מעשה רקח/ביכורים/ה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
והנחתום וכו. במתניתין קתני תו האשה שעושה למכור בשוק ורבינו השמיטה מפני שביאר בנחתום לפי שעיסתו מרובה וכו' דזיל בתר טעמא:
ד[עריכה]
וחלה טמאה. בנוסח אחר כתב יד מוסיף מותרת לכהן וכו':
ח[עריכה]
ומותרת לזבין. בנוסח אחר כתב יד וזו שהיא לאכילה מותרת לזבין. ולמ"ש הראב"ד ז"ל ואצ"ל לשאר טמאים ע"כ הלשון מגומגם דלשאר טמאים דאין טומאה יוצאה מגופן איכא למימר דשרי ויש ליישב. ובעיקר הדין עיין בס' ידי אליהו וספר לחם יהודה ז"ל שהאריכו בו יה"ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
יב[עריכה]
לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה. מרן הקדוש הזכיר דבפ' עד כמה אמרו להדיא דבטלה ברוב ושמואל נמי היה מבטלה ברוב ואכיל לה בטומאה וטעמו של רבינו דלא הצריך רוב משום דבירושלמי אמר זעירא הכי וס"ל דהלכה כר' זעירא דמתני' מסייעא ליה (ומפני שהרגיש ז"ל דאיך יניח גמרא דידן ויפסוק כהירושלמי כתב) ואע"פ שבתרומת חו"ל לא התיר שמואל לבטלה אלא ברוב אפשר דהיינו דוקא במתכוין לבטלה אבל היכא דאינו מתכוין לבטלה אלא שהוא אוכלה עם הזר על השלחן וממילא היא מתערבת וכו' מותר אפילו שוה בשוה וכו' עיי"ש ומשו"ה פסק רבינו פי"ג דהלכות תרומות הל' י"א דתרומת חו"ל מותר לבטלה ברוב עיי"ש. ובס' צרור החיים ז"ל דף ק"ה ע"א הקשה על דברי מרן ז"ל דא"כ כשכתב רבינו הדין דתרומת חו"ל מותר לבטלה ברוב אמאי לא חילק בהכי בין נתכוון ללא נתכוון ע"כ ואי מהא לא איריא דהתם פי"א הל' ז' התיר לאכלה עם הזר על השלחן והיינו טעמא לפי שאינה מדמעת אפילו נתערבה שוה בשוה כמ"ש כאן והיינו על כרחך בלא נתכוון דבנתכוון בעינן רוב כמ"ש פי"ג. וראיתי עוד להש"ך יו"ד סי' שכ"ג שכתב על דברי מרן ז"ל דבאמת אינו מוכרח דדוקא בתרומה כתב הרמב"ם דמבטלה ברוב וי"ל דמחלק בין תרומה לחלה דבחלת חו"ל סגי שוה בשוה ולא בתרומת חו"ל וכו' ע"כ ומלבד דגם מרן ז"ל לא כתב כן אלא בלשון אפשר דנראה דגם הוא מודה שאינו מוכרח כל כך הרי מכיון שמצינו לרבינו שהתיר לאכלה עם הזר על השלחן כמ"ש פי"א דנראה דשוה בשוה מותר בלא כוונה מעתה הרי חילק גם בתרומה ותו דסתם סוגיין דפרק עד כמה נראה דאין לחלק בין תרומה לחלה בדבר זה עיי"ש אכן הרב ז"ל נמשך אחר דברי הטור ז"ל שם שכתב וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שיכול זר לערבה עם חולין שוה בשוה ולאכלה ע"כ וזה לא מצינו לרבינו שהתיר זה לכתחילה ובב"י כתב עליו שכבר הזכיר לשון רבינו וכו' נראה דהטור ז"ל הבין דהא דכתב רבינו ואפילו נתערב שוה בשוה קאי אהרי זה מותר לאכלה עם הזר שהקדים ז"ל וכלומר דאף לכתחילה קאמר ומבואר הדבר דלפי' זה קשה ההיא דפרק עד כמה דשרי לבטלה ברוב ומאי איריא רוב כיון דאפי' שוה בשוה מותר.
וראיתי להרב ב"ח ז"ל שם שכתב בדעת רבינו כפי הבנת הטור דההיא דשמואל צ"ל דדוקא לזר מותר שוה בשוה אבל לערבו לאכול בטומאתו חמיר טפי דלא שרי אלא ברוב ע"כ ובש"ך שם הקשה עליו דיציבא בארעא וכו'. אך י"ל דודאי טומאה חמירא דאפי' הישראל שלא הוזהר עליה אסור לו לגרום טומאה לקדשים ודו"ק גם הפר"ח יו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ז קיים דברי מרן ז"ל עיין עליו ועיין עוד בס' לחם יהודה.
ומ"ש בספרי רבינו
ואח"כ יפריש בנוסח אחר כתב יד נמחקו אלו התיבות ומוסיף שם ואין בו משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור ואם רצה לאכול תחילה ואח"כ יפריש החלה בחו"ל מותר וכבר הזכירה מרן ז"ל:
יג[עריכה]
החלה נקראת תרומה וכו'. פסק כחכמים ולקמן פ"ז הל' י"ב פסק כר' אליעזר ושם יתבאר בס"ד:
טו[עריכה]
הסומא והשכור וכו'. משא"כ בתרומה וכמ"ש פ"ד הל' ד':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |