מחצית השקל/אורח חיים/תרטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרטו

(א) (ס"ק א) באשתו כו' גם ביום. וט"ז מקיל ביום. דין נדה. כמ"ש בי"ד סימן קצ"ה סעיף ה' לא ישב במטה המיוחדת לה אפילו שלא בפניה. ואסורים לישב יחד על ספסל א' המתנדנד ואינו מחובר לכוחל. ואיסור שינה אפי' בשני מטות אם המטות נוגעות זו בזו ואסור' להציע' לו הסדינים בפניו ואיסור ההסתכלות במקומות המכוסים שבה. ויתר ההרחקות המבוארים שם:

(ב) (ס"ק ב) ידאג כו' אין חפץ בשמושו. וז"ל מהרי"ל בתשובה סימן ר"ד אשר שאלת מאן דחזי ביומא רבא או בליליא. פשיט' דאין חילוק בין יום ללילה. דרעב. (ר"ל דאמרינן שם סוף יומא אהאי דרוא' קרי ואם עלתה לו שנה מובטח שהוא בן עוה"ב. תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע וכמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז. ורעב ר"ל מתשמיש) ועיקר רעבון תשמיש הוא בלילה. וסיים וז"ל ואסר שאלת יש לו לדאג ויפשפש במעשיו ויחזור מעבירות שבידו ויסגף עצמו במה שאפשר לו. כן שמעתי על בעלי הוראה דאתרמי להו. וזמנין אתי נמי מרוב טרחא. או מרוב אכילה ובשבעה דרכים בודקין את הזב. והוא במס' זבים פ"ב משנה ב') וכלן מרגילים לכך. דאפילו כה"ג קודם ז' ימים מונעים ממנו כ"ד הרגילים להרבות זרע. (וע"כ ט"ס יש פה דאדרב' כל ז' ימים לא היו מונעים ממנו מאכל כ"א ערב יוה"כ עם תשכה כדאי' ביומא דף י"ח ע"א. וגם היו מונעים אותו ערב יוה"כ ממאכלים המרבים זרע. וכן פסק הרמב"ם פ"א מהלכות עבודת יוה"כ. ואפשר דמהרי"ל היה מפרש דדברים המרבים זרע היו מונעים ממנו כל ז' ימים. ובערב יוה"כ הוסיפו דאפילו דברים אחרים שאין מרבים הזרע היו ממעטים ולא היו מניחים לו לאכול הרבה כדי שלא יבא לידי שינה) ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות ומן הרחמים וישוב אל ה' בכל נפשו כי חנון ורחום הוא כו' עכ"ל. משמע קצת מדבריו דאם יש לתלות בא' מן ז' דברים שבודקין הזב תולין בו ואין זה סימן שמן השמים השביעוהו לא לרעה ולא לטובה כי הוא היה גרמא בניזקין:

(ג) (ס"ק ג) מובטח כו' ובעל הלבוש כתב כו' וז"ל הלבוש ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב ויראה זרע יאריך ימים שוודאי י"ל הרבה זכיות שהגינו עליו. ויש פנים ג"כ לאידך גיס' כשעלתה לו שנה אדרב' ידאג יותר ויפשפש במעשיו ויתקנם. שמא קיבל זכיותיו שחסו על חייו ונשאר ערום ממצות שכבר קיבל שכרו עכ"ל. דמ"ש ויש פנים גם כן לאידך גיס' כו' הוא נגד דברי הגמ'. דהאמרי' עלה כי אתי ר' דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי בנים ובני בנים. וכתבו התוס' רמז לדבר יראה זרע יאריך ימים עכ"ל. ואם יש לחוש שנשאר ערום מן המצות איך יבטח דמפיש חיי כו' וגם על פי' אח' דזכיותיו הגינו עליו. דמשמע דמן השמים השביעוהו והראוהו שאין ה' חפץ בשמושו והיה חייב מיתה לולי שהגינו עליו זכיותיו לא משמע כן מפירש"י שכתב ז"ל על מ"ש תדע שהוא בן עוה"ב שכל העולם רעב והוא שבע. כתב רש"י שלא מדעתו השביעוהו ואף על פי כן עלתה לו שנה יש לדעת שצדיק גמור הוא עכ"ל. לשון זה משמע דהראוהו דא"צ עינוי דבלא"ה צדיק הוא. ולא שתחלה נקנסה עליו מיתה. אבל הפר"ח הסכים עם פי' א' של הלבוש. דאיך מן השמים משביעים לצדיק במידי דטומאה וקרי. אע"כ דתחלה הראו לו שאין ה' חפץ בשמושו אלא שיש לו הרבה זכיות והם הגינו עליו עיין שם:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.