מעשה רקח/טומאת מת/ט

מעשה רקח ‏ טומאת מת ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות טומאת מת

א

מי שהיה חופר בשדה ומצא מתים רבים וכו'. כ"כ רבינו בפירוש המשנה פט"ז דאהלות וז"ל וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם הנה הם דמיון איש אחד וכו' ע"כ והא דכתב רבינו לעיל פ"ח הל' ה' דקבר הידוע אם פינהו מקומו טהור ומותר והכא משמע דיש לו תבוסה כבר נרגשו התוס' ז"ל מזה בנזיר דף ס"ה ד"ה מצא פרט למצוי וכו' עיי"ש:

ב

שדה שנהרגו וכו'. פי' הר"ש ז"ל דלא נתקנה תבוסה אלא לקבר והו"ל כדין בור וכו' ע"כ ולא ביאר הטעם למפנה קברו מתוך שדהו לא ידעתי למה:

ג

היה חופר וכו'. משנה סתמית פט"ז דאהלות אלא שרבינו הוסיף

שהם כשתי מערות וחצר שביניהם והוא שנוי במשנה פרק המוכר פירות דף ק"א דתנן ועושה חצר על פי המערה וכו' ופותח לתוכה שתי מערות עיי"ש והכי תנן נמי פט"ו דאהלות חצר הקבר העומד בתוכה טהור וכו' ופסקו רבינו לעיל ספ"ו וכיון שכן יש לתמוה על רבינו דבפכ"א דהל' מכירה הל' ו' השמיט דין החצר ושתי מערות והרב המגיד ז"ל כתב שם דרבינו מפרשה בשקיבל לעשות חצר בפירוש עיי"ש וקשה מפסקו כאן דמשמע שדרך כולם כן אף שלא פירש והרב הכ"מ שם הקשה עוד על הרב המגיד דא"כ הו"ל לרבינו לבארו ותירץ דהיא ר' שמעון היא ואינה הלכה וגם זה לא יתכן מדפליג ר"ש בסיפא עיי"ש:

ד

כותים אין להם טומאת קברות וכו'. וטומאת מגע ומשא דאורייתא כמו שמשמע מדברי רבינו פ"א הל' י"ג ואף דממדין לא ילפינן אלא נוגע דכתיב כל נוגע בחלל מ"מ טומאת משא ילפינן מנבלה כמ"ש שם הל' ב':

ה

מת שחסר וכו'. אף דלענין מגע ומשא ואהל הרי הוא כמת שלם ולא גרע משדרה וגלגלת שכתב רבינו פ"ב הל' ח' כבר כתבו התוס' ז"ל דהלכה למשה מסיני גמירי לה הכי עיין עליהם ועל מ"ש מרן ז"ל דרבינו ס"ל דאף בברייתא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל צ"ע ממ"ש הוא עצמו בספ"ז דפרה אדומה גם בפ"ב דהלכות בית הבחירה כתב בדרבי אליעזר בן יעקב דדוקא במשנה ועיין עוד ברפ"ב דמטמאי משכב ומושב ומ"ש המל"מ ז"ל:

ו

העמיק אפילו ק' אמה ומצא חרש וכו'. והר"ש ז"ל הביא דכשכרה דוד שיתין עד אלף אמה מצא חרש עיי"ש:

י

ויהיו שלשתן טהורין. הלשון יתר שכבר נשמע ממ"ש עד שמגיע לסלע או לבתולה אך נראה שנתכוון לשלול השלש נשים שהזכירו במשנה ופסקו רבינו פ"ט דאיסורי ביאה הל' ל"ג דאף אם בדקו שלשתן ונמצאו טהורות אפ"ה כולן טמאות שהרי הדם לפנינו משא"כ בטומאה דאמור עורב גררו וכמ"ש בגמרא ומצינו כיוצא בו בפ"י דהל' כלאים הל' כ"ז גבי בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן וכו' דשמא נשמט והלך ואף דהרב לח"מ פ"י דהל' עדות הבין פי' אחר בדברי רבינו שם עיין מ"ש שם:

יב

דבר ידוע וכו'. הנה ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל בס' עץ החיים בלשונות דף ג' שהקשה וז"ל ומה שסיים רבינו

ואעפ"כ חייב אשם תלוי לא שמעתי פירושו דאי הכי איך כתב שבעריות ושבתות ספיקן מדברי סופרים והלא חייב עליהם כרת וחטאת ואיך כתב מרן דמאי דקשיא ליה מאשם תלוי כבר יישבו רבינו באומרו ואעפ"כ וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה שמ"ש רבינו פ"ח דשגגות דאשם תלוי אינו חייב אלא בנקבע האיסור בין במאכלות בין בשבתות בין בעריות אבל אם לא נקבע האיסור בכולן אינו חייב אשם תלוי ואז שייך לומר דספיקא בדאורייתא לקולא מד"ת דכל ספיקא רחמנא שריא. ולמ"ש מרן ז"ל משם הר"ן ז"ל מקרא דלא יבא ממזר וכו' יש לדחות דאדרבה מדגלי קרא בממזר מכלל דבעלמא ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא וכן דעת המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר כאן ובסוף הל' כלאים עיין עליו.

ולמה שתמה מרן ז"ל על הראב"ד ז"ל דבסוף הלכות כלאים הודה לדברי רבינו וכאן כתב שהוא שבוש גדול ע"כ טעמו של מרן ז"ל מפני שהבין דכוונת ההשגה היא על מ"ש רבינו דבר ידוע וכו' דבאמת בהא הוא דהתחיל וציין הראב"ד ז"ל אך אמיתותן של דברים נראין שכוונת ההשגה היא על מ"ש רבינו בהפילה נפל ואין ידוע וכו' ד(י)טהר רבינו לגמרי דכיון דספיקא דאורייתא לחומרא הו"ל לטמא מדרבנן מיהא או לפחות הו"ל לכתוב דהוי ספק ספיקא ודייקי דברי ההשגה שכתב וזו ספיקא דאורייתא דזו מורה באצבע דקאי אדלעיל שטהר לגמרי ובזה אין סתירה בדברי הראב"ד ז"ל דהרי בכמה מקומות מודה הוא לרבינו בזה כמ"ש פט"ז (דא"ב) [דהל' אבות הטומאה] ופי"ח (דממ"ו) [דאיסורי ביאה] ששתק לו אלא דבסוף כלאים השיג עליו כעין השגה זו ממש דהו"ל להחמיר בספיקא דאורייתא ושם הליץ מרן ז"ל משום דהוי מילתא דלא שכיחא והרב לח"מ ז"ל פ"י (דעדויות) [דעדות] כתב דשם הוי ספק אם נתערב וכו' אף דקשה לשמוע כמבואר.

גם במ"ש מרן ז"ל ועוד י"ל דאפילו הא דאין ידוע אם הפילה דבר המטמא לא חשיב ספק ספיקא משום דרוב מפילות דבר מטמא הן מפילות עכ"ל המל"מ ז"ל תמה עליו דמהסוגייאות שהזכיר מרן ז"ל בתחילת דבריו פסחים וע"ז ונדה מוכח דהוי משום ספק ספיקא ולא תירץ כלום ומבואר הוא דזו כחו ממ"ש שם הו"ל ספק וספק וכו'. ונראה לענ"ד דמרן ז"ל יתרץ דלעולם אין ספק זה כשאר ספיקות דהא לא הויא שקול ומ"ש בגמרא דהוי ספק וספק אינו אלא לאפוקי שאינו ודאי שהרי הקשו והא הכא דודאי הטילה וכו' וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי וכלפי זה תירצו אלא אימא שהפילה כעין נפל והוי ספק וספק כלומר דאינו ודאי גמור כדס"ד עד השתא אבל לעולם דגם ספק שקול אינו שהרי רוב המפילות דבר טמא מפילות ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון ולא נשויה למרן הקדש טועה בשלשה סוגייאות שהזכירם הוא עצמו ואין בידי מהראנ"ח ומהרי"ט ז"ל לעיין בדבריהם אך במ"ש נראה שכל דבר על מקומו יבא בשלום למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---