע עיי"ש, אך לרבינו נראה פשוט שאם הוא צבע יעמוד במראהו ואם הוא דם יכהה מראיתו:

טו[עריכה]

האשה שמתה וכו'. טומאה זו מדבריהם היא ולהכי נקטו משום כתם דידוע דכתמים דרבנן וכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה וכמ"ש פ"ג הל' ט'. ומ"ש בספרי רבינו

כדם הנדה בדפוס מגדל עוז נמחק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון