מעשה רקח/ברכות/ט

מעשה רקח ‏ ברכות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות ברכות

א

כך אסור וכו'. ברכות דף מ"ג אמר מר זוטרא בר טבי אמר רב מנין שמברכין על ריח טוב שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח ושם דף מ"ד אמתניתין דכל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אמרו לאפוקי ריחני ע"כ כלומר שהריח אף שמברכין לפניו אין מברכין לאחריו והטעם כתב רש"י ז"ל בנדה דף נ"ב משום דהנאתו מועטת ע"כ נראה דכוונתו משום דהוה ליה כאוכל פחות מכשיעור דאין מברך לאחריו כלל אי נמי י"ל משום דבשלמא אכילה ושתיה שייך שפיר לברך לאחריו כיון דזמן הנאתם נמשך להגוף כל זמן שלא נתעכלו וגם יותר מזה והכי קי"ל נמי דמי שאכל ושכח ולא בירך יש לו לברך כל זמן שלא נתעכל המזון שבמיעיו משא"כ הריח דאחר שהניח מלהריח אין כאן שום הנאה כלל וכזה מצאתי להכלבו והביאו הרב מג"א סימן רט"ז וקרוב לזה כתב הלחם חמודות ז"ל שם סימן ק"כ לתת טעם למה אין מברכין שהחיינו על הריח המתחדש משנה לשנה ע"פ דברי רש"י הנ"ל דגם ברכת שהחיינו לא נתקנה אלא על ההנאה מרובה וכו' (אף שהוא תירוץ מגומגם הרבה) ומשם מהר"ר משה לוי ז"ל כתב לפי שברכת הריח סמכו על כל הנשמה וכו' ולפי שהנשמה נצחית לא שייך לומר שהחיינו וקיימנו וכו' שהרי קיימת ונצחית בעצמה ע"כ והשיירי כנה"ג שם כתב הטעם משום דאין זה דבר המתחדש משנה לשנה דכל שעתא ושעתא הוא מריח וכו' עיי"ש (וגם בזה יש לגמגם) ושם כתב דצ"ע למה אין מברכין שהחיינו בוורדים המרוקחים בדבש או בצוק"ר וכן פרחי הנרגא"ש המרוקחים בדבש כיון דמתחדשים משנה לשנה וכו' עד כאן ונראה דכיון דרוב הוורדים והפרחים האלו אין עיקרן לרקחן בדבש אלא להריח או להוציא מימיהם לכך לא ראו לתקן שהחיינו אפילו על אכילתן כיון דלא נטעי להו אדעתא דהכי ודמיא קצת לההיא דכתב הרא"ש בשם בעל הלכות גדולות דשקדים המרים קטנים מברכין עליהם בורא פרי העץ וכשהם גדולים ולא כלום דכיון דיותר הם ראוים לאכילה בעודם קטנים נטעי אינשי להו אדעתא דהכי ע"כ ומכל שכן דקי"ל בערובין דף מ' דברכת שהחיינו אינה אלא רשות. והרב מג"א כתב עוד משם המרדכי דאין מברכין על ההנאה אלא בדבר שהגוף נהנה ממנו ע"ז כתב דנראה לו דלכך אין מברכין על קול ערב (ד"מ) ובמטה משה כתב הואיל ואין בו ממש. ומה שאין מברכין על רחיצה וסיכה משום דאין נכנסים לגוף וכו' ע"כ.

כגון המור שהוא מין החיה וכו'. רבו הפירושים במור זה מהו דרבינו פ"א דכלי המקדש כתב וז"ל המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמים בה בני אדם בכל מקום ע"כ והראב"ד ז"ל חלק עליו וכתב שהוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף ע"כ וכן דעת הרמב"ן ז"ל ופירוש שלישי הוא רש"י ז"ל שכתב שהוא הרעי מן חיה ידועה והטור ז"ל סי' רט"ז כתב דיש אומרים שהוא זיעת חיה והנכון שחיה ידועה היא ויש לה כמין חטוטרת (נ"א חטוטרות) בצוארה ומתקבץ שם תחילה כמין דם ואחר כך מתייבש ונעשה ממנו המור ע"כ ורבינו בחיי פרשת כי תשא הביאו השיירי כנה"ג שם כתב דבזמן הקיץ בחמימות הגדול כשהיא מהלכת בין האילנות מגררת בנפח ההוא והדם יוצא צרור ולוקטים אותו בני אדם מבין העשבים וכן הזכיר הכתוב בו לשון לקיטה אריתי מורי וכו' ע"כ וזה נוטה לפי' הראב"ד ז"ל. ועוד כתב שם השיירי כנה"ג שיש לגרוס מן חיה בלא יו"ד בין מ"ם לנו"ן ע"כ ונראה שאינו מוכרח אחרי המחילה. ובהיתר אכילת המור רוב הפוסקים התירו אותו למ"ד דהוי דם חיה משום דפירשא בעלמא הוא זולת הרמ"ה שהביא הטור סי' רט"ז שאסרו משום דם ולזה נוטים דברי הרב ב"ח שם אמנם מעשים בכל יום שמשליכים אותו תוך המרקחות ומיני מתיקה ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר וכ"כ השיירי כנה"ג שם.

ב

עד שתעלה תמרתו. תרתי שמעת מינה חדא דאין לברך בשעה שמשימין המוגמר על האש ותו אשמועינן דמשתעלה תמרתו אע"פ שעדיין לא הריח יברך דומיא דשאר ברכות שמברך על דעת וכו' כדאיתא התם בגמ' דף מ"ג ובמה שיש לדקדק באותה סוגיא עיין להרב מעדני מלך דף נ"ג ע"ב.

ואם היה עשב וכו'. מבואר הדבר שרבינו לא היה גורס כגירסתינו בגמ' אלא כגירסת הרב בעל הלכות גדולות שהביאו התוספות דמשני תנא הדס וכל דדמי ליה כלומר שעיקרו לריח לאפוקי תפוחים וחבושים שאין עיקרן אלא לאכול ומינה דבמין עשב שעיקרו להריח יברך בורא עצי בשמים וכ"כ מרן ז"ל ובמ"ש שכל המוגמרות מברכין בורא עצי בשמים אלא כשהוא וכו' צ"ל אינו אלא כשהוא.

ג

שמן של אפרסמון וכו'. שם ופירש הערוך שהוא הצרי הנוטף מעצי הקטף וכתב הרב מג"א ומגן דוד בשם תלמידי רבינו יונה דמשום שגדל בארץ ישראל קבעו לו ברכה בפני עצמו עיין עליו ומשמע דאם בדיעבד בירך עליו בורא עצי בשמים יצא ועיין להרב ב"ח והשיירי שם.

אבל שמן זית וכו'. גם זה שם מימרא דרב אדא בר אהבה ועל מה שכתב מרן ז"ל ומ"ש ר"ח במשחא כבישא נראה שלדעת רבינו אין מברכים עליו שהרי כתב בסוף הפרק שהמריח בבגדים מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר הבושם אלא ריח בלא עיקר וכו' ע"כ פירוש משום דשמן זה הוא עשוי מהשומשמין עצמם שמוציאים שמנם והבשמים שכובשים עם השומשמין היינו בלא שמן כלל ולשון כבישה כאן הוא מלשון כובש במכבשת שדוחקים וכובשים הבשמים עם השומשמין זמן מרובה עד שקולטים השומשמין ריח הבשמים ושוב טוחנין אותם להוציא שמנם וכן מוכיח הלשון וק"ל.

הביאו לפניו שמן וכו'. שם וכגירסת הרי"ף ז"ל.

ד

היו לפניו וכו'. מבואר בדברי רבינו שאין ברכת עשבי פוטרת עצי אפי' בדיעבד משום דזה עץ וזה עשב ולא דמי לברכת פרי האדמה שפוטרת פרי העץ דהתם שם פרי קאמר ועיקר אילנא ארעא היא כדאיתא בגמרא אבל הכא עשבי לאו היינו עצי דזה עץ וזה עשב וכן הסכים הרב ב"ח סי' רט"ז עיי"ש. אמנם אם בירך בורא מיני בשמים על עצי בשמים או על עשבי בשמים דלא הוציא שקר מפיו נראה ודאי דיצא וא"צ לחזור ולברך וזה נלמד שפיר מדין דבר שהוא ספק וכו' שהזכיר רבינו אחר זה דאפי' לכתחילה שפיר דמי מצד הספק אבל בעלמא לכתחילה בעינן ברכתו הראויה לכל דבר. ומשמע ודאי דאפי' אם היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים לכתחילה יש לו לברך על כל אחד אשר כברכתו ודלא כדמשמע מתוך דברי הטור שם וכבר חלק עליו הרב ב"י ועיין להרב ב"ח והמגן דוד שם.

הביאו לפניו יין וכו'. כבר ביארו בפ"ז הל' י"ד וכאן שנאו אגב כ"כ מרן ז"ל ועוד נראה דאשמועינן אגב ארחיה דלאו דוקא בסוף הסעודה נאמר דין זה דה"ה בעלמא נמי דינא הכי ועיין להרב לח"מ ז"ל.

ה

דבר שהוא ספק וכו'. כ"כ התוס' שם דף מ"ג בשם הר"מ מקוצי ולאפוקי ממ"ד שכתבו התוס' שם שיברך שהכל דעל כולם אם אמר שהכל יצא ועיין להרב ב"י ומ"ש לעיל הל' ד'.

נכנס לחנותו וכו'. שם דף נ"ג וירושלמי פ' הרואה כדברי רבינו ומפרש בגמרא דלריחא נמי עבידי כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה ע"כ ופשוט דכל זה דוקא בנתכוון גם הוא להריח וכ"כ ז"ל.

נכנס ויצא וכו'. נראה דבזה אין שייך דעתו לחזור כדי שיפטר מלברך דהא בכל פעם הוא נהנה אמנם הרב מג"א ומגן דוד ז"ל כתבו דאין לברך כשדעתו לחזור עיי"ש.

ו

השושנה וכו'. מדהזכיר אחר זה הוורד משמע דשושנה אינו וורד ומרן ז"ל נסתפק מהו שושנה לדעת רבינו עיין עליו ואף שידוע ששני מיני שושנים יש אחת אדומים ואחת לבנים מ"מ אכתי לא ידעינן איזה מהם קורא רבינו שושנה ואיזה קורא וורד או אם לאחת מאלו ועיין להר"ש פ"ה דכלאים משנה ח' שכתב דשני מיני שושנים הם עיי"ש וגם מין שלישי נמצא אצלינו מגוון אדום ולבן מעורב יחד.

נרגיס של גינה וכו'. שם דף מ"ג רב משרשיא אמר האי נרקום דגנוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים דדברא בורא עשבי בשמים ופי' רש"י נרקום חבצלת השרון בהלכות גדולות. דגנוניתא הגדל בגינה ע"כ והרב ב"י משם הרשב"א כתב דשל גינה משקין אותו ונעבד וגדל ומתקיים אע"פ שעצו מתייבש אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו מג"א ז"ל.

ומי הוורד וכו'. אין להקשות דמאי שנא מברכת האכילה דמברכין על המרקחת של וורדים בורא פרי האדמה כמ"ש הרב ב"י סי' ר"ד והיינו טעמא דאין העלין שמהם עושים המרקחת מעיקר הפרי אלא הזרע שבתוכו הוא עיקר הפרי כמ"ש הכלבו ז"ל (אי נמי משום דהוו פירות האטד כדאיתא בסי' ר"ג וכ"כ הבאר הגולה סימן ר"ד) ובסי' רט"ז פסק הרב ב"י גופיה כדברי רבינו דעל מי הוורד מברכין בורא עצי בשמים די"ל דהתם לענין אכילה הקפידא היא שלא לברך בורא פרי העץ מפני שאינו פרי לא מפני שאינו עץ ודמי לדין הקני"לה שהיא קליפת עץ שמברכין על אכילתה בורא פרי האדמה כמ"ש שם סוף סי' ר"ב מפני שאף שהיא מעץ מ"מ אינה פרי משא"כ לענין הריח שאינו מזכיר פרי אלא העץ לבדו שפיר דמי דעל כל פנים עץ בשמים הוא ונכון. והנה מרן ז"ל הביא משם הרבינו יונה שהראב"ד ז"ל חולק בדבר וס"ל דעל מי הוורד והלבונה והמסטכי אינו מברך אלא בורא מיני בשמים ע"כ ובב"י שם הסכים כדעת רבינו והרא"ש ז"ל והרב כנה"ג כתב שם וז"ל ראינו אבותינו ורבותינו מברכין על וורדים ועל מי וורדים בורא עצי בשמים והקבלה והמעשה עמודי ההוראה מורי הרב בתשובה ח"ב סי' ל"ד ע"כ ועיין תשובה שלימה בשו"ת נאמן שמואל דף ב' שהכריח כדברי רבינו בין שהוורדים לחים בין יבשים וכן על מי אז"האר דהיינו פ"יאור דארא"נגי בלעז עיי"ש.

ז

שלשה מיני ריח וכו'. סוף פ' אלו דברים ובגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בערב שבת בטבריא ובמוצאי שבת בציפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים.

ח

ובשמים של ערוה. מרן ז"ל הביא משם הרשב"א ע"ד רבינו שלא ידע לו מקום לדין זה ואולי של ערוה ממש ומפני שעשויין להעביר את הזוהמא אי נמי שהם עשויין לעבירה להטיל ארס של יצה"ר ע"כ והרב דוד אבודרהם ז"ל כתב כגון קופה של בשמים תלויה בצוארה או שאוחזת בידה או בפיה ואסור להריח באותם הבשמים שמא יבואו לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר ע"כ והרב מג"א סי' רי"ז כתב דאפשר דדוקא של ערוה אבל של פנויה מברכים וכו' ע"כ ולענ"ד נראה אין להקל בדבר משום גירוי יצה"ר והרי אשכחן בנשי מדין שהביאו ישראל כפרה על ההרהור לחוד והרב כנה"ג שם כתב דאם הריח בא לו ממילא בלי שום קריבה אל האשה יברך וכו' ע"כ וגם בזו יש להסתפק לדעת רבינו שהרי אסר הבשמים מצד עצמן וכי היכי דבאינך אפילו אם מגיע לו הריח מעצמו לא יברך ה"נ הא ועיין עוד להרב סי' של"ו במי שנכנס לגינה בשבת וכו'.

וכן המריח בבגדים וכו'. סברת רבינו היא זו אכן קצת קשה דמאי שנא ממי וורדים שהזכיר לעיל הל' ו' שיברך עליהם בורא עצי בשמים והרי אין באותם המים עיקר ממשו של וורד אלא הריח שקלטו המים ולזה י"ל דהתם אף שאין במים מממשות הוורדים הא מיהא המים יצאו מתמצית גוף הוורדים דהו"ל כוורדים עצמם משא"כ הבגדים המוגמרים שאין בהם אלא העשן העולה מהבשמים ומעשנן של אלו קלטו הריח אלו הבגדים ולא מגופן ולכך נקרא ריח שאין לו עיקר ואין לברך. ודע שהטור והרמ"ה ז"ל שם חלקו על רבינו וס"ל דאף שאין לו עיקר יש לו לברך ומרן ז"ל ישב דעת רבינו עיין עליו וכ"כ בב"י שם אך ממ"ש בסי' רט"ז לדברי הטור על שמן שסיננו שכתב דיש אומרים דאין לברך עליו משום שאין לו עיקר וכו' קשה דכיון שכבר חלק עליו בעיקר הדין מה לו להטור ז"ל לכפול דבריו ומלבד זה דברי הרב ב"י שם נראין מגומגמים כאשר יראה המעיין ועיין עוד להרב ב"ח והמגן דוד ושיטת הפוסקים כדברי רבינו.

ט

נתערב ריח וכו' הולכים אחר הרוב. הקשו בבית המדרש ה"י דתינח בשמים של מתים או של בית הכסא או העשוי להעביר הזוהמא אבל ריח בשמים של עבודה זרה היכי מצי מברך עליו אף אם הרוב הוא של היתר הא ע"ז אין לה ביטול עולמית ותירץ מר דודי המשכיל ונבון כה"ר שלמה נר"ו דדברי רבינו דייקי דלא קאי אריח של ע"ז שהרי לעיל כתב שלשה מיני ריח אין מברכים עליהם ואלו הן ריח טוב שאסור להריח בו וכו' א"כ הא דכתב כאן ריח שאין מברכים עליו היינו אותו ריח שאין בו אלא פטור דברכה אף אם מריח וגם שרי להריח בו אבל אם אסור להריח בו מצד עצמו בהא לא איירי רבינו כלל. ונכון.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---