מסכת כלה רבתי/ג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מסכת כלה רבתי TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

(א) [1] רבי יהודה אומר דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל, רוח זריז וממולא, עלוב ואהוב לכל אדם, ושפל[2] לאנשי ביתו, ירא חטא ודורש את האדם לפי מעשיו, ואומר על מה שיש לו בעולם הזה אין לי חפץ, לפי שאין העולם כלו שלו, ויושב ומטנף את כסותו לפני רגלי חכמים, ואין נשמע[3] בדבר, שואל כענין ומשיב כהלכה. גמ': רבי יהודה אומר דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח. מנא הני מילי דכתיב (צפניה ב ג) בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה', רבינו הקדוש כד הוה מטי להדין קרא צווח ובכי, בקשו צדק בקשו ענוה ואולי, אוי להם לבריות שחוטאים וסבורים שמיתה היא מנוס ואומרים כמה עונות יכולים להשמר, אמר רבי יצחק בר פרנך כל עונות אדם חקוקים לו על עצמותיו, כל זכיותיו כתובין על יד ימינו, שלא תאמר שעונותיהם הם הנכתבים וזכיותיהן אין נכתבין, ומנין שכן, שנאמר (תהלים קכא ה) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, אמר רבי יהושע בן לוי צריך ליתן בלבו דברים הללו, והוא חוזר מאליו, בא וראה מה כתיב (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה מגידים לו בשעת מיתה[4], כיצד אדם מת באים עליו שלשה מלאכי השרת, אחד שהוא מלאך של מות, והשני סופר, והשלישי שממונה עליו, אמר לו קום הגיע קצך אמר לו איני בא ועדיין לא הגיע קצי, מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו, מיד פתח בשר ודם את עיניו ורואה את מלאך המות ומזדעזע ונופל על פניו, וחכמים אומרים מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו, מכף רגלו ועד קדקדו כלו עינים, לבושו אש כסותו אש רגליו אש, בסכין אש שבידו טיפה של מרה תלוייה בו[5], ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי, בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים, ונאמר (תהלים כב ל) לפניו יכרעו כל יורדי עפר, מיד מעיד האדם על עצמו כל מה שעשה בעולם הזה, פיו מעיד והקדוש ברוך הוא חותם, שנאמר (ישעיה מה כג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב [וגו'], לכך צריך האדם להסתכל באחריתו, כדתנן (אבות ד ד) רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה, ולכך שנו רבותינו עניו ושפל רוח; זריז וממולא. אית דאמר ממולח. מאן דאמר ממולא-ממלא מקום אבותיו, ומאן דאמר ממולח-ממולח טהור קדש כתיב (שמות ל לה), שצריך תלמיד חכם להיות ערב לכל אדם ולא יהא כקדרה שאין בה מלח; עלוב ואהוב לכל אדם ושפל לאנשי ביתו[6] ירא חטא ודורש את האדם לפי מעשיו ואומר על מה שיש לו בעולם הזה אין לי חפץ לפי שאין העולם כלו שלו ויושב ומטנף את כסותו לפני רגלי חכמים ואין נשמע[7] בדבר שואל כענין ומשיב כהלכה. שלא יהא מטיל אימה יתירה עליהם, תנו רבנן עניו מנין ממשה רבנו, דכתיב (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד, ובשבילה נשתבח משה שנאמר (שם פסוק ז) לא כן עבדי משה, ושפל רוח מאהרן דכתיב (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, וכתיב (שם פסוק ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום, וחשב בדעתך היאך הוא רודף שלום אם אינו משפיל רוחו והולך, הא כיצד, אדם מקללהו אומר לו שלום, אדם מריב עמו ושותק, ועוד אם רבו שנים הוא משפיל רוחו והולך אצל זה וירצהו על זה, וכן לזה, שכך היתה אומנותו של אהרן הצדיק, שמע על שנים שהיו מריבין הולך אצל האחד ואומר לו שלום עליך רבי, והוא אומר לו שלום עליך רבי ומרי מאן יבקש מורי כאן, והוא אומר פלוני חברך שגרני אליך לפייסך מפני שאמר אוי שסרחתי על חברי, מיד אותו האיש היה מהרהר בדעתו וכי כזה הצדיק בא אלי לפייסני, והיה אומר לו רבי אני הוא שסרחתי עליו, הולך אצל האחר ואומר לו כן, פגשו שניהם בדרך זה אומר לזה מחול לי מורי שאני סרחתי וזה אומר כן לזה, שמע על בעל ואשתו שעשו מריבה, הולך אצל הבעל ואומר לו בשביל שאני שומע שנתנצית עם אשתך אם אתה מגרש אותה ספק תמצא כמותה ספק לא תמצא, ועוד אם אתה מוצא ומתנצית עמך תחלת דבר היא אומרת לך כך עשית לאותה ראשונה, ועל זאת היו כל ישראל אנשים ונשים אוהבין אותו, תדע לך שכן הוא, שכיון שנפטר משה רבינו מה כתיב ביה (דברים לד ח) ויבכו בני ישראל את משה, ובאהרן כתיב (במדבר כ כט) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, אפילו נשים, ולא נשים בלבד, אלא היו מפלשין טיט ועפר בטף ובוכין, לקיים מה שנאמר כל בית ישראל, תאנא שמונים אלף בחורים קרואים בשם אהרן יצאו אחרי מטתו, אמרו מרממותיה[8], ומאן דאהדר ואיעברה, תנן התם (אבות א יב) הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, בשלמא אוהב שלום כדאמרן, אלא רודף שלום היכי דמי, כדתניא בקש שלום ורדפהו, ומאי שנא כל המצות שאין אדם מחויב אלא אם כן באה לידו, דכתיב (שמות כג ד) כי תפגע שור אויבך, כי תראה חמור שונאך (שם פסוק ה), כי תבנה בית חדש (דברים כב ח), אבל שלום בכל מקום בקש שלום ורדפהו (תהלים לד טו), תנא שלום נתן בשע"ו אותיות ושע"ו באותיותיו, מלמד שכל הרודף שלום אין תפלתו חוזרת ריקם, אלא מעתה דכתיב הכי עשו הכי נמי שלום שלום הוא, התם נמי אמרינן ומה בשעה שכתוב בשמו שלום הוא מרעש המדינות מפני ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), ואם אינו מצוי על אחת כמה וכמה, אלא הא דכתיב (שם יד ב) עשו מלחמה, מאי התם, ומה שכתוב בם מנין שלום כך בקשו להחריב את העולם וליזדוג את אברהם, אם אינו כתוב על אחת כמה וכמה, אלא הא דכתיב (דברים יז ה) אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו, מאי התם, כיון דנסקלין יצא שלום בעולם, ואם אינן נסקלין הורגין זה את זה, תאנא ארבע מלכיות לא נתכוונו אלא בשביל אברהם, שנאמר (בראשית יד ז) וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש, עין משפט זה אברהם שהוא עינו של עולם, הוא קדש הוא קדוש שנתקדש עליו שם שמים, ולא שבו את לוט אלא סבורין שהוא אברהם, שנאמר (שם פסוק יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו, ולא נאמר בן אחיו, ואלו שהיו עם אברהם חייבין יותר מהם, ומשמותם אתה יודע שהם כנוי שמותם, ברע-ברעה, ברשע-ברשעה, שנאב-ישנה[9] אביו, שמאבר-שם אבר, בלע-בולע, איבעיא להו מהו ליתן שלום לגוי, תא שמע שואלין בשלומן ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום, והכא מאי איבעיא לן, דפשיטא, להקדים איבעיא להו, [תנא] טוב המקדים לו מהמשיב לו, איבעיא להו רוצח ונואף וחייבי מיתות וחייבי כריתות מאי ליתן שלום להם, להחזיר לא קא מיבעיא להו דכיון דקדים לך מהדר, אלא ליתן שלום מאי, תא שמע דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקשו להם כל דרך בה לא ידע שלום (ישעיה נט ח), שמע מינה עומדין להריגה אם נתנו מחזירין, נצלין בזרוע לא, ולהקדים בין כך ובין כך אסור, נואף וחביריו, הנותן שלום בין מרובין מחזיר בשביל כבוד מרובין, ויש אומרים המחובר לנואף כנואף, ואידך דילמא (הנותן) בעל כרחיהו, באו לעשות שלום עם [מריביהם] (ש)אין מקבל בלב שלם ואפילו ביום הכפורים, כללו של דבר כל מי (שעבר וחזר) [העומד ולא חזר] בתשובה אסור לישא ולתת עמהן, היכי דמי בלב שלם, רחמנא נשבוק ונישרי לך, ושלא בלב שלם רחמנא נשבוק לך מה דעבדת לי, ואיבעיא להו הוא ואחד מאי, ליש אומרים לא תבעי לך דאפילו למרובים לא שרו, כי תבעי לך לתנא קמא מאי, אמר רבא ובהאי קושיא, אומר ליחיד, כי קא בעי דאתו תרי, חד ו[רוצח] אוחרנא אחוריהו ולא אמר כלום, אלא[10] מחזיר להם, תניא גדול הוא השלום שהעולם עומד עליו, דתנן (אבות א יח) (בשלשה) [על שלשה] דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום; כתיב בספר בן סירא, הוי רחים לשלמא דעליה קם עלמא, רחם כל עמא, ואזדהר מגיאותא, דלא יאיא לכל בריתא, מבערא אפין ומעקרא סיפין, ומבכיא[11] אילן חלף תופין, יליף ממלכין ואילופין, אטעתהון[12] למסגד תרפין, וסופה ביקוד טריפין, רחם עניוותא דלא תיתי לעניותא, דהא מאיסא בזה [בסר ובסירא] קדם יקירא, לא יאיא גיותא אילהן למרן, דהוא בראן[13] עתיר גבורן, דלא סבירן, אלפא (אלפי) אלפיא מלאכין וסרפיא נקשן גפיא מהשמען כמתפפיא, והוא מריש איתגאי שמיה ברומיה[14], ועטיף גיותא לגלימיה, והוא לבושיה כל יומיה, ברם למצפצפין בשמיה, מכיך רומיה, ומשמי שמיה מטפיל לעניי וליתמיה, מה משבח ויאיא, הוה נביא, דאשתבח מפום בריא, לית כעבדי נביא, מן בני מכיכן[15] אחסין בתרי מלכו, ריש חכמה וסברא מדחול מן קדם מרא, ולא יימרינך לבך, (דהא לא כן) [יומא דהא לא דן] רובך, ולא תצית לרובך, דטמיר בניבך[16], אסתכל ואהני נפשך יומא דכל אפא חשך, כד יקיר[17] גוף ונפש ומשך.

(ב) הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס את הרוח, וכערוגה עמוקה שהיא מחזקת את מימיה, וכקנקנה זפותה שהיא משמרת את יינה, וכספוג שהוא סופג את הכל. גמ': מאי הכל, כדכתיב (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים, ואחר כך ולבך תשית לדעתי, [לדעתם לא נאמר אלא לדעתי], שאפילו תראה חכמים עוברין ועושין שלא כראוי אל תעשה כמותן אלא [לבך תשית] לדעתי.

(ג) אל תהי כפתח גדול שהוא מכניס את הרוח, [ולא כפתח קטן שהוא מבזה את היקרים], הוי כאסקופא התחתונה שהכל דשין אותה, וכיתד נמוכה שהכל תולין בה. גמ': ולא כפתח קטון, שלא יהא קצר לב; שהוא מבזה את היקרים. דהיא מרחקא לך מבני אינשא; הוי כאסקופא התחתונה. מה הבית הזה אם אין לה אסקופה נראית (כחסירה) כחורבה, אף את צריך למיהוי בך ענוה, ואפילו את משלם לכל המדות אין אין בך ענוה אתה חסר, דהרי אמרין בני אינשא מה גברא רבה פלוני אילולי גאוה, ולמה כן אלא כי ירא אלהים יצא את כולם (קהלת ז יח), רבא אמר כשם שהאסקופה זו היא מכוונת דלתות לנעול ולפתוח, כך הענוה היא סייג לחכמה; וכיתד נמוכה שהכל תולין בה. שלא תהיה קפדן שאין יכול לשאלך.

(ד) אל יהי פרקך רע שהיא שבחה של תורה, יהי פרקך יפה שכן שבחן של חכמים. גמ': לפי שאין אתה יודע אי זה הוא יום אסיפתך והן[18] מזכירין שמך, כתוב בספר בן סירא, זכור את יום אסיפתך ואסוף חרפה וקבץ זכיות, כי ביום אסיפת האדם לא ילוהו און ורב כח, כי המעשה נכון ילך לפניו וצדקתו תמיד לפניו[19].

(ה) אם לקית בממונך זכור את איוב שלקה בממונו ובגופו, אם לקית בגופך זכור את דתן ואבירם שירדו חיים שאולה. גמ': קתני איוב וקתני דתן ואבירם, שמא תאמר איוב מאומות העולם, הא דתן ואבירם שלקו בגופן, למאן דלא אמר, איוב לאו בגופו לקה, אלא למאן דאמר איוב לאו מישראל הוא, הא דתן ואבירם בממונן וגופן לקו.

(ו) אל תכשל בעיניך, שאין מכשול אלא בעינים, (גמ':) שכן את מוצא עוזא ועוזיאל לא נכשלו אלא בעיניהם, שנאמר (בראשית ו ב) ויראו בני האלהים את בנות האדם. [גמ':] מאי עובדיהו אמרי מעקרא קמי רחמנא הינו דאמרינן מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח ה), אמר להו הקדוש ברוך הוא השתא חזיתון דאתון טעיתון יתר מנהון, אשלובת[20] בהון יצרא בישא, וכי הוה להו יצרא מאי קא מתהני בדביקה, אי הכי האי דכתיב (בראשית ו ד) וילדו להם, כיון דמדבקי בהו ומבעלי לגבריהו מדמו בניהו למלאכי.

(ז) ואל תבוש משינך שמא תאכל יותר מדאי. גמ': זה יצר הרע, כך הוא אומר שן רועה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה (משלי כה יט), ודלמא משום אוכלא דגזלא הוא דקאמר, לא סלקא דעתא (דבעי ביראה) [בעבירה] קא עסיק, ליתני שמא תעבור, (משום) [לשון] טהרה קתאני לה, כדכתיב (שם ל כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.

(ח) אל תדרוש מן המינות שמא תמשך לגיהנם. גמ': דכיון דיתבת[21] בהדיהו ומשיילי לך ולא משכחת מאי דתותבינהו, [מי משכח] בהדיהו, שהרי העולם רחב ונותן פתח למדברים, ומאי שנא דקתאני הכא לגיהנם, דכתיב ביה במינות (משלי ב יט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, להכי אבעי לך למדע שגן עדן וגיהנם ברא הקדוש ברוך הוא, גן עדן לא סגיא בלא צדיק וגיהנם בלא רשע.

(ט) אם יאמרו עליך אחרים דבר רע גדול יהי בעיניך קטן. גמ': ואפילו מילא דחשידא, הא גדול יהי קטן קטון ולא כלום, אי הכי לא לפיק גרמיה מחשדא, והא כתיב (שמואל-א א טו) ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי, מכאן אמרו לנחשד שיוציא עצמו מן החשד, תנא בעיניך משום חבריך.

(י) ואם אמרת על אחרים דבר רע קטון יהי בעיניך כגדול, עד שתלך ותפייס אותו. גמ': קא עסיק ואומר בכשרים, דאי בפרוצים מאי חייש להו, והא תניא מפרסמין את החנפים ואפילו בשבת, אי הכי רישא נמי בכשרים הא בפרוצים לא, והא רבי שמעון אמר מימי לא עלתה קללת חברי למטתי[22], רישא כדאיתא והא כדאיתא; עד שתלך ותפייס אותו. [לימא] מסייעא ליה לרב המנונא דאמר (ברכות לא:)[23] ולא עוד אלא שצריך לברכו, [לא], דאילו התם אקראי בעלמא הכא ליכא, ואיכא דאמרי לימא פליגא אדרב המנונא, אמר לך רב המנונא דילמא אי לא אשכחה הווה אזיל בתרה.

(יא) אל יהי פרקך רע שהיא שבחה של תורה. גמ': שהרי התורה אומרת (קהלת יב א) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך,ואומר (ישעיה ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה', ומאי שבח תורה, אית דאמרי סבא רקבא היכא דלא מצי למימנע, ובעולמותיה הוה מסריך.

(יב) יהי פרקך יפה שכך שבחך. גמ': מדקאמר אל יהי פרקך רע שמע מינה יפה, לא, סלקא דעתך להוי לא בין כשרים ולא פרוצים אלא בינוני.

(יג) אהוב את התורה ומכבד את התורה. גמ': אהוב את התורה מנא לן, דכתיב (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך, את לרבות את התורה, [ומכבד את התורה שנאמר (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך], את לרבות את התורה, כיוצא בדבר אתה אומר כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב, דברים ה טז), את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך, וא"ו לרבות אחיך הגדול, מאי אהבה ומאי כבוד, אהבה בלב וכבוד במישרים ובמעשים טובים, ובדברים לא, והתניא המדבר בתורה ובתלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא, אימא אף בדברים.

(יד) העבר רצונך מפני רצון חברך שכך עשתה רחל ללאה ודוד לשאול. גמ': [24]רחל ללאה דכתיב (בראשית כט יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא, וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא, אלא כיון דאמר לה בן רבקה הוא [אמר לה מינסבת לי, אמרה ליה הן נסובה מינסיבא לך, אלא אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה, אמר לה אחיו אנא ברמאותא, ומי שרי לצדיקי למעבד רמאותא, אמר לה הן, דכתיב (תהלים יח כו-כז) עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפתל, ומה רמאותא אית ליה, אמרה ליה אית ליה אחתי דקשישא מינאי ומעייל לה נהליך, מסר לה סימנין, כי קא מעייל לה ללאה סברה השתא מיכספא אחתי, מסרה לה הנהו סימנין, היינו דכתיב (בראשית כט כה) ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד האידנא לא הוה ידע דלאה היא, דמתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ורחל מסרתן ללאה לא הוה ידע[25]]; ודוד לשאול. גמירי[26] כל הנמשח מן הפך מלכותו פוסקת וכל הנמשח מן הקרן מלכותו קיימת, והוא ידע דסופיה למימלך, (אלא אמר) [ו]לא אמר לידחיה.

(טו) העבר רצונך [ורצון חבירך] מפני רצון שמים, שכן מצינו ביעקב אבינו שלא נשק ליוסף בנו. גמ': ואמאי לא נשיק ליה, סבר דילמא אידי ריגלא אטעותיה[27] נשי אגב שופריה, כדכתיב (בראשית מו כט) וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד, איהו בעי למינשקיה ולא שבק ליה, דכתיב ויבך על צואריו עוד, והינו דכי נח נפשיה כתיב (שם נ א) ויבך עליו וישק לו, אמר תלתין (ותלת) [ותשע] שנין ומית[28] ולא נשקתיה לפומיה דאבא והשתא קברנא ליה ולא נשיקנא ליה, והינו דכתיב (שם מח ח) וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, אטו עד השתא לא ידע מאן נינהו, אלא דשייליה אם לא איתילידו בכתובה, וכיון דאחזייה כתובה אתייתבא דעתיה ונשקינהו בדיל יוסף, אמר רבא שמע מינה יוסף נתחמם לנגדה, דאי סלקא דעתה לא נתחמם לנגדה והתניא (בבא מציעא פג:) הניח ידו על בני מעיו ואמר בספקות שבכם כך בודאות על אחת כמה וכמה מובטח אני שאין רמה ותולעה שולטת בכם וקרא על עצמו אף בשרי ישכון לבטח (תהלים טז ט), והא לא מיחשיב בהדיהו, וכל שכן יעקב דמיחשיב בהדיהו, הילכך צפה יעקב ברוח הקדש ונמנע מלנשק ליה, והיכא רמיזא דכתיב (בראשית מט כד) ותשב באיתן קשתו, וכתיב (חבקוק ג ט) עריה תעור קשתך, ומי גרם לו ש(לא) ינצל לו, שבועות מטות [אומר סלה] (שם), מאי אומר סלה, אלהי יעקב סלה (תהלים מו ח ועוד), מתיבי וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו (בראשית כט יג), והרי דברים קל וחומר, לבן שמנשק עבודה זרה ומנשק זונות כתיב ביה הכי יוסף לא הווה מנשק, דילמא לא איצטריך קרא למכתביה, אלא קרא אזכותיה דיעקב קא מהדר, וירץ לבן לקראתו בעא לנשוקיה ולא שבקיה, חבקיה הדר לנשוקי ואקיף ליה (לסתות) ליסתיה, דיקא נמי דכתיב וינשק ולא כתבי וישק שמע מינה, הכא כתיב (בראשית מח י) וישק להם והדר ויחבק להם, ומה בין וישק לוינשק, וינשק בכל הגוף וישק בפה, ומנא לן דהכי, דכתיב (משלי כד כו) שפתים ישק משיב דברים נכוחים, כל מקום שנאמר וישק אינו אלא כרושם ומצטרף לחשבון, תא שמע וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו (בראשית לג ד), [וישקהו נקוד], הא דומיא ללבן, אמר ליה זיל חזי כמה שיני חריטי עילויה, ומאי שנא, משום דבעי לנשוקי ליה, אותה שעה נעשו שיניו כדונג והכה לחייו בצוארו של יעקב ואיחלש, ועל אותה שעה אמר דוד (תהלים ג ח) קומה ה' הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת.

(טז) אהוב את השמא ושנא את המה בכך, רבי חדקא אומר לשון אחרת ושנא את הכי מאי[29]. גמ': הוי רגיל לומר שמא כך יהיה, המה בכך[30] מאי ניהו[31] איכא ביניהו בדבר תורה.

(יז) רחק מן הכיעור ומן הדומה לו שמא יחשדוך אחרים בעבירה. גמ': מנא הני מילי דכתיב (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי, חוקותי אינו אומר אלא משמרתי, שמור את המשמרת עד שלא תכנס לחקה.

(יח) אל תלשין את חביריך, שכל המלשין אין לו רפואה. גמ': מנא לן מנחש, דכתיב (ישעיה סה כה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו, אמר רבא זאב ארי ודוב ונמר חטאו, ולהכי עבדינהו רחמנא סנאי בריתא, והאי דמיתסו משום דלא הוה חוביהו כדנחש, זאב טרף תחלה, וארי גנב תחלה, הנחש הואיל והלשין לית ליה תקנה.

(יט) [32]אל תהי פרוץ בנדרים שהנדרים מביאין לידי שבועות, ואל תאכל לחם עם עם הארץ שמא תחלל קדשי שמים. גמ': תנו רבנן (דמאי ב ג) המקבל עליו להיות חבר אינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו, הכא משום (רמאי) [דמאי] והתם משום תרומה.

(כ) רחק מן התרעומת [שמא תתרעם על אחרים ותוסיף לחטוא]. גמ': היכי דמי תרעומת, כדכתיב (משלי יז ט) ושונה בדבר מפריד אלוף, והכי קאמר רחק מן התרעומת עצמך, שלא תתרעם על אחרים ותוסיף לחטוא, אי תרעומת דעצמך אתה רשאי, תרעומת דחברך אי אתה רשאי.

(כא) שבעה אבות כרותי ברית, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פינחס ודוד, באברהם מהו אומר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, ביצחק מהו אומר (שם יז כא) ואת בריתי אקים את יצחק, ביעקב מהו אומר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקוב, במשה מהו אומר (שמות לד כז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, באהרן מהו אומר (במדבר לד יט) ברית מלח עולם הוא, בפינחס מהו אומר (שם כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ובדוד מהו אומר (תהלים פט ד) כרתי כרית לבחירי. גמ': תנא אף ישראל כרותי ברית הן, שנאמר (שמות לד כז) ברית ואת ישראל, לימא תיהוי תיובתיה דרבי עקיבא דאמר (סנהדרין קח.) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, אמר לך רבי עקיבא אדרבא, השתא מסייעא לי, ואת ישראל, וכתיב (ירמיה לא לא) לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, אלא מאי, לרבות עוללים ויונקים, תא שמע כה אמר ה' אלהי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם (שם לד יג), קשיא לרבי עקיבא, אמר לך רבי עקיבא השתא מסייעת לי, דסמיך ליה (שם פסוק יד) ולא שמעו אבותיכם אלי, תא שמע אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ ה), הא ודאי הויא תיובתיה.

(כב) שבעה אבות שכבו בכבוד העולם ולא שלטה בהם רמה ותולעה, אברהם יצחק ויעקב ועמרם אבי משה ובנימן בן יעקב וישי אבי דוד וכלאב, ויש אומרים אף דוד שנאמר (תהלים טז ט) לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח.

(כג) שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן [סרח בת אשר ובתיה בת פרעה חירם מלך צור עבד מלך הכושי אליעזר עבד אברהם ובן בנו של רבי יהודה הנשיא ויעבץ, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי. גמ':] סרח דכתיב בה (שמואל-ב כ יט) אנכי שלומי אמוני ישראל, אני שהשלמתי מנין הנכנסים לגן עדן, ובתיה בת פרעה דכתיב (דברי הימים-א ד יח) ילדה את ירד [אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה], אמר הקדוש ברוך הוא איני קורא למשה אלא בשם שקראתו, שנאמר (שמות ג ד) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה, הוא שדוד אומר (תהלים יח יז) ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים, [יקחני, ותשלח את אמתה ותקחה (שמות ב ה), מלמד שנוסף באמתה עד שהגיע לתיבה], ימשני ממים רבים, כי מן המים משיתיהו (שם פסוק י), אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וזאת הביאה ישועה לישראל והוצאתן לחיים הרני מאריך לה בחיים עם ישראל, כרתי עם אבותיכם ברית והם בהלכות אבותיהם, זאת שבאת ועזבה מלכות בית אביה ונדבקה בם אני משלם לה, חירם מלך צור משום מאי זכה, משום שעשה משכן כמו שעשאו משה, דכתיב (מלכים-א ז מה) ואת כל הכלים האהל אשר עשה חירם למלך שלמה בית ה', מאי אהל זה אהל מועד, ועבד מלך הכושי דאסקיה לירמיה, דכתיב (ירמיה לח יב-יג) ויאמר עבד מלך הכושי אל ירמיהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך מתחת לחבלים ויעש ירמיהו כן וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור, ואליעזר על דפלחיה לאברהם, אימתי, כיון דאמר הקרה נא לפני היום (בראשית כד יב), וכתיב (שם כז כ) כי הקרה ה' אלהיך לפני, ולהלן מנא לן, דכתיב (שם פסוק כח) ויבא לו יין וישת, ואומר (שם פסוק כז) ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', ובן בנו של רבי יהודה הנשיא גמרא, ורבי יהושע בן לוי נמי גמרא, ויעבץ מנא לן, דכתיב (דברי הימים-א ד י) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי, ואית דמייתין ליה מהכא, ועשית מרעה לבלתי עצבי (שם), ומנא לן מרעה זו מיתה. דכתיב (ישעיה נז א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ותנא אלמלא רעות שבאות לעולם לא היו הצדיקים נאספים בלא זמנם, ויעבץ בקש על עצמו לבלתי עצבו ויבא אלהים את אשר שאל.



שולי הגליון


  1. ברייתות פרק זה הן ממסכת דרך ארץ זוטא (פ"א).
  2. נ"א נוסף רוח.
  3. נ"א נשבע.
  4. (חגיגה ה: עיי"ש).
  5. (עי' עבודה זרה כ:).
  6. נ"א מובא כאן [במקום לקמן] שלא יהא מטיל אימה יתירה עליהם.
  7. נ"א נשבע.
  8. נ"א אמאי מרחמיתיה.
  9. נ"א שנא.
  10. נ"א אמר ליה.
  11. נ"א ומבניא.
  12. נ"א וסעתהון.
  13. נ"א דהוי כדין.
  14. נ"א איתגאי כיומיה.
  15. נ"א בניין מיניכו.
  16. נ"א בגובך.
  17. נ"א יקוד.
  18. נ"א ואין.
  19. נ"א תאיר עיניו.
  20. נ"א אשלט.
  21. נ"א דרכיבא.
  22. (עי' מגילה כח.).
  23. ולפנינו שם בשם רבי אלעזר.
  24. (בבא בתרא קכג. עיי"ש).
  25. כל זה נמצא בדפוס וילנא בשינויים, עיי"ש.
  26. (מגילה יד.).
  27. נ"א דיגלא אטעיניה.
  28. נ"א קמיה.
  29. נ"א המברך.
  30. נ"א המברך מה בכך.
  31. נ"א ביניהו.
  32. (נדרים כ. עיי"ש).
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף