מלאכת הקודש/בראשית/יב
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ו[עריכה]
ד"ה והכנעני אז בארץ. היה הולך וכובש וכו' שבחלקו של שם נפלה וכו'. הקשה הרא"ם דזה סותר מ"ש בפרשת שלח לך על פסוק (במדבר יג כב) וחברון שבע שנים נבנתה, אפשר שבנה חם לחברון בנו וכו' משמע שבחלק חם נפלה. ותירץ דמדרשים חלוקים הם. ומהרח"א בס' עץ החיים[1] תירץ וז"ל ויראה שקודם שחלק נח הארץ בנה חם חברון בחושבו שתפול לחלקו ושוב כשחלקו נפלה לשם ואח"ז היה הולך וכובש משם וא"ש מ"ש בפ' שלח לך [שאפשר] שבנאה חם מקודם שנפלה לחלקו. א"נ מ"ש דחם בנאה היינו אחר שכבשה ומת נח בשנת ח"ן לאברהם וכשבא אברהם לא"י בשנת ע"ה מצאה בנויה בידי חם ומסתמא היה חם עדיין חי די"ז שנה עברו ממיתת נח ובאלו הי"ז שנה כבשה ובנאה והבן עכ"ל. ועיין בס' דבק טוב.
והראב"ע ז"ל כתב וז"ל יתכן שארץ כנען תפשה מעם אחר ואם אינו כן יש לו סוד והמשכיל ידום עכ"ל. כוונתו ז"ל היא דמאי דכתיב דהכנעני אז בארץ הוא תפל מבלי מלח ורש"י ז"ל יישב זה בשם מדרש אגדה שהיה הולך וכובש וכו' שבחלקו של שם נפלה וכו' לפיכך ויאמר ה' אל אברם עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם. והראב"ע ז"ל מלבד דק"ל מ"ש אלא עוד זאת קשיא ליה דלפי פשוטו הוא כנותן טעם לפגם דקאמר והכנעני אז בארץ משמע דר"ל מימי עולם היה בארץ מאחוזת אבותיו ואפ"ה ויאמר ה' אל אברם לזרעך נתתי את הארץ הזאת ולמה תצא זאת מלפניו ית'. וזאת היא טענת אומות העולם שאומרים לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עממים לכן בא הראב"ע ויאמר דיתכן דארץ כנען תפשה מעם אחר ולאו ירושה נפלה לו והוא אומרו והכנעני אז בארץ כלומר אז היה הולך וכובש את הארץ מעם אחר ביד רמה, לפיכך א"ל לזרעך נתתי את הארץ הזאת שהיא שלכם שמוחזקת היא לכם מאבותיכם משם שבחלקו נפלה ואף גם זאת דנימא דעם אחר זה הם בני יפת או שאר בני שם ניחא מאי דכתיב ויאמר ה' לזרעך נתתי את הארץ הזאת דעמון ומואב טיהרו בסיחון וממון עשרת השבטים נטהר בסנחריב ואילולי עמדה ביד בעליה שנפלה להם בירושה מנח לא הייתם יכולים לכובשה מהם שלא תקראו ליסטים.
כתב עוד ואם אינו כן פירוש אלא שלפי האמת בחלקו של כנען נפלה א"י והוא מדרש אגדה שהביא רש"י בפרשת שלח לך (ד"ה וחברון) לפ"ז מאי דכתיב והכנעני אז בארץ פי' מקודם זה היתה הארץ מוחזקת להם מנח אביהם ואפ"ה נאמר אח"ז ויאמר ה' אל אברם לזרעך נתתי את הארץ הזאת, שאע"פ שהיא שלהם מן הדין, אתננה לכם. לכן המשכיל ידום ולא יהרהר אחר מדותיו ית' שהוא לבדו יודע מה יעשה בעולמו. ובעל מקור חיים פי' דרך אחרת בדברי הראב"ע וגם היא קרובה ליאמר בכוונת הרב ע"ש.
והרב בעל מעשה ה' כתב על דברי הרב וז"ל הנה נמשך אחר דעתו המשובשת לומר שיש כתובים בתורה שלא כתבם משה ח"ו כמ"ש בפ' דברים ואמר כיון שבזמן מרע"ה היה אז הכנעני בארצו א"כ לא יתכן לומר שהכנעני אז כארץ ולכן אמר שמלת אז שבה אל מה שעבר, שקודם לכן היתה לאחר, או הוא סוד, כלומר שמשה לא כתבו ואין לגלות דבר זה. זו היא כוונת דבריו ובסודו לא תבא נפשי. עכ"ל.
והנה לולי שאינו איש כמוני אעננו, שהוא רבו של מהר"ם אלשיך ז"ל, הייתי אומר כל מה שעולה בדעתי לקנא על הראב"ע שידבר עליו כדברים האלה אבל עכשיו אגלה טפח ואכסה טפחיים ובעולם האמת שם נתווכח עמו והאמת יורה דרכו דטובים השנים מה שכתבנו אנחנו ובעל מקור חיים בדעת הראב"ע מן האחד שכתב בעל מעשה ה' שהיא דרך רחוקה מאד ומה גם שהראב"ע הובא בכתובים של ראשונים ואחרונים והרמב"ם ציוה לבנו שלא יקרא כי אם בספריו ואמר עוד עליו שהוא היה כמו אאע"ה. עיין בספר איומה כנדגלות ובס' קורא הדורות שהאריך מאד לספר בשבחיו ואיך אפשר שידבר כדברים האלה וכיוצא בהם שיש פסוקים שלא כתבם משה בתורה דהוי כאומר אין תורה מן השמים שאין לו חלק לעוה"ב והלא מצינו ברב ענן בשביל נידנוד עבירה רחק ממנו אליהו ז"ל ואיך אפשר שהראב"ע ידבר כדברים האלה ואפ"ה הוה עייל בלא בר ולא זז אליהו ממנו עד יום מותו כמוזכר בדברי האחרונים ז"ל הא ודאי אין עליך לומר אלא דכוונת הראב"ע היא כמ"ש. ומ"ש בעל מעשה ה' שכן כתב הראב"ע בפ' דברים לא ידעתי מה היא, ואם היינו מ"ש בד"ה בערבה וז"ל אם תבין סוד הי"ב גם ויכתוב משה והכנעני אז בארץ בהר ה' יראה והנה ערשו ערש ברזל תכיר זה ע"כ. אי מהא לא אירייא עיין בס' מקור חיים בכוונת הרב ובב"ר בפסוק ויעבור אברם בארץ ותבין. ולא עוד אלא שכתב הראב"ע בפ' וארא בדיבור הקודם וז"ל, ור' ישועה כתב כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם רק משה כתבו בתורה, ולא דיבר נכונה כי איך אפשר יכתוב משה שם ולא הזכירו ה' בה ע"כ. הרי שתמה על האומר שמשה כתב מה שלא נאמר לו וכ"ש שיאמר שיש פסוקים בתורה שלא כתבם משה. ואם יש לתמוה על כיוצא בזה היינו על מה שכתב הרמב"ן בפרשת דברים וז"ל הואיל משה באר שרצה לבאר להם התורה והזכיר כן להודיע כי מעצמו רצה לעשות כן ולא ציוהו ה' על כך. ולכאורה דבריו תמוהים דאיך אפשר שמשה מעצמו בלא ציווי ה' כתב משנה תורה שהרי כתיב ויהי במ' שנה וכו' דיבר משה ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם משמע דכל דבריו אינם אלא דברי קבלה שקבלם מפי הגבורה ומה שנא' הואיל משה דהיינו רצה כפי פירושו היינו שהוא רצה לשנות משנה תורה ושאל את פי ה' וא"ל טוב הדבר אשר דברת ונתקיימו שני הכתובים דוגמא לדבר אז"ל קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרם והוא תמוה דבהדיא כתיב בסוף התוכחות אלה דברי הברית אשר ציוה ה' את משה וכו' אלא הכוונה שמשה רצה להוכיחם ונמלך בשכינה והודה לדבריו וכדכתיבנא במקום אחר בשם הזוהר בפ' ואתחנן ע"ש והכי נמי היא כוונת הרמב"ן ולכן ידיע ליהוי לך הקורא שאע"פ שתמצא לפעמים בהני רבוותא הלא המה הרמב"ן ורלב"ג וכל דכוותייהו שאומרים הרבה פירושים במקרא הפך דברי רז"ל אל תאמר שאינם מודים בדברי חז"ל ח"ו אין הדבר כן אלא הם אומרים כן לפי פשוטו של מקרא והדרשה תדרש, וכל המהרהר אחר דבריהם לשם דבר אחר כמהרהר אחר השכינה:
- ↑ בליקוטים שנדפסו בסוף הספר.