מחצית השקל/אורח חיים/תקפט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקפט

(א) (ס"ק א) אבל שומע. ואפילו לכתחלה אחר יכול לברך כו' כצ"ל וכן הוא בב"ח וקמ"ל דסד"א כיון דאינו מדבר ואינו יכול לברך לכתחלה לא קמ"ל:

סומא חייב כו'. דלא קיימא לן כר"י בב"ק דף פ"ח דס"ל סומא פטור מכל המצות חוץ מרי"ו הובא בב"י סי' תע"ג דמשמע דפסק כר"י דסומא אין חיובו רק מדרבנן ולכן אינו יכול להוציא מי שמחוייב מן התורה:

(ב) (ס"ק ב) את מינו כו' ורי"ף פי' כו' לא מצאתיו בשום מקום. וגם הדבר בעצמו תמוה שיהיה זמן מה זכר וזמן מה נקבה. והלא יש לו זכרות ונקבות. גם ראיתי בש"ע באר הטיב שכתב דא"כ ל"ל קרא למעט דאין מילת אנדרוגינוס דוחה שבת ממ"נ אי נולד בזמן שהוא נקבה פשיטא ואם אז הוא זכר מי ידעי' שיהי' אחר זמן נקבה עכ"ל:

ולזה א"ל דודאי כל עת שוה אצלו שניכר בו זכרות ונקבות. אלא לפעמים הזכרות ניכר יותר ונראה שעיקרו זכר ואח"ז זמן מה הנקבות ניכר יותר ונראה שעיקרו נקבה אלא שלא מצאתיו. ואדרבה כפי מעט ידיעתי משמע בכל הפוסקים דכל האנדרוגינוס שוין:

(ג) (ס"ק ג) יכולות לתקוע ולא כו' דהב"ח דייק מדנקט הטור דוקא נשים וקטנים שכתב ואע"פ שנשים וקטנים פטורים יכולים לתקוע ולברך ואין מוחין בידם כו' ולכן כתב הב"ח וז"ל ונראה דוקא נשים כיון שיש להם דעת יכולים להכניס עצמן בחיוב דקי"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה דאלמא מי שאינו מצווה ועושה נמי שכר יש לו. וכן קטן אפי' הגיע לחינוך מאחר שבא לידי חיוב כשיגדל אין מוחין בידם עכ"ל:

ועסי' רס"ו סעיף ה' דקי"ל מי שהחשיך בדרך ויש בידו מעות ואין עמו גוי התירו לו חכמים ליתנו לחש"ו. ואם יש עמו חרש וקטן יתננו למי שירצה משמע דלענין איסור חרש וקטן שוין. ועיין סי' שמ"ג דין קטן אוכל נבלות:

עסי' תקצ"ז דאפי' לכתחלה מותר לו' לקטן שהגיע לחינוך שיתקע כדי לחנכו:

(ד) (ס"ק ד) כבר כו' דמפקיד דינא ודלמא מעייני בדיניה דהאי גברא ולא ימצא זכאי וידחו תקיעתו למעלה. וכמ"ש סי' תקצ"א לענין תפלה:

אין לחוש כמ"ש סי' תקצ"א כיון דגם הצבור תוקעים אז. וכיון שאין הקב"ה מואס בתקיעת הצבור א"כ גם תקיעתו עולה עם תקיעת הצבור ואינה נדחית:

עססי' וי"ו דמבואר דכה"ג שאינו מתכוין לצאת לית ביה איסור משום דגורם ברכה. שא"צ כמ"ש סי' רט"ו:

כמו שכתב סי' ה' לענין ציצית דההליכה לבה"כ הוי הפסק כמ"ש סי' תקצ"ב דאפי' שח בין תקיעות דמיושב לתקיעות שעל סדר הברכות אפי' בדברים שאין בהם צורך תפלה ותקיעה אפ"ה לא הוי הפסק:

ול"ד לציצית שב' מצות הן כו' וכתב בספר ח"מ וז"ל צ"ע מ"ש מהא דכתב מ"א סי' תרל"ט ס"ק י"ג לענין סכה דההליכה לבה"כ הוי הפסק. והלא גם בסכה מצוה א' היא עכ"ל. ולא ידעתי מאי ק"ל דמאי הפרש יש בין ציצית לסכה דהא גם בציצית מ"ש שתי מצות הן הכוונה דאין ללבישה שניה שייכ' ללבישה ראשונה. וא"כ אחר לבישה א' נגמרה המצוה משא"כ כאן בתקיעות דכל התקיעות ואפי' דמעומד יש להן שייכות לתקיעות מיושב כי לפי תקנת חכמים צריך לתקוע בין דמיושב ובין דמעומד וא"כ לא נגמרה המצוה עד ששמע כל התקיעות וא"כ סכה דומה ממש לציצית דכשהלך לחוץ לסוכה כבר נגמרה מצות ישיבת סכה הראשונה:

דע דמ"ש בש"ע סעיף ז' המודר כו' מותר כו' משום דמצות לאו ליהנות ניתנו מכל מקום אם א"ל כו' אסור דזהו מיקרי הנאה שעושה שליחותו ואם אמר קונם תקיעתו כו' אסור משום דנדרים חלין ע"ד מצוה:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.