מסכת כלה רבתי/ה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מסכת כלה רבתי TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

(א) [1][2] הוי דן את דבריך עד שלא תוציאם מתוך פיך, [חשוב מעשיך לדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך] הצדק עליך לעולם את הדין והוצא עצמך מן התרעומת. גמ': הוי דן את דבריך עד שלא תוציאם מתוך פיך, כדי שיחשוב אדם מה שהוא משיב ומה ישיבוהו, הצדק עליך לעולם את הדין, יפה דן יפה חייב, יפה שפט, והוצא עצמך מן התרעומת, תנא ליה[3], התם בדגרמיה הכא עילוי קודשא בריך הוא.

(ב) הוי דן את חבירך לכף זכות ואל יכריעוך דברי פיך[4], שש בחלקך ונוח[5] במיעוטך ושנא את המה בכך[6], והוי קטן בעיני נפשך, יהי חלקך ברוך לעולם, עין טובה ונפש חשובה. גמ': הוי דן את חבירך לכף זכות, היכא דלא איגלי לך מידי, ואל יכריעוך דברי פיך, דלא ליקום במליה לך מיתה[7], שש בחלקך זו אשה, וכן הוא אומר (איוב לא ב) ומה חלק אלוה ממעל, ואומר (משלי יט יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, ונוח במיעוטך ממני[8]; ושנא את המה בכך, המה בכך תנא ליה באידך פירקא, התם במילי דעלמא הכא דלא לימא מה בכך שאילו תהא בת פלוני פנוייה לי; והוי קטן בעיני נפשך, כדכתיב (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס; יהי חלקך ברוך לעולם כדכתיב (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך; עין טובה דכתיב (שם כב ט) טוב עין הוא יבורך; ונפש חשובה דכתיב (ישעיה נח י) ותפק לרעב נפשך.

(ג) ולמד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותתאחז. גמ': כדכתיב באחימעץ (שמואל-ב יח כט).

(ד) אם רפית עצמך מן המצוה[9] סופך להתרפות במצוה אחרת כמותה, [ואם חילקת את פגריך לחקור בה סופך להקל באחרית כיוצא בה, ואין לך שכר בצערך, ואם לקחת את שאינו שלך אף שלך יטלו ממך, והוי זהיר בקדשים באכילתן ובנתינתן[10]]. גמ': כדכתיב (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כוחכה.

(ה) הוי עלוב ואהוב, [ולא תשוב על ידך, עלוב לכל אדם ואם נשי ביתך יותר מכל אדם[11]]. גמ': תניא להו התם, הכא ודאי לפני המקום.

(ו) תחלת נדרים פתח לאולת, תחלת טמאות פתח לעבודה זרה, קלות ראש בנשים פתח לניאוף. גמ': לא נצרכה ליה אלא לאשתו.

(ז) אם ערבת על מנת שלא לתבוע[12], אם לוית על מנת לפרוע, אם הלוית על מנת שלא לתבוע. גמ': אם ערבת על מנת שלא לתבוע, דכתיב (משלי כ טז) לקח בגדו כי ערב זר, כתיב לקח וכתיב קח (שם כז יג), כל הערב ואינו משלם מעלה עליו כלום שהיתה החובה שלו שהוא[13] משלם; אם לוית על מנת לפרוע. שפיר אלא אם הלוית על מנת שלא לתבוע, פקע, אם כן נמצא ממונו אבד, הכא בתלמיד חכם אחר עסיקינן, שאינו עובר משום לוה רשע ולא ישלם (תהלים לז כא).

(ח) הוי זהיר לפסוק [את החשבון]. גמ': עצה טובה קא משמע לתלמידי חכמים, דהיכא דאית להו עסקא בהדי אינש דלא לישבקיה ומחבלי חד על חד.

(ט) [14] קנית שם טוב קנית לעצמך. גמ': כדכתיב (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך.

(י) ואין בור ירא חטא. גמ': דכיון דלא ידע באוריתא מידי ולא ידע למפרש מחטאה.

(יא) ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ולא עם הארץ חסיד. גמ': מאי טעמא דכיון דלא שמע למילי דאוריתא קרי ביה מסיר אזנו משמוע תורה (משלי כח ט).

(יב) לא הבישן למד ולא הקפדן מלמד. גמ': פשיטא, לא צריכה דאפילו במילי דרך ארץ, אמר אבא אליהו זכור לטוב, לעולם אין התורה מתפרשת אלא ממי[15] שאינו קפדן, ואף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן, אשרי מי שפגע בו ומי שישב עמו, שמובטח לו שהוא בן העולם הבא.



שולי הגליון


  1. במהדורת היגר הוא המשך פ"ד (הלכה כ-לא).
  2. ברייתות פרק זה הם בעיקר ממסכת דרך ארץ זוטא (פ"ג).
  3. (לעיל פ"ג ה"כ).
  4. נ"א ואל תכריעהו לכף חובה.
  5. נ"א ונאה.
  6. נ"א ואל תסני את מוכיחך, [ובגמ' איתא שם שנא את המברך, ותרוויהו נראים כט"ס].
  7. נ"א כד מנצח.
  8. נ"א מזוני.
  9. נ"א המשנה.
  10. כל המוסגר אינו בהוצאת היגר.
  11. המוסגר אינו בהוצאת היגר.
  12. נ"א על מנת לשלם.
  13. נ"א שאינו.
  14. הברייתות כאן ממשניות אבות (פ"ב משנה ה ומשנה ז).
  15. נ"א למי.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף