מעשה רקח/יבום וחליצה/ז

מעשה רקח ‏ יבום וחליצה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ז מהלכות יבום וחליצה

א

שנים מן האחים וכו'. כל דברי רבינו מבוארים במשנה ובגמ' ובסוף הפרק כתב ז"ל דכ"מ שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות אחת שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה וכיוצא בהן וכו':

ד

מתה האחרונה חזרה הראשונה להיתרה וחולצת או מתייבמת. כצ"ל וכן הוא בהתי"ט ופשוט:

ה

וכן אם היתה הראשונה וכו'. דברי רבינו מבוארים בתלמוד ממתני' דהיתה אחת מהן אסורה עליו משום ערוה וכו' ומ"ש ושאר אחים אסורין בשתיהן היינו שאחר שיבם הראשונה מת ונפלו שניהן לפני האחים א"נ אם לא יבם כלל אשמועינן דלשאר אחים שתיהן אסורות ופשוט הוא אך למה שסיים רבינו דאם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהם זה לא נאמר על הך מתניתין אלא אמתני' דר"פ ארבעה אחים וכו' משמע דס"ל דזיל בתר טעמא דכל עוד שזיקת שתיהן קיימת הרי נאסרו שתיהן וכי היכי דההיא בלא נודע מי מת ראשון הרי שתיהן בחזקת איסור כמ"ש רבינו בתחילת הפרק ה"נ בהא אף באין ידוע איזה מהם מת ראשון נאסרו שתיהן ומכח זה כתב ה"ה ז"ל ואף במה שנזכר בראש הפרק כשאין ידוע אי זה מהם מת ראשון אם קדמו וכנסו יוציאו ע"כ אלא שהקושי מפורש דבגמ' אמרו בהיפך ממש דכדאותיבו לר"י ממתני' והשיב דאינה משנה הק' כמה קושיות ולבסוף הק' ולימא ליה דלא ידעינן הי נפל ברישא א"ה היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא ראשונה אמרינן ליה מאן שריא לך אלא שניה אמר חבראי שניה יבם אנא ראשונה מייבם וכו' ע"כ משמע דכשאנו אומרים דלא ידענא הי נפל ברישא כלומר שלא נודע איזה מהם מת ראשון א"א לגזור בהם דאם קדמו וכנסו יוציאו מפני שהשני יכול לטעון אחי הוא שיבם השנית שנאסרה ואני לא כנסתי אלא הראשונה שאין בה איסור שהרי הותרה ונאסרה וחזרה והותרה ע"י כינוסי אחי וכן הק' הרב"ח ג"כ והניחו בצ"ע וקושיא זו תיפול ג"כ ע"ד רבינו למה סתם וכתב ואם קדמו וכנסו כל אחד וכו' יוציאו דמשמע ששניהם שוים בגזרה זו ואמאי בשלמא ראשון א"ל דבאיסור אתת לידיה ודאי אלא שניה אמאי יוציא לימא אחי הוא שכנס האסורה ואני כנסתי המותרת לי והנה עינינו הרואות דהרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו המשניות כצורתן ופסקו כרבי יוחנן והשמיטו כל הך שקלא וטריא שאמרו בגמ' מוכרח שנאמר שהבינו ז"ל דכל זה אינו אלא דרך שקלא וטריא דמי דחקו לר"י לומר דאינה משנה הרי הוה יכול לדחות דמתניתין תתפרש כך או כך ולא שקיים לנו ר"י ולא סתם תלמודא שהאמת הוא כך (וכן יש ללמוד גם מדברי התוס' שכתבו שם ד"ה ולימא ליה וכו' ויעמיד המשנה כמ"ד אין זיקה וכו' הרי שאין זה ע"פי פסק הדין) אלא האמת לפסוק דההלכה אינה אלא כר"י תדע שרבינו פסק לעיל דין ג' דחולצות ולא מתייבמות ושם בגמרא אמרו להדיא דלשון זה מוכח אנפשיה דלא מתייבמות כלל ועיקר כלומר דאין כאן דין יבום כלל ואילו רבינו פסק אח"ז בדין ד' שאם קדם אחד מן האחים וחלץ לשניה הותרה הראשונה ליבום אלא ודאי דאין אלו אלא דחיות בעלמא שהרי היה יכול להשיב דאגב דקתני חולצות תני נמי ולא מתייבמות אלא דלא חשש לה ה"נ במה שדחה לו א"ה היינו דקתני קדמו וכנסו וכו' היה יכול להשיב לו שיש חילוק בין חליצה ליבום אלא ודאי דלר"י יש לחלק בין כניסה לחליצה דדוקא בקדם אחד וחלץ לאחרונה אז אמרינן דהותרה הראשונה מפני שאין בה שום איסור אבל בכונס שיעשה איסור אפי' כנס אחיו האחרת מוציאין שניהן מידם והם הם דברי רבינו שפסק בדין ד' שאם קדם אחד מן האחים וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה וכו' וכאן בקדמו וכנסו אסר בהחלט ולא חילק כלל וזו היא ראייתו העצמית של ה"ה ז"ל דבענין קדמו וכנסו לא שאני לן בין נודע איזה מת ראשון ללא נודע דכיון דאפילו בנודע ואיכא למימר דהשני בהיתר כנס אפ"ה יוציא מכ"ש בלא נודע כמבואר ומפני שחילוק זה הוא אלים וחזק מכח מתניתין דת"ק ס"ל הכי והלכה כמותו וכמ"ש מרן ז"ל ע"ע הוכרחו לפרש ז"ל דכל השקלא וטריא של הש"ס אינו אלא דרך פלפולא בעלמא והדין בחליצה שמעינן ליה להדיא לרבי יוחנן מדאיתיביה ר"י בר חנינא מהא דארבעה אחים וכו' ואמאי חולצות ולא מתיבמות ליקו חד מנייהו לחלוץ לה לשנייה ותהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והשיב לו ר"י דאינו יודע מי שנאה כלומר דאה"נ ונמצאו דברי רבינו וה"ה ז"ל מכוונים להלכה ועיין להתי"ט ז"ל שנתעצם הרבה בזה והניח דברי כולם בצ"ע ולעד"ן הוא מבואר כשמש ומה שהקשה שם על רבינו בעל הטורים ז"ל כבר ישבו הרב"ח ז"ל ולמ"ש רבינו וקדם ויבם וכו' משמעותו דיעבד דוקא דלכתחילה יש לגזור היכא דאין האחות ערוה וכו' וכן לענין החליצה כמ"ש בדין הקודם ושניהם גמרא ערוכה שם ולפ"ז קשה על הרב"ש סי' קע"ה ס"ק ב' שחילק בין זו לזו כנראה שלא ראה דברי הגמרא לעיל שאמרו זה הלשון ג"כ בענין החליצה ע"ע:

ו

ועשה השלישי מאמר ביבמתו. במתניתין קתני ועשה מופנה מאמר וכו' וכתב הנ"י ז"ל דל"ד מופנה אלא אגב מתניתין דלקמן וכו' נקט לה ע"כ ולכך רבינו סתם הדבר אך האי דנקט רבינו ועשה השלישי מאמר דמשמע דאם לא עשה מאמר יכולה להתייבם ג"כ וזה אינו דמאמר דקתני מתניתין אינו אלא לאפוקי מב"ש אבל לדידן בין עשה מאמר בין לא עשה הו"ל אחות אשה בזיקה וחולצת ולא מתייבמת כמבואר בגמרא ובהרי"ף ז"ל אלא האי דנקט ליה מפני החידוש שהשמיענו בדין שכתב אח"ז שאין המאמר קונה קנין גמור לפטור הצרה ודו"ק:

ז

מת זה שעשה המאמר וכו'. זהו סיום המשנה מהדין שהקדים ז"ל וה"ה ז"ל ציין מהמשנה האחרת מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות וכו' דאף שהדין אמת כמבואר בגמרא מ"מ למה הניח המשנה האמתית שממנה העתיק רבינו דינו ואם נאמר משום דהתנא הך תנא ברישא וכו' כמ"ש בגמרא ולכך הביאה ה"ה ז"ל אין זה כדאי שהמשנה האחרת השמיענו רבותא טפי דאף דאחות אשה הויא צרה לנכרית אפ"ה נכרית אסורה ומכ"ש היכא דנכרית הויא צרה לאחות אשה דהיינו המשנה שהזכיר ה"ה ז"ל גם ראיתי להרב"י סי' קע"ה שכתב כדברי ה"ה ז"ל ממש ולא ידעתי מהו ואגב ראיתי להטור שם שהביא לשון זה של רבינו וכתב עליו שא"א הרא"ש ז"ל כתב אפילו לא עשה השלישי מאמר וכו' ע"כ משמע קצת שס"ל שהרא"ש פליג על רבינו דאף שלא כתב לשון אבל דאז הוה משמע להדיא דפליג מ"מ אי לא פליג למאי נ"מ הביא דברי רבינו וכו' הלא בדברי הרא"ש ז"ל הוה סגי דכולהו איתנהו ביה דיש זקיקה בין ע"י מאמר בין שלא על ידו וא"א לומר דרבינו פליג על הרא"ש שהרי מדביאר רבינו שאין המאמר קונה קנין גמור שיפטור צרתה מורה להדיא דלא השמיענו במאמר אלא לרבותא ומכ"ש בלא מאמר דודאי אינה פוטרת צרתה גם כיוצא בזו כתב הטור סי' קע"ג גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו שהביא דברי רבינו שבפ' ו' דין י"ז וכתב עליו וא"א הרא"ש כתב דאפילו מת בלא מאמר וכו' משמע דס"ל דהרא"ש פליג עליה כנז"ל והא ליתא כאמור וגם מדברי הרב"י מתבאר שם שאין כאן שום מחלוקת ואדרבה השיג על ה"ה ז"ל במ"ש שם שרבינו היל"ל שאפילו בלא מאמר וכו' דאשתמיטיתיה דברי הרי"ף בפרקין וכו' גם על הרב"ח ז"ל שם ק"ק שכתב שם ע"ד הטור דטעם מחלוקתם תלוי בסוגייא וכו' כנראה שגם הוא ס"ל דפליג הרא"ש עם רבינו וא"נ כלל מהטעם האמור ודו"ק:

ח

אחד מן היבמין וכו'. משנה שם שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ריב"ב אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה וכו' ורבינו שינה בלשון כמבואר נראה שנתכוון להשמיענו דלאו דוקא הגדול דה"ה אם הגדול בעצמו הוא שקדש הרי לענין זה נקרא אחיו הקטן גדול כיון שהוא אינו יכול לכונסה ולכך העתיק אחד מן היבמין וכו' עד שייבם אחיך וכו' והוסיף עוד ואל תגרשנה דייק לה מתיבת המתן שאמרו במשנה והשמיענו שגם אם רוצה לגרשה אין מניחין אותו דאם לא ייבם אחיו ותיפול לפניו א"א לו ליבמה דהו"ל אחות גרושתו ואסורה מדאורייתא לכך לא יגרש גם במ"ש ואל תשאנה אפשר שנתכוון לדייק שאם כבר נשאה אין מוציאין אותה מידו דעל ידי הנישואין פקעה הזיקה לגמרי וכדעת הרא"ש ור"י בעל התוס' דף י"ח ע"ב והביאו הטור ז"ל אף שנ"י נראה דפליג עלה עיין להתי"ט ז"ל ואגב ראיתי לעמוד בדברי הרא"ש ז"ל בפרק כיצד שכתב וז"ל ואע"ג דגבי שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה א"צ לרבנן אפילו להמתין היינו משום שקדש תחילה ולא בא עליה באיסור דכבר נפטרה היבמה ממנו בקידושי אחותה אבל בביאת איסור דוקא במקום ספק הוא דאמרינן קדמו וכנסו אין מוציאין מידו אבל בודאי לא וכו' ע"כ. ולכאורה זה הלשון תמוה דמשמע דהא דשומרת יבם וכו' שאומרים לו המתן אליבא דר"י בן בתירא ולרבנן א"צ להמתין היינו דוקא משום שקדש תחילה דמשמע דר"ל קודם שתפול לפניו השומרת יבם וכו' וזה אינו שהרי מאי דפליג ריב"ב ארבנן אינו אלא משום דס"ל דיש זיקה ורבנן ס"ל דאין זיקה ואי בקדש קודם שתפול לפניו הרי אין בה שום איסור ולא זיקה לכ"ע וכ"כ הרא"ש גופיה שם וז"ל ודוקא בקדש לאחר נפילה אבל קדש קודם נפילה כיון דלא היתה אחות זקוקה מעולם לא גזור בה רבנן ע"כ. ועוד דקדוקים אחרים בדבריו כמבואר למעיין אך האמת נראה שכוונתו במ"ש היינו משום שקדש תחילה וכו' ר"ל שלא קדש בביאה אלא בכסף ונמצא שלא עשה מעשה המזיק בעניינו והיינו שכתב ולא בא עליה באיסור שהרי כבר נפטרה היבמה ממנו בקדושי אחותה כלומר שע"י הקדושין גרידי נפקעה הזיקה לרבנן ולכך א"צ להמתין מלכונסה כיון שלא היה בה ביאת איסור ודו"ק:

י

יראה לי וכו'. ידוע מ"ש ה"ה ע"ד רבינו וכבר כתבתי הנלע"ד בפ' ו' דין יו"ד וכוונתי לדעת הרב"ח של"ית וע"ע בפ' ה' דין י"א שדברי רבינו שרירין וקיימין וכשמואל בגמרא:

יא

שלשה אחים וכו'. הנה רבינו בפירוש המשנה אהך מתני' נסתפק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה כמוה א"ד מדרבנן היא הואיל ונאסרה עליו שעה אחת והיא שניה וצרתה ג"כ כמוה וחולצת או מתייבמת והסכים שתחלוץ להחמיר ע"כ. ונמשך אחריו הר"עב עיין להתי"ט ז"ל וכאן בחיבורו פסק להדיא דפטורות שתיהם אף מן החליצה משמע דפסיקא ליה שהיא ערוה גמורה ונאסרה מ"הת וכן משמע ממ"ש שנאסרה עליו משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו ונראה דדיוקא דמתניתין משמע הכי דקתני והשלישי נשוי נכרית דלמאי נ"מ תני לה הא לענין האחות שהוא עיקר דין המשנה אין צריך שיהא נשוי כלל אלא נראה שבא להשמיענו אגב אורחיה דין הצרה שגם היא כמוה וכ"מ בהרמ"ז ז"ל ומכיון דחשבינן אשת אח שלא במקום מצוה פשיטא ודאי שהיא ערוה וצרתה פטורה מן החליצה ומן היבום אלא דעכ"ז לבי מהסם דהרי לא באנו לאוסרה אלא מפני שהיא זקוקה לו דהא אחות אשה גופה לא אסרה תורה אלא בחייה ואף שבחייה היתה אסורה עליו בערוה מ"מ אחר שמתה אשתו שריא ליה אלא ודאי דמשום זיקה הוא דאתינן עלה ואנן קי"ל דזיקה אינה אלא מדרבנן וכדמוכח בכמה דוכתי בתלמוד. שוב ראיתי להדב"ש ז"ל סימן רפ"ז שכתב דאשתמיטיתיה להתי"ט הא דפסק רבינו בחיבורו וכו' ואיני יכול לשער איך נאמר דאשתמיטיתיה דהא הוא לא בא אלא להליץ בעד הרע"ב ז"ל דמנ"ל ואף שרבינו בחיבורו חזר בו הרי הרע"ב אין מלאכתו לפסק דין אלא לפרש המשנה וברוב המקומות נמשך אחר דברי רבינו בפי' המשנה כמבואר:

יב

וכן שני אחים וכו'. בגמרא דף ל"ב הקשו פשיטא וכו' כלומר דמן הדין הראשון הוא נלמד ותירצו דאיידי דחביבא ליה אקדמה ומשנה לא זזה ממקומה ורבינו ז"ל סדרם כמו שסדרם רבינו הקדוש ולאסמוכי ליה ההיא דהמגרש את אשתו והחזירה וכו' וק"ל:

יג

קטנה שהשיאה אביה וכו'. משנה שם דף ק"ט אך לא נתבאר בדברי רבינו אם חולצת דמדכתב ה"ז אסורה ליבם אפשר שיבום לחוד קאמר אבל מחלץ חלצה שהרי החזירה והנה ממ"ש וה"ה למגרש פקחת וכו' שהיא אסורה ליבם ואינה חולצת ולא מתיבמת ע"כ מדכתב וה"ה וגזר עלה שאינה חולצת ולא מתייבמת משמע שדינן שוה שאינן חולצות ולא מתייבמות וא"כ קשה טובא דבאידך ברייתא דמייתי תלמודא תניא כותיה דרב אשי מודים חכמים לר"א וכו' הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה (שאסורה ליבם) ומסיים בה בפרק המדיר דף ע"ג שחולצת ולא מתייבמת וכו' וכיון שכ"ע מודו בה למה פסק רבינו שאינה חולצת ולא מתייבמת הן אמת דכפי סוגיין דמכילתין יש לדקדק בדברי רבינו שהרי לדעת רב אשי מאי דאסר ר"א במגרש את האשה וכו' אטו יתומה בחיי האב והחזירה משמע דחמירא דאסורה לגמרי קאמר ואפי' מן החליצה היא פטורה ומש"ה גזר גם בגרושה וכו' משא"כ אם נאמר דחולצת א"כ אינה חמורה כ"כ ליגזור הא אטו הא וכיון שכן היה עולה בדעת דסוגייא בדוכתא עדיפא אך האמת עד לעצמו דהכי מתניא בתוספתא דיבמות פי"ג דחולצת ולא מתייבמת וכיון שכן בהכרח מאי דתני במכילתין דאסורה הכוונה הוא דחולצת ואינה מתייבמת ומעתה ע"כ לדחוקי נפשין ולומר דמ"ש רבינו גבי קטנה שאסורה ליבם כוונתו הוא לענין יבום אבל לענין חליצה פשיטא שתחלוץ שהרי החזירה וכו' ומ"ש וה"ה למגרש פקחת וכו' הכוונה לענין האיסור אבל הה"נ דבמהות האיסור אינן שוין דהאי כדיניה והאי כדיניה ואין לתמוה ע"ז אף דשניהם מדרבנן שהרי קידושי קטנה עדיפי מקדושי חרשת מפני שסופה להגדיל וכמ"ש רבינו לעיל פ"ה דין כ"ג ע"ע:

יד

וצרת קטנה זו או חרשת זו חולצת או מתייבמת. הנה הרא"ש ז"ל הביא השגת הראב"ד על הרי"ף ז"ל ע"ע שכתב דה"ה לצרתה של יתומה בחיי האב לרבנן ע"כ דהא מלתא לא מחוורא שפיר משום דלר"א גופיה הא לא שרינן לצרה אלא משום דהיא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה אבל יתומה בחיי האב בין לרבנן בין לר"א ערוה היא מן התורה הילכך צרתה נמי צרת ערוה היא ושתיהן חולצות ולא מתייבמות וכו' ע"כ ואין ספק דמ"ש ושתיהן חולצות ולא מתייבמות הכוונה על איזה משתיהם כמבואר והשגה זו כדמותה כצלמה קיימה גם על דברי רבינו ז"ל שהרי כתב דצרת הקטנה וכו' חולצת או מתייבמת וכיון שהיא צרת ערוה ע"פי דברי הראב"ד ז"ל הרי דינה שלא תתייבם כלל וי"ל גם לדעת רבינו דאין זו צרת ערוה דצרת ערוה היינו שאיסורה קיים לעולם מחמת קורבה ליבם אבל זו אין בה איסור קורבה וגם אין איסורה לעולם שהרי אם גדלה אצלו ואח"כ מת אחיו היתה מותרת לו להדיא וקרוב לזה כתב שם הרא"ש ז"ל וע"ע להרשב"א ז"ל:

טו

קטנות הראויות למאן וכו'. לדין זה ל"ש ראויות למאן או אינן ראויות למאן כיון שהן קטנות וקדושיהן שוה ובמשנה ג"כ לא תני אלא קטנות סתמא ואולי שרבינו כתב כן משום סיפא שכתב שמלמדין הקטנה שתמאן בבעלה א"כ בראויות למאן קאמר גם ממ"ש בפי' המשנה נראה שהיה גורס שני אחים שהיו נשואין לשתי אחיות יתומות וכיון דתני יתומות משמע דראויות למאן ומ"מ אינו מוכרח:

טז

וכן שתי אחיות חרשות וכו'. חלוקא זו נראית מיותרת שכבר הזכירה סמוך ונראה היו שתיהם קטנות וכו' או חרשות ודינן שוה כמבואר ולא ידעתי למה הזכיר או חרשות לעיל מאחר שהיה עתיד לבארו:

יז

ולא יחלוץ מפני שהוא חרש. ולא דמי לגט שמוציא כמ"ש אח"ז מפני שהגט תלוי בכתיבה משא"כ החליצה שתלויה בקריאה והא לא חזי דסתם חרש אינו שומע ואינו מדבר וכמ"ש ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---