מסכת כלה רבתי/ד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מסכת כלה רבתי TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

(א) [1]יהיו דבריך לשם שמים, אהוב את השמים, ירא את השמים, הדר ושש בכל המצות. גמ': היכי דמי לשום שמים, דלא עביד כי היכי דלימרי עלמא פלן בפרהסיא הוא דקא עביד, אלא אהוב את השמים ירא את השמים, ולא תימא אהבה אלא [הנאהו על ידי] רדיפה, דכתיב (הושע יא י) אחרי ה' אלהיכם ילכו כאריה ישאג, וכי יש לך אדם שיוכל להלך אחרי הקדוש ברוך הוא, והכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא למיהני לתלמידי חכמים ולצדיקים, הדר שיהא לבך שמח להדר את המצות.

(ב) הוי כנוד בקוע וכערוגה עמוקה. גמ': למה לי למימר תוב[2], אצטריך, סלקא דעתא אמיני הני מילי בדברי תורה אבל שאני מצות ממילא קא ידע ליה, אדרבה הכא איצטריך.

(ג) ושב לפני חכמים והטה אוזן לשמוע דבריהם. גמ': דכתיב (דברים לב ז) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

(ד) והוי משתדל להשיב על דבריהם, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. גמ': תנן התם (אבות ה ז) שבעה דברים בגולם [ושבעה בחכם, חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב, ומשיב כהלכה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחלופיהן בגולם], מאי איריא בגולם ברישא, וליתני בחכם ברישא, ועוד אמרו חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, אידי דקבעי למיתני חכם אינו מדבר תני בגולם ברישא, ולתני גולם מדבר ברישא, תנא שבחא דחכימי קא מסדר, אבל לטיפשי איפכא, אמר ליה רב אחא לרבא מנין לראשון ראשון ואחרון אחרון מן התורה, מנין דרבנן הוא, ולטעמיך דכולהו מנין, אמר ליה אנא אמינא להו, חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה מחושי, דכתיב (שמואל-ב יז ו) אתה דבר, ואינו נכנס לתוך דברי חברו דכתיב (ירמיה מג א-ב) ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי ה' אלהיהם אשר שלחו ה' אלהיהם אליהם את כל הדברים האלה ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים, ואינו נבהל להשיב שנאמר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, שואל כענין ומשיב דכתיב (בראשית מג כז-כח) וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי, ומשיב כהלכה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון דכתיב (שם כד כג) ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין, וכתיב (שם פסוק כה) ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור והדר ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי דכתיב (ויקרא י כ) וישמע משה וייטב בעיניו, ומודה על האמת דכתיב (ירמיה כו טז) כי בשם ה' אלהינו דבר אלינו.

(ה) אם חפץ אתה ללמוד אל תאמר על שלא שמעת שמעתי, ואם שאלוך דבר ואין אתה בקי בה אל תבוש לומר איני יודע, אם שנו לך דבר ולא שמעת אל תבוש לומר לא שמעתי. גמ': מנא לן מדוד, דכתיב (תהלים קיט מו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ולא אבוש מלשאול ממפיבשת איך אעשה אסור או מותר.

(ו) עשה דבריך לשם פעלם אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בו[3], למוד להיות מקבל עליך כל דברי תורה בצער. גמ': אל תעשם עטרה להתגדל בהם שמא תטול חלקך בעולם, שכל המתכבד בכתרה של תורה אין לו חלק לעולם הבא; ולא קרדום לחתוך בו. שלא להיות מונע תורה, ההוא מונע בר אפילו עוברין מקללין אותו[4], הכא בחנם התם אפילו בשכר; למוד להיות מקבל עליך כל דברי תורה בצער. תנינא כל המחיה עצמו בדברי תורה אין התורה מתחברת עמו, התם בתענוג נפש הכא בשינה.

(ז) אל תהי מבקש עלבונך, חשבון יפה, ופרק טוב, איש הבטחה, איש אמת. גמ': אל תהי מבקש עלבונך. היכי דמי, פלוני עבד בי כך וכך [ביש] ולא פרעתיה; חשבון יפה. מאי חשבון יפה, שלא תעלה בחשבון הפרוצים, כדאמרי אינשי כמה פרוצים אית הכא ומחשבי להו; ופרק טוב. תנא ליה בפרקא קמא[5], התם לדידיה הוא דקאמר, הא דלא ליגרום לנפשיה; איש הבטחה. אית דאמרי בוטחן, כדי שתהא התורה נכללת בלבו, ואית דאמרי למאן דבעי מינך, מדידיה אבטחיה, ומסתברא כלישנא בתרא, דקתאני איש אמת דלא ליהוי מבטח ומשקר.

(ח) הוי קל לראש ונוח לתשחורת[6], תואר טוב, ורחק מן העבירה. גמ': הוי קל לראש זו המלכות, ונוח לתשחורת אנגריא כדרבי אליעזר בן חרסום (יומא לה:); תואר טוב. ומי יכיל לאשפורי אפיה, אין, דכי אתא רב דימי אמר טוב המלבין חברו יותר ממשקהו חלב (מלח), מאי נפקא מיניה לכדרב ברוקה (תענית כב.); רחק מן העבירה. שכל הלשון מדברת, דלא תצטריך לאפוקי נפשך מחשדה.

(ט) הוי נרתע מחטא הקל שמא יביאך לחמור, הוי זהיר במצוה קלה שתביאך לידי חמורה. גמ': תנינא (אבות ב ב), בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כמצוה חמורה ובורח מן העבירה, התם ברצון והכא אפילו באונס, דקתני נרתע.

(י) אם חפץ אתה להדבק באהבת חברך הוי נושא ונותן בטובתו ,אם חפץ אתה להרחיק מן החטא הוי מחשב לאין סופו, חשק נפשך במצוה שכך רנן בפתחיה. גמ': אם חפץ אתה להדבק באהבת חבירך הוי נושא ונותן בטובתו. דכתיב (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, מתוך שאהבת לרעך הרי הוא כמוך; אם חפץ אתה להרחיק מן החטא הוי מחשב לאין סופו. דכתיב (קהלת ב יא) החכם עיניו בראשו, ועיני כסיל בקצה ארץ (משלי יז כד), מסתכל למה שיש לפניו ומשכח בסופו; חשק נפשך במצוה. וכשאתה עושה את המצוה אהב את נפשך ושמח; שכך רנן בפתחיה. במצוה קתני למדהו טעמא.

(יא) אם הטיבוך מעט יהי בעיניך הרבה, וצריך אתה ליתן הודאה שספנוך והטיבו לך. גמ': [שספנוך ספי לה, בא ליה מיקרא ספי לך], והטיבו לך מנא לן, ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י), ומנא לן דאף על גב דלא שבע מיחייב, דכתיב (מלכים-ב ד מג) תן לעם ויאכלו, וכתיב (שם פסוק מד) ויתן לפניהם ויאכלו ויותירו כדבר ה', מיתבי כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו (שם יד כח), התם נמי הודאה, הודאה הוא, כדבר ה', תא שמע כדבר ה' אשר דבר אל אליהו (שם י יז), התם נמי אמרי ברוך מקיים דברו, תא שמע כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו אחיה השילוני (מלכים-א טו כט), ואי סלקא דעתא כדקא אמרת, התם כתיב ביד הכא סתמא.

(יב) אם היטבת הרבה יהי בעיניך מעט, [אמור לא משלי הטבתי אלא ממה שהטיבו לי]. גמ': מדוד, דכתיב (שמואל-ב ז יח) מי אנכי ה' אלהים, ומה יוסיף דוד (שם פסוק כ), ואומר (שם פסוק יט) ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלהים, מאי ואומר וכי תימא דילמא התם משום דאמר ליה ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ (שם פסוק ט) אמר איהו מי אנכי, תא שמע ומה יוסיף דוד, וכי תימא התם נמי קאמר מה יכילנא למצלי, תא שמע דקאמר ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלהים, קלינא קמך והוא מגין עלי[7], ותדבר גם אל בית עבדך (שם פסוק יט), אין גם אלא לרבות, לא מיבעיא לדידיה דקא משבחת ליה, אלא אף על זרעו אמרת, ונאמן ביתך-למרחוק, זה לעתיד לבא מכלל דאיכא אחרינא דלאו לעתיד לבוא, אין, מנא לן, אשא דעי למרחוק (איוב לו ג), למה שהיה מבראשית, אמר רבא שמע מינה מאן דידע [אימת הוה איוב ידע] אימת אתי משיח, איהו קאי בשנייה ואמר למרחוק, ודוד נמי קאמר, והאי דקאמר ירמיה נמי מצטרף לחשבון שנתא, דכתיב (ישעיה כא יז) ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי ה' אלהי ישראל דבר.

(יג) אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט, ואמור מעט מחובתי נגביתי, שהרבה הייתי שווה. גמ': מנא לן מאברהם, והשכר יתר מפועל.

(יד) אם הרעות מעט יהי בעיניך הרבה. גמ': מנא לן מגבעונים, מתקיף לה רבא אטו מגבעונים ילפינן, לא ידעינן, אמר ליה רב אחא ומאי טעמא לא ילפינן מניהו, ואינהו לא איתהלו בישראל והא כתיב (יהושע ט ד) ויצטיירו וכתיב (שם פסוק יב) הצטיידנו אותו, שנטלו עמהם צדה ואמרו אלו שצדנו בארצנו והרי נצטייר מרוב הדרך, כיון דאמרו להו לישראל וידעו, מאי ועתה הננו בידך (שם פסוק כה), מיד ויעש להם יהושע שלום (שם פסוק טו), וכתיב (שם פסוק יד) ויקחו האנשים מצידם, אמר הקדוש ברוך הוא גרגרני בני גרגרני, דרחמי מידי דגרגרנותא, אבהתיכו נמי הכי הוו, זכרנו את הדגה (במדבר יא ה), מיהו כוליה אוכליה לפומא קא הדר, פומי לא מדכריתו ואת פי ה' לא שאלו (יהושע ט יד), וקרא לך ואכלת מזבחו (שמות לד טו), ואף יהושע מה נענש, אמר הקדוש ברוך הוא בשביל שנתחננו לפניך ועתה הננו בידך כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו עשה, הא אנא מפיק לך ברא דצווח להו לישראל כהדין סדרא, ועתה הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם (ירמיה כו יג-יד), וירמיה מרחב קא אתי; אם הרעות מעט. תנא ליה רישא, הכא לחבריה התם לדידיה, דקתאני שהרבה הייתי שוה.

(טו) יהי חברך מראיתך, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, הוי מכבד את כל האדם, אהוב את המוכיחך ושנא את המכבדך. גמ': יהי חברך מראיתך, מאי קאמר, הכי קאמר, לעולם כשאתה יושב לדבר לחברך יהי מראיתו כנגד פניך, ובממון נמי יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, ובכבוד יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, הוי מכבד את כל האדם אהוב את המוכיחך ושנא את המכבדך.

(טז) אל תאמר אחניף לזה שיאכילני אחניף לזה שישקני אחניף לזה שילבשני אחניף לזה שיכסני. גמ': אל תאמר אחניף לזה שיאכילני, מאי טעמא דהיינו עובדיהו דנביאי השקר, הוו אמרין לדין, את לית דכותך, ואת מאן דמי לך, אמר להם הקדוש ברוך הוא בדיל אוכלא אתון מכדבין עילוי, הנשכים בשניהם (מיכה ג ה) הנני מאכיל אותם לענה (ירמיה כג טו), מחנפין להון ושבקין לי, כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ (שם).

(יז) אל יכלימוך שפתיך ואל יבזך פיך, ואל יקללך לשונך, ואל יבישוך שיניך, ואל תשתחוה לדבריך, [ואל תתפתה לחברך]. גמ': כדכתיב (משלי ו ב) נוקשת באמרי פיך.

(יח) הוי אוהב את התורה, אהוב את הצדקות ואת התוכחות ואת המישרים, ודע בין שלך ובין שאינו שלך, כי את שלך אינו שלך. גמ': הוי אוהב את התורה תני ליה חדא זמנא[8], התם דאפילו שלא בחברים והכא דליכא חברים, אמר לך אל גרמך, ולא תימא תורה לבדה אלא צדקות, ולא תימא עבדתנהו להני מאן דאמר מוכח לי, ואפילו הכי כל אנש שפיר דמי באפי נפשיה, תא שמע ואת התוכחות, ודילמא תימא הכא דמוכח לך לשום מילי דעלמא, תא שמע ואת המישרים, תדע דהא דקתאני שלך אינו שלך והכל של הקדוש ברוך הוא, ולא נתנו אלא לנסות את הבריות שתטול גן עדן חלקה ושאול חלקה.

(יט) הוי עלוב ואהוב לכל ושפל רוח בפני כל אדם, הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס את הרוח וכאסקופה התחתונה שהכל דשין בה. גמ': עלוב ואהוב תנינא באידך פירקא[9], התם לכל יודעיו הכא לאינשי ביתיה; הוי כנוד בקוע. למה לי למיתני, איצטריך, סלקא דעתא אמינא התם[10] בתורה ובמצות אבל מילי דרוכסא לא, קא משמע לן.



שולי הגליון


  1. ברייתות פרק זה עיקרם ממסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב).
  2. והרי כבר נכתב לעיל (פ"ג ה"ב).
  3. (אבות ד ה).
  4. (סנהדרין צא:).
  5. (לעיל פ"ג הי"ב).
  6. (אבות ג יב).
  7. נ"א קלילא היא קמך והיא סגי סגיאן עלי.
  8. (לעיל פ"ג הי"ג).
  9. (לעיל פ"ג ה"א).
  10. (לעיל פ"ג ה"ב).
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף