אור שמח/יבום וחליצה/ז

אור שמח ‏ יבום וחליצה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והרי זיקה נפלה על שתיהן, שתיהן חולצות ולא מתייבמות ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתייבמות:

הנה בסוגיא דף כ"ח: קאמר ותתייבם כיון דמדאורייתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו, וכן בפרק כיצד דף כ' אמר אחותה דמאן אילימא דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו כו' משמע הא היכי דמה"ת לא חזיא ליבום תו אחותה כשהיא יבמתה מתייבמת, משום דאינה כאחות זקוקתו, אך בחייבי לאוין לשיטת הבבלי ג"כ מה"ת אתי עשה ודחי ל"ת ומדאורייתא רמיא קמיה, הא אלמנה מן הנשואין לכה"ג שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואם בעלו לא קנו, הרי מדאורייתא לא רמיא קמיה אפשר דבכה"ג שפיר אחותה מתייבמת, אע"ג דזקוקה לחליצה בכ"ז כיון דביאת יבמה ליכא בה באופן שיקנה אותה דלהוי סגי לה בגט בלא חליצה אינה אחות זקוקה. אך נתבונן דלמ"ד אין זיקה קא מפרש הגמרא דלכן אחיות יבמות אינן מתיבמות, משום ביטול מצות יבמין, א"כ גם הכא שייך ביטול מצות יבמין דקא מבטל מצות חליצה מן אחותה שהיא אלמנה מן הנשואין לכה"ג המייבם ובשתי אחיות שנפלו לפני שני יבמין, משום ספק ביטול מצות יבמין שמא ימות אחיו, ונמצאת זקוקה לפניו, ותהיה פטורה מן החליצה אף למאי דקיי"ל דאף אם כנס את אחותה ג"כ צריכה חליצה ודלא כשיטת הר"י בתוספות, וכן סתם רבינו לקמן הלכה ח', מ"מ איכא ביטול מצות יבמין דמה"ת פטורה מחליצה אם נשא אחותה אפילו כשקדשה אחרי שמת אחיו וכמו דאמר בפ"ק בשילהי סוגיא דעליה אלא כי איצטריך עליה היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי פירוש דכה"ג פטורה מן החליצה ומן היבום, ואעפ"י שמדרבנן צריכה חליצה להנשא בשוק בכ"ז חשיב זה ביטול מצות יבמין, וצ"ע על הרשב"א ז"ל בדבריו הארוכים בדף מ"א שהקשה זה ונדחק דלמ"ד אין זיקה קאמר הגמרא משום ביטול מצות יבמין ובכה"ג לדידיה פטורה גם מן החליצה ולא כר' יהודה בן בתירא, ואין צורך. אולם בכ"ז איכא נפ"מ אם היתה האלמנה מן הנשואין הראשונה לנפילה ואח"כ נפלה אחותה מן האירוסין מאחיו השני, דאם נאמר דלא הוי אחות זקוקה רק משום ביטול מצות יבמין, א"כ בכה"ג מותר אם מתה הראשונה אז מותר בשניה, ולא אמרינן דהוי יבמה שנאסרה בשעת נפילה, וכמו דסובר רב לפירוש ר"ח משום דסובר אין זיקה יעו"ש בתוספות, ובזה לא אשכחן מאן דפליג עליה דר' יוחנן פליג משום דסובר יש זיקה, וקצת סעד דבכה"ג כיון דליבום לא רמיא קמיה תו לא הוי אחותה אחות זקוקה, ממה שכתבו רבנן בתוספות לקמן דף מ"ד. ד"ה אלמה לא כו' וי"ל דמשכחת לה כגון שהערוה היא מחייבי עשה או ל"ת ועשה לכל האחין דלאו בת יבום וצרה שריא, אלמא דאע"ג דכתבה התורה לפום ס"ד דבית אחד בונה וכי איכא שני בתים אינו בונה כלל, בכ"ז היכי דבית אחד הוי ל"ת ועשה תו לא רמיא קמיה רק חדא היינו צרתה וה"נ, וזה סעד נכון, אולם לפ"ז יהיה אם נפלה לפניו חייבי לאוין ועשה ומתה יהא מותר בקרובותיה וזה לא שמענו, וכן סתם משניות מורה דזקוקה קמיה, ועיין בקונטרס זיקה תמצא סתירה לזה משיטת ירושלמי ואכמ"ל ודוק:

ח

אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו וכו':

דעת רבנן בתוספות דכיון שקידש את אחותה מה"ת מפקיעין היבום ואם אין יבם אלא הוא תצא ותנשא לשוק, רק לדידן דיש זיקה אסרינן מדרבנן לינשא לעלמא ואיהי אסורה משום אחות זקוקתו, ודוקא בקדושין לבד הא אם ניסת אחר כך ודאי תו נפקע מאתו זיקת היבמה לגמרי זה תוכן שיטתם, ולפ"ז הקשו אמאי אם ניסת היבמה לשוק למ"ד קדושין תופסין ביבמה מדוע לא נפקע הזיקה הא נעשית ערוה להיבם באיסור א"א, ותירצו ב' תירוצים [בריש דף ט"ז ד"ה בני צרות כו'], דכיון דאפשר ע"י גירושין שתתקיים מצות יבום הלכך לא פקע זיקה, ועוד אר"י דלא תהיה אשת המת לאיש זר משמע אפילו ע"י הויה דהיינו קדושין לא תהיה לאיש זר כו'. והנה לפ"ז מצינו לומר דנפ"מ טובא לדינא בנתקדשה היבמה לאחי היבם מאמו, שהוא לאו אחוה דבעלה המת לפי תירוץ קמא, הלא בזה דלעולם באיסור ערוה קיימא ואשת אחיו מאמו מיחשבא מט"ו עריות דפוטרות צרותיהן שפיר מפקעא הזיקה דהוי כמו שקידש היבם את אחותה לאחר מיתת אחיו דנעשית אחות אשתו ונפקע הזיקה, כן הכא דכיון דבגירושין אין היתר מפקע הזיקה אע"ג דהאיסור ערוה באה אחרי שכבר הוזקקה אליו ליבום, וכמו דאמר בשמועה קמייתא דעליה אלא כי איצטריך עליה היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי כו' הרי דבזה הוי איסור ערוה חייל על מצות יבום ומפקע הזיקה, א"כ הכא נמי כי נתקדשה לאחי היבם מאמו מן התורה מפקיע הזיקה דנעשית לו ערוה ומותרת לשוק, אבל לפי תירוץ השני מצינן לומר כיון דמקראי נפקא לן, א"כ אולי חדית לן רחמנא דהיכי דמעשה איסור ערוה בא ע"י קדושי היבמה בעצמה שהמעשה הזה אסרה תורה וחייבה מלקות ע"ז אם תנשא לאיש זר, ובזה אין חילוק אם תנשא לאיש דעלמא או לאחי היבם מאמו, דכולהו בכלל דאיש זר כלולים, ותו לא נפקע הזיקה, ורק באופן דמעשה הקדושין ואיסור ערוה בא ע"י אחותה או קרובתה בזה נפקע הזיקה ודוק, נמצא דהיכי דנתקדשה לאחי היבם מאמו הוא ספק גמור ועצום אם נפקע הזיקה ושריא לעלמא או לא וצ"ע:

וראיתי מקשים על תירוץ שני, מהא דאמר לקמן סוף פ' יש מותרות דלא נעשה מתים כחיים, ואם היה לה בן וניסת לשוק ומת הבן תזקק ליבום ומשני דדרכיה דרכי נועם כו' ואם תאמר תחלוץ הרי תתגנה על בעלה יעו"ש, וא"כ כיון שהנשואין היה בהיתר בעוד הבן קיים תו הנשואין מפקיעין הזיקה דלא תהיה אשת המת החוצה גלי רחמנא דוקא היכי שהנשואין באיסור לאו קאי. ובאמת לשיטת רבוותא בתוספות הפירוש דדרכיה דרכי נועם, דא"כ יכול להיות שבעלה יניח בן ותנשא לעלמא ואח"ז ימות השני ויניח בן ותנשא לעלמא ואח"ז ימות השלישי ויניח בן ותנשא לעלמא ואח"ז ימותו הבנים ותהא נמצאת צריכה חליצה מג' בתי, ותהיה זקוקה לאחי בעלה הראשון ולאחי בעלה השני ואחי בעלה השלישי, ואין זה מנעימות דרכי התורה שתהא זקוקה לאחים מכמה בתים אם לא ע"צ הספק והפשיעה אבל לא במכוון, ובזה אם ימותו הבנים בזמן שכבר מתו בעליה תחזור להזקק לאנשים רבים מבתים שונים אשר בל תוכל להלקח לאחד מהן בלי חליצת האחים מבעלה האחר ודוק:

ובזה דנתי במק"א לענין הזקוקה ליבם מוחלף דמסיק בית יוסף דהוי ספק לדינא אם מוחלף זוקק, ועיין בספר אור זרוע סימן תר"ה בזה כמה תשובות מהגאונים בפלפול עצום. ומה דהקשה הב"ח הא כיון דאם אית לה בן מוחלף פוטר אותה מיבום תו נשאר מה דאמר בגמרא גבי ממזר כיון דלענין יבום מיפטר פטיר מיזקק נמי זקיק, וכן הקשה בשו"ת ר' חיים אור זרוע סימן קט"ז יעו"ש, לק"מ, כיון דמה דפוטר לאו משום דמקרא דעין עליו נפקא, אלא משום דמצי להיות לחזור לטהרתו ולהוליד בני מעליא, אבל גבי יבם לא שייך זה דכיון דבעת נפילה נאסרה עליו תו אינה חוזרת להיתרא והוי כאשת אח שיש לה בנים ואסורה, ודוקא גבי ממזר דלא שייך זה שפיר אמר דכיון דמיפטר פטיר תו זקיק נמי, דהא דמיפטר אינו משום שהוא ראוי לחזור ולהיות ראוי לבא בישראל, דאם מחמת פוסלו אינו נחשב לבן, תו אינו ראוי לבוא בישראל לא הוא ולא זרעו לעולם, רק דרחמנא חשביה לבן ולכן חשיב נמי כאח לזקוק ליבום, ומשום זה שקיל וטרי הגמרא על יבם קטן איקרי להקים לאחיו שם כו' יעו"ש, ולא שייך מדמיפטר פטיר, דשם הואיל וראוי למה שצריך להיות בבן ובכלל עין עליו ודאי איכא, מלבד סברת מוהר"מ מרוטינבורג דהוי כמו תנאי המבואר אצלנו במק"א, ולפ"ז בזקוקה ליבם מוחלף ונתקדשה לאחיו מאמו יש לפוטרה לשוק מטעם ספק ספיקא, דאימור אין מוחלף זוקק, ועוד אימור דקדושין שנתקדשה אחרי שהוזקקה ליבום מפקיעין הזיקה אם נאמר דקדושין תופסין בשומרת יבם, וזה אין לומר דהך ספק אם קדושי אחיו מאמו מפקיעין זיקה הוי נגד חזקת יבום, דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמי אחזקה כמו שבארנו במקום אחר, ואולי דבספק דיבם מוחלף זוקק תו איכא תרי צדדים להחמיר, אימור אין קדושין תופסין בשומרת יבם ואימור אין קדושין מפקיעין הזיקה ויש לעיין בזה:

אמנם להכניס עצמו לעשות ספק ספיקא לצוות עליה שתקבל קדושין מאחי היבם מאמו, בזה יש לדון. דשיטת הריטב"א דלמ"ד קדושין תופסין הלאו הוא על הקדושין בלא ביאה, וכן היה נראה מפשט דברי תוספות בסוף פ' החולץ אם כי נראה דלקי אקדושין דאמרי כוונו ע"י קדושין, דבביאה לחוד בלא קדושין אינו לוקה בשומרת יבם לזר, אבל בקדושין לבד אין איסור, ויש בזה לעיין עוד הרבה ולא באתי רק להעיר אבל למעשה צ"ע, כי על האיסור הנעשה בקדושין יש ס"ס שמא אין קדושין תופסין ושמא לא מתעביד איסור בקדושין וכמו דמשמע מדברי התוס' בדף צ"ב דשומרת יבם שנתקדשה לא מתעביד איסורא כלל יעוין שם ודוק:

הן דיש מקום לומר דאף לפי מש"כ הר"י דלא תהיה משמע אפילו ע"י הויה לא תהיה לאיש זר אין זה בכלל רק באם נתקדשה לאיש דעלמא שאין איסור א"א מפקיע הזיקה, אבל בנתקדשה לאחיו מאמו לא שייך זה דהגם דהוא איש זר להמת ואינו קרוב לו כלל, בכ"ז מסתברא דגם התורה לא גילתה רק דאיסור האפשרי להתבטל ע"י הגט לא אלים להפקיע הזיקה הנפקעת ע"י חליצה או ע"י יבום וגט אחריו, אבל לא איסור אשת אחיו מאמו שאין לו היתר, ואם כי הוא נגד הפשט דודאי בלאו דלא תהיה לאיש זר איתנהו כו"ע ופוק חזי לרב דאין קדושין תופסין ולקי על ביאה לחוד ודאי אם בא עליה אחי היבם מאמו לוקה משום לאו דלא תהיה אשת המת לאיש זר כן הוא הדין לשמואל ודאי נכלל בזה גם אחי יבם מאמו, בכ"ז יש מקום להתעקש:

ולדעתי נראה דלפ"ז יסולק מה שנתעוררו רבנן בתוספות בפ"ק דיבמות ובריש פ' המגרש, במגרש על מנת שלא תנשא לפלוני וניסת לאחיו ומת איך הדין אם חשיבא כערוה ופטורה מן החליצה, וכן פלפלו לר' אליעזר בחוץ היכי דקידש חוץ מפלוני יעו"ש דבזה משכחת דהוי א"א שתפול ליבם, ולפ"ז לא הוי קשה מידי, דאימת אמרינן דאיסור ערוה קאי באנפי זיקה ומפקיע זיקה דלא תהא צריכה חליצה כלל, דוקא במקום שאם יבוא האיסור אחרי הזיקה יפקיע ג"כ הזיקה וכמו דהוי בעי הגמרא לומר דעיקר קרא דעליה אתי כי נשא מת ומת ואח"כ נשא חי, הרי דאיסור אחות אשה מפקיע הזיקה, כן מפקיע הזיקה אם בשעת מות אחיו היא אחות אשתו, אבל איסור א"א דאם בא האיסור אחר הזיקה אינו מפקיע, כן אם בעת מות אחיו היא א"א אינו מפקיע ממנה מצות חליצה ורמיא קמיה, רק דאינו יכול לבוא עליה משום איסור ערוה, אבל זיקה לא נפקע וחולצת ולא מתייבמת, אמנם אם נאמר דאם נתקדשה לאחי היבם מאמו ג"כ לא נפקע הזיקה אף דלאיסור זה חשבה המשנה דהוי מט"ו עריות דפוטרות צרותיהן, ועל כרחין משום דאם נתקדשה לאחר מיתה דהקדושין המה באיסור שומרת יבם גלי רחמנא דלא מפקיעין הזיקה, [וע"ד רחוק מצאנו דוגמתו מאמר דהיתרא דחי מאמר דאיסורא לא דחי, מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני בטעמייהו דבית שמאי] א"כ שפיר נדחקו רבוותא אמאי לא תני אשת איש בהנך עריות דפוטרות צרותיהן. אמנם לפי המבואר מדברינו דעיקר הנפק"מ בין איסור אשת איש לאיסור אחר משום שעל ידי גרושין אפשר שתתייבם, יכול להיות דכן הפירוש בירושלמי, תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו, פירוש, הואיל ויש היתר ע"י הגט לכן לא מפקיע הזיקה, וכן פירש הרשב"א באמת הירושלמי, וחלק על הרמב"ן ותוספות דמפרשים דרק צרה אינה פוטרת אבל היא עצמה אינה חולצת ולדבריו צריכה חליצה דאינו מפקיע הזיקה כלל, ובאמת לשיטת הירושלמי לא יתכן כלל הפלפול דאיהו סבר דבמקום זיקה אינם חלים הקדושין רק כשמת היבם או מתה היבמה דנפקע הזיקה אז חל הקדושין למפרע. דהזיקה איננה שלמה רק במקום שיוגמר תכלית הזיקה חליצה או יבום, וכבר נתבאר שיטתו בקונטרס זיקה ואכמ"ל. אולם גם לדידיה צריך טעם דאמאי המקדש אחות יבמה מפקיע הזיקה ויעוין שם פרק ב"ש הלכה ז'. ובמה שהביא הרשב"א ראיה דאף למאן דאמר יש זיקה ג"כ מן התורה המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו והלכה לה ולא שאני בין למאן דאמר יש זיקה רק מדרבנן וכמ"ש ריש פ' ד' אחין הנ"מ דקאי באפה אחות אשה כו' אבל זיקה דרבנן כו' ומביא ראיה מפרק הערל (דף ע"ט) דאמר כשנפלה לו ולבסוף נפצע ופריך וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דיבום מי לא תנן ר"ג כו' ומאי פריך מר"ג דסבר אין זיקה וחזינן למ"ד יש זיקה ג"כ אתי איסור פציעה ודחי ל"ת דיבום יעו"ש. ומלבד דיש להתעקש דקדושי אחות זקוקה שזה באיסור אינו מפקיע זיקה דבר תורה, יש לומר דפריך דנהי דלמ"ד יש זיקה אין איסור ערוה מפקיע הזיקה בכ"ז תהיה כביאה פסולה דאיסור פצוע יש כאן המונע הזיקה והוי כמו שנחלשה הזיקה במקצת וכסברת הר"י בתוספות ריש ד' אחין ואמאי אם בעלו קנו ויוצאות בגט בלא חליצה תיבעי חליצה וגט כמו לכל ביאה פסולה, ועיין חדשות בחידושי הריטב"א בזה, ודוק היטב בכל מה שהעליתי בס"ד בזה:

במה שהאריכו האחרונים ובראשם שו"ת מעיל צדקה, להתנות קדושין על תנאי שלא תהא זקוקה ליבם, אע"ג דהירושלמי אמר בסוף השוכר את הפועלים דהרי את מקודשת ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, וכן בתוספתא קדושין פ"ג ע"מ שאם מתי לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת ובטל תנאו שהתנה ע"מ שכתוב בתורה דיש תקנה, דבגוונא דא או אפילו אם אמר בפירוש שאם תהא זקוקה ליבם לא יחולו הקדושין למפרע, נמצא דהקדושין יהיו חלין ולא תהא זקוקה ליבום, שבאופן זה שתצא מותרת לשוק בכה"ג רוצה שיחולו הקדושין וא"כ נמצא שומרת יבם יוצאה לשוק בלא יבום, אבל במתנה אם אמות בלא בנים לא יחולו הקדושין ונמצא שכיון שמת בלא בנים אין הקדושין כלום למפרע אין זה מתנה ע"מ שכתוב בתורה. הנה עצם הדברים פשוטים לזך העיון. וכן מפורש בירושלמי פרק שני נזירין הלכה א', תניי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממנו כו' הרי דבכה"ג מהני, אע"ג דאם אמר הריני נזיר ע"מ לכשאטמא לא אביא קרבן ודאי דלא מהני ועיין שם פ"ב הלכה ד', הכא דמפקיע הנזירות אם נטמא ולא אם יביא קרבן אין זה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והוא הדין אם אמר לכשאמות בלא בנים נפקעו הקדושין מעיקרא ודאי דמהני ודוק. והן לפי מה שפירש הראב"ד ז"ל הך דתניי היה בלבי דתורת כהנים הובא בכסף משנה פרק שני מהלכות שבועות הלכה י' אין ראיה, אך כאן בירושלמי לא נוכל להלום פירוש הראב"ד ז"ל ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.