מלך שלם/פסחים/ד/ב
שם ד"ד ע"ב
וז"ל תנן התם ר"מ אומר אוכלין כל חמש כו' רבי יהודה אומר אוכלין כל ד' ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש. דכ"ע מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנ"ל אמר אביי כו' ושם בד"ה ע"א וז"ל רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים.
וכתבו התוספות לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, הקשה הרשב"א ז"ל היכי יליף מהכא דחמץ אסור משש שעות ולמעלה והא זמן שחיטת הפסח אחר התמיד הוי, ותמיד ששחטו לפני חצות פסול, ואם כן זמן (שחיטת) [שחיטה] לא הוי מיד אחר חצות עד כדי שהיית הקרבת תמיד.
וי"ל כיון דדיעבד אם שחט הפסח קודם תמיד כשר כדתנן התם, חשיב זמן (שחיטת) [שחיטה] מחצות ואילך, עכ"ל. ועיין בריש תמיד נשחט דח"נ ודנ"ט יע"ש.
וקשה דהלא ר' יהודה עצמו הוציאו בפ"ב דפסחים דכ"ח ע"ב הפסוק אחר וז"ל ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה דכתיב לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות דברי רבי יהודה א"ל ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות אם כן מה תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ כו'. וכתבו התוס' שם (ד"ה אם) אם כן מה תלמוד לומר לא תאכל עליו כו', הלשון דחוק, ונראה לרשב"א דהכי (פירש) [פירושו] והלא כבר נאמר תאכל עליו מצות וההוא עליו ע"כ אאכילת פסח קאי הכי נמי לא תאכל עליו חמץ קאי נמי אשעת אכילת פסח, עכ"ל.
ולרבי יהודה מוכרחין אנו לומר דקאי אשעת שחיטת פסח כי היכי דלא סתרי אהדדי פ' זה עם פ' לא תשחט על חמץ דם זבחי ואם כן קשה לרבא למה לא הביא הפסוק שהביא רבי יהודה עצמו וכעת אין הפנאי מסכים לעמוד בזה: