באר שבע/סוטה/לב/א

באר שבע סוטה לב א

אלו נאמרין - פרק שביעי דף ל"ב ע"א

אלו נאמרין בכל לשון כו'. ה"ג בסדר המשנה אלו נאמרים בלשונם ופירושו כל אדם בלשונו שהוא מבין לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרס אם אינו מבין אותו אבל בכל לשון משמע בין שמבין בין שאינו מבין אותו הלשון ובגמרא לא משמע הכי כך כתבו התוספות ואני תמיה טובא עליהם למה לא מייתו סיוע לדבריהם דבירושלמי דפרקין נמי הכי גרסינן אלו נאמרין בלשונם וכן משמע בגמרא דידן בריש שבועת הדיינים דתניא שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה ומפרש הגמרא מאי אף היא בלשונה נאמרה כדתנן אלו נאמרין בכל לשון כו' ופרש"י אף היא בלשונה בכל לשון שהוא מבין בו ומדקאמר אף היא בלשונה כדתנן אלו נאמרין כו' ולא אמר אף היא בכל לשון נאמרה משמע שגם במשנה גרסינן בלשונם ומיהו בכל הספרים חדשים גם ישנים גם בתוספתא וכן הרי"ף והרא"ש בפרק היה קורא ושאר המחברים קמאי דקמאי שהביאו משנה זו כולם גורסין כמו שכתוב כאן ובפרק כיצד מברכין ובפרק שבועת הדיינים אלו נאמרין בכל לשון ולפי דברי התוספות גם מה שנמצא כתוב בגמרא שלפנינו לקמן ובפרק היה קורא ובפרק הקורא למפרע וחכמים אומרים קריאת שמע בכל לשון אין גירסא זו נכונה וצריך להיות בלשונה משום דבכל לשון משמע בין שמבין אותו הלשון בין שאינו מבין אותו הלשון וזה דבר שאין הדעת סובלת שיפול טעות אחד בכל הספרים בכל כך הרבה מקומות ושום אחד מכל המחברים שאחר סתימת הגמרא לא שת לבו אליו ובאמת שתיבת בלשונם קשה מאד להולמו לפי מה שפירשו התוספות כל אדם בלשונו שהוא מבין שאין זה במשמעות הלשון כלל דאדם מאן דכר שמיה הלכך נ"ל שאין לשבש הספרים והא דקתני בכל לשון הדבר פשוט לא ניתן לדבר בו שר"ל דוקא בשמבין אותו הלשון דאל"כ היאך משביעין הסוטה וכן שבועת העדות ושבועת הפקדון הא לא ידעי מאי קאמרי ואפשר לומר דנקט בכל לשון לכלול תרתי אע"ג שאינו אומר בלשון הקדש ואפילו באותו לשון אחר שהוא אומר אינו אומר ענין הדברים כהוייתן כמו שהם כתובים בלשון הקדש אלא בנוסח אחר כענין מנימין רעיא כריך רפתא ואמר בריך מריה דהאי פתא אמר רב יצא ידי ברכה ראשונה כו' בפרק כיצד מברכין ופריך הגמרא מאי קמשמע לן אע"ג דאמרה בלשון חול תנינא אלו נאמרין בכל לשון כו' ומשני איצטריך דסלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון הקדש כו'. כן נ"ל:

ק"ש ותפלה. תימה אמאי שייר הלל וקידוש של שבת וברכת הפירות וברכות המצות וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא כו' עד הלכך לא דמו להני דמתניתין דנאמרין דוקא בלשונם כך כתבו התוספות. וקשה לי טובא על דבריהם חדא הלא אפילו הני דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם דמו בודאי למקרא מגילה לענין זה הלועז ששמע אשורית יצא שהרי אין לך שום דבר בעולם שאינו יוצא ידי חובתו כשאומר בלשון הקודש אע"פ שאינו מבין אותו כמו שכתב הרמב"ם בהדיא בסוף הלכות חגיגה הלכה ה' והא דאשמועינן דין זה גבי מקרא מגילה הלועז ששמע אשורית יצא אע"פ שכך הדין בכל התורה כולה היינו משום כיון דתנא התם קודם דין זה דמגילה אינה נקראת בכל לשון אלא דוקא כשהוא מבין אותו הלשון הוצרך לאשמועינן דבלשון הקודש אינו כן אלא אע"פ שאינו מבין אותו אפ"ה יוצא ידי חובתו א"כ מאי האי דקאמרי התוספות בשלמא מקרא מגילה איכא למימר להכי שייר דתנן הלועז ששמע אשורית יצא שהרי אין שום חילוק בין מקרא מגילה לבין הני דמתני' דנאמרים דוקא בלשונם כדאמרן. ועוד קשה מה שכתבו ונראה דהני נאמרים בכל לשון אפילו אינו שומע היאך אפשר לומר דקידוש של שבת שהוא מן התורה כמו שכתבו התוספות גופייהו יאמר בכל לשון אפילו אינו שומע שהרי אינו יודע מאי קאמר וכל עצמו של קידוש אינו אלא בדברים של שבח וקידוש שצריך לזכרהו לשבת כדאיתא במכילתא זכור את יום השבת קדשהו בברכה וכן איתא בגמרא דידן בפרק ערבי פסחים זכרהו על היין בכניסתו ועוד קשה היאך תפלה וק"ש שהן דרבנן יהיו חמורים יותר מקידוש של שבת שהוא מדאורייתא וזה הוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכן מה שכתבו התוספות דהא בפרק מי שמתו משמע דתפלה וק"ש דרבנן אמת הוא שכן משמע בפרק מי שמתו כמו שכתבו התוספות גופייהו אח"כ בדבור המתחיל ורבי שלא יקראנה למפרע כו' אבל מסקנת הלכה אינו כן כמו שפסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים דק"ש דאורייתא. ולי נראה ליישב קושית התוספות תנא ושייר וכ"ת מאי שייר דהאי שייר הרי שייר שבועת בטוי ושבועת הדיינין וכן שייר גבי דברים הנאמרים בלשון הקודש פרשת זכור. כן נ"ל:

וברכת המזון. מסופקני הא דתניא בפרק שלשה שאכלו רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה כו' אי ר"ל שצריך לומר זה הלשון ממש כיון שהטעם מאי דבעי מימר ארץ חמדה טובה ורחבה לפי שארץ ישראל נשתבחה בזה הלשון או ר"ל שאפילו ענינים אלו נאמרין בכל לשון כענין ברכת מנימין רעיא בריך רחמנא מריה דהאי פתא:

ושבועת העדות ושבועת הפקדון. תימה אמאי לא תני נמי שבועת הדיינין ושבועת בטוי וליכא למימר דתנא ושייר כיון דתני אלו וי"ל דאיכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהנהו להכי תני להו לחודייהו כך כתבו התוספות בפרק שבועת הדיינים. ואני שמעתי ולא אבין דהא בהדיא תניא התם אף שבועת הדיינים נאמרה בכל לשון כמו שבועת העדות ושבועת הפקדון אם כן מה בכך אי איכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני סוף סוף כיון שהם שוים לענין שנאמרין בכל לשון הדרה הקושיא לדוכתה אמאי שייר שבועת הדיינים ושבועת בטוי. ולי נראה ליישב דאע"ג דתני אלו איכא למימר תנא ושייר דלא עדיף תיבת אלו מהיכא דקתני מניינא דמשני הגמרא תנא ושייר כדאשכחן לעיל בפ"ב וכי תימא מאי שייר דהאי שייר הא שייר הלל וקדוש של שבת וברכת הפירות וכן שייר גבי דברים הנאמרין בלשון הקדש פרשת זכור ופרשת פרה שהם פרשיות המחוייבים לקרות מדאורייתא:

ופרשת המלך האי פרשת המלך לא דמי לפרשת המלך הנזכר לקמן במשנה בסוף הפרק דאלו לקמן פירושו שום תשים עליך מלך ואלו כאן פירושו פרשת הקהל כדפרש"י ואע"ג דפרשת שום תשים עליך מלך היא בכלל פרשת הקהל. ולכאורה היה נ"ל מדקאמר ופרשת המלך ולא אמר וברכות המלך כדאמר וברכות כ"ג מאחר שגם המלך מברך אותן הברכות עצמן שמברך כ"ג אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון כדתנן לקמן משמע דוקא פרשת המלך דהיינו פרשת הקהל צריך לומר בלשון הקודש כמו שנאמר תקרא את התורה הזאת משמע בלשונה אבל הברכות. יכול לומר בכל לשון אלא שהרמב"ם כתב בסוף הלכות חגיגה שגם הברכות צריך לומר דוקא בלשון הקודש ואיני יודע מניין לו וצל"ע:

ולהלן הוא אומר וענו הלוים וכו'. פרש"י ולהלן הוא אומר בברכות וקללות של הר גרזים ולקמן מפרש והתם גופיה מנלן אינו צריך ללמדה בג"ש שמעצמה היא למודה עכ"ל בחכמת שלמה. פירש מה שפירש ולי נראה שיש טעות דלוג סופר בדברי רש"י וצריך להגיה והתם גופיה מנלן והוא סוף הדביר ואח"כ מתחיל דבור חדש רבי יהודה אמר וענתה ואמרה א"צ ללמדה בג"ש כו':

ברכות וקללות כיצד כיון שעברו כו'. איכא למידק למה מפרש טפי סדר מעשה ברכות וקללות וברכת כהנים וכולהו אינך ממה שמפרש סדר מעשה בכורים וחליצה וי"ל דכיון דנפישי מלייהו ייחד לכל אחד מסכתא בפני עצמו לאפוקי כל הנהו זוטרין מלייהו להכי מפרש מילייהו כאן ומיהו איכא למידק למה מהדר טפי אמקרא בכורים וחליצה למילף מקרא ממה דמהדר אכל אינך דמתני' וצל"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף