קרן אורה/סוטה/יח/א
גמרא כתבה על ב' דפין פסולה ופי' רש"י ז"ל בב' עמודים אע"ג דמחוברים והתוס' ז"ל האריכו בזה והוכיחו מהא דגיטין דאע"ג דבגט נמי בעינן סיש חד ולא ב' וג' ואפ"ה כשר בב' עמודים כן הוכיחו מהא דב' דפין במזוזה פסיל דג"כ משמע דאינן מחוברים וזה ראוי לב' סיפים וה"נ לא מיקרי ב ספרים אלא בב' חתיכות ולא מהני התפירה אח"כ וכן בגט אם כתבו על ב' חתיכות ואח"כ תפרו פסול דבשעת כתיבה ב' ספרים היה ועפ"ז פירשו נמי הא דלרבנן שופר של פרה פסול משום דהוי כב' וג' שופרות דאית ביה גילדי ואע"ג דהוי מחוברים כיון דלא נתחברו מתחלת ברייתן מיקרי שנים ושלשה שופרות כמו דיבק שברי שופרות דפסול מהאי טעמא ועיין רש"י ז"ל ותוס' ז"ל שם ולא תיקשי דממה שכתב אם כתב על ב' חתיכות בגט ואח"כ תפרו פסול. משמע דאם תפרו קודם כתיבה מיקרי ספר אחד וגבי שופר לא מהני הדבק קודם עשיית המצוה דשופר שאני כיון דלא נתחבר מתחלת ברייתו שם ב' שופרות עליו ולא מיקרי שופר אחד אלא בתחלת ברייתו אבל בספר דסוטה וגט דלא שייך ביה תחלת ברייתו כאחת כל שנתחבר קודם כתיבה מיקרי ספר אחד כן נראה לי לפרש דברי התוס' ז"ל אבל במנחות שם נסתפקו התוס' ז"ל וכתבו די"ל דוקא בגט הוא דלא מיפסיל אלא בב' חתיכות דכתיב ספר אבל גבי סוטה דכתיב בספר אפשר דמיפסיל בב' עמודים ג"כ וכן משמע ליה מדברי הרמב"ם ז"ל דגבי מזוזה כתב דבב' דפין כשרה ולא מיפסיל אלא בב' עורות. וגבי סוטה כתב דבב' דפין פסולה משמע אפילו כשהן מחוברין והא דגבי גט בעינן ספר אחד ולא ב' וג' לא נתבאר כלל בחיבורו:
וכתבו התוס' ז"ל עוד דלאו דווקא כתב חצי מגילה על דף זה וחצי ע"ז הוא דמיקרי ב' ספרים אלא ה"ה אם כתב ב' מגילות ומחקן לתוך כוס אחד או כתב ב' גיטין ונותן לה ג"כ שניהם פסולין משום ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ונראה דכתבו כן ג"כ לשיטתם ז"ל דלא מיפסיל אלא בב' חתיכות דלפי' רש"י ז"ל דעיקר הפסול הוא משום ב' דפים לא שייך זה אלא מקצתו ע"ז ומקצתו ע"ז דבעינן שיהיה נכתב כולו כאחד אבל לפי' התוס' ז"ל דהפסול הוא משום ב' חתיכות ה"ה אם מחק ב' מגילות שלימות או נתן ב' גיטין שלימים שניהם פסולין דהוי שנים או ג' ספרים. ודבריהם ז"ל צ"ע בזה דמה שכתבו לענין מחיקה מב' מגילות דמיפסיל משום ספר אחד ולא ב' מנ"ל הא דילמא לא מיפסיל משום ספר אחד אלא בכתיבה לחוד אבל לא בשתיה והכי משמע מהא דבעי רבא לקמן אפי' מחק ב' מגילות של ב' נשים לתוך כוס אחד אם כשר להשקותן אע"ג דכ"א שתיא מב' ספרים ואטו גרע אם שניהם נכתבו לשם אשה אחת מנכתבו לשם ב' נשים אי נימא דפסול דב' ספרים אשתיה נמי קאי דלא תשתה אלא מספר אחד א"כ אפי' מב' נשים מ"מ לאו מספר אחד קשתיא ואי משום דהמגילה של האשה אחרת כעפרא בעלמא הוא ה"נ מגילה השניה של אותה אשה לא תפסל ונימא דעפרא בעלמא הוא ומש"כ אם נתן לה ב' גיטין שתתגרש בהם שניהם פסולין ג"כ צ"ע דאטו הגט השני מהני מידי בגירושין דבגט אחד סגי אלא דבדעת הבעל הדבר תלוי ויכול להתנות בגירושין כמה שירצה וה"נ הוי כעין תנאי שלא תתגרש אלא ע"י קבלת ב' הגיטין ומ"מ לא מיגרשא אלא בחדא והשניה לאו כלום היא אלא תנאה בעלמא היא ואפשר דלאו תנאי הוא אלא דעתו שתתגרש דוקא ע"י ב' הגיטין וכ"א עושה מקצת גירושין ומש"ה בתרווייהו לא מיגרשא ובזה י"ל דרש"י ז"ל ג"כ מודה דלא הוי גירושין כיון דשייר בכל גט ולאו משום דהוי ב' או ג' ספרים ומה שהביאו ראיה מכופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג' כופרות אינו מוכרח דהתם שפיר קאמרינן דלא חייבה תורה אלא כופר אחד ואין לחייבו ב' כופרים אבל הכא למיפסל משום דהוי ב' מנ"ל וגם מה שהביאו מהא דאמרינן בסוכה לינקוט תרתי תלת פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ג"כ אין ראיה דהתם נמי לא קאמרינן אלא דליכא לחיובי ב' או ג' דפרי אחד אמר רחמנא אבל אם לקח ב' או ג' וודאי יצא ג"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל להדיא בפ' לולב הגזול בפלוגתא דתנאי במנין המינים כמה ועי' בר"ן ז"ל שם וי"ל דכוונת התוס' ז"ל היכא דמכוין שלא לצאת אלא בשנים למ"ד מצות צריכות כוונה לא יצא כלל דהתורה אמרה אחד ולא שנים ומ"מ מדברי הרא"ש והר"ן ז"ל שם משמע דאפי' בכה"ג יצא אלא דאיכא מ"ד דעבר משום בל תוסיף אפי' במינו אבל לא שלא יצא כלל אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' סוכה ולולב כתב נמי דאם הוסיף על אתרוג ולולב פסול וכמו שכתב שם הה"מ ז"ל דפסול אפילו לדידן דאין צריך אגד כמו המניח ב' תפילין דאמרינן בעירובין ריש המוצא דעובר משום בל תוסיף והראב"ד ז"ל שם נראה דס"ל דליכא בל תוסיף כלל בכה"ג דהתורה אמרה דסגי באתרוג ולולב אחד אבל אם נטל ב' או ג' ליכא בל תוסיף ואין שיעור למעלה אבל מה שכתב דלדידן דאין צריך אגד האי לחודיה קאי כו' נכונים בזה דברי הה"מ ז"ל דומיא דב' זוגי תפילין אם לובשן כאחד דעובר משום בל תוסיף אלא די"ל דס"ל להראב"ד ז"ל נהי דעובר על בל תוסיף כיון דשניהם שקולים הם מ"מ בחדא מינייהו יצא כיון דהאי לחודיה קאי ולא נגרע כלל המצוה והדברים ארוכים בזה וצ"ע בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ואין ענינם פה ועי' בזה בפ' הנחנקין בסנהדרין:
והקשו עוד מהא דנתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא וכתב דלא הוי כב' שופרות כיון דלא שמע אלא קול פנימי ולפ"ז הא דתני התם אם קול חיצון שמע לא יצא היא משום דהוי ב' שופרות ולאו דווקא קול חיצון לחוד אלא אפי' שמע הקול משניהם לא יצא וא"כ אם שמע אחד קול אחד מב' תוקעים לא יצא דלענין שמיעתו הוי ב' שופרות ואחד אמר רחמנא ולא שנים. ואין זה מוכרח ודו"ק:
גמ' או דילמא בעי נמי מחיקה לשמה כו' משמע דמספקא ליה אי בעי מחיקה לשמה אי לא ובפ"ק דעירובין אמרינן לר' אחי בר יאשיה דכתיבה לא בעינן לשמה אלא מחיקה הוא דבעינן לשמה דועשה לה כתיב ועשיה היינו מחיקה ועוד הא בכוס אחד נמי מוחק כ"א לשמה ומאי קאמר או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה ורש"י ז"ל פי' מחיקה לשמה היינו לעצמה שיהא ניכרת לשמה ונראה דמש"ה מיבעי ליה אי בעינן לשמה כה"ג שיהא ניכר שהיא לשמה אבל ב' סוטות לכוס אחד אין ניכר לשמה או דילמא לא בעינן שיהא ניכר ומסיק את"ל דבעינן לשמה מחקן לב' כוסות וחזר ועירבן מהו האיכא מחיקה לשמה או דילמא הא לאו דידה שתיא והא לאו דידה שתיא משמע דבכוס אחד בלא"ה פסול משום דלא הוי לשמה ולא משום טעמא דהא לאו דידה שתיא אבל מדברי התוס' ז"ל בד"ה חזר וחלקן כו' משמע דבכוס אחד נמי מהאי טעמא הוא דמיפסיל דאיכא למימר כל חדא לאו דידה שתיא כמבואר בסוף דבריהם אבל לתוך כוס אחד כו' וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ד הלכה י"א מחקן לכוס אחד או לב' ועירבן פסולה לפי שכל אחת מהן לא שתתה מגילתה וצ"ל דבאמת כולהו חד טעמא הוא דבכוס אחד ודאי אמרינן דלאו דידה שתיא ולא משום ספיקא דשמא לאו דידה שתיא אלא דאין זה חשוב שתיית מגילתה כיון דמעורב הוא מתחלת המחיקה ואם נמחק לב' כוסות וחזר ועירבן מיבעי ליה כיון דבתחלה נמחק לשמה כי שתיא דידה שתיא או דילמא בהא נמי אמרינן דלאו דידה שתיא כיון דמעורב הוא ואינו ניכר כ"א לעצמה ומש"ה מיבעי ליה בחזר וחלקן אי יש ברירה כו'. וכמו שכתבו התוס' ז"ל דלא שייכא לברירה דעלמא אלא כיון דחזר וחלקן ניכר מעשה כ"א לעצמה כיון דתחלת המחיקה היה ניכר כ"א לעצמה ומיבעי ליה אי יש ברירה ולא איפשיטא:
וכתב הרמב"ם ז"ל אם השקה אותה כשר וכתב הכ"מ ז"ל דלקולא פסק ולדידי צ"ע אמאי אזלינן לקולא ושרינן אותה לבעלה כיון דמספקא לן אי המים כשירים או פסולין הדרא לספיקא והרי היא כאילו לא שתתה כלל דאסורה לבעלה וכש"כ הכא דאפשר להשקותה מגילה אחרת וכן כתב לקמן בבעיא דרב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו דסלקא נמי בתיקו וכתב דבדיעבד כשר וכעת לא ידענא טעמא מאי:
גמ' בעי רבא השקה בסיב כו' הרמב"ם ז"ל השמיט לבעיא זו ואולי מהא דפסחים דאמר רבא דאין דרך אכילה בכך ס"ל דה"ה דאין דרך שתיה בכך וכמו שכתבו התוס' ז"ל אלא דרבא גופא הוא דאמר להני תרתי וע"כ צריך לחלק בינייהו:
בעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו יש לדקדק מאי קמיבעי ליה בהא אי מיבעי ליה אי צריכה לשתות כל החצי לוג דווקא או סגי במקצתו א"כ מאי אריא דמיבעי ליה בנשפך מקצתן ליבעי אי לא שתתה אלא מקצת המים מהו אלא משמע דצריכה שתשתה כל החצי לוג א"כ מאי מיבעי ליה בנשפך וצ"ל דלכתחלה צריך להשקותה כל הלוג אבל אם נשפך מיבעי ליה אי סגי במה שנשתייר אי לא ועיקר טעמא דהאי מילתא דהמים נפסלין אם נשפכו אע"ג דיכול לאספן לא ידענא מהיכא נפקא לן ומבעיא דרב אשי לא מוכחי דיש לומר דמיירי בנשפך ואינו יכול לאספן. אבל אם יכול לאספן יאספנו וכשר אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דנפסלה ע"י שפיכה וכמו שכתב הכ"מ ז"ל שם בפ"ד הלכה הנ"ל ועי' בירושלמי פ' היה נוטל משנה ב':
תוס' בד"ה אמן שלא אטמא כו' ירושלמי לא שהיה ר"מ כו' לא ידענא מה חידשו בזה על דברי תלמודין דתני נמי הכי לא כשאמר ר"מ כו' כדאיתא בגמרא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |