מעשה רקח/יובל/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מעשה רקחTriangleArrow-Left.png יובל TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ספר מעשה רקח פרק יג מהלכות שמיטה ויובל

א[עריכה]

וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפקא ליה ולכאורה הוה קשיא לי וכי בימי המשיח תתרבה הרציחה עד שיצטרכו להוסיף ערי מקלט עד שמצאתי לרבינו בפ"ח דהל' רוצח הל' ד' שכתב דבימי המשיח מוסיפין שלש אחרות מדכתיב ויספת לך עוד ג' ערים וכו' והיכן מוסיפין אותם בערי הקנזי והקיני והקדמוני וכו' ועדיין לא נכבשו ועליהם נאמר ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ע"כ. וכתב שם מרן ז"ל מהירושלמי פ' הגולין וספרי פרשת שופטים ע"כ וכ"כ רבינו בפי"א דהל' מלכים דפסוק זה דאם ירחיב עדיין לא נתקיים ולא ציוה הקב"ה לתוהו (חלילה) ע"כ מעתה הדבר פשוט דכשיתרחב גבולן של ישראל ממילא יש להוסיף ערי מקלט כדי שיהיו נוחין לשוגגים ולא יתרבה המרחק ביניהם וכבר ידוע שיש לתקן להם הדרכים כדי שינוסו קל מהרה וכמ"ש שם רבינו מדכתיב תכין לך הדרך וכו' ודעת רבינו כבר היא מפורסמת כשמואל דאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן:

ג[עריכה]

שאין קוברין מתיהם לתחום עריהם. צ"ל בתחום בבי"ת ובמכות דף י"ב הקשו משמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו ומשני רוצח שאני דגלי ביה רחמנא ולא מצאתי לרבינו בהל' רוצח ובה"א שהזכיר דין זה:

ה[עריכה]

ומפי השמועה למדו וכו'. אף דנראה שהיא גזירת הכתוב מ"מ טעמא רבא איכא במילתא דעיר מגרש משום חרבן ומגרש עיר משום דהמגרש הוי נוי לעיר ומגרש שדה נמי משום נוי ושדה מגרש משום ישוב א"י וכמ"ש רש"י ז"ל והיינו טעמא שפסק רבינו

וכן בשאר ערי ישראל וידוע דערי ישראל לא מקרי אלא א"י שהם עריהם אמיתיים ומבואר דפסק כת"ק דמדקאמר תלמודא דכו"ע מיהא בהלוים לא משנינן משמע דבערי ישראל איפליגו.

וראיתי להמל"מ ז"ל שהקשה על רבינו מהסוגיא דפרק לא יחפור דף כ"ד אמתניתין דמרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה דקאמר ולרבנן נמי הני מילי זרעים אבל אילנות עבדינן והכא משום נוי העיר לא ע"כ ובפ"י מהלכות שכנים פסקא רבינו להך מתני' והיה לו לרבינו לחלק בין זרעים לאילנות והניחו בצ"ע.

ולענ"ד נראה הדבר פשוט מתרי טעמי חדא דמכיון שפסק בהלכות שכנים דמרחיקין האילן מן העיר כ"ה אמה מינה אנו למדין דלהלן מהכ"ה אמה שרי ומינה נמי דשדה שכתב כאן היינו זרעים דוקא דאילו אילנות שרי להדיא ותו דכבר הכרחנו לעיל פי"ב הל' י"א דסתם שדה לדעת רבינו אינו אלא מהזרעים דהא הדין דאילן שעיקרו בתוך החומה וכו' כללו במ"ש כל שהוא לפנים מן החומה כגון הגנות וכו' כמ"ש לעיל גם לקמיה כתב ולא יטע חורבתו גינה ולא הזכיר שדה וכיון שכן לא חש רבינו לבאר והעתיק לשון המשנה כמבואר ומ"ש שם מההיא דלא יחפור דהוי היפך משנתינו כבר נתעורר בה הרמ"ז ז"ל והביא תוספתא מכוונת לההיא דפרק לא יחפור וכתב דהוו תרי תנאי דפליגי בסברת ר' אלעזר ע"כ אף דאינו מכוון כל כך ויותר היה נראה לומר דטעות סופר הוא שנפל בדברי המשנה אמנם מה שהקשה להתוס' יו"ט היא קושיא קיימת עיי"ש ועיין עוד בס' בית דוד נר"ו ובס' הון עשיר ז"ל:

ז[עריכה]

גואלין כסדר הזה. בדפוס מגדל עוז אין גואלין וכן נראה עיקר:

י[עריכה]

ובן לוי או כהן וכו'. לא ידעתי למה לא מנה רבינו לאו זו בילקו זרים פי"ט דהל' סנהדרין ועיין מ"ש רפי"א ומה שאינו לוקה על הנחלה הוא מפני שאין בו מעשה שהרי אין קרקע נגזלת וידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל הליץ בעדו אך לפי לשון רבינו רפ"א דתרומות נראה להדיא שאם היה כובש דוד המלך ע"ה סוריא אחר כל כבוש א"י היתה קדושתה כא"י לכל דבר וכבר נתעורר בזה המל"מ ז"ל ובס' צרור החיים ז"ל בקש להליץ במ"ש מרן ז"ל שם מטעם שאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכו' ע"כ וגם זה אין לו קיום דדברי רבינו מבוארים שם כאמור:

יג[עריכה]

ולא שבט לוי בלבד וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן ואשרי הזוכה אך יש להתבונן ע"פ מ"ש רבינו פ"ג דת"ת כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה ה"ז חלל את ה' וכו' מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו וכו' שנאמר יגיע כפיך כי תאכל וכו' ע"כ משמע דעכ"פ ישתדל במלאכה כדי שלא יטיל עצמו על הבריות וממ"ש כאן נראה להדיא דבלא שום מלאכה קאמר דומיא דשבט לוי ועוד שהרי כתב

ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו וכו' משמע דממילא יזמין לו הטוב וי"ל בחדא מתרתי או דהכא איירי ביש לו דבר מועט ויתברך בה או דהכא איירי במסגף עצמו כדי לעסוק בתורה דומיא למ"ש שם בפסוק אדם כי ימות באהל וכו' וסוף הכבוד לבוא והמוחש לא יוכחש:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון