אור שמח/ברכות/ט

אור שמח ‏ ברכות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן.

בגמרא א"ל הכי אמר רבא הלכה כב"ה, ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דקא עביד והנה תמוה. וכפי הנראה דרבינו לא גריס לה ונראה לפרש משום שיש להבין במאי פליגי, ונראה דשמן הלא אינו עומד להריח כמו הדס, רק משום הכי יש בו סיכה, והנה על סיכה אינו מברך כמו שאמרו שמן העשוי להעביר הזוהמא אינו מברך עליו כלל כמו שפירש רבינו ובתוספות, אולם על ריחא מברך, אם כן על ההדס מצוי לברך יותר, דהיו מביאין הדס במוצ"ש ולבית המשתה ולבית האבל ובערבי שבתות גבי עובדא דרשב"י, ועומד להריח והברכה מצויה בו יותר, אמנם השמן התשמיש ומה שבני אדם נהנין ממנו יותר מצוי מפני שזכינו לסיכתו ולריחו אבל הברכה אינה מצויה בו שאילו השותה אותו אוזקי מזיק ליה ופטור לברך כמו שכתב הרי"ף, ואף למה שפסקו דמברך שהכל, הא אין דרך לשתות שמן לחודיה. וכיוצא בזה מצאנו דפליגי אליבא דר' יהודא בית שמאי ובית הלל, שב"ש אומרים על המאור ואח"כ על הבשמים וב"ה סברו בשמים ואח"כ מאור ובמאי פליגי ונראה דפליגי בזה, דמאור ההנאה של בני אדם ממנו מצוי, ותדיר, שאי אפשר להשתמש בלא אור, אבל הברכה אינו מצויה בו, דאינו מברך על הנר רק במוצאי שבתות ומוצאי יוהכ"פ לבד, ובשמים אין ההנאה מצויה ותדירא ומוכרחת לבני אדם כהנר, אבל הברכה מצויה בו בכל שעה שמריח בו, ולכן בית הלל מקדימים את הבשמים לנר משום דהברכה מצויה בו, אף ע"ג שתשמישו של נר תדיר טפי, כן הכא ההדס קודם מפני שהברכה מצויה בו יותר משמן, אף ע"ג דשמן התשמיש בו תדיר טפי, וזכינו לסיכתו כיון דעל סיכה אינו מברך, ורבא פוסק שם דבשמים ברישא בפסחים דף ק"ג ע"א בעובדא דר"ה בר יודא יעוי"ש ולכן אמר רב פפא הכי אמר רבא הלכה כבית הלל דבשמים בראש והדר מברך על הנר, לכן גם כאן ההדס קודם דחדא טעמא נינהו, וע"ז קאמר הגמרא ולא היא כו' דתמן טעמא משום דברכת ההנאה שהיא על ההדס להריח, קודם לנר שאינו על ההנאה רק לזכר שהאור נברא במו"ש, כמוש"כ הרא"ש, אבל כאן ששניהן על ההנאה מברך על השמן ואח"כ על הבשמים, וזה ביאור נכון בס"ד ודו"ק.

ט

בשמים של מסיבה כו' אם רוב העיר עו"ג אינו מברך.

הנה בירושלמי פרק אלו דברים הלכה ו' ר"א בשם ר' יוחנן מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר ביניהן ויצא משם האור מברכין עליו בשביל אותו ישראל ששם. ובגמרא דילן ת"ר דמחצה על מחצה מברך, ורוב עו"ג אינו מברך, והנראה לכאורה דתליא אם מין במינו בטל אז דוקא מחצה על מחצה מברך עליו דאיכא כאן מחצה האור של ישראל דלא בטל אבל רוב עו"ג אז מיבטל בטיל האור של ישראל, וירושלמי אזיל אליבא דמ"ד דמין במינו לא בטיל ולכך אף ישראל אחד מברך עליו וראיתי להפר"ח ביור"ד סימן קי"ד שנדחק בזה ובמחכ"ת הוא פשוט, דכאן איכא מחצה של ישראל דלא בטיל ומברך שפיר על אור של ישראל, משא"כ לענין איסור דבמחצה ע"מ אסור וזה פשוט מאוד אולם ר' יוחנן סבר דמין במינו בטל בע"ז - ולכן נראה לאמר דסברתו דאימתי אמרינן דבטל דוקא שהעצם הנושא בטל, כמו חרם שבין שני תחומין (בירושלמי עירובין) דהמים גופיה בטלי, וכן דם השעיר בתוך דם הפר, אבל כאן השלהבת של ישראל עומד בפני עצמו בבית ישראל ורק על המקרא הדבוק היינו האור ע"ז נידון שבטל, וכיון שהנושא לא בטיל גם הנשוא הבא מאתו לא בטיל ודו"ק.

וראיתי להרב חוות דעת בסימן ס"ג השיג על התבואות שור שהוכיח דברוב טבחי ישראל ומיעוט טריפות סמוך מיעוט טריפות למיעוט עו"ג מסוגיא דגמרא דילן דקאמר בדף נ"ג היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח עו"ג, והשיג עליו דהא אדרבא גמרא קאמר דסמוך מעוט לכשפים, ומיעוט לגמר ולא קאמר למיעוט עו"ג עיי"ש ובמחכ"ת לא דק בזה, דהכא דמיא להך דקאמר לעיל גבי ראה אור דרמי הגמרא אהדדי רישא לסיפא ומסיק דמחצה על מחצה מברך כיון דלא בטיל של ישראל מברך על של ישראל, וה"נ גבי ריח מברך במחצה על מחצה [והכא ודאי במחצה על מחצה אינו מברך דמחצה של ישראל ומיעוטא דלגמר את הכלים איכא רובא דאין מברכין עליו] רק משום תרי מיעוטים, היינו מיעוט דגוים ומיעוט דלגמר את הכלים אכתי הוי מחצה ריח דמברכין עליו, ולכך קאמר מיעוטא דכשפים דשלשה מיעוטים הוי רובא דלאו לריחא עביד ולכך אין מברכין עליו, ולפ"ז פשוט דכולו של ישראל מברכין לר' יוסי, דאיכא תרי מיעוטי דלגמר ולכשפים והוי מחצה לריחא ומברך עליו [וברור, דאם מחצה של ישראל ומחצה עו"ג דמצטרף גם מיעוט דלגמר ואיכא רובא דלאו לריחא, והא דנקיט רוב עו"ג לאו דוקא, ולאמר דבעו"ג איכא מיעוט דלריחא עביד זה לא נהירא דסתמייהו לע"ז, ואף לזה טעה החוות דעת דמוכרחין לצרף שלשה מיעוטים, דבעו"ג איכא מיעוט לריחא ודו"ק] ואף לפי מה שכתב המעדני יו"ט דריח חצי של העו"ג אוסר הריח לברך אם לא דהוא מיעוט ומיבטל בטיל, בכ"ז הכא משום מיעוט דטבחי גוים ומיעוט דלגמר, הוי כמחצה דלריח, ולע"ז ליכא אלא מיעוטא. וזה ברור. אולם ראיית התבואות שור לא נכונה דכאן דבר שהריח בא ממנו עומד במקומו וליכא למימר דהמיעוט בטל, דהנושא הריח לא נבטל רק המקרה הדבוק היינו הריח, ולכך שפיר מצטרף, ובפרט דהכא מיירי מדין ביטול, וכיון דאיכא שני מיעוטים, איך שייך דבטל, משא"כ תמן דאנו דנין דבא מן רוב בהמות הכשירות של ישראל ולא צריכים אנו לדון דבא מן המיעוט ודו"ק בכ"ז.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.