מילי דעזרא/חושן משפט/לט

מילי דעזרא ‏ חושן משפט לט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ט"ל

א

שליחות. ראובן ששלח פוליס"א אחת לשמעון שיפרע ללוי בעדו סך מה לזמן כ"א יום ובבוא הפוליס"א ליד לוי הראה אותה לשמעון וכתב עליה אשרתא כנהוג וחתם עליה בחת"י ובתו"ז הנז' מטו"ר של שמעון פרע ללוי הסך הנז' וביני ביני בא כתב מראובן שלא יפרע הפוליס"א לסיבה שיש לו וע"ז עברו דברי ריבות בין ראובן ושמעון ששמעון טוען אני עשיתי שליחותך ופרעתי וראובן טוען אתה פשעת שפרעת קודם הזמן דאם היית ממתין לזמן הנועד כבר מיהרתי לך כתב שלא תפרע הפוליס"א. הדין עם ראובן ויש להביא ראיה ג"כ ממ"ש הרמב"ם בה' גרושין פ"ו הל"ג שאם אמר לשליח להוליך הגט לאשתו שיתנו לה ביום פ' ונתנו לה קודם דאינו גט משום דעיות השליח ובטל השליחות. הרב כבוד יו"ט דאנון ז"ל בחידושיו על הרמב"ם הל' גירושין (דף ז"ך) ע"ג. ולדידי אחר המחילה רבה לא כן אנכי עמדי דמאחר דעכשיו פשוט המנהג בין הסוחרים שמי שבא עליו פוליס"א בסך כך וכך לזמן נועד אם מצוי מעות אצלו ומוותר בעל הפוליס"א סך מעט מעות ממנה ומתרצים שניהם זה ליתן את הפוליס"א וזה ליקח אותה פחות מהסך שבה מעט אין עיכוב וחשש כלל מצד מי ששלח הפוליס"א. א"כ מעתה גם אם יארע איזה הפסד מחמת שפרע את הפוליס"א בתוה"ז הנועד אין על שמעון שפרע אותה שום הפסד כלל. דהו"ל לראובן לאסוקי אדעתיה דהגם שהוא שלח וכתב לשמעון שיפרענה לזמן פ' שמא יתפשרו שמעון ולוי ביניהם שיפרענה בשעתה בפחות. או לאיזה סיבה. דמה ששלח ראובן וקבע זמן לשמעון הוא זה לתועלת שמעון כדי שלא ילחצנו לוי בדינא שיפרענו שמעון בשעת קבלת הפוליס"א ולכן קבע והאריך הזמן כדי שביני ביני יזדמנו לו מעות. ומה שהביא הז"ל ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בדין הגט הרואה יראה דשאני התם דהדבר ידוע דקביעות הזמן שקבע הבעל הוא דוקא לשמא יחזור הוא בתוה"ז של נתינתו ולכן שם דינא הוי דאם שינה השליח דהגט בטל משא"כ הכא זהו הנלע"ד, ועיין במער' מנהג.

ב

ב) שטרי גוים שכתב מרן בש"ע ח"מ סיס"ו סע"ו שגם הם עשויים בענין שהם כשרים בדיננו דנקנין בכתיבה ומסירה. הרב באר מים חיים מוצירי ח"א סי' י"א בחיו"ד האריך אם פי' הוא בשטר שבין יהודי לחבירו או גם בשטר שבין ישראל לגוי וכתב דמידי פלוגתא לא נפקא ויכול המוחזק לומר קי"ל ככל אינך רבוותא דבעו בכל ענין דליהוי כשר בדיננו כי היכי דליקנו בכתיבה ומסירה. והאידנא כל שטרי גוים אינם נקנים בכו"מ דכולם הם פסולים ואפי' עשה ד' קנינים כו"מ ומ"ג ופטרו הישר' לגוי ואמ"ל תפרע זה הסך לש' ובזה תהיה פטור וגם קרעו הטימוסוקי"ס והעבירו החובות ע"ש שמעון הקונה כולם כבגד יבלו שיכול הקונה לחזור בו ולומר קי"ל כמ"ד דשטרי גוים בזמן הזה אינם נקנים כלל עש"ב. ועיין בס' זכו"ל חח"מ אות ש' דשס"ד מה שציין בזה. ועיין בס' נדי"ל ס"ב חח"מ סי"ה שהאריך בזה. ובסה"ק שערי עזרא חח"מ סיכ"ז הארכתי בשטרי מכר ומתנה העשויין בעש"ג. ועו"ע לקמן בזה.

ג

ג) שטרי גוים אי ניקנו בכתיבה ומסירה עיין בש"ע ח"מ סירנ"ג ס"כ בהגה"ה ובמרן סיס"ח. ומ"ש מור"ם ז"ל בסירנ"ג ואפי' יש לו משכון או שטר מן הגוי יש להסתפק אם יוכל להקנות וכנ"ל להורות. ה' מטה יוסף חח"מ סו"ס ו' פי' דבריו דכנ"ל להורות היינו דהדבר אצלו ג"כ בספק ויד המוחזק על העליונה שאם לא בא ליד המקבל אין ליתנו לידו אבל אם בא לידו אה"נ דאין מוציאין מידו ע"כ. ומשאת משה בשניות חח"מ סיכ"ד כתב דעל מה שנסתפק מוהר"מ מפדוואה ז"ל בשטר הגוי מה הדין נותן פשיט"ל למור"ם ז"ל דאינו נקנה בכו"מ. והחקרי לב ח"מ ח"א סיל"ז דמ"ה דחה דברי המ"מ וכתב עליו דזה אינו דמ"ש וכנ"ל להורות קאי לעיקר דין דהרא"ם דהיינו במע"פ לאפוקי דעת הב"י ז"ל שדחה דבריו. אבל במשכון ובשטר אה"נ דבספק קאי וכו' וכ"כ להדיא בתשו' מט"י וכו' ע"ש. ואנכי הדל ראיתי בדברי המט"י שם דלא פי' מ"ש מור"ם ז"ל וכנ"ל להורות דקאי לעיקר הדין דהרא"ם ז"ל וכו' כ"א לדינא דאם יש שטר ומשכון דמור"ם ג"כ הוא מסתפק בדבר ולכן אם לא ליד המקבל אין ליתנו לידו וכו' כנז"ל כיעו"ש.

ד

ד) שותפין שנחלקו לב' כיתות דהיינו שכת האחת תקח חצי הריוח ויחלקו ביניהם כפי תנאם וכן הכת השנית וכמו שהם שוים בריוח כך הם שוים בהפסד, ואירע הפסד בשותפות ואחד מהשותפים אין לו מה לפרוע או שהלך לארץ מרחקים בני הכת שלו הם מחוייבים לפרוע בעדו ההפסד ובני הכת האחרת הם פטורים מחלק ההפסד המגיע להאיש ההוא. דכיון שנחלקו לב' כיתות הרי כל או"א מהב' כיתות הן אחראין וערבאין לפרוע כל אחד בעד חבירו מאותו כת שנפל בגורלו דאדעתא דהכי נחתו מעיקרא וכל כת וכת נחשבת כגוף אחד. ה' באר המים סיק"ט כן למד מתורתו של מוהרש"ך ז"ל בח"א סו"ס פ"א ושכן דעת מוהרשד"ם חו"מ סו"ס קע"ו ושגדולה מזו יש במוהרש"ך ז"ל ח"ב סיס"ו ועיין בס' בני אברהם חח"מ סו"ס ל"ח ובריש סיט"ו ע"כ. וה' פתחי תשו' בחח"מ סי' ע"ז סק"א הביא בשם מוהר"מ ברטנור"ג ז"ל חח"מ סיי"ג דשני שות' דעשו שות' עם א' דלא נעשו הב' שות' ערבים זל"ז על ההפסד וכו' ע"ש. דנר' דס"ל היפך ס' באה"מ הנ"ל וצריך לראות בשורש הדברים. ועיין בס' ידיו כל משה חח"מ סיט"ז דדקדק בלשונו מכח לשון יתר שבשטר ההוא דרו"ש הם חשובים כגוף א' לגבי לוי ונ"מ דאם מת א' מהם או אכל חלקו ואין לו מה לפרוע חייב השני להשלים ללוי וכו' והו"ל כב' שלוו מא' דאפי' בסתם נעשו ערבים זל"ז כמ"ש מרן רי"ס ע"ז וכו' ע"ש. וכפי דברי מוהרש"ך ז"ל הנ"ל אין מהצורך ללישנא יתירא שבשטר ההוא דאפי' בלא יתר הלשון דינ' הכי הוי לפי דעתו וכנז"ל.

ה

ה) שות' שבא גוי אחד ליטול ממנו כלי של כסף והראה לו ז' זהובים וראה אותם שהיו יפים וטובים ולקחם הגוי והטילם לכיס א' ומסר בידו הכיס עם הזהובים ולקח כלי הכסף להראותו והלך ולא חזר וכשבדק השותף בכיס מצא הזהובים מזויפים שהחליפם הגוי בשעה שהפילם לכיס פשיעה הוי שהי"ל לראות אותם בפני הגוי כשמסר לו הכיס וחייב. הרשב"ש סי' שע"ח. והמט"ש ח"ב סי' קע"ו הגב"י אוע"ט תמה עליו דכפי הנראה הוו שות' שמתעסקי' יחד וא"כ הו"ל פשיעה בבעלים ופטור ע"ש. ולי הדל יש לישב קצת במ"ש מרן בב"י שם בסיקע"ו דהביא דברי המרדכי שכתב בשם ר"מ דשותפי' פטורים אפי' בפשיעה דפשיעה בבעלים פטור גם בפ' שור שנגח דו"ה דקדקו התוס' כן אבל רבותינו חולקים עכ"ל, והגם דהמשפ"ץ ז"ל בח"א סיכ"א תמה על ס' רבותינו הנ"ל דדין פשיעה בבעלים דפטור כן היא הסכמת כל הפוס' ואין סברא לחלק בין שות' לשאר שומרים וכו' ונר' למעשה דגם גבי שות' נקטי' בפשיטות דפשיעה בבעלים פטור יעו"ש. והכנה"ג בסיקמ"ו הגב"י אומ"ט האריך בזה לישב ע"ש. וא"כ י"ל דהוא אזיל בס' רבותינו החולקים. וה' אור"מ ז"ל שם הגה"ט אוי"ט הביא דברי הרשב"ש ולא זכר שכבר המט"ש הביא דבריו ותמה עליהם. ברם מה שקל"ט ע"ד הרשב"ש דמאחר דבנדונו בתחילה בשותפות התנו ביניהם דאם יקבל א' מהם זהב רע או מעות רעות יחלקום ביניהם ג"כ בשוה וכמו שכן הובא שם בשאלה א"כ הו"ל כאלו התנו מתחילה בפי' שאף שיפשע א' שהם ויקבל מעות רעות הוא פטור וא"כ למה הז"ל חייב להשות' בפשיטות ולי הדל דבריו ז"ל צריך ישוב אם יש לחלק בין לשון התנאי המוזכר בשאלה להמעשה שהיה. ובמ"ש השא"י ז"ל בדקי"ז בשם ר"א ז"ל דקי"ל שמירה בבעלים פטור והק' עליהם דהא דקי"ל הכי ז"ד בש"ש אבל לא בש"ח ועוד דפשיע' בבעלי' חייב ע"ש. עיין בס' נשמ"ח בד"ן ע"ב בד"ד להלבשה דה"ק עליו דבשתים אלו לא דבר נכונה דדין ש"ב נאמר בכל השומרים וכו' גם פשיעה בבעלים הוא פטור עש"ב. גם המשכנות הרועים מער' שי"ן אוס"ו הק' עליו כן ע"ש.

ו

ו) שות' שהתנו וקנו בקנין להיות שות' במציאה וגנבה עיין בס' משכנות הרועים מער' שי"ן אוקי"ב דאסיק וכתב דלדעת מרן נר' דאפי' קנו בקנין כן לא מהני מיד ולכן פסקו הרמב"ם ומרן ז"ל דבמציאה אינן חולקים עש"ב. ויש לעיין שם באוקכ"ד דנראה מדבריו שם דשות' שהתנו על המציאה מהני תנאם ע"ש שהביא דברי הרדב"ז ז"ל והחיד"א ז"ל בח"ש ח"א סיע"ג או"ג. וא"כ מאחר דאיכא פלוגתא בדב"ז צריך להיות בקנין קבלת ס' הפוס' ותול"מ. ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"א סי' אלף י"ד באחד ששכר את חבירו לזמן לישא וליתן בנכסיו והתנה עמו שכל מציאה וריוח שנמצא בהם שיהא של שוכר זה וכו' דעלה ונסתפק אם מה שקבל מהבע"ח הוי לבעל השטרות או לשכיר וכו' ע"ש. והכנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגה"ט אוס"ט הביא דבריו ע"ש. ולי הדל יש לעמוד בזה דמאחר שהתנו בפירוש ביניהם מתחילה שאפי' מציאה שנמצא בהם שיהא של שוכר מאי איכא תו לספוקי בזה. ומוכרחים לומר דדין שוכר שוה לדין שות' בזה ובשות' אפי' קנו בקנין ע"ז ל"מ ועדיין צ"י.

ז

ז) שכירות. המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ה"ז כופהו לצאת בסוף הזמן ואינו ממתין לו אפי' שעה אחת. הרמב"ם ה' שכירות פ"ו ה"ו והטוש"ע סי' שי"ב. כתב ה' לב מבין דקע"א ע"ד דה"ד דפירש להדיא הכי לשנה ותו לא אבל לא מפני שאמ"ל בכו"כ לשנה מפני זה נאמר דחשיב כמפרש לשנה ותו לא. והביא בשם להקת הפוס' שכן ס"ל ועעו"ש בזה. ועיין בהשמטות שלי מ"ש על דבריו.

ח

ח) בש"ע סי' שי"ב סי"ד מקום שנוהגין וכו' ושמעון מעכב ע"י שלא לצאת עד תשלום שנה שניה הדין עם שמעון כ' מוהריק"ש ז"ל השכירה לשנה אחת בפי' בלבד ועמד השוכר יותר והמשכיר לא לקח שום שכירות משנה שניה ואומר המשכיר כבר גליתי דעתי בתחילה שאיני משכירה כ"א לשנה נ"ל דלא הוי דינא כמו עמד בה שוכר דגלי דעתיה וכו' ע"ש והוב"ד בס' זכו"ל חח"מ אות שי"ן דשס"ו ע"א. וה' ידיו של משה ז"ל חח"מ סי"ג כתב ע"ד וז"ל ולע"ד נר' דלפי הדקדוק שדקדק מוהריב"ל מדברי הרא"ש יוצא דאם לא עמד שם כ"א חדש או חדשים אפי' אם לקח השכירות מוציאו שהרי דברי הרא"ש הם בלקח השכירות ע"כ. ואנכי הפעוט לא ירדתי לסוף כונתו דברור הוא שאין כונת דבריו על שכירו' שנה ראשונה דזה אינו צריך ביאור ומילת' דפשיט' היא ומוהריק"ש ז"ל לא יכחיש בזה כלל ובדבריו מבואר באר היטב דהוא על שנה שניה דקאמר לא לקח שום שכירות משנה שניה וכו' וכונתו היא על החדשים שאח"ז הראשון דאפי' שלקח שכירותם עכ"ז מוציאו. וכיון שכן קשה ע"ד במ"ש אח"כ שהרי דברי הרא"ש ז"ל הם בלקח השכירות דבדברי הרא"ש שם ליכא שום רמז מזה כלל כיעו"ש. וה' ישרי לב אות שי"ן סק"ז בענין זה ציין ע"ד הפוס' והן בכלל ציין ע"ד היש"מ ז"ל הנ"ל ולא העיר בזה עליו יעו"ש.

ט

ט) שכירות הבית שכתב מוהרשד"ם ז"ל באה"ע סיקפ"ג דהאשה חייבת בשכירות וכו' עיין בס' עוגת אליהו סיל"ד שהאריך בזה ועיין גם בס' אוהל יצחק כהן ז"ל ואנכי הדל הארכתי בזה בס"ד בסה"ק שערי עזרא חח"מ סי' ל"א והבאתי חילוקים בזה יעוש"ב. ועוד ראיתי בס' פתחי תשובה באה"ע סיק"ב סק"ד שהביא בשם תשו' רע"א סיקל"ג שהאריך לחלוק על מוהרשד"ם ומדבריו יש ראיות למ"ש בעניותין ע"ש.

י

יו"ד) ראובן שכר בית משמעון בסך קצוב ואמ"ל ששוכר אותו ללוי ושלוי יפרע לו אח"ז את השכירות ומסר שמעון המפתח ונכנס לוי לבית ונודע שיש בבית איזה מום אע"ג דאינו אלא מום עובר שהיה שם מום כל דהו השכירות בטילה לגמרי כיון דהוייא ע"י שליח ולוי אינו חפץ בה. מכתם לדוד פארדו ז"ל סי' יו"ד עש"ב. ולי הדל יש לעמוד דהגם דראובן שכר הבית לעצמו ובעת שנכנס לבית נמצא בו איזה מום במה נתחייב ראובן בשכירות ליתנם לשמעון מאחר דליכא שום קנין מדרכי ההקנאה כ"א פיסוק דמים דוקא והגם דאיכא קנין לשמעון על הדיר' אינו קונה בזה דהדירה הוי דבר שאין בו ממש כמ"ש בש"ע סי' רי"ב ס"א וחזקה ג"כ ליכא דתכף שמצא המום יצא מהבית. ונקי נדר לעת הפנאי אעמוד בזה.

יא

י"א) השוכר בית ואינו לזמן ונתקלקלה הביהכ"ס אם מחוייב המשכיר לתקן או לא. הנה מרן בש"ע שם סעיף י"ז הביא ס' הרא"ש ז"ל בשם ימ"ש וכתב ג"כ אם יש בידו שכירות מוקדם וכו' וכ' הסמ"ע ז"ל ט"ז וז"ל ומ"ש המחבר אם יש בידו שכירות מוקדם אין זה כתוב שם בטור וגם הרמב"ם בסופ"ק דשכירות לא מצאתיה ונר' דמ"ש אם יש בידו וכו' ל"ד שהוא עדיין בידו אלא ר"ל אם כבר קיבל שכי' יותר מלפי הערך זמן שדר בו חייב המשכיר לתקנו מדמי אותו שכי'. משא"כ אם לא קיבל יותר דהיה המשכיר יכול לחזור בו ולומר צא ושכור לך דירה אחרת מיהו אין לו טעם כ"כ דלכאורה כיון ששעבד נפשו להשכיר לו בית זה ועדיין שמו עליו חייב לתקנו ע"כ. וכונתו היא דבא לאפוקי דאינו צריך שיהיו דמי שכי' המוקדם עדיין בעין בידו אלא כל שכבר קיבל שכי' יותר חייב לתקנו ואפי' שכבר הוציאם המשכיר לצרכו ואינם עדיין בעין בידו חייב משא"כ אם לא קיבל יותר היה יכול המשכיר לחזור בו ולומר לא ושכור לך דירה אחרת וע"ז הוא שכתב הסמ"ע שאין לו טעם כ"כ וכו'. ועיין בהכנה"ג ז"ל שם בהגה"ט אות ס"ב דכתב וז"ל אם יש בידו שכי' מוקדם לשון רבי' ב"י בס' הקצר וכתב הסמ"ע וה"ה אם כבר קבל שכי' יותר מיהו אין לו טעם כ"כ וכו' ע"ש. והרואה יראה דדברי הכנה"ג ז"ל הם תמוהים דנר' דהוא מבין בדברי הסמ"ע דבא לאשמעי' איהו מדידיה ה"ה אם כבר קיבל שכי' יותר וע"ז הוא שכתב מיהו אין לו טעם וכו' ואם אין ט"ס בדבריו אין להם לדבריו הבנה והם מוקשים כאשר יראה הרואה ומוכר"ל דיש ט"ס וכצ"ל וה"ד אם כבר קיבל וכו' והמעתיקים כתבוה וה"ה ובזה יע"ן ועם דגם בזה שנאמר דיש ט"ס וכצ"ל וה"ד עדיין קשה דלמה לו להביא זה בשם הסמ"ע דזה כבר הוא מבואר בדברי מרן ז"ל וכמ"ש מקודם מ"מ נוכל לומר דכל עיקר כונתו להביא סיום דברי הסמ"ע במה שהוק"ל על חלוקת אם לא קיבל שכי' יותר וכו' כן נ"ל. ועיין בס' ידיו של משה חח"מ סי"ט בדין השוכר בית ואינו לזמן ונתקלקל הביהכ"ס אי מחוייב המשכיר לתקן בתחילה רצה לחייבו מכח דברי הטור בשם הרא"ש בסי' שי"ב דאף דבמשכיר בית זה ונפל אזד"ל ה"ד בנפל כולו אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן וכו' חייב המשכיר לתקנו וכו' ע"ש וכ"ש היכא דאינו מסוכן והוא מצרכי הבית דלא שייך לומר נפל אזד"ל. והגם שמרן בש"ע סעי"ז הביא ס' הרא"ש בשם ימ"ש וכתב ג"כ אם יש בידו שכירות מוקדם הרי הסמ"ע כתב עליו דאין לו טעם דכיון ששעבד נפשו להשכיר לו בית זה ועדיין שמו עליו חייב לתקנו והביאו הכנה"ג הגה"ט אוס"ב משמע דס"ל כהסמ"ע ז"ל וכו' שפיר מצי"ל קי"ל כהסמ"ע גם לא מצי"ל שיצא מהבית שהרי כיון שהתקינו ז"ל דצריך הודעה מקודם כל מקום ומקום לפי שיעורו חזר להיות תו"ז ההודעה כאלו השכירו לזמן עיין בהסמ"ע שם. האמנם מוהריק"ש ז"ל שם בסעי"ז כתב וז"ל אם יש בידו שכי' מוקדם ודוקא הני דאיכא שכי' ממש. אבל תוך י"ב חודש דהודעה יכול לסותרו וכו' ע"ש וא"כ כ"ש דאין מתקנו ולא מצינו חולק עליו וכ"כ שם לענין תיקון בס' ו' ע"ש זת"ד. ודבריו קל"ט דמ"ש דמשהביא הכנה"ג דברי הסמ"ע נר' דס"ל כוותיה אחר המחילה רבה זה אינו דהכנה"ג זהו דרכו דה"ק להביא בספרו דברי הפוס' ובפרט דברי הסמ"ע ולא משום דס"ל כוותיה וכמו שכן כתב החיד"א ז"ל על עצמו כידוע. גם הסמ"ע ז"ל לא פליג בפשיטות כ"א כתב דאין לו טעם כ"כ דלכאורה וכו'. גם מ"ש דחזר להיות תו"ז ההודע' כאלו השכירו לזמן וציין על הסמ"ע שם נר' דס"ל דהסמ"ע הכי ס"ל וא"כ איך שוב חזר בו מכח דברי מוהריק"ש ז"ל ולא יאמר קי"ל כהסמ"ע ולא עוד אלא שסיים ע"ד מוהריק"ש ז"ל וכתב ולא מצינו חולק עליו והרי זה סותר הקודם ודבריו צ"י. המורם מהאמור יש ללמוד דכל מידי שהוא מצרכי הבית כגון באמ"ח ובריכת מים הנגרים ומדרגות אבנים שעולים בהם לעליות ובית התבשיל וכיוצא לא שייך לומר בהו וכל אזד"ל וכנ"ל.

יב

י"ב) קטן פחות מבן כ' שהשכיר קרקע שירש מאביו אי מעשיו קיימין ואינו יכול לחזור בו או לא. עיין בס' בע"ח חח"מ ח"א סיקנ"ה דקפ"ה ע"ב דכתב וז"ל ואם נדו"ז הוא שמשכנו הבית ולא מכרוהו מה שעשה עשוי שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ב"י סירל"ה מחו' ב' שנשאל אם קטן יכול לשעבד נכסי אביו והשיב שעבודו שעבוד שלא אמרו אלא מכר שאם אי אתה אומר כן נמצאת אתה נועל דלת שלא ימצא מי שילונו ולא מי שימכור ולא מי שיקח ממנו ע"כ. ולכאורה נר' דמ"ש מוהרש"י בתשובה כתב יד וז"ל מאן לימא לן דבמשכנתא מעשה הקטן קיימים כמכירת מטלטלין פליג על הרשב"א שכתב שיכול לשעבד. וליתא דהרב מוהרש"י ז"ל עסיק בקטן פחות מיג"ש דאין במעשיו כלום במקרקעי וע"ז כתב הז"ל דמאן לימא לן דבמשכנתא וכו' והדין עמו דאפי' שכירות דינו כקרקע כדכתב הה"מ ז"ל וכו' אבל מבן יג"ש ומעלה אע"ג דשכירות קרקע ומשכנתא דינם כקרקע מפני תקנת השוק שלא נמצא מי שילונו דבריו קיימין. ואפי' נימא דמוהרש"י ז"ל חולק על הרשב"א ודאי דקי"ל כהרשב"א מקרי טעמי וכו' עש"ב. וכ"כ בהכנה"ג חח"מ סירל"ה הגב"י אות כ"ח ע"ש. דכפי"ז מוכרחים לומר דמ"ש מרן בש"ע חו"מ סישט"ו ס"ב כל שממכרו ממכר בנכסיו שכירותו שכירות וכל שאין לו למכור אין לו להשכיר וכ' הסמ"ע ז"ל בסק"ד שבכלל זה הוא מכירת שיכור וחש"ו כמבואר בסירל"ה. וגם בסירל"ה בסקכ"ד כתב דאין שכירות הקטן בקרקע כלום כמו שאין במכירתו כלום דשכירות ליומיה ממכר הוא ע"כ. הכונה הוא על קטן שהוא פחות מיג"ש כמ"ש החבי"ב ז"ל אבל מבן יג"ש ומעלה אע"ג דשכירות הקרקע ומשכנתא דינם כקרקע מפני תקנת השוק דבריו קיימין ואפי' בקרקע שירש מאביו מעשיו קיימין ואינו יכול לחזור בו. והרב כפי אהרן ח"ב חח"מ סי' ו' בקטן פחות מבן כ' שעשה מכר ושכירות על קרקע שירש מאביו הביא שם דברי הבע"ח ז"ל ודברי הרשב"א ז"ל הנ"ל וביאר את דברי הרשב"א ז"ל דסבר שעבודו שעבוד המט' מהחר שראינו שעשה מעשה הגדול וכו' ומזה למד דגם במכו"ש שגדולים ג"כ עושים כן א"כ גם מעשה הקטן שעשה מכו"ש כמעשה הגדולים דבריו ומעשיו קיימין. וי"ל דמכו"ש דנהוג בזה"ז הם גריעי ממשכנתא דבמשכנתא נמסרה הקרקע בידו של בעל המעות ואילו במכו"ש אין הקרקע נמסרת בידו. ואתיא במכ"ש מהך דמשכנת' דהשתא ומה במשכנתא דהקרקע בידו אמר הכנה"ג דלאו מכירה היא אלא שעבוד בעלמא ומעשיו קיימים ק"ו למכו"ש דלא יצא קרקע מתח"י הבעלי' עש"ב. וראיתי בס' בן שלמה לכמוהר"א חזן ז"ל בחח"מ מער' יו"ד או"ב כתב וז"ל יתום פחות מבן כ' שהשכיר ביתו אם מה שעשה עשוי או לא רשמי שאלה סיד"ן ע"ש. וכעת אין הס' מצוי תחת ידי. וראיתי להרב משחד"ר על סירל"ה בד' כ"א דכתב בקטן פחות מבן כ' שהשכיר קרקע שירש מאביו אין שכירותו שכירות וסמך עצמו ע"ד הה"מ בפכ"ט מה' מכירה וכו' וכתב דכי הכי דבקטן יותר מבן ו' אין מכירתו מכירה במקרקעי וה"ה בשכירות ה"ה והוא הטעם בשכירות קרקע שירש מאביו דלא עשה ולא כלום שמא ישכיר בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתישבה דעתו וכיון שבאו לו בירושה דלא טרח בהו וכו' אבל בקרקעות של עצמו כיון דטרח בהו קפיד עלייהו וכו' ואפי' השכיר הקרקע בשיוויו לא פליג רבנן וכו' איברא אם נר' בדעתו שרצה לשוכרה לאחר בשומת אותו שכירות ששכר לשמעון ומשום שרצה לשוכרה לאוהבו לכך חזר בו או כיוצא בזה ואין צריך היתום לדור באותה קרקע בודאי שדבריו אינם כלום וכו' ע"ש. ומהתימה עליו דפסקיה לדיניה הכי דאם השכיר קרקע שירש מאביו פחות מבן כ' דלא עשה ולא כלום וסמך ע"ד הה"מ ז"ל ואין זו סמיכה דדברי הה"מ ז"ל הם ע"ד הרמב"ם ז"ל שמדבר על קטן פחות מבן יג"ש וכנז"ל. אבל פחות מבן כ' שכירותו שכירות וכמ"ש החבי"ב ז"ל וסמוכות שלו מדברי הרשב"א ז"ל וכנז"ל ואיך לא שלטו מאורות עיניו בדברי הכנה"ג ז"ל באותו סימן בעצמו שכתב היפך דבריו וגם בדבריו שבס' בע"ח אסיק לדינא היפך דבריו וצ"ע. ובודאי אילו ראה דברי הרשב"א ודברי החבי"ב ז"ל לא היה פסקיה לדינו כן על דרך מ"ש החבי"ב ז"ל ע"ד מוהרש"י ז"ל כן כיעו"ש. ובמקום אחר כתבתי לענין קטן פחות מבן כ' אם יש דינא דגורם וכו'.

יג

י"ג) שכר בית בסך פלוני לשנה ונתן דינר א' ואמר לו בעד פ"י לא קנה אלא כנגד מעותיו ויכול לחזור בו והו"ל כמי שמפרש בעירבון פרה"א ח"ד דכ"ג והזכו"ל דשע"ו כתב ע"ד דכ"ז הוא בקרקע אבל במטלטלים דאינו נקנה בכסף הדין הוא אם נתן המעות לפרעון או סתם אז צריך לקבל עליו מש"פ והיינו על הכל ואם פי' לו שהוא פ"י אז זוכה במט' שיעור מעות שנתן ואם לאו שיקבל מש"פ עליהם אבל ע"מ שלא נתן לא יש מש"פ וכ"ז הוא במקום שאין מנהג שקונין בפ"י. ובאות מנהג כתב שאלתי למר רבי' יצ"ו עמ"ש היר"א בש"ע על פ"י ות"כ שנוהגים התגרים דמנהגם מנהג אם המנהגים אלו נתפשטו בינינו והשיב וז"ל מנהג הפרוטה דהיינו הפ"י לא ידענא אמנם הה"נ נהוג ולשעבר ביררנו שהוא מדין שבועה לא מדין קנין עיין במוהרי"ך אות הת' א"ד יצ"ו ע"כ. ובח"ג דקמ"ו כתב הרב המגיה וז"ל במקומות הללו אף שהמנהג בין הסוחרים דנגמר המקח ע"י נתינת קצת מעות והוא הנקרא פ"י מיהו אין דנין הכי המע"ש בסיר"א הגה"ט סק"ז ועיין להמחבר ח"ב דשכ"ד ע"א ודשמ"ז ע"א ע"כ. ועיין אזן אהרן מער' ש' אות מ"א, ובס' חוקות החיים למוהרח"ף ז"ל סימ"ז מ"ש בזה והביא מנהג אזמיר ומסיק דנראה לעשות פשר דבר לכל שלא הפסיד המוכר או המשכיר כלום שיחזיר לו החצי ממה שנתן לו בתורת ערבון ע"ש.

יד

י"ד) שכר בית ובא חבירו ושכר מקומו לכשיכלה זמן הראשון אי אית ביה ליתא דאיסורא. עיין בס' נדי"ל ח"ב דף ל"ה דכתב דכיון דמדינ' אין להוציא מיד השני דלא חשיב דהפך בה הראשון דלשנה שניה לא הפך ואינו בא לקרותו רשע וכו' והרבה ראיות יש מד' הפוס' לזה דמעולם לא ראינו לשום פוסק דחשש להא בענין שכירות ע"ש. גם בס' שפת הים סוז"ן כ"כ ובא בארוכה ע"ש. ולענין אם שוכר בית ובא אחר וקנאה עיין במוהרש"ך ז"ל ח"ב סיקמ"ט דכתב שהדין נותן שקונה המולק"י להוציא הישר' מחזקתו נקרא רשע דהא אפי' המהפך אחר החררה לקנותה אע"ג דאכתי לא מטא לידיה ולא קנאה ובא אחר ונטלה נקרא רשע כ"ש בקונה מולק"י מהגוי שישראל חבירו מחזיק בה וזכה בה כמה ימים דודאי נק"ר וכו' ע"ש. והמש"ל ז"ל בה' גזילה פ"א ה"ט פקפק בהוראה זו כי לא מצאנו שיקרא רשע במי ששכר בית ובא אחר ולקחה ע"ש. וה' נוכח השלחן סי' כ"ז ול"ח הביא בשם מי שהק' על המש"ל מסי' רל"ז ושי"ב ושל"ז והשיב הוא ע"ד והאריך בפרט זה אם אחד שוכר בית מחבירו או מגוי ובא א' ולקחה בקנין אם יש בו משום עני המב"ח או לא והביא תשו' אבק"ר סיקי"ח וקי"ט ממוהרמ"א ומרן ז"ל דנר' מדבריהם דס"ל היפך מוהרש"ך ז"ל ושנ"ל להלכה דאין בשוכר דין עני המב"ח נגד הקונה אך לא החליט הדברים יען שהמש"ל וכו' ולמעשה צ"ע ע"ש. וה' פני מבין על דכ"ה דסנהדרין הליץ בעד מוהרש"ך דלא כ"כ כ"א משום דהוא בעל החזקה וכו' ע"ש.

טו

ט"ו) המשכיר שרצה להשכיר ביתו לאחר בתוך זמן שכירות הראשון כתב ה' באר המים סיקכ"ו שנכון הדבר לכתוב בשטר השכי' בפ"ע חו"מ וכו' הר"פ מדעתו ושיעבד עצמו וגופו ונתחייב בחגו"ש כתחז"ל להשכיר ביתו לפ' וכך אמ"ל הר"פ השוכר הנז' להמשכיר הנז' קנה סודר זה ע"מ שתקנה לי הבתים הנז' לדור בהם בשכירות מעכשיו ולכשיכלה זמן שכי' הא' וכו' דבכגון זה יצאנו במקצת ידי חובת דעת מוהרשד"ם ז"ל ע"ש. והמשכנות הרועים מער' שי"ן אוקמ"ד האריך בזה דאין לסמוך ע"ד מוהרשד"ם בהא נגד כל גאוני קמאי ובתראי מוהריט"ץ ותוח"ש ובע"ח ח"א סיק"מ והסכים עמו מוהרי"ט בסיקמ"א.

גם ה' כס"א חח"מ (סיקי"ה או"ג) כ"כ בשם הפוס' ז"ל דס"ל דיכול להשכיר בתו"ז ע"ש. ולע"ד דמרן ז"ל כן ס"ל דיכול להשכיר בתו"ז ממ"ש בש"ע סישי"ב ס"ג משכנו לשנים וכו' וכן יש לדקדק דסל"ה ממ"ש בסעיף א' כאשר יעו"ש.

וכן אח"ז ראיתי בס' פתחי תשו' בסי' שט"ו סק"א שהאריך בזה והביא דברי הפוס' דס"ל בדעת מרן ז"ל שכן ס"ל לדינא דיכול להשכיר בתוך זמן שכירות הא' ע"ש. אמנם ראיתי בס' טוב לישראל בשות' דף יו"ד וי"א דכתב דיש מהפוס' דקיימי בס' מוהרשד"ם וא"כ פשיטא דיכול המוחזק לומר קי"ל ומדברי מרן בכ"מ סישי"ב ס"ג וגם ממ"ש בסיקע"ה סז"ן אין ראיה חותכת דס"ל הפך מדברי מוהרשד"ם ז"ל או נאמר דמיירי וכו' וכו' וצריך להתישב בזה דרוב השכי' בזמננו הוא תו"ז שכי' הא' ובתי דינים דנין שאינו יכול לחזור בו וכו' אלולי שנאמר דמנהג מבטל הלכה ונהגו להקנות תוה"ז. וציין להרב בגדי כהונה חח"מ סי"ג דהסכים כה' בית יעקב סי"ץ אפי' במעכשיו דהמשכיר מוחזק אלא דאם אמ"ל קנה גוף בית זה עכשיו וכדי לדור בו אחר כלות הזמן של ראשון מהני לעולם כמו מוכר דקל לפירותיו עש"ב עכ"ד. ועיין בס' אזן אהרן מער' שי"ן אוס"ו ובס' זכרנו לחיים ערך שכירות אות ב'.

טז

ט"ז) תנאי כפול. ה' מוהרמב"ח ז"ל נסתפק אם בחלוקה אחת הקדים מעשה לתנאי ובחלוקה אחרת הקדים תנאי למעשה אי מהני ולא מצא בדברי הפוסקים הכרח מספיק לזה. הבי"ד בס' מחנה יהודה אשכנזי ז"ל בחי' על ש"ע סירמ"א דרכ"ג ותמה עליו מדברי הטור אה"ע סיל"ח דאם אמר הרי את מקודשת לי אם תתני לי ק' זוז ואם לא תתני לי ק' לא תהי מקודשת לי אינו תנאי כיון דהקדים המעשה וכו' הרי דאף דבחלוק' האחת הקדים התנאי למעשה לא מהני והניח בתימה יעו"ש. וה' בגדי ישע למוהר"י עטייה ז"ל דקפ"ד ע"ב תמה כן וכתב דאפשר לישב דהי"א סובר כהרמב"ם דס"ל דתנאי קודם למעשה היינו במעשה ממש לא שצריך קדימה לתנאי באמירתו וכו' ע"ש. והרואה יראה דישובו הוא מהדוחק. והמש"ל ז"ל בה' אישות ה"א פ"ו גם הוא ז"ל נסתפק בזה וכתב דמדברי הטור הנ"ל יש ללמוד דס"ל דמהני היכא דבחלוקה הראשונה הקדים תנאי למעשה וכו' דאי לא"ה לשמעינן רבותא וכו' ושוב כתב דמחלוקת היא בין רש"י והתוס' דלרש"י ליכא קפידא כ"א בחלוקה הא' ובשניה ליכא קפידא ולהתוס' לא שנא וששוב ראיתי למוהרימ"ט ז"ל דתמה על התוס' ודעתו דבחלוקת הכפל ל"ב תנאי קודם למעשה והדר צל"ת והמגיה שם ציין ע"ד מוהרמב"ח וכו' ע"ש. ועיין בחיו"ד מה שכתבתי לגבי שבועה ונז"ש אי בעי תנאי כפול.

יז

י"ז) תפיסה בש' יב"ש למוהרש"א ז"ל דף קי"ח כתב וז"ל נר' מלשון הנ"י שהיה גורס בפ' הפועלים תיקו. אבל בגירסאות שלנו וכו' הרי שנפשט הבעיא בהדיא לקולא ואולי כן גרסת הרי"ף ז"ל דכתב הטור בפשיטות ע"כ. ואנכי העבד אחר המחילה רבה רואה דאין ראיה כ"כ מזה שכתב הטור בפשיטות דאפי' הנ"י ז"ל דס"ל דאף היכא דאיכא בש"ס תיקו הו"ל כאלו נפשט הבעיא לקולא ואי תפס ל"מ מיניה להכי כתב הרי"ף ז"ל פטור בפשיטות. וכ"כ בשי' מקו' להרב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל וזהו שכתב רבינו הגדול בכ"מ מן התלמוד בתיקו שדינו לקולא כאלו נפשט לקול' כההיא דאיבעיא לן בשלהי האומני' לסטים מזויין ורועה מזויין מהו ועלתה בתיקו ודינו לקולא לרועה וכתב רבינו בפשיטות ואפי' רועה מזויין פטור ואם איתא לא הי"ל לכתוב פטור סתם אלא הול"ל דסלקא בתיקו ורבים אחרים יש ע"כ. עוה"ק שם היב"ש ז"ל על הנ"י ז"ל דמאי מקשה מהא דאמרי' בפ' האשה שנתארמלה זימנין דתפס ר' ואמרה אנא בתולה. הא כיון שכתב קודם דכל ס' ממונא דקי"ל חומרא לתובע אי תקפו תובע בפנינו או בפני עדים מפקינן מיניה א"כ מאי קושיא הא דאמרי' זמנין דתפסה ר' היינו שלא בעדים ונאמנת במיגו וכו' ואסיק שם בקושיא ע"ש. ואנא אמינא דהנ"י ז"ל אזיל בשיטת הרמב"ן ז"ל דס"ל יותר לאוקומי ההיא דתפסה ר' אפי' בעדים תפסה אפי"ה ל"מ מינה דשם בשי' מקו' הנ"ל בתחילה הקשה מההיא דאשה שנתארמלה וכתב דמקצת רז"ל פי' דתפסה בלא סהדי והאריך בזה ושוב אח"כ אוקמא דההיא דאמרי' זמנין דתפסה וכו' הוא משום מילתא דעבידא לאגלויי ולרבותא דאפי' תפיסה בעדים ל"מ מינה. והנ"י ז"ל לא אמרה בדרך קושיא כ"א להכריח לאשמעינן דמילתא דעבידא לאגלויי אפי' תפס בעדים ל"מ מיניה והביא ראיה מההיא דפ' המקבל.

עוד כתב שם בדקי"ט ע"ב וז"ל כ"ע ומיהו כי אמרי' התפיסה ברשות מהניא ה"מ במט' אבל במקרקעי לא. פי' כי אמרי' דתפיסה ברשות מהניא ואף בלא עבידא לאגלויי ה"מ במט' אבל במק' פי' לא מהני תפיסה ברשות בלא עבידא לאגלויי. אבל עבידא לאגלויי אף במק' מהני תפיס' ברשות כי ההיא דפ' המקבל בההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא עכ"ל. ולענ"ד אין הכרח לפרש כן דברי הנ"י ז"ל די"ל דס"ל דבקרקע ל"מ תפיסה כלל ואפי' במילתא דעבידא לאגלויי וברשות ג"כ. ופי' דברי הנ"י ז"ל הכי דכי אמרי' דתפיס' ברשות מהניא ואף בלא עבידא לאגלויי ה"מ במט' אבל במק' לא מהניא כלל והיינו אף דעבידא לאגלויי וברשות לא מהניא. והראיה שהביא מההיא דהמקבל אחר המחילה רבה לאו שמה מתייא דהתם דמהניא תפיסה היינו לגבי פירות דשמיט ואכיל אבל לגבי הקרקע לא מהניא תפיסה בה שהקרקע בחזקת בעליה עומדת. והנ"י ז"ל אזיל בס' הרמב"ן ז"ל שכ"כ הרב"א ז"ל בש"מ מציעא משמו וז"ל לפיכך נ"ל דמ"ה מהניא תפיסתו משום מילתא דעביד' לאגלויי ובמילתא דעבידא לאגלויי מהניא תפיסתו למט' א"נ במק' לענין פירות שאכל כי ההיא דאמרי' בפ' המקבל ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא וכו' אלמא במילתא דאפשר לגלויי ל"מ פירי דאכל ומ"מ ארעא מפקינן. דבקרקע אף דעבידא לגלויי וברשות ל"מ דקרקע בחזקת בעליה עומדת עש"ב. וא"כ גם דברי הנ"י ז"ל לגבי הקרקע הם מתפרשים בהכי הגם דלגבי המט' הם מוחלקים. ברם זאת היא שק"ל דכפי ס' הרמב"ן ז"ל דס"ל דבקרקע אף דתפוס ברשות ועבידא לאגלויי אפי"ה מפקי' מיניה דקרקע בחזקת בעליה עומדת. קשים דברי הש"ס דבפ' המקבל דקאמרה התם לאו מילתא דעבידא לגלויי היא אבל הכא וכו' דמשמע מינה דאף בקרקע במילתא דעבידא לגלויי ותפיס ברשות ל"מ מיניה הם היפך דברי ה' ז"ל. ואפשר לישב בדוחק דכיון דר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת הוא לגבי שוכר ומשכיר דפליגי בחדש העיבור הו"ל כתפוס קרקע לגבי פירות וע"ז קאמרה הג' התם דלא מהניא תפיסה ואמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת הוא משום דלא עבידא לגלויי. אבל בעלמ' אם תפס הקרקע ברשות אף דעבידא לגלויי לא מהניא תפיסה לגוף הקרקע ומפקינן מיניה כנ"ל לישב קצת.

יח

ח"י) תקנת השוק דעשו שלא להוציא המטלטלין שמכר או נתן אעפ"י שכתוב בשטר שעבוד מט' אגמ"ק והוו להו המט' כמקרקעי והדין נותן להוציאם אבל משום תקנת השוק אין להוציאם. איכ"ל דמתנה בכה"ג להפקיע כתובת האשה לא שכיחא ולית בה מנהגא ושפיר מוקמינן ליה אדין תורה. אבק"ר סי' ע"ו. וסיים שם ומכאן תשו' למה ששאלת אי קדמו בע"ח מאוחרים וגבו דהא ודאי מוציאין מידם ונותנין לאשה דלא הוזכר תקנת השוק אלא במכר אי נתן אבל בבע"ח לא שייך למימר תקנת השוק הילכך מוציאין מיד הבע"ח שקדמו וגבו ונותנין לאשה עכ"ל. ועיין בס' משכנות הרועים מער' תי"ו סוף אות ל"ב דהביא מקצת לשון מרן שבאבק"ר הנ"ל ולמד מדבריו להיכא דנתן מט' לחבירו אגמ"ק ועדיין הם ברשותיה דנותן דאמרינן ביה דעשו תקנת השוק וזוכה בה. ודלא כמו שנראה מדברי מוהר"מ אלשיך ז"ל בסי' קכ"ד דס"ל להיפך וציין ע"ד הש"ך סוס"י קכ"ו והגו"ר כלל ה' סי' נד"ר והקרית מלך רב ז"ל ח"א תשו' ו' שהביא דברי מוהרמ"א והש"ך ז"ל לנדונו. וסיים לענין מתנת שכ"מ אי עשו בה תקנת השוק דמתשו' מרן ז"ל הלזו אתה למד דלא שאני ליה והכי נקטינן עש"ב. ואני בעניי בענין זה באתי בארוכה במקום אחר בדברי המשכנות הרועים והנוכה"ש ומשהק' ה' פנ"י ח"ה בהשמטות סי' י"ט עליהם וישוב דבריהם בטו"ט יעוש"ב. ועיין בס' נבחר מכסף להרי"ף ז"ל בסי' ק"ג דהא דעשו תקנת השוק במט' שמכר או נתן אפי' שכתוב בשטר שעבוד מט' אגמ"ק שאין לחלק בין נותן מתנה לאחר לנותן לבנו. ותקנת אושא בכותב נכסיו לבנו ניזון מהם וכו' ואלמנתו ניזונת וגובה מהמתנה ההיא כתובתה יש לחלק בין כותב כל נכסיו ובלי שיור לכך יש לחלק בנותן לבנו אבל בנותן מקצת נכסיו לבנו מתנת בריא אינה גובה כלל יעו"ש. ועיין בס' נוכה"ש סי' י"ב מ"ש שם בנדונו. גם בסי' י"ט בראובן שלוה מעות בהכשר בתורת עיסקא שמכר מטלטלים שבכיסו לבעל המעות ושוב שכרם ממנו והוא משתמש בהם ונותן לבעלי המעות כו"כ לחו' שכירות הכלי' ואח"כ נלב"ע ראובן ואלמנתו אומרת ששעבוד כתובתה קודם והיא רוצה לגבות כתו' ואם ישאר יגבה הבעה"מ המט' הנז' ואם לא ישאר היא קודמת שבכתובתה כתוב מא"ק. ופסק הדין עם האלמ'. וכתב כמ"ש בסי' י"ב יעו"ש.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף