מחצית השקל/אורח חיים/תריד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תריד

(א) (ס"ק א) ואפילו אינו צ"ע מ"ש מרחיצה דשרי להעביד הזוהמא. צ"ל דס"ל למ"א כמו דהותר בסי' תרי"ג סעיף א' רחיצה להעביר טיט וצוא'. ה"ה להעביר זוהמא שרי. כיון דשניהם אינן לתענוג. אבל הט"ז ר"ס תרי"ג כתב דרחיצ' להעביר הזוהמא אסור:

(ב) (ס"ק ב) אסור כו' והולכים לב"הכ יחף. וכתב בד"מ בשם מהרי"ל הטעם וז"ל וישלף מנעליו בביתו ולא בבה"כ משום דזלזול הוא לבה"כ להניח שם מנעלים עכ"ל. ועיין במ"א סעיף קטן ז':

וכתב הב"ח ראיתי מרבותי שהלכו יחף לגמרי. והיינו דחששו להחמיר כדעת הפוסקים דגם מנעל של בגד הוי מנעל לענין יוה"כ. דמ"מ מגין. ושל שעם או קש החמירו כדעת הרז"ה דס"ל דגם של שעם וקש הוי מנעל גם יש לחוש לדעת רש"י אף על גב דרש"י מתיר של בגד ושל שעם מכל מקום של עץ מורה דאסור וכתב בהגהת הרי"ף דשל שעם דוקא כשהוא לח מותר אבל יבש אסור דהוי כמו של עץ דאסור לרש"י וע"ש בב"ח. דמשוי הוא. כן דעת הרא"ה הביאו נ"י ביבמות פ' מ"ח. וכן דעת הרמב"ן הביאו הר"ן ביומא. דהלובשים אנפלאות של בגד ביוה"כ. ע"כ ס"ל דלאו מנעל הוא. ובגמרא מוכח דכל דלאו מנעל הוא הוי משוי ואסור לצאת בו לר"ה או לחצר שאינה מעורבת. דהא קי"ל יש עירוב והוצאה ליוה"כ. אבל הר"ן חולק. וכתב דדוקא בשבת דנעילת מנעל מותר ולכן אין דרך לנעול אנפיליא ושל שעם וכדומה. לכן הוי משוי. אבל ביוה"כ דאסור לנעול מנעל ודרכן של ב"א לצאת באותן המינים לא הוי משוי אלא כמנעל ה"ל האי יומא עכ"ל הר"ן. מ"מ מרברי כלם למרנו דבשבת דעלמא אסור לצאת לחצר שאינה מעורבת במנעל של בגד או שעם וכל מירי דלאו מנעל. ולא מצאתי דין זה מבואר בפוסקים בהל' שבת. אך מצאתי בס' א"ר שכ' בסימן ש"א סעיף קטן ל"ה ז"ל כ' רי"ו סנדל של שעם מותר לכ"ע כיון שהרועים יוצאים בו עכ"ל. ובה"ה פ"ג מהל' שביתות עשור דין ז' מצאתי שכתב וז"ל ומותר לצאת בסנדל של שעם כו' ויש מי שאוסר לצאת בהן לר"ה בין בשבת ובין ביוה"כ. משום איסור הוצאה. כיון דלאו מנעל נינהו ואין זה עיקר אלא מותר לצאת בהן עכ"ל ומדסתם וכתב מותר לצאת בהן. משמע קצת דאתרווייהו קאי בין בשבת ובין ביוה"כ אבל לא כתב טעם הדבר:

(ג) (ס"ק ג) ומותר כו' דלפעמים כו' מלשון הש"ע וכן מתשובת ת"ה סימן קמ"ט משמע דלכל אדם מותר. וגם הת"ה מביא דברי מרדכי הנ"ל. וצ"ל דגם כוונת המרדכי כן הוא להתירו לכ"ע. משום דיש ש"ל כאב. ויש שהצנה קשה לו לפי טבעו לכן הותר לכ"א דמסתמא העומד ע"ג כרים צריך לכך ואין כונתו לתענוג:

ובשעה כו' על שום דבר. ר"ל אפילו כרים של בגד:

וער"ס צ' דאסור להתפלל על מקום גבוה ג' טפחים דנראה כמתגאה אבל ע"ג כרים אפילו אין גבוהים ג' טפחים נראה כמתגאה:

(ד) (ס"ק ד) ומכל מקום כו' אפי' בקשים והיינו אפילו של עור. אבל של בגד גם רמ"א אינו מחמיר וכ"כ בס' א"ר:

(ה) (ס"ק ה) אסטניס כו' מותר להדיחן. כמ"ש ר"ס תרי"ג דאם היה מלוכלך בטיט וצואה מותר לרחוץ. אף על גב דנעילת סנדל ורחיצה דיניהן שוה. מ"מ החמירו יותר בנעילת סנדל מברחיצה. ואסרו סנדל אף על גב שיתטנפו רגליו ויצטרך לרחצן. כ"ה בנט"י ביבמות פרק מ"ח:

ולבוש פירש כו' אדלעיל קאי שפי' אסטניס מצונן. ולבוש פי' היינו שאם לא כו'. כמ"ש סי' תר"מ סעיף ז' במ"א ס"ק ט' אהא דאמרינן דאם ירדו גשמים עד שתסרח המקפה מותר לצאת. ור"י היו נושרים קסמי' על המאכל ויצא. אף על גב דלא נסרח מקפה ואמר לדידי כיון דאנינ' דעתי כמי שנסרח המקפה דמי. ומשמע מלשון רש"י שם דוקא ר"י שהיה ידוע שהוא מאניני הדעת:

ובח"מ סימן קנ"ה סעיף נ"ט וסעיף מ"א דכ' שם כ"ד שידוע שאין דעת המערער יכול לסובלו אין להמחזיק באותו דבר חזקה. ומשמע שם וכן בגמ' שם מעובד' דר"י דאין כ"א י"ל אסטניס אני ובסתם אדם הוי חזקה. אם לא בידוע שהוא אסטניס:

אם ידוע שקיבלו. עסי' תר"ח סעיף ב':

(ז) (ס"ק ז) למקומו כו' בשבת דאיכ' מנעל במס' יומא דף ע"ח ע"א וניהו דביוה"כ הותר דאסור במנעל ול"ל למידי. אבל בשבת דמנעלים ברגליו איכ' למיחש שמא בעברו דרך המים ישמוט המנעל מרגליו ואתי לאתוי ד' אמות. וסתם ההולך לקבל פני רבו הוא בא בדרך וא"א דבדרך מותר ביוה"כ לנעול מנעל. א"כ למה שאל בשבת יותר מביוה"כ. דהא גם ביוה"כ י"ל מנעלים ברגליו ואפ"ה הותר. ועסי' תקנ"ד דבט"ב מותר במנעל כשהולך בדרך. ואפשר דאפי' בין הגוים. דבט"ב מותר. כיון שי"א שהוא דאוריית'. כן הסכים מ"א ר"ס תרי"א דכל ה' ענויי' דאודיית'. אלא כיון דדעת ר"י הביאו הרא"ש והרב"י בסימן תרי"א דכל הענויים חוץ מאכיל' ושתי' הם דרבנן ואף על גב דדרשי להו מקראי אסמכת' נינהו. לכן כתב מ"א כיון שי"א כו' לאפוקי מדעת ר"י:

והתם. ר"ל גם בט"ב יש אוסרים:

לכן יש להחמיר משמע דהולך בדרך פשוט למ"א טפי לאיסור מהולך בין הגוים. דבהולך בדרך אייתי ראיה מהש"ס דאסור. ובהולך בין הגוים משמע דמשום חומרא החמיר. ובסימן תקנ"ד לענין ט"ב נראה להיפך. דהיתר' דהולך בדרך הוא ברור מן הירושלמי ואין חולק והולך בין הגוים יש שם מחלוקת הפוסקים ויש אוסרים שם. ואולי מ"ש מ"א ואפי' בין הגוים ר"ל בהולך בדרך בין הגוים דאיכ' תרתי לטובותא. או י"ל דביום הכפורים טפי יש להחמיר בהולך בדרך מהולך בין הגוים. דהא כתב מ"א סימן תקנ"ד סעיף קטן י"ז הא דמותר בהולך בדרך. דוקא בדרך רחוק. אבל כשהולך בשדה סמוך לעיר אסור לנעול וה"ה לבה"ק אא"כ יש רפש וטיט או בין הגוים עכ"ל. וכיון דביוה"כ אסור לילך חוץ לתחום כ"א על ידי עירוב אם כן אפשר מיקרי דרך קרוב ולכן יש להקל טפי בהולך בין הגוים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.