כף החיים/אורח חיים/תריד

כף החיים ‏ אורח חיים תריד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לסוך אפי' מקצת גופו. דמקצת גופו ככל גופו. ברייתא יומא ע"ז ע"ב. טור. לבוש. ר"ז או' א':

ב

ב) שם. ואפי' אינו אלא להעביר הזוהמא. דסיכה אינה כרחיצה כי הנאתו מרובה ואפי' אין כוונתו לתענוג מ"מ מתענג הוא בכך. לבוש. ר"ז שם. ולענין רחיצת הזוהמא במים אי שרי עיין לעיל סי' תרי"ג או' ב':

ג

ג) שם. אבל אם הוא חולה וכו'. שאינו עושה משום תענוג. לבוש. והגם שכתבנו באו' הקודם דאפי' אין כוונתו לתענוג מתענג י"ל ה"ד לבריא וסך על בשרו לא כן חולה וע"ג חטטין שאינו מתענג בכך רק להפיג צערו. ועוד י"ל דבחולה וחטטין שאינו עושה משום תענוג לא גזרו אפי' אם ממילא יתענג בכך. ועיין באו' שאח"ז:

ד

ד) שם. או שיש לו חטטין בראשו מותר. וה"ד במקום שנוהגין לסוך בחול אפי' איש בריא אבל במקום שאין נוהגין לסוך בחול איש בריא אסור לסוך ע"ג חטטין בין ביו"ט בין בשבת משום דמוכח דהוא משום רפואה כדלעיל סי' שכ"ז סעי' א' בהגה. דה"ח או' א' זכ"ל אות יו"ד. פת"ע או' א' מ"ב או' ב' ועיין בדברינו לשם מאו' יו"ד עד או' י"ד:

ה

ה) [סעיף ב'] אסור לנעול סנדל וכו'. נעילת הסנדל ילפינן מקרא (יומא ע"ז ע"א) דחשיב עינוי. טור וב"י:

ו

ו) שם. אסור לנעול סנדל וכו'. אפי' ברגלו אחד. הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור. ב"י. לבוש. עט"ז. ר"ז או' ב' מט"א או' ב' מ"ב בב"ה. ואין חילוק בין ביתו לר"ה בכל מקום אסור. לבוש. ר"ז שם. ובתי שוקים של עור אפי' דלאו מנעל נינהו כיון שהוא של עור אסור. דב"ש סימן קי"ג. י"א בהגה"ט:

ו) שם. סנדל או מנעל של עור. דמידי דמגין הוא של עור דוקא דכתיב (יחזקאל ט״ז:י׳) ואנעלך תחש והוא עור כמ"ש רש"י ורע"מ ביבמות ר"פ מצות חליצה. וההפרש שבין מנעל לסנדל כי מנעל הוא של עור רך וסנדל של עור קשה כמ"ש רש"י ורע"מ שם והיינו דכתב רש"י ביומא דף ע"ח ע"א ד"ה סנדל כי סנדל איני יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל וכ"כ מרן בש"ע לעיל סי' ש"א סעי' א' יפ"ל ח"ב או' ב':

ח

ח) שם. סנדל או מנעל וכו'. חולצין מנעל מבע"י והולכין לבהכ"נ יחף. מ"א סק"ב. והטעם כתב בד"מ או' ד' בשם מהרי"ל משום דזלזול היא לבהכ"נ להניח שם מנעליו. ואם מפונק אדם וקשה עליו לילך יחף עד לבהכ"נ רשאי לילך במנעליו עד פתח בהכ"נ ויתנם לבני ביתו להחזירם הבית או יצניעם במקום מוצנע שלא יראו. דרשות מהרי"ל ה' ליל יוה"כ. מט"מ סי' תתנ"ו. א"ר או' ו ר"ז או' ח':

ט

ט) שם. אפי' קב הקיטע. דהיינו מי שנקטעו רגליו עושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו. כמ"ש לעיל סי' ש"א סעי' ט"ו. וכ"כ הר"ז בסי' זה או' ב' מ"ב או' ד' ומיירי בעשאו של עור וה"ה אם הוא של עץ ומחופה עור כמ"ש בסמוך בש"ע. וכ"כ מ"ב שם:

י

י) שם. אפי' של עץ ומחופה עור אסור. וכל שמחופה עור בין מלמטה בין מלמעלה ע"ג הרגל אסור. כמ"ש לעיל סי' תקנ"ד או' ע"ו יעו"ש. וכן מנעל מעור דג ועוף אסור כמ"ש שם או' ע"ז אבל מה שקורין בערבי קולקא"ב והוא של עץ ורק יש בו רצועה של עור למעלה להכניס בו ראש הרגל שרי כמ"ש שם או' ע"ה יעו"ש. ומיהו יש מחמירין בשל עץ ואעפ"י שאין בו רצועה של עור למעלה כמ"ש באו' שאח"ז:

יא

יא) שם. אפי' של עץ ומחופה עור אסור. משמע דאם אינו מחופה עור מותר ורי"ו כתב לעולם לא ראיתי מי שנהג היתר נצאת בסנדל של עץ והב"ד ב"י אלא שכתב עליו דהטור סתם כדעת הרי"ף והרא"ש דלא מיקרי מנעל אלא של עור דוקא עכ"ל ולכן סתם בש"ע דאין לאסור כ"א מנעל וסנדל של עור דוקא. ומיהו דעת הא"ר או' ב' להחמיר בשל עץ וכ"כ הר"ז או' ב' דמי שאפשר לו טוב להחמיר בסנדל של עץ אפי' אינו מחופה עור:

יב

יב) שם. אבל של גמי וכו'. והב"ח כתב ראיתי מרבותי שהלכו יחף לגמרי וכן נכין ואפי' מי שהוא אסטניס והולך באנפלאית לא ילך במבוי שאינה מעורבת דמשוי הוא יעו"ש מיהו הט"ז סק"א הרבה להשיב על דברי הב"ח הנז' וסיים וכבר העיד הר"ן בפ' יוה"כ שכן נהגו כל ישראל לילך במינים הללו ומאן דבעי להחמיר יחמיר לעצמו ולא לדרוש בפרקא שיש להחמיר יעו"ש. גם מ"ש הב"ח דלא ילך בהם במבוי שאינה מעורבת משום משוי המנהג כדברי הש"ע שכתב דמותר אפי' לצאת בהם לר"ה וכמ"ש הר"ן. וכ"כ מ"א סק"ב. וכ"פ מט"מ סי' תתנ"ה. ר"ז או' ד' דה"ח או' ב' ועיין לקמן או' ח"י ועוד עיין מזה לעיל סי' תקנ"ד או' ע"ב יעו"ש:

יג

יג) וכן מותר לכרוך בגד קשה סביב רגליו ומותר לצאת בו אפילו לר"ה אף על פי שבכל שבתות השנה אסור לצאת בו לר"ה כיון שאינו דרך מלבוש מ"מ ביום הכפורים כיון שאסור בנעילת הסנדל ואי אפשר לו לנעול מנעל של עור נקרא זה דרך מלבוש לאותו היום. ויש אוסרים לצאת בו לר"ה אלא א"כ הולך לדבר מצוה או לשאר דבר הכרחי לו ביום ההוא והיא מפונק ואין די לו בלבישת אנפלאות מפני שהן עשויין מבגד רך אז התירו לו לצאת לר"ה בבגד קשה וכרוך סביב לרגליו וטוב להחמיר כסברא זו. ר"ז שם:

יד

יד) שם. או של קש וכו'. או מעשבים או מכפות תמרים או לכרוך סודר וכו' רי"ו. א"ר או' ג':

טו

טו) שם. או של שאר מינים מותר. שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור. ב"י לבוש. ועוד שלא אסרו אלא מנעל וכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש. ר"ז או' ג':

טז

טז) שם. או של שאר מינים מותר ואפי' אם הוא עשוי כתמונת מנעל ממש בצורתו כיון שאין בו עור לא למעלה ולא למטה וכ"ש פוזמקאות שלנו דשרי כן מוכח מן הפו' מ"ב בב"ה:

יז

טוב) ומגעל העשוי מלבדים ועשוי כמדת מנעל שלנו ומגין ואינו מרגיש כלל שהולך יחף יש להחמיר כמ"ש לעיל סי' תקנ"ד או' ע' יעו"ש. אכן אם הם לבדים רכים מסתברא דאין להחמיר וכמ"ש בהגהת חתם סופר. מ"ב בב"ה. וכ"כ בשה"צ או' ה':

יח

חי) שם. אפי' לצאת בהם לר"ה. והא דכתב אפי לצאת בהם לר"ה משום דדעת הרמב"ן לאסור לצאת בהם לר"ה משום משוי כמ"ש הר"ן פ' בתרא דיומא אלא שכתב עליו הר"ן דלא משמע כן מגמ' ועוד שמנהגן של ישראל שיוצאין במינין הללו ואפי' בר"ה וכתב הטעם דכי אמרינן דמידי דלאו מנעל הוי משיי ואסור לצאת בו ה"מ בשבת דכיון דמנעל מותר בו כל מידי דלא הו"ל מנעל הו"ל משוי ואסור לצאת בו אבל ביוה"כ שהמנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותם המינים לא הוי משוי אלא כמנעל הוו לההוא יומא יעו"ש. והב"ד ב"י ולבוש. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש. ועיין מ"ב בב"ה שכתב דבאנפלאות של בגד דדרך מלבוש הוא מותר לכ"ע לצאת בהם לר"ה אף דלאו מנעל הוא ולפ"ז פשיט דה"ה לבדים שהם ג"כ דרך מלבוש לאנשים ג"כ בודאי לאו בכלל משא הוא אפי' בשבת אלא שביוה"כ חוכך בשע"ת להחמיר מטעם דאין מרגיש בהם עינוי כלל יעו"ש:

יט

יט) שם הגה. ומותר לעמוד על כרים וכו'. שאין זה דרך הנאת נעילה אלא כשהוא מנעילה ברגליו. לבוש. סעי' ד'. ר"ז אות ד'. מ"ב אות ט':

כ

ך) שם הגה. ומותר לעמוד על כרים וכו'. דלפעמים יש לאדם כאב ברגל ויש שהצנה קשה לו. מרדכי שם. מ"א סק"ג. ומיהו מלשון הש"ע (ר"ל הגה שבש"ע) וכן מתשו' תה"ד סי' קמ"ט משמע דלכל אדם מותר. מחה"ש:

כא

כא) שם הגה. ומותר לעמוד על כרים וכו'. מלבד כשמתפלל י"ח שלא יעמוד אפי' על כרים וכסתות שאינם של עור. מט"מ סי' תתנ"ז. ב"ח בסוף הסי' בשם מהרי"ש. מ"א שם. א"ר או' ז' ר"ז או' ד' ח"א כלל קמ"ה או' כ"א. מט"א או' ב' מ"ב או' ט' והטעם כתב הלבוש בסי' תרי"ט סוף סעי' א' משום שנראה כמתגאה אם יעמוד על כרים בשעת התפלה. והב"ד מ"א שם. ואפי' אין גבוהים ג"ט נראה כמתגאה. מחה"ש. וכ"כ א"א אות ג' מ"ב שם. אבל מותר לעמוד על שאר דברים חוץ מן כרים וכסתות אפי' בשעה שמתפלל תפלת י"ח אם אינו גבוה ג"ט מן הארץ כמ"ש בסימן ץ' ר"ז שם:

כב

כב) שם בהגה. ומ"מ המחמיר תע"ב. ורדב"ז ח"א סימן ק"ץ כתב דאין כאן בית מיחוש אפי' שהן קשים. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ד. וכ"כ הפר"ח. א"א או' ד' מ"ב שם. והיינו אפי' של עור אבל של בגד גם רמ"א אינו מחמיר וכ"כ א"ר או' ז' מחה"ש:

כג

כג) [סעיף ג'] החיה כל ל' יום מותרת וכו'. משום צנה. יומא ע"ח ע"ב. ב"י. לבוש. ר"ז או' ה':

כד

כד) שם. החיה כל ל' יום מותרת וכו'. והב"ח כתב דראוי להחמיר דאף חיה אסורה לנעול את הסנדל יעו"ש. וכ"כ העט"ז. ובשכנה"ג השיג דכ"ע מתירין ואני מצאתי בשה"ל דף מ"ו וס' התניא ראיה לדברי הב"ח. א"ר או' ה' אמנם הפר"ח הסכים כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ה' ח"א כלל קמ"ה או' ך' דה"ח או' ד' אך המט"א או' ג' כתב דאם אין בו צורך כ"כ יש להחמיר:

כה

כה) שם. והחולה כיוצא בה אעפ"י שאין בו סכנה. אלא שהצנה קשה לו. לבוש. ר"ז שם. אך המט"א שם כתב גם ע"ז דאם אין בו צורך כ"כ יש להחמיר.

כו

כו) [סעיף ד'] מותר כל אדם לנעול וכו'. ואפי' שלא לצורך מצוה. כ"פ הטור דלא כבה"ג. וכ"פ הלבוש. ט"ז סק"ב. פר"ח. ר"ז או' ז' מ"ב או' י"א. ולצורך מצוה (היינו באין סכנת עקרב) מסיק הט"ז אם אפשר בלא סנדל אסור דאסורים בסנדל ול"ד לרחיצה דעובר במים להקביל פני אביו ורבו דהתם א"א בע"א. מש"ז או' ב':

כז

כז) שם הגה. ואם ירדו גשמים וכו'. ומכאן אני נוהג שבשעת כניסת לבית הכסא בט"ב וביוה"כ לנעול מנעלים עד שעת יציאה. שכנה"ג בהגה"ט אות א' והט"ז סק"ב כתב דאם בודאי יתלכלכו רגליו בבה"כ לא חמיר מירידת גשמים ומותר יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ו' דאם יודע שילכלך שם רגליו במקים מטונף מותר לנעול מנעליו אבל תכף כשיוצא משם צריך להסיר אותם. וכן אסטניס תכף כשיבא למקום שאין לו צער צריך להסיר אותם דלא כאותם שנוהגין שהולכין בסנדלין אפי' בבהכ"נ עד שיושבין על מקומם ואסור גדול הוא ואפי' במקום שמותר לנעול צריך להחליף המנעלים של ימין לשל שמאל עכ"ל וכ"כ מ"ב או' י"ג ועיין לקמן או' ל"א:

כח

כח) שם בהגה. והוא אסטנים מותר לנעול וכו'. ונראה דוקא כשהוא אסטניס אבל בלא"ה לא ינעול אפי' לשמור רגליו מלכלוך שלא יצטרך להדיחם לבסוף ומוטב שיתלכלך ויבא לידי דיחיו שירחץ רגליו משנתיר לי סנדל ואע"ג דנעילת סנדל ורחיצה תרווייהו דרבנן וכו' נימוקי יוסף בפ' מצות חליצה בשם הרשב"א והרא"ה. מיהו ישמור עצמו בהליכתו שלא יציג רגליו במי הגשמים דאסור להושיט אפי' אצבע קטנה במים משום תענוג. מט"מ סי' תתנ"ח. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' והב"ח כתב דיש להחמיר אף באסטניס וירדו גשמים אלא א"כ בסנדל שאין לו עקב אבל בסנדל ממש אסור יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ו. וכ"ה דעת הפר"ח:

כט

כט) שם בהגה. והוא אסטניס. פי' איש מצונן. ולבוש פי' היינו שאם לא ינעול יצטער. וצ"ע על מה סמכו עתה להקל דאין כל אדם יכול לומר אסטניס אני כמ"ש סי' תר"מ סעי' ד' ובח"מ סי' קנ"ה סעי' מ"א ובפרט שלובשים אנפילאות וא"כ אין להם צער כ"כ לילך בטיט ורפש ולכן יש למחות אם ידוע שיקבלו. מ"א שם. ונראה דשאני בהילוך יחף בגשמים שדרך בני אדם להצטער בו והוי דומיא למ"ש לבוש ורמ"א סימן תר"מ ומ"מ ודאי מי שיודע בעצמו שאינו אסטניס ילך יחף. א"ר אות ו':

ל

ל) שם בהגה. והוא אסטניס וכו'. נראה דזה צריך בירידת גשמים אבל אם יש שם בארץ רפש וטיט כ"ע כאסטניס בזה. ט"ז סק"ג. א"ר שם. והמש"ז אות ג' כתב שמדברי המ"א (שכתבני באו' הקודם) סק"ה משמע אף שיש טיט ורפש יש לאסור הואיל והולכין באנפילאות. וכ"כ הר"ז אות ו' בהגה אלא שכתב אבל המנהג כסברא ראשונה:

לא

לא) שם בהגה. מותר לנעול מנעליו וכו'. ובשל"ה דף קצ"ט ע"ב כתב דכל מקום שיש הכרח ללבוש מנעל אז יהפוך ויחליף מנעל ימין לרגל שמאל ומנעל שמאל לרגל ימין יעו"ש והב"ד מ"א סק"ו. א"ר או' ו' ר"ז או' י"א. ועיין לעיל סי' תקנ"ד או' ף':

לב

לב) שם בהגה. מותר לנעול מנעליו וכו' ו הנוגע במנעליו צריך נטילה ואפילו אם הוא של בגד כמ"ש לעיל סי' תקנ"ד או' ע"ג יעו"ש:

לג

לג) שם בהגה. עד שמגיע למקומו. וישלחם לביתו או יניחם במקום מוצנע בבה"כ. מ"א סק"ץ. ועיין לעיל אות ח':

לד

לד) ואסור לצאת במנעל אפי' לבא בדרך (ר"ל מהלך בדרך) ואפי' הולך בין העכו"ם אע"ג דאיכא למיחש שילעיגו כיון שי"א שהוא דאורייתא. מ"א שם. א"ר או' ד' ור"ל אע"ג דבט"ב מותר כמ"ש לעיל הי' תקנ"ד סעי' י"ז ביוה"כ יש להחמיר משום די"א שהוא דאו' וכ"כ הר"ז אות ט' ואות יו"ד. ח"א כלל קמ"ה אות י"ט. דה"ח אות ז' מט"א או' ד' מ"ב או' ט"ו. ועיין לעיל סי' תרי"א או' ה':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---