מעשה רקח/טומאת מת/א

מעשה רקח ‏ טומאת מת א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות טומאת מת

ב

ויראה לי וכו'. לא ידעתי למאי איצטריך האי ויראה לי דנראה דהלימוד מנבלה לימוד נכון הוא, ואפשר משום דבנבלה אין מטמא המשא אלא טומאת ערב ודיו לבא מן הדין וכו' אי נמי משום דאיכא למיפרך דבנבלה אסר המגע והמשא להדיא משא"כ במת דלא אסר אלא המגע ואם איתא למה אסר המגע יאסור האהל והייתי דן כ"ש למשא ומגע ואדרבה מדאסר המגע והאהל י"ל דלא הקפיד על המשא דגזרת הכתוב היא, לכך הוצרך לאתויי ההיא דאיסור בת הבת ובשר בחלב דהוי גילוי מילתא בעלמא וגם מפני שהקדים דטומאת משא הוי דין תורה אף שאינו מבואר בפסוק כי היכי דלא תקשי דהא אין עונשין מן הדין, לכך ביאר דהוי כמו בת הבת ובשר בחלב דהוי גילוי מילתא בעלמא כמ"ש בסנהדרין אלא שדברי מרן ז"ל מגומגמים הרבה כמבואר למעיין וכבר ישבם קצת המל"מ ז"ל עיין עליו.

וראיתי לשיירי כנסת הגדולה בנימוקיו על רבינו שהרבה להקשות קושיות אחרות בדברי מרן ז"ל הללו אך מה שהקשה שם למ"ש מרן בטומאת משא ובתו ובשר בחלב דהוי גילוי מילתא דזה לא נאמר אלא לאביי אבל לרבא דקי"ל כוותיה אפילו בגילוי מילתא אין מזהירין עיי"ש, אחרי המחילה הראויה מרן ז"ל לא קאי אלא על דברי רבינו ורבינו כתב כן להדיא כאן ופ"ב דאיסורי ביאה הל' ו' ופ"ט דמאכלות אסורות הל' ב' להדיא א"כ אין מזה תפיסה על מרן ז"ל ואם בא להקשות יקשה כן על רבינו כאן ושם ועל הרב המגיד ז"ל שם, אך האמת נראה דאין דרכו של רבינו להקפיד בדבר שאין בו נפקותא לענין דינא ולכך פסק כאביי דניחא ליה טעמיה ועוד דסתם מדרש בויקרא רבה כוותיה כמ"ש מרן ז"ל שם, גם בכנה"ג יו"ד סי' פ"ז הקשא קושיא זו על רבינו ותירץ דלא כתב רבינו כן גבי בשר בחלב אלא לתשובת המינין אך בק"ו דבתו גם רבא מודה וזו היא כוונת רבינו כאן עיי"ש שהם דברים דחוקים אחרי המחילה רבה והנראה לענ"ד כתבתי. שוב מצאתי למהר"א יצחקי ז"ל בשו"ת זרע אברהם חו"מ דף קכ"ב שהעמיק הרחיב בדברי רבינו ומרן ז"ל וערבו לי דבריו כי נעמו ושם הקשה על דברי מרן ז"ל עוד במ"ש מכיון שאסר בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל דהרי רבינו פי"ח דפסולי המוקדשין הל' ד' כתב בפי' דמפי השמועה למדו שאין פסוק זה מדבר אלא בפסולי המוקדשין והיא קושיא חזקה על מרן ז"ל אם לא שנאמר שלכוונה זו הוסיף האי נמי וכו' ועיין עוד לקמן סוף פ"ד מ"ש שם בע"ה:

ג

וכן נראה לי שאם נגע בצפרניו או בשיניו נטמא. לא ידעתי למה השמיט השערות דלפי הטעם שהזכיר כיון שהם מחוברין בגוף הרי הם כגוף פשיטא דהוא הדין לשערות, ויותר תמהתי ממרן ז"ל שהזכיר המשנה פ"ג דאהלות דמשם למדה רבינו ושם הוזכר השער להדיא ואיך לא נרגש מזה, גם בספרי הובא בילקוט פרשת חקת אמרו הנוגע במת פרט הנוגע בשיניו בשערו בצפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בשעה שהם מחוברין ת"ל יטמא ע"כ ופסקו רבינו לקמן פ"ג הל' י"ג, ומדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר נראה קצת דשער בכלל שינים וצפורן עיי"ש.

ודע דהתם בקדושין דף כ"ה אמרו גבי יתרת דאם נספרת על גב היד עבר יוצא בה לחירות והוא הדין גבי מת כדאיתא פ' מומין אלו ופסקה רבינו פ"ב הל' ז' דכתב דאם אינה נספרת ע"ג היד אינה מטמאה באהל עיי"ש ולפי דברי מרן דרבינו יליף לחי ממת נראה דהוא הדין והוא הטעם דאם נגע בה החי במת לא יטמא באהל:

ד

נגעה בשער הדק וכו'. וכ"כ בפירוש המשנה וכ"כ הר"ש ז"ל והרע"ב ז"ל הביא שקורין אותו הנשים שער שוטה אמנם הראב"ד ס"ל שהוא כעין שחין דק עיי"ש:

ה

וזהו כלל גדול וכו' עד אינו מטמא כלים. לשון זה לא נמצא לא בדפוס מגדל עוז ולא בהגהת מרן ז"ל:

ו

טומאת משא וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ומצד גודל האבן אין הטמא נישא על הכלים ע"כ הם דברי ר"ת בפרק ר' עקיבא דף פ"ב ופי' ז"ל דמרוב גודל האבן וכבדה אין הכלים מרגישין כובד הטמא שיושב עליה ועיין מ"ש [שם]:

ז

מסיט בכלל נושא הוא. עיין מ"ש מרן ז"ל ואע"פ שבסוף פרק פרה וכו' לא חש לה רבינו מפני שהוא היפך התוספתא ע"כ. נראה דעדיפא מינה הו"ל למימר שהוא היפך סתם מתני' בשלהי זבין כמ"ש המבי"ט ז"ל בקרית ספר וכ"כ הסמ"ג ז"ל:

יא

נגע במשקוף וצרף בידו. מרן ז"ל הקשה דלשון המשנה משמע דנגיעה בעלמא סגי והניחו בצ"ע ואפשר שרבינו הוליד זה מדתני בספרי הובא בילקוט פרשת חקת נגע במשקוף בידו וכו' ותיבת בידו היא מיותרת דמהיכא תיתי לחלק בין הנגיעה בידו לשאר בשרו אלא משמע דבעינן צרוף יד ועיין להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שהשמיט חלוקה זו ולא ידעתי למה:

יד

ואין לך בכל מיני נפש. בדפוס מגדל עוז כתוב ואין לך בכל מיני נפש חיה וכו'. ומ"ש

אבל בן שמונה הרי הוא כאבן אף דגם לענין שבת הדין כן כמ"ש מ"מ הוצרך לבארו גם לענין טומאה כמ"ש בגמרא:

טו

או שהותז ראשו. לפי מ"ש רבינו סוף פ"ד דשאר אבות הטומאות גבי שרץ דאע"פ שהראש מעורה בעור הגוף צ"ל דכאן ג"כ לאו דוקא דהוא הדין והוא הטעם וכמ"ש מרן ז"ל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---