מעשה רקח/גזלה ואבדה/ו
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
אם נתייאשו הבעלים מהן וכו'. פרק אלו מציאות דף כ"ב [ע"א], אפלוגתא דאביי ורבא אי יאוש שלא מדעת הוי יאוש, ומייתי ברייתא דקתני, שטף נהר קוריו עציו ואבניו וכו', אמנם התוס' ז"ל גרסי אם נתייאשו הבעלים וזו היא גירסת רבינו, אלא שהיה לו לפרש דמיירי שיכול להציל בקל כמו שכתבו התוס' שם, דאי לאו הכי [הוי] כמזוטו של ים, וידוע דרבינו [דרכו] להעתיק הברייתא, ואין לטעות בזה שהרי כבר הוא מבואר מזוטו של ים ושלילותו של נהר שביאר לקמן פרק י"א דין י', והראב"ד ז"ל מפני שגורס כגירסת רש"י לכך השיג על רבינו, גם הרב המגיד ז"ל נראה שהבין כן עיין עליו, אלא מצאתי בשיטה מקובצת שהביא דהראב"ד גורס בברייתא אם נתייאשו הבעלים, אלא שהקשה שם וזה לשונו: וא"ת כיון שאינו יכול להציל הרי הוא כזוטו של ים, אינו כלום, כי זוטו של ים ושלילותו של נהר אינו מקום הצלה, ואם ינצל משום דבר מעשה שמים הוא ואחת מני אלף הוא אבל שאר מקומות מקום הצלה הם ע"כ, מעתה יש לומר דזו היתה כוונתו כאן, דרבינו הזכיר כאן שלילותו של נהר וזוטו של ים, וכתב עליהם אם ידע בודאי שנתייאשו הבעלים, וזה אינו לדעתו ז"ל כי אלו אין להם הצלה ע"פ הרוב, אך כבר כתבנו שדין זה כבר הזכירו רבינו פרק י"א, ועיין מה שכתבתי בהל' שלוחין ושותפין בפרק ה' דין ז' בס"ד.
ג[עריכה | עריכת קוד מקור]
ומפני מה סתם ליסטים וכו'. דברי רב אשי שם [בב"ק] דף קי"ד [ע"א] אלא איתמר אסיפא איתמר וכו'. וראיתי להרב לחם משנה שנתעצם להקשות על רבינו דבפרק כ"ד דהלכות כלים פסק כעולא וכרבנן דרבי שמעון, דעורות של גזלן אין מחשבה מטמאתם אלא א"כ נתייאשו הבעלים, ושל גנב מחשבה מטמאתם, ואיך כתב כאן בין במוכס שהוא גזלן בין בליסטים שהוא גנב, שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים הא סתם גניבה יאוש בעלים היא לרבנן, גם לעיל פרק ה' דין י' גבי נטלו מוכסין את כסותו וכו', וכתב שם, חזקתו שנתייאשו הבעלים, וזה אינו דמוכס גזלן הוא ולא הוי יאוש בעלים, ותו קשה מההיא דגנב וגזלן דתרומתן תרומה ואוקמה לעולא בידוע קני ודברי הכל, ורבינו פרק ד' דתרומות פסק דתרומתם תרומה, ואם היו הבעלים רודפים אחריהם אין תרומתם תרומה, וקשה דהוי דלא כמאן כמו שאיתא בגמרא, גם בהלכות איסורי מזבח פסק דגנב וגזלן שהקריבו קרבן פסול, ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר, וכן הקשה לעיל, ונדחק בתירוץ אלו הקושיות, והיותר תמוה דאוקים ההיא דעורות בגוי שהוא דבר בלתי אפשרי, דאיך נאמין לגוי במחשבתו, הלא אשר פיהם דבר שוא כתיב, וכל הטומאות האמורות בתורה אינן אלא בישראל, ואפילו בטומאה היוצאת מגופן מן התורה היא טהורה, אלא דרז"ל גזרו עליהן שיהיו כזבים לכל דבריהם, כמו שכתב רבינו פרק ב' דמטמאי משכב ומושב דין י', אבל שנאמינוהו במחשבתו זו לא ראינו ולא שמענו.
לכן אבאר הסוגיא לענ"ד, וממילא רווחא שמעתא בע"ה, אמאי דכתב מפני שהבעלים [מתייאשין] מהם, קאמר רב אשי לא שנו וכו', ומתקיף עליה רב יוסף, ומסיק אלא איתמר אסיפא איתמר, המציל מן הגויים ומן הליסטים אם נתייאשו הבעלים אין, סתמא לא, [לא] שנו אלא גויים דדייני בגיתי לא מייאש, אבל ליסטים ישראל כיון דאמרי מימר מייאש ע"כ, נמצא מדסיפא בגויים מכלל דרישא בישראל, ולעולא דקיימא לן כוותיה רישא איירי בידוע ודברי הכל, וסיפא דאיירי בגויים אם ידוע הדבר ברור דמיקרי יאוש, ובסתמא לא מייאש, וההיא דעורות מתוקמא בישראל ובסתמא, דאז מחלקינן בין גזלן לגנב, ומה שכתב רבינו כאן וכל שכן בידוע מתייאש, שהוא הדין היוצא מהרישא דמוקמינן בידוע, הא סתמא בגנב דהיינו ליסטים מתייאש, דדין עורות הידוע מסתמא דליסטים הוי גנב, ובגזלן דהיינו מוכס ישראל לא מייאש, ולכך מוקמינן למתניתין אליבא דעולא בידוע, דהוי מלתא פסיקתא, אבל מסתמא שהוא הדיוק צריכין אנו להשוותו לדינן של רבנן בעורות, דמחלקינן בין גזלן לגנב, והשתא ברישא דמתניתין דהיינו מוכס דמוקמינן לה בידוע הא סתמא לא מתייאש, משום דהוי גזלן ישראל, משא"כ במוכס גוי דאף במסתמא מתייאש, וזהו הדין שהזכיר רבינו לעיל, גבי נטלו מוכסים את חמורו וכו', דאיירי במוכס גוי כדמוכח מבמה דברים אמורים שכתב שם רבינו, וזה הוציאו רבינו מכח דיוקא, דרישא איירי בישראל ובידוע הא בסתמא לא אייאש, וכל זה במוכס ישראל הא במוכס גוי מתייאש אבל בדיוקא דלסטים דהיינו גנב בנטלן וכו', לא שני לן בין ישראל לגוי, כיון דאין ידוע מי הוא, והיינו טעמא דרבינו לעיל לא העתיק אלא מוכס, וכל זה הוא בנטלו ונתנו לו אחרת, דכיון דהוי כמכירה אמרינן דנתייאשו אף בסתם, משא"כ המציל מידם דיודע שזה ודאי גזול אז בין מוכס בין ליסטים אין לן לחלק בין נתייאשו ללא, שזה הוא הדין שכתב רבינו כאן, ונמצאו דברי רבינו שרירין וקיימין, ולאידך קושיות שהקשה הרב לח"מ ז"ל, הלא ידוע מה שכתב הכסף משנה ז"ל להליץ בעד רבינו בההיא דהלכות תרומות, אשר על פי כל האמור יש לנו לומר דבההיא דאיסורי מזבח סמך למה שכתב במקומות אחרים, ועיין להכסף משנה שם.
ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
ואם יבשו אסורין וכו'. לשון הגמרא ואם הוקשו לזרע, והטור חו"מ סי' רע"ג כתב ואם גדלו כל צרכן, ובשו"ע העתיק כדברי רבינו דהכי דייק לישנא דהוקשו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |