משנה ברורה/אורח חיים/תריד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דיני סיכה ונעילת הסנדל
(א) ואפילו אינו וכו' הזוהמא. ר"ל דאף שהוא שלא לשם תענוג אסור:
(ב) חטטין. והיינו דוקא (א) במקום שנוהגין לסוך בחול אפילו איש בריא אבל במקום שאין נוהגין לסוך בחול איש בריא אסור לסוך ע"ג חטטין בין ביו"ט ובין בשבת דמוכח דהוא משום רפואה וכדלעיל בסימן שכ"ז ס"א בהג"ה:
(ג) של עור. אתרווייהו קאי אלא דסנדל הוא (ב) של עור קשה ומנעל הוא של עור רך:
(ד) קב הקיטע. שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל ויש בה בית קבול קטן ומכניס שם ראש שוקו והוא קרוי קב ומיירי המחבר בעשאו של עור וה"ה אם הוא (ג) של עץ ומחופה עור וכדלקמיה:
(ה) אבל של גמי וכו'. דכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש (ד) ויש מאחרונים שמחמירין בשל עץ אפילו אינו מחופה עור (ה) וכן יש מחמירין שלא לצאת במנעל העשוי מלבדים (שקורין וואָליק) ועשוי כמנעל שלנו והוא מגין על רגל ואינו מרגיש כלל שהוא יחף ולאו בכלל עינוי הוא (ו) ולפ"ז ה"ה (קאלאשין) של גומא יש להחמיר. והנה אף שאין למחות ביד המקילין אחרי שהשו"ע ורוב אחרונים מקילין בזה מ"מ מי שאפשר לו נכון להחמיר בזה ולילך באנפלאות של בגד כנהוג (ז) אכן אם צריך לצאת החוצה נכון יותר שילבש אלו הלבדים או הקאלאשין ולא מנעלים של עור שיש בהם איסור מדינא משא"כ אלו שהם רק משום חומרא:
(ו) או של בגד וכו'. גם בכל זה מיירי כשאינו מחופה עור לא למעלה ולא למטה [אחרונים]:
(ז) מותר אפי' לצאת וכו'. ובמנעל דאסור לצאת בו אסור אפילו לטייל בו בבית ממטה למטה [גמרא]:
(ח) לר"ה. ר"ל דאף שבכל שבתות השנה אסור לצאת בו לר"ה כיון שאינו דרך מלבוש מ"מ ביוה"כ (ח) כיון שאסור בנעילת הסנדל וא"א לו לנעול מנעל של עור נקרא זה דרך מלבוש לאותו היום:
(ט) של עור. שאין זה הנאת דרך נעילה ולא אסרו אלא כשהוא מנעילו ברגליו ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה ופר"ח הסכים לדעת הרדב"ז המובא במ"א דאין כאן בית מיחוש כלל (ט) בד"א שלא בשעת תפלת י"ח אבל בשעה שמתפלל תפלת י"ח אסור לעמוד ע"ג כרים וכסתות אפילו אינן של עור משום שנראה כמתגאה אם יעמוד אז על כו"כ ואפילו (י) אינן גבוהין ג"ט. אבל מותר לעמוד (יא) כשהוא איש מצונן על מעט עשבים להפסיק בין הקרקע:
(י) כל שלשים יום. דעד אותו הזמן הצינה קשה לה וכן לחולה או למי שיש לו מכה לכולם הצינה קשה להם:
(יא) לנעול סנדל מחמת עקרב. ואפילו אינו הולך לדבר מצוה (יב) אלא לצרכי עצמו:
(יב) והוא איסטניס. איש מצונן [וה"ה (יג) אם הוא איש חלש ויכול להזיק לבריאותו כשילך במקום הגשמים בלא מנעלים] אבל מי שאינו איסטניס לא ינעול מנעליו אם צריך לו לילך אפילו אם ירדו גשמים (יד) ובפרט שהולכים באנפלאות א"כ אין להם צער כ"כ בלא מנעלים (טו) אם לא שיש שם בארץ רפש וטיט דאז כו"ע כאיסטניס בזה:
(יג) מותר לנעול וכו'. וה"ה (טז) אם רוצה לילך לבית הכסא ויודע שילכלך שם רגליו במקום מטונף מותר לנעול מנעליו (יז) אבל תיכף כשיוצא משם צריך להסיר אותם וכן איסטניס תיכף כשיבוא למקום שאין לו צער צריך להסיר אותם דלא כאותן שנוהגין שהולכין בסנדל ברחוב ואפילו בבהכ"נ עד שיושבין על מקומם ואיסור גדול הוא ואפילו במקום שמותר לנעול (יח) יראה עכ"פ לחלוף של ימין בשמאל ושל שמאל בימין:
(יד) מנעליו. ולא יגע בהם (יט) כ"א ע"י בגד ואם נגע בהם שלא ע"י בגד צריך ליטול ידיו במקום שנגע בהן:
(טו) למקומו. וישלחם לביתו (כ) או יניחם במקום מוצנע בביהכ"נ לפי שלכלוך של המנעלים הוא זלזול לביהכ"נ ביום קדוש הזה שחייבים לכבדו בכסות נקיה ובכל דבר טהרה. כתבו האחרונים דאם צריך לילך לבין הנכרים אעפ"כ אסור לנעול סנדל אף דאיכא למיחש שילעיגו עליו כיון די"א שהוא דאורייתא:
< הקודם · הבא >