מנחה חריבה/סוטה/לב/א

מנחה חריבה סוטה לב א

דף ל"ב ע"א

תוס' ד"ה מהו דתימא וכו' י"ל דהכא איצטריך דאפילו לקולא אע"ג דרגלים לדבר וכו' עיין במהרש"א שהקשה דאדרבה כלפי לייא יע"ש ועיין בקרן אורה וברש"ש ובת"ה, ואפשר ליישב בדוחק דכוונתם לומר אע"ג דרגלים לדבר ולכך פסולי עדות נאמנים ולא היה צריך כלל לומר דניזול בתר רוב דעות כבכל עדות דעלמא ולכך קמ"ל דניזול בתר רוב דעות והא דפסולי עדות נאמנים מ"מ לאו שם עד עלייהו ודו"ק אבל דוחק הוא.

וד' יזכני ללמוד ולהבין את תוה"ק בהרוחה ובשכל והבנה, הדרן עלך פרק מי שקינא:

בנדפס כאן: שיורי מנחה לפרק שישי

מנחה חריבה - פרק שביעי

(שם דף ל"ב ע"א) אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ופרש"י מה שהכהן אומר לה ול"א צריך לאומרה בלה"ק כדרך שנכתב וכו', כבר כתבתי בדף י"ז לדחות דברי המחבר מה"ק שכתב כאן דמזה מבואר דפרשת סוטה היה כתובה בלה"ק דוקא וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' סוטה ה"ח וכו' יע"ש, דיש לדחות דמזה שכתב רש"י הלשון „כדרך שנכתב” הכוונה הוא כדרך שנכתב בתורה, וכן מורה לשון תוס' שאנץ ז"ל שכתב ולא אמרינן שצריך לאומרם בלה"ק כדרך שנכתב נצטווה לאומרו וכו' יע"ש, והא דפירש רש"י פרשת סוטה הוא מה שהכהן אומר לה וכו' הוא משום דבגמרא מפיק לה מואמר וכו' א"כ ע"כ הכוונה הוא על פרשת סוטה הנאמרת ולא על הנכתב שנמחקת, וכן מורה לשון המשנה ואלו נאמרין ולא אמר הנכתבין וז"פ ומה שהביא רש"י הסיפרי ומה יבמה הקלה וכו' סוטה חמורה וכו' היינו שיבמה היא בלאו וסוטה היא במיתה היינו מה שזינתה תחת בעלה אבל לא סוטה על בעלה שהיא רק בלאו או בעשה, וראיה למש"כ לעיל בתוס' דף כ"ח ע"א ודלא כבעל מ"ק שם וז"פ וכמש"כ שם – שם ווידוי מעשר וכו' עיין פרש"י וכתב ולא אמרינן בלשון זה הזקיקו הכתוב לאומרה בלה"ק ע"כ, ועיין תוס' יו"ט סוף מס' מע"ש שהביא בשם הרמב"ם שכתב וזה הדרש שהוא דורש בכאן אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת ווידוי וכו' אבל בשעת קריאה איני קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שניתנה ע"י הנביא וזה מבואר מאד, עכ"ל וצע"ק וי"ל, ועיין בתוס' מגילה י"ז ע"ב ד"ה בכה"ת וכו' ומה שתמה עליהם בטורי אבן:

שם בתוס' ד"ה אלו וכו' אבל בכל לשון משמע בין שומע ובין אינו שומע ובגמרא לא משמע הכי, ע"כ עיין במרה"פ בירושלמי מש"כ בזה, ועיין לקמן ל"ג ע"א ברכת המזון וכו' ובתוס' ד"ה ברכת וכו' ומסתמא בלשין שאתה מכיר שתתן שבח להקב"ה בלבב שלם להנאתך וכו', הרי שבעינן שיכיר בעצמו השבח שנותן להקב"ה וה"ה בכל הדברים – שם בתוס' ד"ה ק"ש וכו' דתפלה וק"ש דרבנן, עיין לקמן בתוס' ע"ב ד"ה ורבי וכו', מבואר דלא ס"ל כהרמב"ם דעיקר תפלה הוא מה"ת וכן פסוק ראשון של ק"ש הוא מה"ת לכ"ע, – ומה דפשיטא להו דבהני הלל וכו' יוצא אף שאיני שומע וכו' אפשר דהראיה מהא דמצינו במי שא"י לקרות אחרים מקרין אותו אף שאינו מבין כלל והוא בור, אך י"ל דבלה"ק שאני וכמי במגילה הלועז ששמע אשירות יצא, ועיין במ"ק שהזכיר שיטת רש"י והרא"ש בפ"ג שאכלו ס"ו עיי"ש, מעיין היטב בקרן אורה כאן בכל הסוגיא ועיין בס' ד"א סי' ל"ד שהעיר ג"כ כזה דא"כ דשמע היינו לשון הבנה א"כ מאי פריך לקמן לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלה"ק נאמרה ואס"ד בכל לשון שמע דכתב רחמנא למ"ל ולשיטת התוס' אין זה קושיא כלל דאיצטריך שמע לאשמיענן דצריך שיבין דוקא את הלשין שהוא קורא בו עיי"ש, וא"ל קצת דאי ס"ל דכה"ת בכל לשון נאמרה וכו' הוא בודאי משום הטעם דבעינן דכל אחד יבין את אשר לפניו דאל"ה אין תועלת בקריאת ולימוד התורה, וכן ראיתי שהביא בת"ה בשם הבאר יצחק חיור"ד סי' כ"א דכתב בטעמא דת"ק דרשב"ג דספרים נכתבין בכל לשין דילפינן מדכתבו התירה על האבנים בע' לשון שנאמר באר היטב, וא"כ פשיטא שבעינן שיבין מה שהוא אומר וכותב ולכך פריך שמע ל"ל להורות שיבין בכל לשון שהוא אומר ועיין היטב בקרן אורה בד"ה ורבנן סברי וכו' עיי"ש, ועיי"ש עוד מש"כ לענין ספירת העומר שכתב המג"א דבעינן שיבין מה שהוא סופר והשאילת יעבץ ח"א ס"ס קל"ט חילק ע"ז, עי"ש ועיין באחרונים שם סי' תפ"ט סק"ב, – עוד יש לעיין מדוע שייר במתניתין קריאת התורה, וליתני או בבבא דנאמר' בכל לשון, או דוקא בלה"ק ולכל חד כדאית ליה, ועיין קרן אירה ובת"ה וקצרתי, – עיין בגליון הש"ס שהביאו מה שהקשה התוס' בשבועות דמדוע לא תני שבועת הדיינין וכו' עיי"ש וכן כתב כזה בתוס' שאנץ כאן על הגליון, ואפשר דמטע' זה כתב הרמב"ם פי"א משבועות דין י"ד בזה"ל הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותו וכן הורו הגאונים, אבל רבותינו הורו שאין משביעים אלא בלה"ק ואין ראוי לסמוך על הוראה זו ואע"פ שנהגו בכל ב"ד להשבע בלה"ק צריך להודיע את הנשבע עד שיהא מכיר לשון השבועה וכו' ואף שביעת היסת נהגו כל העם להשביע אותה בלה"ק עכ"ל ושו"ר בלחם משנה שם שהרגיש בזה מקושית התוס' יע"ש ות"ל וע"כ קצרתי, ובאמת כמה דיני שבועות ילפינן מסוטה כמו גלגול וטענת ספק ועוד, א"כ גם לזה נילף דבכל לשון נאמרה כמו פרשת סוטה ועיין תוס' לקמן ל"ג ע"א ד"ה שבועת העדות וכי' יע"ש ודו"ק – מה שכתב המהרש"א ריש הפרק דבפרש"י וכו' ור"ל אלו גרסינן בלא ויו כאן בריש הפרק, לענ"ד א"ל דכוונת רש"י דגרסינן בכל לשון ולא כגירסת התוס' דגרם, „בלשונם” עיין בתוס' שם ע"ב פרשת סוטה מנלן דכתיב ואמר הכהן לאשה וכו' עיין היטב בגירסת רש"י ובתוס' שאנץ, והנה י"ל דיהי' נפ"מ לדינא דאי כגירסת הש"ס בכל לשון שהוא אומר הוא אף באיני מבינה, אבל אי גרסינן מהלימוד אל האשה וכמש"כ רש"י ז"ל דמשמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון, אז בעינן דוקא שתהא מכרת בלשון ותתבונן בהם, ועיין קר"א, ועיין בהגהות הרד"ל ז"ל מש"כ בזה, והנה לפי גירסת רש"י דילפינן מהא דכתיב „אל האשה” א"כ לע"ק מהא דאמר לקמן בוידו מעשר מנלן וכו' ויליף אמירה מסוטה בכל לשון שהוא אומר וכו', והא לפי הנ"ל לא ילפינן בסוטה מהא דכתיב ואמר אלא מדכתיב אל האשה וא"כ היכי ילפינן מזה לוידו מעשר וי"ל בדוחק, – ומה שהעיר הרש"ש על רש"י ז"ל מהא דפי' לעיל ט"ו ע"ב במשנה ונתן אל המים, משמע שלא יהא נבלע בתוכן, לק"מ דהתם הכוונה שלא יהא נבלע ויתבטל בתוכן עד שלא יהא רשומן ניכר, וה"נ הכוונה שלא יהי' דברים בטלים שלא יהא רשומן ניכר כלל על לבה, אלא אל האשה שיהי' רשומן ניכר על לוח לבבה וכמש"כ ושמתם את דברי אלה על לבבכם וכו', ובמשלי ג' כתבם על לוח לבך וז"פ, שו"ר בתוי"ט כאן ונסתר מחמתי כל דברי והערותי עיי"ש וכן העיר בזה הנפ"מ שכתבתי בין הגירסות עיי"ש ד"ה פרשת סוטה:

שם גנותו בקול רם ממקרא ביכורים וכו' פרש"י שאביהן לבן הארמי היה רשע ע"כ ויל"ע א"כ אין ראיה כלל משה דהגנאי היה לכולם בשוה לכך מותר לומר בקו"ר, ומאי פריך מתפלה בלחש וכו', שו"ר בהגהות הרד"ל ז"ל שהקדימני ועיין מהרש"א מש"ה מברכות עיי"ש, שם כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, פרש"י המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם ע"כ, ואף שאפשר בהרהור הלב, הוא משום שמבואר בחינוך מ' שס"ד דצריך שיזכור החטא שעשה בפירוש בפיו ויבקש כפרה עליו יע"ש ובמנ"ח שם מפורש דהוידוי בפה דגזה"כ היא דאם מתנחם מהחטא צריך להתוודות בפיו ככל מ"ע שתלוי בדיבור כגון ק"ש וכו' יע"ש (ואגב מסתפקנא אם נאמרין בכל לשון כוידוי מעשר וכן מסתבר ומטעמים שכבר הבאתים):

שם אלא אימא צערו וכו' לרבים צע"ק תרי למודים למ"ל ואפשר דקמ"ל דמותר להודיע צערו ואגב אורחא גם בגנותו של מי שציער לו כמי לבן הארמי, – וכל מי שאירע בו דבר וכו' רחמים, עיין בב"ת קט"ז ע"א דרש ר' פנחס כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, – שם התם כהן הוא דידע וכו', וצע"ק א"כ מאי ס"ד למילף גנותו בקול רם ממקרא ביכורים התם רק כהן הוא דידע, ואת"ל דהיו הרבה זרים, גם בכל הקרבנות בוודאי מלאה העזרה מכמה אנשים המקריבים, ולו"ד היתי מפרש דהכוונה במאי דאמר התם כהן הוא דידע היינו דהכהן יודע ומבחין בין למטה מחוט הסקרא ובין למעלה שמצומצם החילוק מאד, אבל שאר כל העולם אין מבחינים שהרי יכול לסמוך סמוך לחוט הסקרא, ועיין בבכורות דף י"ז ע"ב דפריך הגמרא ת"ש חוט של סקרא וכו' וא"א א"א לצמצם וכו' דמרווח בה פורתא, אבל לפי המסקנא דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למעבד נח"ל, לא צריכין שוב לומר דמרווח פורתא, וא"כ היה רק חוט דק מפסיק שאין שאר כל העולם יכול להבחין ולצמצם היטב אם למעלה או למטה, – וקא מייתי שעירה עיין כריתות פ"ו מ"ט ר"ש אומר כבשים קודמין לעזים וכו' מלמד ששניהם שקולין, וא"כ אדרבה היה צריך להביא יותר כבשה, שם ואיהו דקא מכסיף נפשיה, ועיין לעיל דף ח' ע"ב דאמרינ' חציף עלי מאן דמפריט חטאה וא"כ לא הוי לן לקבלי' מיניה ואפ"ל סעייתא מזה למה שכתב המנ"ח מ' שס"ד דדוקא לפרט החטא בפרוטרוט הוא דחציף, אבל להתוודות שחטא בעלמא שפיר דמי עיי"ש וא"כ אינו אלא סימן שחטא אבל לא באיזה חטא ובלא"ה י"ל בקל:

שם התם ניכסיף וניזול כי היכי דנכפר ליה ע"כ, אפשר לומר דדוקא בכיסופא זה הוא דניזול ונכפר ליה משום דאף אם מביא שעירה עכ"פ יש מקום לומר שהוא חטא אחר שהביא עליו שעירה, אבל לשנות מקום השחיטה בזה החטאת דוקא שהקשו התוס' ד"ה ליכסיף וכו' בזה ל"א דיתבייש בשינוי גמור ומוחלט כקביעת מקום ושיבינו שזה משום חטא של ע"ז ואפשר דזה כוונת התוס' בתירוצם דאין צריך יותר, פירוש דצריך לעשות היכר בין חטאת לעולה, אבל לא בין חטאת לחטאת בזה די בהיכר אחד, ועיין היטב במנ"ח מ"ע שס"ד בד"ה והנה בהתודה וכו', וכנראה שלא ראה לרגע דיבור התוס' הנ"ל ועם מש"כ יש לישב דבריו יעו"ש, כן ת"ל חשבתי מעצמו ההערה שלו ממלך וכה"ג דתמיד מלך מביא שעיר וכה"ג פר ואף שנתפרסם בפרטות בעכו"ם יע"ש ועיין לעיל דף ז' בחידושי, ושו"מ קצת מזה ת"ל בתוה"ק ולא ראה במנ"ח הנ"ל ומה שהקשה במ"ק על התו"כ דהאיך נוכל לומר דאילנות של אסרה נשרפין מטעם קלון שלא יהי' בושת לאדם שעבד אשירה זו והא אדרבה בע"ז ניכסוף וניזל כי היכי דנכפר ליה והיא הערה עצומה עכ"ל, ולע"נ לק"מ דנראה דטעם זה לא שייך אלא בשוגג דסגי ליה בכפרה כזו, אבל לא במזיד שכבר מגיע ליה עונש המיוחד לו, אז אמרינן שוב שלא יגיע ליה ג"כ בושה וכן ראיתי אח"כ בת"ה שכתב כן דטעם שלא לבייש הוא על שוגג וחוצפה דמפריט חטאה אפשר דאינו אלא אמזיד עיי"ש, ונדחה דברי המ"ק עיי"ש ותבין וראיתי בהגהות ציון וירושלם לירושלמי פ"ה דנדרים הל' ד' שמביא בשם הישועות יעקב שהקשה בהא דאמר ריב"ב צריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא וכו' ויעשו להם אלהי זהב ומה ראיה שאני ע"ז שמצוה לפרסם כדי שיתכפר לי כמה דאמרו בסוטה דל"ב יע"ש מה שכתב ליישב דרך דרוש דבאמת לא חטאו חלילה בע"ז יע"ש, ולפ"ד נדחה נמי דברי המ"ק שכתב ליישב הערת הט"א במגילה דכ"ה במעשה עגל הראשון עיי"ש דזה לא הוי חטא ע"ז ממש, וגם לפמש"כ דבמזיד לא שייך כלל טעם זה א"ש ג"כ קושית היי"ע אמנם ממגילה שם דאמרו הטעם דניחא להו דהו"ל כפרה יש לסתור סברתו, ואפשר משום אלה שעבדו בשוגג ושנמשכו אחר ערב רב דעלייהו שייך לומר דניחא להו דליהוי כפרה ועיין במנ"ח הנ"ל וקצרתי, ומצאתי בע"ה בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קע"ח שכתב דוקא בע"ז הטול עליו הכתוב ולא בשאר עונות ובע"ז גופא דוקא בעניני קרבן אבל אינו מוטל עליו לפרסמו ותדע דביומא דף פ"ו לא חילק בין ע"ז לשאר עבירות וראיה ברורה לזה מסוטה דף ח' וכו' הר' אם לא טעם זה היא אסור לפרוש חטאין אלא יתודה בינו לבין קינו ורשאי לשאול לחכם מה תשובה על חטא כזה ודומה קצת מה שאמרו כהן הוא דידע וכו' יע"ש את"ד וקיצר הרבה בזה וכמו שהאריך המנ"ח מכל המקומות שיש להרגיש ובענין פירוט החטא:

שם ברש"י ד"ה ובמה היא נטמאה וכו' ואם שוגגת כגון אמרו לה מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה ע"כ, עיין לעיל כ"ז ע"א ברס"י סוף העמוד וצע"ק ועיין מש"כ שם בשם הב"ש סי' י"א והמל"מ הל' סוטה וצע"ק ובלא"ה יש לראות דאם אמרו לה מת בעליך והיא הלכה ונסתרה, א"כ מי קינא לה, ובקינו ב"ד איך משקין וצ"ע, ועכצ"ל כגון שקינא לה בעלה והלך למדה"י ואח"כ נסתתרה משום שאמרו לה מת בעליך ולא שאלה פי ב"ד ואח"כ בא בעלה ומשקה אותה, ויל"ע בכה"ג אם נסתתרה, אם משקה לה לכתחילה בשלא היה הבעל בבית ולית לה אימתא דבעל עיין לעיל כ"ה ע"א דילמא שא"ה דל"ל אימתא דבעל כלל עיי"ש ובתוס' שם ד"ה שאני התם וכו', שם ד"ה ורבי וכו' ק"ש דאורייתא, עיין פני יהושע בלקוטיו השייך למס' ברכות בענין זה ובשאג"א וכדומה, שם ד"ה ורבנן וכו' תימה וכו' עיין תוס' שאנץ, קצת ישוב לזה, ועיין בקרן אורה ומלא הרועים, שם ק"ש מנלן דכתיב שמע ישראל וכו' עיין לעיל מש"כך ויל"ע קצת דבמשוח מלחמה נמי אמר שמע ישראל וכו' ומדוע דוקא בלה"ק ויל"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף