מעשה רקח/ביכורים/ד

מעשה רקח ‏ ביכורים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות ביכורים

א

טעון קרבן וכו'. איכא תו הבאת מקום וכלי וקריאה שהרי מנה שבעה דברים בסוף פרק הקודם וכאן נראה דלא נחית אלא לאותם הדברים שאינם מפורשים בתורה:

ג

הגר מביא וקורא וכו'. ולעיל סוף הל' מעשר שני פסק דמביא ואינו קורא דאין להם חלק בארץ וכבר עמדו ע"ז בשו"ת שי למורא ושו"ת שער אפרים סי' י"ד והר"ם בן חביב והמל"מ ולחם יהודה ז"ל בעיקר הדין וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם אכן למה שסיים רבינו

וכן הכהנים וכו' מפני שיש להם ערי מגרש קשה טובא דמשמע דאם לא כן לא היו קורים ואמאי וכי גריעי מגרים וי"ל דה"פ מלבד הטעם האמור עוד י"ל טעם אחר ולשון נקיה נקט שלא להשוותן לגרים אלא שהם זוכין משלהם ודו"ק:

ד

והכהן פודה אותם וכו'. בב"ב דף פ"א אמרו סתמא דפריק להו ומשמע הבעלים עצמן שהקדישום ורבינו העתיק כהן וקשה דאיך יתן הדין שהכהן יפסיד דמיו כדי להפדותן וסוף כל סוף כיון שיש להם בעלים הבעלים קודמים. אכן ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שהעתיק ומשום דביכורים נאכלין לכהנים פריק להו אחר שהניחן לפני המזבח והניף ואח"כ אוכלן ע"כ. וכיון שהפדיון אינו אלא אחר ההנחה והתנופה ומעתה הרי זכו בהם הכהנים וכדי שיותר להם אכילתן צריכים לפדותם ולהפריש מהם המעשרות שמא חולין הם ועם כל זה עדיין לבי מהסס מהמשך לשון רבינו:

ואינו מביא אותן בעצמו וכו'. בגמ' אמרו דעביד להו כר' יוסי בר חנינא דאמר בצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך וכו'. ופי' רשב"ם ז"ל דהבצירה הויא לקיחה וכשבצרן הוא ומשלחן ע"י שליח הויא לקיחה באחד והבאה באחר ואינו קורא וה"נ צריך שהוא יבצור אותן ואח"כ ישלחם כדי שיהיו ראויים לקריאה כיון שהוא עצמו בצרן ור"ת פי' שם שהבצירה אינו מעלה ואינו מוריד והעיקר הוא ההבאה מתוך הבית ולדידיה נמי צ"ל שהבעלים לוקחים אותם מתוך הבית ומשגרין אותם ע"י שליח ואפ"ה אינו קורא משום דהויא לקיחה (באחר) [באחד] וההבאה באחר ולכל הפירושים אף שהבעלים עצמן מביאין אותם לעזרה אינן קורין מהטעם האמור דבעינן לקיחה והבאה באחד ובהכי ניחא שלא אמרו בגמ' ולשלח להו שליח כדתנן במתני' פרקא קמא דהשליח מביא ואינו קורא דהתם השליח עצמו מביאן לגמרי אבל הכא הבעלים רוצין להביאן בעצמם דמצוה בו יותר מבשלוחו ולהכי משכח ליה תקנתא דריב"ח מעתה תקשה על רבינו שסתם וכתב משלחם ע"י שליח וגם לא ביאר שצריך הוא לבצור אותן ולהוציאן מן הבית דא"כ אמאי לא אמרו בגמרא כן דלשלח להו ע"י שליח כנ"ל (ואם) [וגם] הו"ל לבאר דהבעלים עצמן היו יכולין להכניסן לעזרה ולהגיען ליד כהן ולא עוד אלא שכתב ואינו מביא אותם בעצמו דמשמע כלל [לא] וקשה כנ"ל וצ"ל דקיצר במובן וכיון שביאר שמשלחן ע"י שליח ממילא מובן דודאי אם הבעלים רוצים ליתנן ביד הכהן אין זה מעכב:

ה

המפריש בכוריו ומכר שדהו וכו'. משנה פ"ק ואוקמוה בירושלמי בשנתן דעתו משעה ראשונה למוכרם והביאו התוס' בב"ב דף פ"ב והתוס' יו"ט ז"ל אמנם רבינו מפרשה כר"ש דלא ס"ל חילוק זה כמו שנתבאר מהדין הקודם ועיין עוד לקמן. ומ"ש בספרי רבינו

מפריש מביא וקורא בנוסח אחר כתב יד מפריש נמחק:

ו

שקנין פירות אינו כקנין וכו'. וכן פסק בפי"ב דזכיה ומתנה והרב לח"מ הקשה שם ממ"ש פי"א דשמיטה ויובל דאיך מצא ידיו ורגליו וכו' ותירץ דרבינו פוסק כרבא דפליג ארב יוסף עיי"ש ובשו"ת זרע אברהם ז"ל דף קי"ג תירץ דפוסק כרב אסי וההיא דההאחים וכו' משום דאיכא דניחא ליה בהא וכו' וכמ"ש בהל' ח' ובהל' ז' אתרץ הנראה לענ"ד בע"ה:

אע"פ שמתה אשתו וכו'. וקשה דמאי אע"פ אדרבה כיון שמתה הרי חזר הכל להיות שלו ובגמרא לא אמרו כן אלא אליבא דר' יוחנן ורבינו פוסק כריש לקיש כמבואר וי"ל דאפשר שנתכוון לשלול דלא נימא דהוי לקיחה והבאה בתרתי להכי אצטריך לזה האע"פ ומלבד זה הרי ידוע דרבינו ס"ל דירושת הבעל אינה אלא דרבנן:

ז

אבל אם חזר ומכרה וכו'. משמע דס"ל דהא דאמרו בגמרא הא ביובל ראשון הא ביובל שני הוא דוקא באותה שדה עצמה וקשה דמנ"ל הא וי"ל דרבינו מפרשה הכי כי היכי דתיקום כהלכתא ההיא דהאחים שלקחו וכו' שהיא מימרא מוסכמת בתלמוד אלא משום (דרב אשי אר"י) [דרב יוסף] לא ס"ל כרב חסדא הא ביובל ראשון וכו' לכך אמר דלא משכחת לה אלא בחד בר חד וכו' אמנם לר"ח דמחלק בין יובל ראשון ולדידיה דוקא באותה שנמכרה שני פעמים מעתה ההיא דאחים אתיא כפשטא אף למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דהו"ל כיובל ראשון דלכו"ע מביא וקורא וכן מצאתי להרב לחם יהודה והוא כפתור ופרח:

ט

הפריש בכוריו ואבדו וכו'. לשון המשנה נמוקו נבזזו נגנבו נאבדו ורבינו לא הזכיר אלא נאבדו והתוס' יו"ט ז"ל תמה על רבינו בזה דדילמא נאבדו גריע כיון שאינן כלל ע"כ ואשתמיטיתיה ז"ל לשון רבינו ספ"ב ששם העתיק המשנה כצורתה ולא כפלו כאן אלא לאשמועינן דין דאף שחייב להביא מ"מ אינו קורא דבהא קעסיק בכל זה הפרק ומכיון שכבר הקדימו לא חש לבאר כל החלוקות וקיצר במובן:

יב

הפריש בכוריו ויבש המעין וכו'. משמע דיבש אחר שהפריש דאף שנראו לקריאה ונדחו מ"מ מביא אמנם הרע"ב כתב שם דירקבו ולקמן נפרש בע"ה. וראיתי להמל"מ שכתב דלפי מ"ש הראב"ד ז"ל בפ"ב דטומאת אוכלין נראה שגירסתו היא יבש המעין או שנקצץ ע"כ ואין ספק שטעות סופר הוא וצ"ל יבש האילן או שנקצץ אך לכל הפירושים קשה דלמה לא השיגו לרבינו כאן ג"כ:

יג

המביא בכורים וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו מההיא דאלו הן הלוקין דף י"ח ותירץ עיי"ש. אך לכאורה קשה דרבינו בסוף פ"ב כתב המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח ה"ז מותר ע"כ וציין מרן גופיה שם ירושלמי וכו' והוא הירושלמי הזה עצמו ששלל כאן דהיכא דנראה ונדחה ירקבו ויש להקשות דאם איתא היכי סתם רבינו כאן ובדין הקודם יבש המעין וכו' וכן בהפריש בכוריו ומכר שדהו דהו"ל לפרש דעל מנת כן מכר וכו' ולא מצינו לרבינו שביאר אלא דין הלקיחה וההבאה שתהא באחד כמ"ש בהל' ח' לכך נראה שכוונת רבינו בסוף פ"ב אינה אלא מטעם דבעינן לקיחה והבאה באחד וכמ"ש ג"כ ממש בהל' ד' ואינו מביא אותם בעצמו וכו' וכמ"ש שם ואף דקריאה אינה מעכבת מ"מ לכתחילה בעינן לה והירושלמי הנזכר מפרשו כן אלא (דר"י) [דר' הושעיא] פליג וס"ל דהוי טעמא מטעם נראו ונדחו ולדידיה צ"ל כל אותם משניות כן אך לדעת (ר"יה) [ר' יוסי] דקאמר סתמא כל אותם המשניות הוו כפשטן וכן מצאתי להרב לחם יהודה ז"ל והוא נכון:

יד

וקונה בהם ס"ת. קצת קשה דק"ו מעבדים ובהמה טמאה וגם רש"י גמגם בה בחולין דף קל"א ולענ"ד נראה דשאני הנך דחזו לדבר המביא לידי מאכל וגם יכול למוכרם משא"כ בס"ת ועוד דרבים נהנים ממנו זולתו כי הס"ת ניתן להקרות ברבים:

טו

אע"פ שהבכורים ותרומות. בנוסח אחר כתב יד מוסיף והמעשרות. ומ"ש

כדבר שאין לו מתירים בנוסח אחר כתב יד כדבר שיש לו מתירים ועיין בסוף פ"ו דמעשר שני הל' י"ד וגירסא זו אתיא שפיר למ"ש מרן ז"ל סוף פ"ו דהלכות נדרים דתרומה אפשר דהוי כדבר שיש לו מתירין ועיין מ"ש שם:

טז

ולא היו מהלכין ביום אלא שתי ידות בלבד. מרן ז"ל אחר שציין כל דברי רבינו מהירושלמי כתב בזו בתוספתא דבכורים וכו' ויש לתמוה דהא גם חלוקא זו הוזכרה שם בירושלמי ופי' מהר"א ליב ז"ל שם שתי ידות שני חלקי היום ועוד אמרו שם חזני בית הכנסת עולין עמהם וכו' ולא היו מתעסקים בחזרתן כדרך שמתעסקין בהליכתן ופי' הרב שם ולא היו מתעסקין עמהן החזנים כדרך שהם מתעסקין עמהן בהליכתן שהיו צריכין שמוש גדול לשמירת הבכורים משא"כ בחזירתן וכו' ע"כ. ורבינו השמיטו לא ידעתי למה ואולי משום דדבר פשוט הוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---