מעשה רקח/גזלה ואבדה/טז
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אם מצאם אחת אחת וכו'. בפרק אלו מציאות דף כ"ד [ע"א] אלו הן כלים שלא שבעתן עין שאינו חייב להכריז, כגון בדי מחטין וצנורות ומחרזות של קרדומות וכו', מאי בדי, שוכי, ואמאי קרי ליה בדי דבר דתלו ביה מידי בד קרו ליה וכו' ע"כ, מבואר הדבר דאפילו יש בהם כמה מחטים צנוריות שתלויין בבד ומנינם שוה הרי לא שבעתן עין ואינו חייב להכריז, וכיון שכן למה השמיט רבינו זה והזכיר מה שלא נאמר בגמרא, ובשום ענין א"א לפרש דמחטים וצינוריות דקאמר היינו שתלויים בבדים, דהרי העתיק גם מסמרים, ובמסמרים אין שייך בד, ובברייתא אמר מחרזות של קרדומות דשייך בהו מחרוז ע"י הנקב שלהם, וכבר ידוע דהכסף משנה ז"ל עמד על דברי רבינו, גם בבית יוסף חו"מ סי' רס"ב הניחו בצ"ע. ובספר עין יהוסף ז"ל כתב, דבהכרח צריך להגיה בדברי רבינו בד מחטים וכו', עיי"ש. וגם לפי הגהתו במסמרים נראה דאין שייך מחרוז כאמור, ובדרישה ופרישה ז"ל כתב, דרבינו מפרש הא דנקט הברייתא בד לרבותא, דבשמצאן אחת אחת אע"פ שהם בבדים הרי אלו שלו וכו', ושוב הקשה דאמאי לא הזכיר רבינו ברישא דאפילו בבדים הרי אלו שלו. ותירץ דמילתא דפשיטא היא שלא יוכל לשאת מחטים וצינוריות על כתפו כשאר דברים, אם לא שהיו חרוזים בבדים או בחוט ע"כ, ואין זה מספיק, דכיון שהקדים דלרבותא נקטא הברייתא בדים וכו', מעתה גם רבינו הוי ליה לאשמועינן הך רבותא, ויותר היה נראה לענ"ד דרבינו לא חש להזכיר בדים מתרי טעמי, או מפני שלא נוהגים בזמנו כאשר הוא ג"כ בזמנינו שאין המנהג לתלות המחטים, או מפני שכבר הקדים לעיל פ' ט"ו דין ח' שכל דבר שאין בו סימן הרי אלו שלו והזכיר ביניהם מחרוזות של דגים, מעתה מה לי מחרוזות של דגים ממחרוזות של קרדומות או בדים של מחטים, כיון שכולם שוין ומנינם שוה הרי אין בהן סימן דינם שוה, ומפני זה לא חש להזכיר אלא החידוש של מצאן אחת אחת דאינו חייב להכריז, ב' ב' חייב, וכוונתו כי היכי דאחד אחד, כל אחד הנה ואחד הנה, כך שנים שנים צריך, רצה לומר שנים הנה ושנים הנה, דאילו שנים לבדם דהיינו זוג אחד, הרי אמרו בגמרא דתרי לא הוו סימן דטבעא מכריז, ובזה תתורץ קושית הכסף משנה ז"ל עיי"ש.
ב[עריכה]
או שהיו מקצת זה על מקצת וכו'. לכאורה דברי רבינו תמוהים, או שנפל ט"ס בדבריו, חדא, דבשלמא אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן היינו אבני מרקוליס שאמרו בגמרא, אבל חלוקא דמקצת זה על מקצת זה לא הוזכרה שם, אלא במשלחופי שלחופי וזה כבר הכריחו לעיל בגמרא דלא הוי סימן, ותו דהתם בבעיות דרב ירמיה אמרו פשוט מיהא חדא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כל שאילו מכניס לה קיסם בניהם ונוטלם בבת אחת חייב להכריז, ופירש רש"י וכי הוו כסולם נוטלין בבת אחת, ורבינו כלל הסולם בהנהו דהוו ספק, וביותר יש לתמוה על הרב המגיד ז"ל שהזכיר כולם וכתב, דהוו בעיות דלא איפשטו, ולא ידעתי מהו, דהרי בגמרא אמרו להדיא פשוט מיהא חדא, ויש מי שרצה לתרץ דרבינו לא הוה גריס פשוט מיהא חדא, והא דמקצת זה על מקצת זה היינו משלחפי שלחופי, ומשום דניטלין ע"י קיסם, עוד יש מי שתירץ דכסולם הכתוב בדברי רבינו ט"ס הוא, דכבר הזכירו במקצת זה על מקצת זה וגם זה לא יתכן, חדא, דאם מקצת זה על מקצת זה היינו סולם, היה צריך לבאר דהיינו רוב אמצעי על התחתון וכו', כמו שפירש רש"י ז"ל, דאל"כ הא איכא דמשלחפי שלחופי, ועוד דמה נענה להרב המגיד ז"ל שהזכיר כולם על דברי רבינו וסיים, בעיות דלא איפשטו, והתמיהה הגדולה אצלי מהטור והבית יוסף עם כל נושאי כליהם ז"ל, איך לא נרגשו מזה כלום, דהטור ז"ל סי' רס"ב הביא כל הדינים ע"פ הש"ס, ובהנך תלתא דלא איפשטא כתב, דרבינו פסק בהם דהרי זה ספק ולא יטול, והרא"ש ז"ל חולק עליו, והבית יוסף כתב על זה שהוא בפרק ט"ז דהלכות גזילה עיי"ש, דתמיהה רבתא היא זו לעיקר דברי רבינו, [ודברי] הרב המגיד יש לתרץ בדוחק, וצ"ע.
ד[עריכה]
ואם מצאן על התיבה וכו'. עיין מה שכתב הטור, הביאו הכסף משנה ז"ל דאינו נראה כן מן הגמרא וכו' עיי"ש, גם דברי הטור עצמו מגומגמים שטחת דבריו נראין כדברי רבינו, שהרי כתב בסי' ר"ס המוצא בחנות בין התיבה לחנוני הרי היא של חנוני, ובשאר החנות הרי היא של מוצאו וכו', משמע דבשאר כל החנות דקאמר היינו חוץ לתיבה, מכלל דהתיבה בכלל בין התיבה לחנוני של חנוני, ואיך שיהיה כבר הליצו בעד רבינו המפרשים, כל אחד לפי דרכו ז"ל עיי"ש.
ואע"פ שבעליה בתוכה וכו'. הראב"ד ז"ל כתב דיש מי שאומר אפילו אמר תקנה לי רשותי לא קנה לו לפי שבאה לו שם המציאה קודם יאוש וחצירו כידו, ועוד כי אין היאוש קונה אלא באבדה אבל זו לא היתה אצלו אבדה אלא בפקדון ששכחו בעליו ע"כ, ביאור דבריו נראה דמכמה טעמי לא מהני אמירת בעל החנות שתקנה לו חנותו, חדא דהא קיימא לן כאביי דיאוש שלא מדעת לא קנה, ולגבי בעל החנות בשעה ששכחה בעליו הוי ליה יאוש שלא מדעת, ועוד דלגבי בעל החנות אין זו אבידה אלא פקדון שהרי מדעת הונחו שם, וכיון שכן מעולם אינו קונה, משא"כ המוצאה שם שזוכה בו מכח בעל החנות, שלגבי דידיה הרי היא הפקר, מכיון שאינו יכול לזכות בה, והרב המגיד ז"ל כתב עליו שאינו מבין והנראה לענ"ד כתבתי.
ז[עריכה]
והוא שימצאם מטה מטה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומה שכתב כדרך כל המטמוניות הישנות שם בגמרא ע"כ, לא מצאנו כן בגמרא, זולתי על מה שהקשו שם, אטו אמוריים מצנעי ישראל לא מצנעי, ותירצו לא צריכא דשתיך טפי, ופירש רש"י דשתיך טפי, העלו חלודה רבה דכולי האי לא שביק להו ע"כ, נראה שרבינו מפרש לדוגמא בעלמא, דחזותם מוכיח עליהם שהם מטמון ישן, ולהכי הצריך רבינו ג"כ שימצאם מטה מטה מן הכותל, ולא היינו (הקרקע) [בקרקע] שהרי כתב אח"ז ולמה לא יקנה בעל החצר זה המטמון שבתוך הכותל הישן, הרי שבתוך הכותל קאמר, ולא בקרקע, אמנם ממה שכתב בפירוש המשנה אין נראה כן, שהרי כתב שם ואמרו, מצאו בגל או בכותל ישן, ובלבד שיהא אותו דבר בתוך הקרקע וכו', אבל אם מצאו קרוב מן הקרקע או מפני הכותל וכו' ע"כ, ולפ"ז בעינן כותל וקרקעיתו, ונראה דהכריחו לרבינו להצריך כל זה מכח קושית התוס', שהקשו שם דליקני ליה חצירו לבעל הגל או לבעל הכותל, ותירצו דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם וכו' ע"כ, וכעין מה שכתב רבינו אח"ז, ולכך בעי כל כי האי, והכי נמי שאם חסר אחת מהם לא זכה מוצאו כמו שסיים ז"ל, מראים הדברים שהם מטמון חדש וכו', דהיינו שאינן מטה מטה או שלא העלו חלודה וכו', אמנם בשו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף א' הצריך חלודה ומטה מטה כדרך כל המטמוניות הישנות וכבר השיגו הרב ש"ך ז"ל שם.
ט[עריכה]
ואם נמצא תוך הכותל וכו'. שם דף כ"ו [ע"א], תנא אם היה הכותל ממולא מהם חולקין, פשיטא, לא צריכא דמשפע בחד גיסא, מהו דתימא אשתפוכי אשתפוך קמ"ל, ופירש רש"י, דמשפע הכותל לחד גיסא, מהו דתימא, בחצי הגובה היה תחלה ואשתפוכי אשתפך לצד הנמוך קמ"ל ע"כ, ורבינו השמיטה, ולא ידעתי למה, דהא לדבריו שכתב סתם, תקשי פשיטא, וכבר ידוע מה שכתב הכסף משנה בשם הרב המגיה ז"ל, שזאת הבבא דאם נמצא תוך הכותל, צריך לומר אחר דין לשונות של זהב, דהיינו מתניתין עיי"ש, ותמהתי איך לא נרגשו מזה שהוא מבואר, גם נאמני ביתו של הרב בית יוסף ז"ל לא נתעוררו מזה, ולא ידעתי למה, אם לא שנאמר דכיון שהקדים דאזלינן אחר המוכיח, ושוב כתב דאם נמצא הכותל מלא, הכוונה דאף במוכיח כגון דמשפע מחד גיסא וכו', בכל גווני חולקין, ועיין להרב ב"ח ז"ל שקיים הגירסא כדברי רבינו, ואין צריך להגיה כדברי הרב המגיה שהזכיר הכסף משנה ז"ל, שוב ראיתי בהרי"ף ז"ל שגם הוא כתב סתם אם היה כותל ממולא מהם, ולא הזכיר הפשיטא ולא דמשפע וכו', כנראה שכך היתה גירסתן ז"ל, ומכל מקום כבר הראנו פנים לדברי רבינו.
יא[עריכה]
ואם השכירו לג' כותים וכו'. קשה דלמאי איצטריך ג' כותים כאחד אפילו בחד כותי סגי, דהא כבר הקדים בשם תוספות שאנ"ץ דאזלינן אחר שוכר האחרון ובשיטה מקובצת להרב בצלאל הקשה כן בגמרא, ותירץ דמשמע ליה דמתניתין דאיתיה לבעל הבית בהדיה וכו' ע"כ, וכך צריך לומר לדעת רבינו דבעשאהו פונדק לג' כותים, [גם] אם בעל הבית דר עמהם הרי הוא של מוצאו דאזלינן בתר רובא, וכמו שכתבו התוס' דב' לא מיקרי רוב ובעינן ג' דווקא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |