מילי דעזרא/חושן משפט/לח
|
< הקודם · הבא > |
שבועה. תלמיד חכם שנתחייב שבועה אי משבעינן ליה או לא. עיין בס' משנת ר"א די טולידו ז"ל ח"א סיצ"א דהביא בשם כנסת יחזקאל ח"מ סיצ"ד ורמזו המט"ש סיפ"ב הגהט"ו אות ט"ו דפטר להת"ח ולמד כן מש"ס שבועות דמ"א ע"א דאמרו אי צורבא מרבנן הוא לא משבעינן ליה וכו'. ומתשו' הרי"ף ז"ל סיצ"ז פשיט ליה להיפך וגם מסוגית ר"פ שבועת הדיינין נר' בהדיא דמשבעינן ליה לת"ח מיושב ופסקוהו כל הפוס' עיין בסיפ"ח סט"ו. ויצא לחלק היכא דהת"ח בא להוציא ולגבות חובו ואמ"ל האיך אישתבע לי דלא פרעתיך אינו נשבע גם חילק בין היכא דתפיס הת"ח שטרא בידיה דאינו נשבע ונתן נפקותא בין ב' החילוקים עש"ב. ואנכי בעניי בלמדי בדב"ק בדרך השקפה הוקשה לי ע"ד דדברי הט"ז ז"ל בסיש"ב[1] שהביא דבריו הוא ז"ל שם יוצא מהם היפך חילוקו הראשון ומסוף דבריו נר' דלא חזר בו מהחילוק הא' כ"א דס"ל דשני החילוקים הם אמורים.[2] גם מדברי הרשב"א ז"ל ח"ג סיפ"ה שהביאם הוא ז"ל מקודם ודייק מדבריו יוצא היפך חילוקו הנ"ל וצריך ישוב.
- ↑ שמא צ"ל סיפ"ב. הערת המלבה"ד.
- ↑ כוונת רבינו למש"כ בט"ז שם וז"ל נ"ל דמסקנא בגמרא הוה כן, דבהדיוט כשבא עם השטר לתבוע והלוה טוען פרוע הוא, אנו פוסקים תיכף דין ביניהם שישבע בעל השטר ויטול, אבל בת"ח אין אנו פוסקים שום דין ביניהם אלא דוחין אותו מן הדין, ואין אומרים לת"ח השבע וטול כי זהו נגד כבודו, אלא מניחים הדבר ביניהם עד כי יוכל לעשות לו דין לעצמו דהיינו שיתפוס אותו, וזה מכוון בלשון התלמוד במסקנא דלא מזדקקינן להו לדינא וכו' עכ"ל הרי דלעולם אין לחלק בין ת"ח לשאינו ת"ח. הערת המלבה"ד.