מעשה רקח/גזלה ואבדה/ה

מעשה רקח ‏ גזלה ואבדה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות גזלה ואבדה

ב

ואפי' לאחר יאוש וכו'. הטור חו"מ סי' שס"ט כתב על דברי רבינו ז"ל, ואין נראה כן מהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא, תדע דקטלי דקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו ואי לאו דינא היכי עברינן, ופריך אביי ודלמא משום דאיאוש מרייהו, אלמא לאחר יאוש שרי ע"כ. והרב בית יוסף ז"ל, הליץ בעד רבינו בדברי הרב המגיד שכתב דהתם משום דאיכא יאוש ושינוי רשות שנמסר לרבים וכו' ע"כ, אמנם קשה לי בדבריו ז"ל, דמי הכריחו לשום רווח בין הדבקים שהרי רש"י ז"ל, כתב שם להדיא אמאי דמתרץ ליה אי לא דינא דמלכותא היכי מייאשי, וזה לשונו. היכי מייאשי כלומר, מי הוה יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שינוי רשות שברשות הרבים הם, ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גוביא דדיקלא מיקרו ע"כ, וכיון שכן אמאי לא נימא דרבינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל, דיאוש לחודיה לא מהני ושינוי נמי אין כאן כלל ומינה דיש לתמוה על הטור שחלק על רבינו מההיא דשמואל, ולא נרגש מדברי רש"י ז"ל כמבואר, הן אמת דמדברי התוספות ז"ל שם, משמע דסבירא להו דיאוש לחודיה סגי, וכדעת הטור ז"ל, אמנם בדעת רבינו אין לנו הכרח שיחלוק על רש"י ז"ל, ובפרט דלקמן דין ג' פסק דאם גזל דקלים ועשה מהם גשר אסור לעבור עליו, והוצרך לדחוק שם הרב המגיד ז"ל דאיירי בשלא מסרו לרבים, ואמאי, נימא דהדברים כפשטן דיאוש לחודיה לא קני, וכבר נרגש מזה הרב לחם משנה ז"ל עיין עליו, וכל זה הוא לענין ההנאה מן הדבר הגזול, אבל לענין הקניה וחזרת הגזילה לית דין ולית דיין דלכו"ע יאוש לחודיה לא קני, וכ"כ ז"ל.

ג

גזל דקלים וכו'. בדברי הרב המגיד ז"ל נפלו טעיות הניכרין בלשון זה, וכן צ"ל ודוקא בשלא מסרו לרבים אבל מסרו לרבים והיה שם יאוש מותר, זה הכלל כל שקנהו מן הדין מותר ליהנות בו וכו', וכן כתוב בדפוס "מגדול עוז", ובעיקר הדין כבר כתבתי הנראה לענ"ד בפסקא הקודמת.

ח

אסור ליהנות מן הגזלן וכו'. בריש פרק ו' דגניבה, פסק רבינו דאם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין ממנו, ומה שנראה מפשט דבריו דהתם במין קאמר, דאם רוב אותו מין הוא גנוב אצלו אין סומכין על המיעוט, וכאן איירי ברוב הממון דאף אם רוב ממונו מן הגזל סמכינן אמיעוט ותלינן ביה, כדברי שמואל בגמרא, והן הן דברי הרב המגיד ז"ל, אלא דצריך לומר דגם לתירוץ זה הוציאו רבינו מהמשנה דאין לוקחין צמר וכו' ואין להקשות דמאי שנא המין מהממון, דיש לומר, דבממון מלבד המיעוט שיש לו אפשר שלקח מאחרים בהקפה וכיוצא בדרך היתר ותלינן ביה, משא"כ המין דרחוק הדבר וכו', ודברי הכסף משנה שם אינן מובנין אם לא שנאמר גירסא אחרת היתה לו.

ט

ואין מצטרפים דינרים וכו'. דברי רבינו לכאורה סתרי אהדדי, דתחלה כתב דחזקת כל ממונם מן הגזל, ושוב כתב דאין מצטרפין [דינרים] מן התיבה שלהן, דמשמע דאם אינן מן התיבה שרי, והרי מתחלה אסר הכל, ונראה דכוונתו דצירוף המעות אינו הנאה כל כך ולכן דווקא מן התיבה שלהם אסור דהם ודאי גזל, משא"כ מביתם או מן השוק דאף דחזקתן גזלנין מ"מ אינם כל כך ודאים כמו תיבתם. אבל בשאר הנאות דאינן דרך (סילוק) [חילוף] פשיטא ודאי דהכל אסור, ובהכי דכך הוא פירושא דמתניתין לדעת רבינו, ומפני זה לא הוצרך לבאר, (משא"כ) [מש"כ] שם תנא אבל נותן לו דינר ונותן לו את השאר ע"כ, ופירש רש"י ז"ל מפני שהוא מציל מידו ע"כ, וכיון דרבינו לא אסר אלא (החלוק) [החילוף] שלם, מינה אנו למדין דאם אינו שלם דהיינו שהיה חייב חציו או שליש שיכול ליתנו לו ולקבל הנשאר מידו, דמהיכא תיתי שיאבדנו, והרב המגיד ז"ל כתב בזה שלא ידע למה השמיטו רבינו והרי"ף ז"ל, ועיין להמפרשים בחו"מ סי' שס"ט, והמשנה למלך ז"ל לא ראה דברי הרב בית יוסף, ועדיין קצת קשה למה השמיט רבינו ההיא דאין נוטלין מהם צדקה אלא א"כ מתוך ביתם כמו שכתב בפירוש המשנה עיי"ש.

י

ואם היה ותיק ומחמיר וכו'. עיין להרב לח"מ ז"ל ריש פרק ב' שהקשה מזה למה שכתב רבינו שם דיאוש כדי לא קני וכו', ונראה שלא ראה דברי הכסף משנה ז"ל כאן שבדבריו תתורץ קושיא זו.

יא

במה דברים אמורים שהמוכס כליסטים וכו'. הקושי מבואר דמשמע דבהני מייאש כמו שכתב לעיל, וחזקתה שנתייאשו הבעלים, וקשה דבגמרא קאמר רב אשי לא שנו אלא ליסטים גוי, אבל ליסטים ישראל לא, סבר למחר נקטינן ליה לדינא, מתקיף ליה רב יוסף אדרבא איפכא מסתברא, גויים דדייני בגיתי לא מייאש, ישראל כיון דאמרי מימר מייאש ע"כ, משמע דבגוי לא מייאש כלל, וכן פסק רבינו לקמן בפרק ו' דין ג' להדיא, וצריך לומר דהך בד"א לא קאי אדסמיך אלא על עיקר הדין שכתב לעיל, שחזקת כל ממונן שהוא מן הגזל ולא קאי לדין היאוש, וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל, וכן נראה שהרי סיים רבינו אינו בחזקת גזלן וכו'.

ובסמ"ע (כתב) בחו"מ סי' שס"ח ראיתי שדקדק מדכתב רבינו מפני שזו כמכירה היא וכו', דמורה דכוונתו דהייאוש תלוי במפני דהוי כמכירה, גם ממה שכתב תיבת ממנה, נראה דסבירא ליה דודאי סתם נגזל מליסטים גוי או ממוכר גוי אינו מתייאש מטעם דגויים דייני בגיתי, ומהאי טעמא המציל מהם צריך להחמיר, ודווקא בזה שנטלו המוכס ונתנו לאחר תחת כסותו דהוי ליה כמכירה, בזה קאמר דנתייאשו הבעלים ממנו דכיון דרוצה דהוי ליה כאילו כבר נמכר ויצא מתחת יד המוכס אזי מתייאש נפשו מלהדר אחר כסותו או חמורו זה שהם ביד זה וכו' ע"כ, ולתירוץ זה אכתי קשה דרב אשי שחילק בין גוי לישראל אמתניתין קאי, דהא קתני עלה לא שנו וכו', הרי דגם המציאות דנטלו ונתנו מחלקינן בגוי לישראל, ואיך כתבו הרב דבזו דנטלו ונתנו שאני דהוי ליה כמכירה וכו', הרי לדידיה הדרא קושיא לדוכתא, ותו דאם איתא מאי פריך תלמודא אעולא מהך מתניתין דנטלו מוכסים את חמורו וכו', הא לא דמי דהכא שאני דהוי כמכירה, לכן נראה יותר כדברי הרב לח"מ ז"ל, ולענין דיוקי דברי רבינו עיין להרב בית חדש ז"ל, ועי' לקמן בפ' ו' בע"ה.

ועיין מה שכתב הרב המגיד ז"ל, ופירש רבינו אוקמתיה דרבא וברייתא דרב אשי דאמר במוכס כותי עסקינן אף אמתניתין ולא פליגא אשאר אוקמיתא, והקשה הרב לחם משנה ז"ל דא"כ מאי הך ברייתא שהביא רב אשי לראיה דישראל וגוי שבאו לדין וכו', ומה שייך הא פלוגתא להך הא טעמא לא הוי אלא מפני שחזקתם שהוא נוטל יותר מן הראוי לו ע"כ, והרואה שדברי הרב המגיד ז"ל מוכרחים בדעת רבינו, דהוי דייקי דבריו, וצריך לומר דרב אשי מלתא פסיקתא נקט דמתניתין וברייתא דאסרו, במוכס גוי נינהו, דאין בו שום חילוק, ומינה דאוקימתא דעומד מאליו או שאין לו קצבה מוכרח דבישראל היא דיש לחלק בו כמבואר, ובדברי הכסף משנה ז"ל נפל ט"ס דמה שכתב מכל מקום יאוש כדי, צריך לומר מאי טעמא יאוש כדי, ומה שכתב ופסק רבינו כסתם מתניתין, צריך לומר ופסק רבינו כלישנא בתרא, דאתי כסתם מתניתין.

אבל מכס שפסקו המלך וכו'. עיין מה שכתב הכסף משנה ז"ל, עיין (בנושאי כלי מרן) [ב]בית יוסף חו"מ סי' שס"ט (שהאריכו) [שהאריך] בפרטי דין זה על דברי רבינו, ובשו"ת מבי"ט חלק א' סי' רס"א שתפס במושלם דאף במוכס שאין קצבה וכו', כל המכס שרי, והרב בית יוסף שם כתב דדוקא מאי שמוסיף מותר, אבל חוק הישר אסור עיי"ש.

יב

או כל מי שימצא בשדה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל זה מפורש במימרא דרבא שם בהגוזל ע"כ, נוראות נפלאתי על דבריו הללו, שהרי שם דף קי"ג [ע"ב] אמר רבא מאן דאשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא והני מילי שותפא, אבל אריסא אריסותיה הוא דקא מפיק ע"כ, ורבינו מלבד שלא חילק בין שותף לאריס, [אלא] זאת שכתב בהיפך בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה, גם תמהתי מהמפרשים ז"ל על דבריו בחו"מ סי' שס"ט ששום אחד לא נרגש מזה, לבד זה ראיתי להרב לח"מ ז"ל שנתעורר בזה בדברי רבינו ותריץ דהאי הני מילי וכו', היינו דינא דמלכותא הכי הוי, ומה שכתב רבינו כאן הוא בשגזר המלך דודאי דינו דין עיי"ש, ואכתי קשה דלמה השמיט דין של הגמרא, והזכיר דין אחר, ותו דהרב המגיד ז"ל כתב דדין זה של רבינו הם דברי רבא, גם מצאתי בספר משא מלך דף י"ט בשער ג' נתעורר בזה ולא הזכיר דברי הרב לח"מ ולא דברי הרב המגיד שזכרנו, וכתב דרבינו מפרש שותפי שאמרו בגמרא שהם שותפין בחטה, אע"פ שאינן שותפין בגוף הקרקע, ודין האריס אולי נשמע מדקדוק דבריו עיי"ש, ואחרי המחילה הראויה איך אפשר לפרש כן, והרי רבינו כתב להדיא בין שהיה בעל השדה בין שלא היה בעל השדה, ובודאי דמי שאינו בעל השדה לא עדיף מאריס, גם ראיתי להסמ"ג ז"ל עשין ע"ב כן הוא אומר שם כי מלך וכו', כדברי רבינו וסיים, אבל רש"י ז"ל פירש שותפי וכו' ע"כ, מדהביא דרש"י לא פירש כן משמע שהוא מפרש פירוש אחר, ולא ידעתי האיך יתיישב, אמנם דברי הרב לח"מ מתיישבין יותר על דברי רבינו, אך לא לדברי הרב המגיד כמבואר.

יג

ולקח שדהו או חצירו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, וזה מבואר שהרי הרוגי מלכות נכסיהם למלך כדאיתא פרק נגמר הדין כל שכן זה הדין ע"כ, אין זה ראיה אלא דוגמא וכעין, שהרי ההיא דפרק נגמר הדין היא במלכי ישראל דילפינן לה מקרא כדאיתא התם, ומצאנו להרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף קנ"ט נראה שהוא מסתפק בדבר זה, שהרי כתב וזה לשונו: איני מכניס עצמי בדין הרוגי מלכות של אומות העולם אם נכסיהם למלך אם לאו ע"כ, ובספרו תולדות אדם [שו"ת ח"ב] סי' קל"ד נראה שהדבר פשוט אצלו דדינן כדין מלכי ישראל, שהרי הביא מההיא דפורץ לעשות לו דרך וכתב דכל האמור בפרשת מלך מותר בו ע"כ, הביאו הכנסת הגדולה שם.

יד

כללו של דבר וכו'. אף בזה הכלל אנו צריכין לפרט, שלא נתבאר לנו אם גזר וחק חוק על עיר אחת לבד, ולא גזר על עיירות אחרות מה דינו, דממה שכתב כאן שיחקוק אותו המלך לכל, אין ללמוד דבכל מקומות(ינו) קאמר, שהרי סיים ולא יהיה לאדם אחד לעצמו, משמע דלא פירש אלא ביחיד, גם ממה שכתב לעיל, וכן מלך שהשים מס על בני העיר וכו', נראה דבעיר אחת לחוד סגי, אף שבשאר עיירות לא שם, ואין ללמוד ממה שכתב לקמן במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא כו', דהתם בעיקר מלכותו קאמר, והפוסקים ז"ל עמדו בזה, עיין בשאלות ותשובות לחם רב סי' קנ"ז, האמנם מהדקדוק הנזכר יש להוכיח דינו של מהרי"ק זלה"ה שורש קצ"ה שהביא הרב בית יוסף חו"מ סי' שס"ט, שאחד גזר על היהודים שיפרעו יותר מהערלים, משוה מדותיו מיקרי ואין זה גזל עיי"ש, שהרי לא פרט רבינו אלא אדם אחד דמשמע שאין כן באומה אח(ר)ת.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---