מעשה רקח/גזלה ואבדה/ד

מעשה רקח ‏ גזלה ואבדה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות גזלה ואבדה

א

נשבע וכו' ונוטל מן הגזלן וכו'. הקשה הרב לח"מ דכיון [דכנגדו] [שהוא גזלן] הוי חשוד הוי ליה מן הדין שמהפכין שבועה על שכנגדו וכו', ותריץ דהכא קנסוהו דאפילו שאמר נטלתי כלי זה, ובעה"ב טוען שנטל [זה] וכלי אחר, דמה שאמר כלי זה הוי הילך ואינו נשבע וכו', עיי"ש. ונראה לענ"ד עוד דהכא קנסו אפילו בלא הוחזק הגנב כלל, שהרי באומר נכנסתי למשכן כמו שאמרו העדים, וכלים שתחת כנפי שלי הם הרי לא הכחיש ולא הוחזק גזלן ושפיר היה יכול לישבע ואפ"ה קנסו חז"ל, ועיין עוד להש"ך חו"מ סי' צ' [ס"ק א'] ובשו"ת הרדב"ז סי' קע"ט נשאל באם מת הנגזל, אם [באו ותבעו אם צריכים] היורשים לישבע שפקדנו אבא וכו', ויישב דאין אדם מוריש שבועה לבניו, ואם היורשין טוענין בוודאי גזלת את אבי נשבע ונוטל ולא מפני תקנת המשנה אלא מפני שכנגדו חשוד על השבועה עיי"ש. ולא ידעתי מה הכריחו לזה לפרש, דבטוען וודאי אינו מתקנת המשנה דכיון שתקנו רז"ל או להרחיק הגזל ולכך קנסו הגזלן, מעתה מה לי האב מה לי הבן, כיון שהוא טוען וודאי היינו הוא היינו אביו לגבי הגזלן דקנסו אותו חז"ל.

ב

בין שאמר הגזלן מעולם וכו'. קשה קצת דהא מלתא דפשיטא היא דהרי הוחזק גזלן ע"פ הכחשת העדים, ורבינו הקדים דזה הוי דרך קנס, וצריך לומר דמצינן לתרץ (דמורי) [דבורו] דהכי קאמר, דמעולם לא נכנסתי על דעת ליטול כלום משלך, וכן נראה מלשון הטור שכתב [חו"מ] סי' צ' מעולם לא נכנסתי לביתך ליטול ממך כלום עיי"ש, ועיין להרב בית חדש שם.

ד

שהרי מכחיש את העדים וכו'. קשה קצת דהוי מגו במקום עדים, והרב בית יוסף חו"מ סי' צ' כתב דלא הוי מגו וכו', דמלתא דלא רמיא עליה היא והרב ב"ח ז"ל שם דימהו לההיא דמנה הלויתיך בצד עמוד [פלוני] וכו', דאיתיה בשבועות דף ל"ב [ע"ב] עיי"ש, ודבר חידוש לדמות זה לזה, גם רבינו לא הזכיר אותו דין בשום מקום.

ה

היה עד אחד מעידו וכו'. ידוע מה שהשיג הראב"ד ז"ל, והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו דקאי לעיל, איירי בשנכנס למשכנו עיי"ש, ואף שאומר בחובי נטלתי דמשמע דבשביל חובו נכנס למשכנו מ"מ אינו מוכרח, והרב בית יוסף ז"ל חו"מ סי' צ' כתב דהך שבועה דנקיטת חפץ לא קיימא אלא באומר לא גזלתי, דבאומר בחובי נטלתי כיון שמודה לדברי העד הוי ליה מחוייב שבועה, ואינו יכול לישבע ומשלם כמו שכתב רבינו לקמן דין י"ג וי"ד, הוי ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, וסוף דבר הניח דברי רבינו והטור בצ"ע, והרב ב"ח ז"ל כתב שם, דגם באומר בחובי נטלתי לא גרע ממי שטוען על משכון שבידו כך וכך חייב לי דנשבע בנקיטת חפץ וכו', ולא זכיתי להבין דבריו, דבההיא דמשכון תחת ידו אין שם עד, משא"כ ביש עד והוא מודה לדברי העד דהוי ליה מחוייב שבועה וכו', שהוא הדין שכתב רבינו לקמיה, דמתוך שאינו יכול לישבע משלם, מעתה הכי נמי הרי אינו מכחיש העד ואיך ישבע, גם מה שסיים שם וחלק על בית יוסף, שכתב עליו וליתא וכו', לא זכיתי לירד לסוף דעתו ז"ל, גם נתקשה בדברי הסמ"ע ז"ל שם ס"ק י"ח, שפירש דהך חלוקה דאומר הגזלן לא גזלתי כלום, פירוש אלא כלים שהוצאתי שלי הם שהיו פקדון בידו וכו', עיי"ש דלפי זה גם בחלוקה זו אינו מכחיש העד וחזרנו לקושית הרב ב"י ז"ל, דהמדייק בדברי רבינו יראה, דמדכתב הואיל ואין העד יודע מה תחת כנפיו הרי זה נשבע וכו', משמע דאם הוה העד יודע אין כאן שבועה וישלם שהרי אינו מכחיש העד, וסיים דינו לנסכא דרבי אבא ממש, ומעתה גם בטענת לא גזלתי כלום הכוונה אלו שלי היו דנמצא שאינו מכחיש ההכנסה ג"כ ומכיון שאינו [מכחיש] העד הוי ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם אם היו העדים יודעים מה שהוציא, ואתי שפיר דברי הסמ"ע ז"ל.

ז

או שכירו של בעל הבית וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דלא פסק שאם תפס הנגזל אין מוציאין מידו לפי שזה מן התקנה ובמה שלא תקינו בפירוש אפילו תפס מוציאין מידו ע"כ, והקושי מבואר דבפרק ז' דחובל ומזיק דין י"ח פסק דאם תפס אין מוציאין מידו, אף דהתם הוי תקנה כמו שכתב דין י"ז והוא מהסוגיא דבבא קמא דף ס"ב, [ע"א] ונמצאו פסקי רבינו סתרי אהדדי, והדבר פשוט דהתם (ע"י) [עיקר] התקנה קיימא אלא שנסתפקו בפרט אחד אי הוי בכלל או לא אמטו להכי אם תפס אין מוציאין מידו, משא"כ הכא דשכירו ולקיטו נסתפקו אם הם בכלל התקנה ולכך אם תפס מוציאין מידו, אכן אכתי קשה מההיא דמוסר שפסק שם רבינו בפרק ח' דין ז' דאם תפס הנמסר אין מוציאין מידו, ושניהם הם בעיות דסלקי בתיקו שם, והם תקנות, והרב לח"מ ז"ל [נשאר] בצ"ע, והיה נראה לומר ע"פ מה שכתב רבינו שם דין י"ג דנרדף ששובר כלים של רודף פטור, לא יהא ממונו חביב מגופו עיי"ש, מעתה כיון דממונו הותר לגבי רודף אהני לן באם תפס דאין מוציאין מידו, אך יראה הרואה דעדיין צ"ע דממונו הוא ראוי ליורשיו כמו שכתב רבינו שם.

י

והן חולקין אותה וכו'. דבגמרא דף ל"ז [ע"ב], אמניח גזילה [ביניהם] ומסתלק, פריך ושקלי ליה לכולהו ואזלי והאמר רב אבא בר זבדא אמר רב, כל ספק הינוח לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר, אמר רב ספרא ויניח, ופירש רש"י ז"ל דתהא מונחת בידו עד שיתברר הדבר וכו', והגזילה יניח בידו עד שיבוא אליהו ע"כ, ואיך כתב רבינו דחולקין אותה ביניהם, וכן כתב הרב לח"מ ז"ל, אמנם בספר אסיפת זקנים מצאתי שהביא משם הראב"ד זלה"ה ויניח כולן יניחוה ביד בית דין עד שיודו לאחד, והא דלא קאמר הכא יהא מונח עד שיבוא אליהו וכו', כדקתני בזה מנה וזה מאתיים ובשני כלים משום דהתם ביד הנפקד עצמו יהא מונח אבל הכא צריך שיוציא גזילה מתחת ידו ע"כ, וזה נראית כוונת רבינו שהוא מפרש ויניח באופן שיודו זה לזה, או יחלוקו ביניהם, דכיון שנתפייסו הרי מחלו זה לזה, אבל שתשאר ביד הגזלן הרי לא קיים מצות השבה, ועיין עוד בספר עין יהוסף ז"ל.

יא

הרי זה נשבע וגובה חובו וכו'. כבר ידוע דהממשכן את חבירו שלא ברשות בית דין הרי זה גזלן, כמו שכתב רבינו סוף פרק דלעיל, ובפרק ב' דטוען ונטען דין ג' כתב הרב המגיד בשם הר"מ ז"ל דהא דאין אדם משים עצמו רשע, הני מילי בנתבע אבל תובע הנשבע ונוטל ואמר חשוד אני נאמן להזיק עצמו ופשוט הוא ע"כ, מדסיים ז"ל ופשוט הוא, משמע דגם רבינו הכי סבירא ליה, וקשה דהכא איך הוא נשבע וגובה חובו מן המשכון הרי בפיו הודה שמשכן ונעשה גזלן שהוא חשוד על השבועה, ויש לומר דלא נאמר כללו של הר"מ ז"ל אלא באומר חשוד אני כמו שדן בדבריו, משא"כ כאן דלא אמר כן בפירוש ואף שהודה שמשכן שלא ברשות, אפשר שהוא סבור שאין זה גזלן כיון דבשלו הוא נוטל, ועיין להרב לחם משנה זלה"ה.

יב

ואין כאן שבועה וכו'. משמע דאם לא ראו מה גזל היה נשבע בעל הבית ונוטל, וקשה דלעיל דין ז' גבי שכירו ולקיטו כתב אין הנגזל יכול לישבע שהרי לא היה בביתו בשעה שנגזל וכו', וכאן נמי היה שלא בפני בעל הבית, ותירץ הרב לחם משנה זלה"ה דאולי מה שכתב כאן הוא אם היה שם שכירו ולקיטו דהוה נשבע שכירו, אבל עתה שראו העדים מה שגזל אין כאן שבועה ע"כ, ויותר נראה לענ"ד עם מה שכתב הראב"ד זלה"ה גבי לא [היה שם] בטוען בריא אחר שמצאה בידו וכו', הכי נמי בבא דשני עדים ולא ראו אם בעל הבית טוען בריא הרי זה נשבע ונוטל.

יד

באחד שחטף וכו' בפני עד אחד וכו'. בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב וזה לשונו. פירש ושקיל תובע בלא שבועה וכן כתב רבינו [כאן חסר בכת"י כמה תיבות] וקושיא לא ידענא וכן דברי הרשב"א ז"ל עיין בהר"ן ז"ל פרק שבועת העדות עכ"ל.

טז

שהרי לא הודה כלום וכו'. כלומר דאילו הודה שגזל היה מחוייב שבועה דאורייתא כדין כל מודה במקצת, וכמו שכתב רבינו לעיל דין י"א.

יז

ואינו נשבע על השאר וכו'. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג עליו, דכיון שטענת בעל הבית אינה ודאי איך יתחייב הלה שבועה וכו', והרב המגיד ז"ל הליץ על רבינו ואמר דרבינו סבירא ליה דע"י עדות (העיד) [העד] אפילו בטענת שמא יש לו לישבע והביא דבריו הרב בית יוסף חו"מ סי' שס"ד, אך בסי' צ"ו ד"ה וכתב ר"י הלוי וכו', משמע שגם רבינו בעי שיטעון טענת בריא ואף ע"פ עד אחד, והרב ב"ח שם עיין עליו חלק על דברי הרב המגיד ז"ל, דהרי גם הראב"ד ז"ל סובר כן דגם בטוענו שמא נשבע ע"פ עד אחד, וכתב פירוש אחר עיין עליו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---