מנחה חריבה/סוטה/יח/א

מנחה חריבה סוטה יח א

דף י"ח ע"א

כתב אות אחת ומחק אות אחת וכתב אות אחת ומחק אות אחת פסולה דכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת עיין פרש"י ז"ל וקשה דלמה צריך קרא לזה הלא זה מוכרח מהא דאמרינן בכמ"ק אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים וכן באחיתופל נשא ק"ו מסוטה ולכך כתב שם ע"ג חספא ושדי בתהומא, ואי אמרת דבכה"ג כשר א"כ אין כאן מחיקת השם כלל דאי כתב אות אחת ומחקה אין כאן אפילו צורת התחלת השם ומותר למוחקו וז"פ וא"כ איך איפא מצינו דהתירה התורה למחוק שמו הגדול שנכתב בקדושה על המים? ודוחק לומר דזה היה פשיטא ליה לרבא דתיבת שמו הגדול פשיטא שצריך לכתוב כולו כאחד ואח"כ למוחקו, דאדרבה דאי כה"ג כשר נימא יותר טוב שיכתוב כל אות ואות לבדו כדי שלא יגרום למחיקת השם שהוא באמת מעשה נורא ואיום, ולומר דכל סגולת המחיקה הוא מחמת השם הקדוש, וא"כ צריך לכותבו מקודם כולו כדין דאל"ה אין כאן שם כלל, גם זה דוחק דפשיטא דכל חיבה ותיבה שבתורה קדושה היא וכל כתבי הקודש אסור מה"ת למחוק, עיין עין יצחק ועוד, ועושה סגולתה והלא פליגי בזה כמה כותב ואי כותב צואות וקבלות ובשכתבה אות אות לבדו ומחקה אין כאן קדושת הפרשה כלל, ואפ"ה הו"א דכשרה לולי למוד הקרא של ועשה לה כל התורה הזאת ויש מקום לעיין ושאלתי זאת לכמה גדולים ואין פותר לנכון:

שם או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה וכו' ע"כ עיין בהגהות שמציינים לעיין לקמן דף כ' יע"ש וכוונתם דלקמן פשיטא לן דמחיקה לשמה בעינן ונראה דלא כוונו יפה, דכאן אין הכוונה „דלשמה” דהוא לשם האשה שמשקים אותה דזה פשיטא לן דבעינן אלא דכאן הוא הכוונה על דרך דדרשו לה ולא לה ולחברתה היינו דבעינן שיהא ניכר המחיקה שהוא לשמה לעצמה וכמו שפרש"י ז"ל דבשעת מחיקה הלא ידע איזה מגילה הוא מוחק, אלא דאינה ניכר דוקא לאחת והוי כמו לה ולחברתה, והארכתי עוד בזה אלא שכעת ראיתי שבמ"ק קדמני כבר בזה וכן כתב כבר בקרן אורה יעש"ה, וברוך שכוונתי. ונראה נמי דמשקה אותם בזאח"ז דאין משקים שתי סוטות כאחת ובכה"ג לא הוי וודאי ניכר המחיקה לשמה:

שם בעי רבא השקה בסיב מהו בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך תיקו ע"כ מה שהקשה במנחות קנאות דמבואר בכמ"ק דבעינן כלי חרם דלפיכך כהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס וא"כ מאי קמב"ל בסיב ושפופרת ת"ל דבעינן כ"ח דוקא עכ"ל, ח"ד נראה דלא בא אלא לאפוקי בכלים וכוסות דלא אבל אין ה"נ דבסיב או שפופרת דג"כ הוי עונש ומאוס ומכוער די ויותר אבל לא בעינן דוקא כלי חרס, והשפופרת נמי אפשר דעשה זה מחרס או ממין אדמה אחרת, ולטעם הפנים יפות שהביא בדף י"ד דבעינן דבר שאינו מקבל טומאה ה"נ סיב הוי דבר שאינו מקבל טומאה, ובפרט לפירוש הערוך דהוי כמין ספוג מבואר במשנה דשבת פ' כ"א מ' ג' בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה עיי"ש בפירוש הרע"ב, ובתפארת כתב בספוג הוא של דג שבים וכל שבים טהור, יע"ש וה"נ י"ל דהאי סובי ושפופרת הוי מים וכל שבים טהור, ומ"מ הוי מאוס ואין דרך שתיה בכך ולולי דמסתפינא הו"א עוד דזה הוא שבעי רבא דרך שתיה בכך, פירוש אי דרך שתיה בכך לגבי שאר אדם א"כ פסול לגבי סוטה דבעינן דוקא מדבר שאינו דרך שתיה מדה כנגד חדה, או אין דרך שתיה בכך ולכך כשר גם גבי סוטה והוי כמקידה של חרם ואזלא לה גם דמיון התוס' ד"ה בעי רבא וקצרתי ועיין בשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' כ"ז שכתב לתרץ על מה שהקשו ברש"י שבת (נ"ב) בפי' בטבעת של אלמוג דטהורה משום דהוי פשוטי כלי עץ והקשו ת"ל כל שבים טהור ואלמוג בא מים כדאיתא בר"ה כ"ג לא קשה דכלל זה לא נאמר רק בבע"ח ודבר הבא מבע"ח כגון עצמות וצמר משא"כ בצומח וכו' ושוב הביא בשם משנה אחרונה פי"ז דכלים דה"ה כלים הנעשים מעצים שבים טהורים עיי"ש, ועיין בתוס' שאנ"ץ מה שפירש הכא ובוודאי לא הוי דבר המקבל טומאה, וא"כ אתי שפיר:

ומש"כ עוד המ"ק להעיר על פירש הערוך דנראה דהספק היא אם מוצץ מקרי שתיה ועיין תוס' ב"מ (פ"ז) ד"ה שבעך משמע דמוצץ בכלל שתיה וכו', עיין בשו"ת מים חיים להפר"ח ז"ל בענין דין ברכה על המוצץ ענבים ולימונס שהביא ג"כ מב"מ הנ"ל ועיין חידושי לב"מ, ועיין אחרונים בש"ע אור"ח סי' ר"ח בדין זה ואכמ"ל בזה:

שם בעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו תיקו כתב המ"ק דעכ"פ צריך שישאר רביעית דבכל דוכתי סתם שתיה היא ברביעית וכו' ועיין בהגהות הגיעב"ץ ז"ל שנסתפק בזה אם בעיא זו אזלא נמי אליבא דר"י וכו' יע"ש, (ועיין בקרן אורה מה שכתב בזה) ויעיון בספר מוצל מאש סי' נ"א שחקר כבר בזה וז"ל בענין שתית מי סוטה לא נתברר אם צריך שתשתה כל הלוג או אפי' מקצת והרמב"ם כתב פ"ד מה' סוטה נשפכו ונשתיירו מהם לא ישקה את השאר ואם השקה כשר, והיא בעיא דלא איפשטא ופסק לקולא ומזה אין ללמוד דא"צ לשתות כל המים דנשפכו שאני ומצאתי בירושלמי פ' היה נוטל הל' ב' מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן ובאו בה כולהן ולא מקצתן ע"כ משמע דרבנן לא ס"ל הכי אמנם בהלכה ד' גבי אשה מספקת לשתות קאמר ולא כן אמרינן כולהן ולא מקצתן ומשני כאינש דאמר וכו' משמע שהוא אליבא דכ"ע והתימה מהרמב"ם שלא כתבו וצ"ע עכ"ל, ויש לעיין בהא דקמבעי לעיל ומחקו לתוך כוס אחד וכו' וחזר וחלקן וכו', וכי אפשר לצמצם שהאחת תשתה כל חלקה המגיעה לה והלא דילמא תשתה גם מחלק חברתה וא"כ הוי כמו נשפכו מקצתן דמה לי נשפכו או שתתה חברתה וכדומה, והאיך יהיה כשר שוב עבור השקאת הסוטה האחרת, וי"ל או די"ל דכאן אפילו לא נשתייר רביעית קמב"ל ולעיל פשיטא דנשתייר רביעית ולכך כשר וצ"ע בזה, לעת הפנאי אי"ה:

עוד יש למצוא טעם מדוע בחרו מקום לשום ולסדר הני איבעיות הכא שאין להם שייכות להקודם גם הלשון מבעיא השניה נשתפכו „מהן” נשתיירו „מהן” אינו מדוקדק ויש לעמוד ע"ז ואם היה אפשר למצוא שתי סוטות בהשקאה אחת היה אפשר לומר דבעיא הראשונה יש לה מקום לבעיא הקודמת דמחקן בכוס אחד, משום דע"י שפופרת וסיב יש להו לשתים לשתות בבת אחת, ואז אפשר דמהני והוי כברור וניכר לשתיהן אך הדברים יגעים וא"ל בזה:

ומה שהעיר המנ"ק דלא הביא הרמב"ם הך איבעיא דרבא דהשקה בסיב ושפופרת והיא פלאי, כבר קדמו בזה במנחת חינוך מ' שס"ה יע"ש ועיין בקרן אורה מה שכתב בזה ואינו נכון דעכ"פ היה לו להזכיר דין זה ובכל הני איבעיות פסק הרמב"ם דאם השקה כשר וכתב הכ"מ דבידעבד אינה צריכה לחזור ולשתות דמספיקא לא מחייבינן לה עכ"ל, וכתב המנ"ח שם דאינו מבין דבר זה כיון דאסורה על הבעל קודם שתיה מספק וע"י המים נתברר והם לא בדקו תיכף המים מותרת לבעלה וא"כ כיון דספק הוא אם בודקים כלל האיך מותרת לבעל דלמא פסולים הם ע"כ לא בדקו ואי דהבטיח רבינו דבדיעבד בודקים המים מנ"ל זה דקמי' שמי' גלי' וצ"ע עכ"ל, ועיין בסוף דברי התוס' ד"ה חזר וכו' דקמבע"ל אי מיא לא בדקו לה משום דלא נמחקה כהלכתא אי משום דטהורה היא עכ"ל, וא"ל דוגמא דאמרינן גבי שחיטה נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו', ה"נ י"ל השקתה ולא בדקו לה בחזקת היתר עומדת ומספק דין אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק ובפרט דספק בדין אינה משנה החזקה כידוע, וא"ל נמי דזה גופא הוי הכרעה דלא פסלי בה ההשקאה ודו"ק ויל"ע, כי גם בקרן אורה עמד על זה דאמאי אזלינן לקולא וכו' יע"ש וכהערת המנ"ח ומה שכתב הרמב"ם שם דאם נשפכו המים ה"ז כותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים ועיין בכ"מ שם צ"ע לכאורה דפשיטא הוא דאין לו מעתה מה להשקות? והבנתי הדברים עפ"י הערת הק"א דזה קמ"ל הרמב"ם אף ביכול לאספן מקרקע אפ"ה לא יאספנו דנפסלו ע"י שפיכה וכמו גבי דם היכי דנשפך מן הצואר וכמו שנפסלין בלינה:

שם בתוס' ד"ה כתבה על שני דפין וכו' ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרן יחד דפסול וכו' עכ"ל, והנה הב"ש באהע"ז סי' פירש לה בתפרן אח"כ פסול אבל תפרן מקודם הכתיבה כשר, והגרע"א בתשובה סי' י"א כתב דהדבר פשוט דמ"ש ותפרן היינו אף אם תפרן כבר מקודם הכתיבה כמו ההיא דגלדי גלדי עכ"ל ותמה שם על הב"ש והק"א כאן לא הזכיר דברי שניהם ופירש כמו הב"ש ולא תקשי מ"ש משופר, דשופר שאני כיון דלא נתחבר מתחלת בריתו שם ב' שופרות עליו ולא מקרי שופר אחד אלא בתחלת בריתו אבל בספר דסוטה וגט דלא שייך ביה תחלת בריתו כאחת, כל שנתחבר קודם הכתיבה מקרי ספר אחד עכ"ל יעש"ה ועיין בענין זה בח"ס חאור"ח סי' ה' בביאור רחב ובשו"ת בגדי כהונה סי' א' ובשו"ת עמודי אור סי' א' ובספר שאלת בנימין סי' י"ד ועוד ובשו"ת בית אפרים חאור"ח סי' א' וע"ד ראיות הח"ס מהתוספתא דגיטין עיין בבגדי כהונה שם באריכות וכן על דבר הראיה ממתניתין דכלים וכן מחלק שם מה שהעיר שם השואל על דברי הב"ש, מהא דכתבו התוס' לעיל דאחר הכתיבה לא מהני השרטוט יעש"ה, ובס' שו"ת אפריון דוד סי' א' לאבי זקן זוגתי האב"ד דק"ק זאגער זצ"ל ועוד ועוד ועיין מנ"ח מ' שס"ה– ובענין מש"כ עוד בתוס' דב' גיטין מקרי נמי שני ספרים וראיותיהם תמוהים מאד כמו שכבר עמד עליהם הט"א בר"ה שם ועיין ק"א כאן שלא הזכיר דברי הט"א ועיין נוב"ת חאהע"ז סי' קכ"ד בתשובה להגאון בעל יד המלך וביד המלך הל' גירושין ובח"ס חאהע"ז יעש"ה כי מ"מ אני לך ואין דרכי להאריך ולעיין במה שכבר העמיקו האחרונים הרבה ולטחון קמחא טחינא:

עוד שם בתוס' ואין להקשות מ"ש וכו' דהתם בשמיעה תליא מילתא והוא לא שמע אלא קול הפנימי עכ"ל, וכתב בק"א ולפ"ז הא דתני התם אם קול חיצון שמע לא יצא הוא משום דהוי ב' שופרות, ול"ד קול חיצון לחוד אלא אפי' שמע הקול משניהם לא יצא ע"כ, הנה כך כתב הר"ן ר"ה שם להדיא ופלא שלא הביאו ועיין ט"א שם, ומסיים הק"א וא"כ אם שמע אחד קול אחד מב' תוקעים לא יצא דלענין שמיעה הוי ב' שופרות ואחד אמר רחמנא ולא שנים ואין זה מוכרח ודו"ק עכ"ל, ויש להעיר דהרי תנינא בר"ה ל"ד ע"ב שמע ט' תקיעות מט' בנ"א כאחד יצא עיין רש"י ותוס' שם, משמע דלכ"ע אם שמע הרבה תקיעות מכמה בנ"א כאחד שכולם תקעו בשוה והריעו בשוה דיצא דתרי קלא משתמעי, ובאמת קשה אמאי לא נימא שופר אחד אמר רחמנא כמו בשני גיטין לדעת התוס'? ומצאתי שוב שהעיר בזה הגאון בעל אפריון דוד הנ"ל ועל הקרן אורה צע"ק שלא הזכיר סוגיא זו, וסיים בעל אפ"ד ז"ל שם וזה יש ליישב דבאמת מחויב ליתן דעתו לשמוע התקיעות מאחד, אמנם בברייתא שם דקאמר תקיעה מזה ותרומה מזה יצא (ולפרש"י בב"א יע"ש) ואמאי הא קיי"ל לקמן תקיעות דר"ה מעכבין זא"ז א"כ הו"ל חדא מצוה, ולמה לא נימא בזה שופר אחד ובי' ועיי"ש ולא העלה שם לחלק בזה והק"א כתב בעצמו „דאין זה מוכרח” נראה משום די"ל דבעינן דוקא כח אחד בדבר אחד דהיינו תקיעה אחת בשופר אחד אבל כח תקיעה אחת בשני שופרות פסול, אבל שמע שני תקיעות משני שופרות משני בנ"א לא מקרי הפסול שופר אחד וכו' דלגבי כל אחד הוי רק שופר אחד ומכש"כ בתקיעה מזה ותרועה מזה והוי כשני דברים מיוחדים ול"ד לשני גיטין מבעל א' ולאשה אחת, דהכח אחד והפעולה משניהם אבל בהכח רק אחד אחד והפעולה מכל אחד ואחד זה לא מצינו לפסול מכח כלל זה, ועיין נוב"ת סי' קכ"ד שציינתי לעיל מה שהביא מב"ק שם ודו"ק יעש"ה, וזה אשר כתבתי במק"א ע"ד ההערה בסנהדרין (י"א ע"א) דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני, עמד ר"מ וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולן כתבו ונתנו לה והא ר"מ סבר ע"ח כרתי ובעי חתימה לבמה וא"כ הכא העדים לא ידעי באיזה גט היא מתגרשת והוי כשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו דאין כאן נתינה לשמה ה"נ אין כאן חתימה לשמה ואין זה לשמה? כבר העיר בכעין זה בספר הלכות קטנות למהר"י חגיז בקונטרסו לגיטין שם סי' כ"ג בענין שנסתפק בשני גיטין בשמות גרשום גרשון דנימא אין ברירה כתב והא דאשה ספק מקודשת לשנים דזה נותן לה גט וזה נותן לה גט? לא דמי דהתם ספק אשה לזה וספק לזה אתי ספק גט ומפקיע מספק קידושין, אבל לאה אשת פלוני וודאי האיך אתי ספק ומוציא מידי וודאי וכו' עכ"ל, ויתיישב הכל שפיר אבל עדיין צ"ע מטעם אחר וקצרתי, ועיין בספר דברי אמת בקונטרסים עכ"ל שם, ולפמש"כ לעיל על הק"א יש לצדד בכאן וקצרתי, ועיין בתוס' שאנץ כאן שכתב דאם הם מחוברים יחד השני דפין שפיר קרינן ליה ספר אחד וכן כתב בתוספי הרא"ש ויש לצדד בכוונתו:

ובמש"כ התוס' לפסול בשתי מגילות ושני גיטין שלימין יע"ש ראיתי בתורת הק' שכתב סברא לפסול בזה, מטעם הא דרבה דכל שאיני בזאח"ז אפילו בב"א אינו דהיינו דבב"א נחשב כל אחד ואחד כאחרון ולכך ל"מ כלל וא"כ כיון דאילו היו המגילות או הגיטין בזאח"ז הרי אין שום חלות פעולת מהאחרון וא"כ בב"א דכל א' וא' נחשב כאחרון ממילא אין שום מגילה ושום גט פיעל כלל עכ"ד, ונעלם ממנו לפי שעה דבר אחד ביסוד הכלל הזה דכל שאינו בזאח"ז וכו' והוא מש"כ התוס' גיטין (מ"ב א') ד"ה הא ובזבחים (ל' א') ד"ה דבריו קיימין וכו' דלא שייך כל שאינו בזאח"ז אלא שהיכי שהראשון מונע את השני לחול כמו בשתי אחיות וכו' אבל הכא הא דלא קני שני בזאח"ז לאו משום דלא חזי לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום וכו' יעש"ה וה"נ הא דאין גט אחר גט משום דאין לו על מה לחול, ואין לו למי לגרש, או להשקות, אבל בב"א שפיר חל ותפסי תרווייהו ועיין בבכורות דף ט' ע"א בתוס' שם, ויש לעיין בספר קהלת יעקב למהרי"ט אלגאזי אות רל"ג בענין אתרוג הכשר ואתרוג הפסול שנתערבו אי יכול לצאת יד"ח בזאח"ז יעש"ה, – ומה שהעיר עוד שם בתרהק"נ מכמ"ק דדרשינן כה"ג וכו' יעוש"ה ועיין באריכות בספר גט מקושר למהרי"ט אלגאזי זצ"ל חקירה ה' בשטר קדושין שכתבו בשני חתיכות של נייר או כתב ב' שטרות ואמר לה התקדשי בשני שטרות חלו, והביא מכל הדברים המסתעפים לענין גט ומתוס' דילן ובהבנת דבריהם, וכמה וכמה הערות נכונות, ונעלם דבריו מכמה אחרונים הבאים אחריו:

כתב המאירי בשמעתין כתב שתי מגילות לשתי סוטות או אף בשני כוסות וכו' פסולות שלא שתת כל אחת מהן את מגילתה ביחוד ואפי' חזר וחילקן מ"מ אין ברירה, וגדולי המחברים כתבו בזה האחרונה שבדיעבד כשר, ולא יראה כן עכ"ל, הנה בהשקפה הראשונה עלה ברעיוני לפרש דכוונתו להשיג על „גדולי המחברים" שהוא הרמב"ם ז"ל כידוע, מטעם שהעירו הקרן אורה והמנ"ח כמו שהבאתי לעיל, אך בהשפילי לסוף דבריו באיבעי דנשפכו כתב ג"כ דבדיעבד כשר וכלשון הרמב"ם ז"ל והתם ג"כ קשה כמו שכתב המנחת חינוך שם, ע"כ דכוונתו לא מטעם זה הוא, אלא מטעם שצריך לפסוק אין ברירה בדאורייתא, וא"כ ואיך פסק שבדיעבד כשר וצ"ל שדעת הרמב"ם הוא כמו שהאריכו ומסקי רבנן בתוס' דאין זה שייך לברירה דעלמא ולכך פסק שכשר ועוד י"ל סעייתא למש"כ התוס' יו"ט בפסחים דהא דפסקינן א"ב בדאורייתא הוא ג"כ מספיקא וא"כ שיב הוי ספיקא ולכך פסק שבדיעבד כשר וקצרתי, עיין יש"ש דיני ברירה, וכתונת פסים דיני ברירה, ובדרך פלפול יש לומר דלפי מה שהעילתי לעיל בשם המוצל מאש לספק אי בעינן שתשתה כולה או אפיל מקצתה דהיינו רביעית סגי עייש"ה ומה שהערותי מהאיבעי דגמרא דלעיל וא"כ ה"נ י"ל דהא דמבעי אי יש ברירה, פירוש אי יש ברירה היינו שבא כולו לחלקה, או אין ברירה פירוש ולא בא כילו לחלקה אלא בכל חלק מעורב גם חלק של חברתה, וכידוע שיטת רש"י גיטין (מ"ז ע"ב) ותוס' שם ועיין שאג"א דיני חמץ ומק"ח הל' פסח ועוד, וכיון שמחצה שלה ומחצה של חברתה נמי מהני הכא בשתיה שהרי עכ"פ שתתה רביעית הלוג מדידה וסוף סוף מועיל אלא דזה הוא אי אמרינן דסגי גם במקצת ששתתה לפי האבעי' השניה, ולכך פסוק דבדיעבד כשר ולטעמו דאמרינן דאם נשתיירו כשר, ולפ"ז מתורץ גם מה שהעירותי דאיזה שייכות יש לאיבעי זו הכא דבעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו, דאף אי אמרינן בשתי כוסות דערבן וחלקן דכשר משום דיש עכ"פ ספק שמא כל המים של האשה הזאת ואת"ל החצי שלה עכ"פ יש בעולם החצי השנית בכוס חברתה, ואולי משום זה לא מקרי שיריים, אבל בנשפכה מבעי ליה אי מהני שתיית שיריים ואף שבדברי הש"ס דוחק גדול לומר הכי כמבואר להמעיין מ"מ לפסקא דהרמב"ם יש לומר כן לסקל מעליו השגת המאירי ז"ל, ודו"ק:

שם בתוס' ד"ה חזר וחלקן מהו יש בריריה או אין ברירה וכו', ואני עוד לא זכיתי להבין אי האי ברירה שוה לשאר ברירות דעלמא א"כ לא היה צריך רבא לומר חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו, אלא גם כשעירבן לבד, ובשאלתו, „או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא” יכול לומר מהו יש ברירה או אין ברירה דאי אמרינן ברירה אמרינן דמדידה קא שתיא וכמו דאמרינן התם גבי מים דמדלה מים מן הבור בב"ק שם, דאמרינן האי מדידיה קא ממלא והאי מדידיה קא ממלא, וה"נ אי אמרינן ברירה אמרינן האי דידה קא שתיא וכו' וכן בשני לוגים שאני עתיד להפריש וכו' ה"נ כן הוא, ובפרוטה בכוס שהביא התוס' ועוד בכמ"ק, ולמאי היה צריך לצייר דוקא בשחזר וחלקן מקודם, וצריך אני לרב בזה, אבל לפירוש התוס' ניחא דדוקא בחזר וחלקן דניכר שוב ומבורר חלק עצמה ודו"ק:

שם בתוס' אבל דמי לברירה דמייתוו בבכל מערבין וכו' וכן בפ' הוציאו לו דמייתי מתני' וכו' ומסיק משום תערובות דמי חטאת שמתה בעליה וכי', גם בזה לא זכיתי להבין דלא דמיה כלל להתם דהלא התם נולד האיסור בתערובת ולא ניכר כלל מקודם, ומה שניכר היה מקודם היה בעת ההיתר, דרק לאחר שמת נולד האיסור בתערובת, וכן שם גבי נתנו דמי קיניהן צ"ע, וחפשתי ומצאתי זה בכתונת פסים לב"ק דיני ברירה בפרט ג' שהעיר על כל דבריהם יעו"ש:

שם בא"ד ומהא נמי דתנן בפ' בתרא דמס' מעילה פרוטה של הקדש וכו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וכו' אלמא לר"ע אית ליה ברירה כה"ג דאמר בפרוטה הראשונה הוברר הדבר שפרוטה ראשונה שעלתה בידו היא היתה של הקדש שנפלה מיהא לא איתברר לן התם במאי פליגי עכ"ל כל העובר ישתומם וכבר עיני אברהם שפיר חזי בספר עיני אברהם חיבור על הרמב"ם הל' פסהמ"ק, מגדול ספרדי אחד סגי נהור, ושם בדף ס' ע"ב הקשה על דברי התוס' איך כתבו דטעמו דר"ע משום ברירה א"כ היה לו לר"ע לחייבו אשם וודאי ולא אשם תלוי שכו איתא בתוספתא והתוס' שם במעילה כתבו בעצמם דר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי, וא"ל הא דהכריחה לפרש כן בסוטה משום דפריך עלה התם ממתניתין דלוגין, ואלת"ה מאי פריך ליה מברירה, משום דהתוס' בעצמם כתבו שם דלרבנן פריך יעו"ש. וכעת דברי התוס' בסוטה צל"ע את"ד, וכמו כן העיר בספר מ"ק, וכן העיר על דבריהם אלו מטעם אחר בכתונת פסים שם פרט ג':

עוד כתבו התוס' שם ומהא נמי ליכא למפשט וכו' שאני אומר היא סאה שעלתה היא סאה שנפלה, ה"נ נימא שהמחק של לאה יגיע ללאה, דהתם מקילינן בדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטיל עכ"ל, ויש להרגיש דמתוך דבריהם בעצמם, יקשה דא"כ התם בהאי דיומא ג"כ תקשי דמאי חייש לדמי חטאת שמתו בעליה, הא מדאורייתא חד בתרי בטיל ורק מדרבנן לא בטיל ובדרבנן יש ברירה, וכבר הקשה זה במל"מ פ"ז ממעילה יעי"ש ועל התוס' דמעילה בהא דפרוטה שנפלה שמביא התוס' לעיל, ועיין אריכות בגט מקושר הנ"ל סי' ט"ו, ובכתונת פסים שם אות ט"ז וכתב דר"י לשיטתו דמב"מ לא בטיל מה"ת, ובכרו"פ סי' צ"ט וק', וכה"ג תירצו האחרונים דברי הרמב"ם שפסק (פ"ד מ"א סמ"ז) אם יש בעשרה אחד שדמו כדמי כלב דהשאר מותר והקשו הא הרמב"ם לא ס"ל ברירה בדאורייתא, ותירצו בשם המבי"ט דמשום דמדאורייתא ברובא בטיל רק בבע"ח לא בטיל מדרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה, עיין בחידושי רעק"א בלקוטים, ובתו"ח למשניות תמורה ובשעה"מ פ"ג מהל' גירושין, ועיין בתפארת פ"ה דנדרים אות ד', ועוד ואכמ"ל בזה:

ועיין מה שהקשה הרש"ש היטב על התוס', ועיין בתוק"נ מש"כ בזה, וזה לא כבר כתבתי בזה לרב אחד דהדפיס בספרו לומר דר"א ס"ל הכי מטעם דיש ברירה ועיין בביצה דל"ד דס"ל יש ברירה וכדפרש"י, וכתבתי דל"ל הכי דבשבת (קמ"ב) אמרינן דר"י אית ליה דר"א דהכא שהוא אחד עם המשנה ה' שהובא בשבת שם, וכמו שכתב הרע"ב שם בתרומות משנה ה' דר"א לטעמי' יעש"ה, והלא ר"י לית ליה ברירה לפי שמעתתא דיומא, והדברים עתיקים באריכות בזה בתוס' שם ועירובין ל"ו וגיטין (כ"ה ע"ב) ובכורות מ"ח ע"א וגם בשבת שם אמרינן כי אית ליה לר"א לחומרא אבל לא לקולא, וכן לענין תירום ותשרף וכמ"ש התוס' יו"ט שם ממשנה ג' והקשה דהו"ל להגמ' בשבת להביא ראיה ממשנה זו עייש"ה ואי משום דיש ברירה אין חילוק בין חומרא ובין לקולא כידוע עכ"ל שם:

שם ועוד תימה אי אית לן למימר ברירה כה"ג א"כ כל התערובות שבעולם יחזור ויחלק משום ברירה וכו' ע"כ, הנה ידוע דברי התוס' תמורה דף (ל' ע"ב) בשם הרמ"ר ע"ז, ועיין כתונת פסים לב"ק בסוגיא דברירה יעש"ה מה שנוגע לתוס' דילן באריכות, ועיין היטב תוס' פסחים (צ' ע"ב) ד"ה עד שיכלו וכו' ואפי' למ"ד יש ברירה כה"ג לא שייך למימר דאנן סהדי שנתערבו וכו' יעש"ה וצ"ע משמעתין וביומא שם, כן יש לעיין דא"כ תקשי בההיא דשני לוגין שאני עתיד להפריש שהביאו התוס' לעיל ל"ל למימר שאני עתיד להפריש יאמר שני לגין בהחבית יהי' תרומה סתם וישתה ע"י בירור אח"כ שיברר שני לוגין לתרומה ועיין היטב בקצה"ח סימן ס"א כה"ג יעו"ש, ועיין בשו"ת בית אפרים חאור"ח ויור"ד, ובגט מקושר שם לענין ביטול התרומס ברוב חולין, וקצרתי ולא באתי אלא להעיר, ועיין בהגהות רצ"ח כאן ולא ראה בכל האחרונים הנ"ל:

ובמש"כ התוס' מר"ה (די"ז) דיש בילה בשמן ויין ואין ברירה בדבר לח עיי"ש, יש לעיין גבי הלוקח יין מבין הכותים וכו' ויש ליישב, ועיין בקצה"ח סי' ס"א. ועיין בט"א ר"ה שם ובאבני מילואים שם:

שם בא"ד ונראה דהכא קמב"ל וכו' הרי הובררו מימיה, או דילמא אין ברירה כלומר ברירת מים בשעת מחיקה בעינן וכו' יעש"ה ונראה להסביר דה"ק עפ"י מה שכתבו האחרונים ובשם הראשונים דהיכי דבעינן רק שתחול מכאן ולהבא לא שייך לברירה, עיין בשאג"א ובגט מקושר שם ועוד ועוד, וא"כ ה"נ הרי הובררו עכשיו מימיה, ולא בעינן כאן בירור דלמפרע, כיון שבעת המחיקה באמת היה ניכר, או דילמא אין ברירה כלומר ברירת מים בשעת מחיקה בעינן, וא"כ נצטרך לומר כברירה דעלמא דלמפרע תהני, ובזה אין ברירה, או יאמר דכל דלא ניכר בשעת מחיקה אז לא מהני גם בשחזר וחילקן, ואין ברירה אליבא דכ"ע, דמכ"מ לא ניכר לעין כל דלצרכה הוא, ואף שבכח נתברר אי אמרינן ברירה אליבא דדינא, מ"מ אינו מבורר דלצרכה הוא ודו"ק. ויל"ע דלא העירו בזה המפרשים, וכה"ג עיין בנדרים (ע"ב ע"א) שומרת יבם וכו' ר"א אומר יפר ור"י אומר לאחד וכו' ופירש הר"ן דס"ל אין ברירה וכדאמר בגמרא אלא ר"א מאי טעמא אי יש זיקה אין ברירה ופירש הר"ן דהיכי דשני יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי תהי' לאשה ומש"ה אפילו שניהם אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אשה, אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפרנו דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה עכ"ל, ונראה דאין לה שייכות עם כלל עניני ברירה וכדומה שכן כתבו המפרשים וכן מוכח מדברי הרא"ש שם בפירושו, ומוכרח הוא דבלא"ה מאי פריך דילמא סבר ר"א יש ברירה ועיין ביצה ל"ד, א"ו דאין לה שייכות עם שאר עניני ברירה וכדאסבר לן הר"ן ז"ל, וה"נ י"ל כן בהסבר דברי התוס' ואין לה שייכות עם עניני ברירה דכל הש"ס, וכן משמע מפסקא דהרמב"ם כמו שכתבתי לעיל על דברת המאירי ז"ל ועיין בספר יגל יעקב שמציין לעיין בספר שרשי הים דף פ"ה ע"ד יעש"ה, ואכ"מ:

שם בתוס' ד"ה השקה בסיב וכו' כרכן בסיב וכו' דהתם מפסיק הסיב בין המצה ובין בית הבליעה, אבל הכא דלא מפסיק קמבע"ל, לדעת התוס' דמדמה להו להא דפסחים יש לספק בכל איסורי שתיה כה"ג ע"י סיב ושפופרת, וכן יש לספק לפי פירש הערוך עיין בגליון בשמו, ועיין מנ"ל הל' מאכלות אסורות פי"ד דין י"ב אם בכל איסורים שבתורה שכרכם בסיב דלא נגעה האיסור בגרונו לא עבר אהורמנא דמלכא יע"ש, ולבסוף דבריו שם רמז למחלוקת ר"י ור"ל בכל האיסורים אם על הנאת גרונו חייב או על הנאת מעיו יע"ש, וא"כ צ"ע, גם בלא כרכם בסיב אלא ע"י שפופרת דג"כ אין דרך שתיה בכך, ולולא דה"ק היה נ"ל דלא דמי דגבי איסורין הנאת גרונו או הנאת מעיו תליא חיובא וכנ"ל. וכן גבי מצוה עיין ספיקת המשל"מ הל' יסוה"ת ועיין כתב סופר חאור"ח, ובשו"ת באר יצחק ובישועות יעקב, אבל הכא לא שייך זה כמובן רק על עיקר השתיה ופעולת השתיה תליא ודו"ק, ואגב נ"ל דבר חדש דגבי שתיה לכ"ע בהנאת גרונו תליא, דעיין בסוכה (מ"ט ע"ב) אמר רב פפא ש"מ כי שבע אינש חמרא מגרונו שבע עיי"ש וברש"י שם גם אמרינן התם רבא אכסא דברכתא אגמע אגמועה דרך שביעה משום חיבוב מצוה יע"ש, א"כ באיסורין כה"ג לכ"ע חייב כנ"ל ד"ח, ואכמ"ל בזה:

שם בתוס' ד"ה אמן שלא אטמא וכו' כבר עמדו ע"ז להבין מה רצו בזה התוס' הלא כן איתא בגמרא דילן בע"ב עיין קרן אורה ורש"ש ז"ל, והאמת ניתן להעיר דמשונה לשון הירושלמי מגמ' דילן דבירושלמי הלשון „לכשתטמא המים בודקין אותה למפרע” משמע משעה ששתתה, ובגמרא הלשון הוא לכשתטמא מים מערערין אותה ובודקין אותה' ולא קא מסיים למפרע, ואף שאיני מבין מה שייך בזה למפרע, אבל יכול להיות שזה כוונת התוס' להרגיש מה שצריך להבין בדברי הירושלמי ומצאתי בספר יגל יעקב שעם השטמ"ק שג"כ עמד על דבריהם וכתיב אם לא שי"ל דה"א ע"ד מ"ש בר"פ כשם דכשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו אע"ג דאיהו לא קשתי וה"נ בודקין אותה עד"ז מעכשיו וי"מ דלהירושלמי הבדיקה באורחה לצבות בטן וגו' ועיין להרב ק"ח ולהר"מ עדאוי ז"ל ואין להאריך וכן כתב בזה בחידושיו לתוספי הרא"ש, ומצאתי שגם בעל קרבן חגיגה (שהזכירו כ"פ המל"מ והמגיה שם) בסוף סי' פ' הרגיש בזה וכתב דאפשר דהירושלמי אמר שהם כפקדון וא"כ אינם בודקין אותה אם לא שהוא טהור עתה, אבל לפי תלמודינו אמר מערערין דהיינו שהעיקר הוא כשהשקה אותה וכיון שהיה טהור אז, יבדקו לה המים עכ"ל:

שם במשנה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתו ארוסה ונשואה ע"כ, – ופרש"י ז"ל ומכאן לגלגול שביעה מן התורה והנה אף שיש להרגיש, דלכאורה כן אנו יכולים ללמוד מכאן גלגול שבועה, מבבא הקודמת אמן מאיש זה אמן מאיש אחרא אך רש"י ז"ל לא מדנפשיה כתב זה, אלא מדברי הגמ' דקדושין (כ"ז ע"ב) למד זה שמבואר כן ובתוס' שם ד"ה הכי גרסינן הרגישו בזה דאליבא דרב ילפינן גלגול שבועה מאמן מאיש זה אמן מאיש אחר ותירצו שם אמאי לא יליף עולא מכאן יע"ש, וכבר בא הדבר מבואר בתלמוד ירושלמי התם והכא פ"ב הלכה ה' דמנין למדו גלגול שבועה מסוטה ואמרה האשה אמן אמן אמן עם איש זה וכו' עד כדון דברים שהוא ראוי להשביע דברים שאינו ראוי להשביע וכו' ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע וכו' ותימר מגלגלין והכא מגלגלין עכ"ל הירושלמי, ועיין במראה הפנים, ובש"ק, ועיין בתוספת שאנץ כאן על הגליון ש"ס דפוס ווילנא:

שם בתוס' ד"ה על מה וכו' אמן יש בו קבלה יש בו שבועה, עכ"ל כן הביא כאן הירושלמי על משנה זו, דברי ר' לעזר בשם ר"י בן זמרה אמן לקבלה אמן לשבועה וכו' ועיין שם במפרשים:

בתוספת שאנץ כתב ואית דגרסי ולא מאחר שתתגרש ותנשא לאחר ול"נ דכיון דאין האיש מנוקה מעון דלוקה משום לאו דלא יוכל ואין קדושין תופסין בה אין המים בודקין את אשתו עכ"ל אינו מדוקדק כ"כ דכיון דאין קדושין תופסין, והיינו אליבא דר"ע בלא"ה לא הוות אשתו ולא יכול לקנות לה ופשיטא שאין המים בודקין ולעיקר דברי האית דגרסי י"ל כמו שמצינו דעת התוס' קדושין (כ"ז ע"ב) הנז"ל שכתבי וי"ל דסבר רב אמן מאיש אחר דקאמר היינו אפי' מקטן שאין מקנאין לה על ידו דלא שייך ביה שבועה אפ"ה מגלגלין ועולא לית ליה האי סברא עכ"ל וא"כ י"ל דס"ל להאית דגרסי שאע"פ שאין מים בודקין כלל מ"מ היה יכול לגלגל כסברת רב, ולא כעולא ויל"ע, ועיין שם במצפה איתן שכוונתי במחשבתו לעיקר דבריו דתליא במחלוקת התוס' והרמב"ם יע"ש, אבל הכי שפיר י"ל דנאסר על ידו אי נימא דאיסור חע"א עיין תוס' סוף גיטין בשם הירושלמי ודו"ק ולח"ד קדושין תופסין בח"ל וקצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף