מחצית השקל/אורח חיים/תקפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקפח

(א) (ס"ק א) הנץ החמה שיצא כו' דודאי מע"ה יום הוא. ולכן דיעבד יוצא אם תקע מע"ה אלא דלכתחלה יש להמתין עד הנץ החמה דאין הכל בקיאים בע"ה כמ"ש הטור:

(ב) (ס"ק ב) יצא כו' סי' תכ"ב עמ"ש שם בשם ד"מ דבדאורייתא חוזר לראש אם הפסיק מחמת אונס אבל לא בדרבנן וא"כ אפשר בי"ט שני של ר"ה לדעת ד"מ א"צ לחזור. או אפשר י"ט שני דין י"ט א' י"ל אע"ג דידעי' דיומא קמא עיקר:

(ג) (ס"ק ג) וי"א דדוקא כו' ודוקא בתוקע אמרי' כו' דאם תקע שתי תרועות זא"ז הוי הפסק:

דהא ר"ת ורשב"א כו' קול אחר כו' דאהא דאמרינן סוף ר"ה ר' אבהו אתקין בקסרי שיתקעו תקיעה שברים תרועה תקיעה. דמספק' ליה תרועה מאי היא אי גנוחי גנח דהיינו שברים או ילולי יליל דהיינו תרועה ועביד תרוייהו. מתקיף לה רב עוירא דלמא גנוחי גנח ומפסיק תרועה בין שברים לתקיעה אחרונה. והקשה הר"ן מה בכך הא"ר יוחנן שמע ט' תקיעות ביום יצא אף ע"ג דאיכא הפסק בינתי' ותי' ר"ת וכן ס"ל לרשב"א לחד תי' ניהו (דלכתחלה) [דיעבד] יצא מ"מ לכתחלה אין להפסי'. והרמב"ן תי' ניהו דשהי' לא הוי הפסק. מ"מ אם תוקע ביניהם תקיעה לשם מצוה הוי הפסק וקי"ל כהרמב"ן לקמן סי' תק"ץ א"כ לר"ת ורשב"ם אע"ג ששמע קול אחר לשם מצוה מ"מ יצא דהא קאי על קושית רב עוירא שהקשה דתרועה שתקע מספיקא הוי הפסק. ואפ"ה מסיק דדוקא לכתחלה אבל דיעבד יצא כמו שמע ט' תקיעות כנ"ל הרי דאפי' קול אחר דהיינו תרועה שאינו ענין א"א גנוחי אפ"ה דיעבד לא הוי הפסק:

וניהו דאנן קי"ל כרמב"ן דהוי הפסק היינו דוקא בתוקע או אפי' שומע אם שמע קול אחר אבל שומע קול הראוי שני פעמים כגון שתי תרועות זא"ז לא מחמירים לומר דהוי הפסק:

אבל בר"ן משמע כו' דאל"כ לא מקשה כלום היינו קושיא הנ"ל לרב עוירא מהאי דשמע ט' תקיעות. ומאי קושיא אם יש סברא לחלק בין שומע לתוקע הא התם בשמע ט' תקיעות מיירי בשומע י"ל דלא הוי הפסק אבל רב עוירא מקשה לר' אבהו איך יצא תוקע גופי' דלתוקע דעביד מעשה הוי הפס'. אע"כ דהר"ן לא ס"ל לחלק בין שומע לתוקע. ועיין ט"ז שחולק על לבוש:

(ד) (ס"ק ד) אין כו' אע"פ שהתקיעה שבות. ר"ל כמו תקיעה דרשות דגזרינן שמא יתקן כלי שיר:

שמא יעבירנו והעמידו דבריהם דהיינו גזירה דשמא יעבירנו במקום עשה דתקיעה לא שייך אלא בשבת דבי"ט אין איסור הוצאה:

אבל לפי מ"ש הר"ן וכו' דלא בקיאי בקביע' דירחא. זהו לשון הרי"ף והרז"ה הקשה עליו דהא הטעם משום יעבירנו ולא משום דא"א בקיאים. ותי' הר"ן ע"פ מ"ד בסכה ר"פ לולב וערבה. לולב פעמים ששה פעמים שבעה דהא מצות נטילת לולב היא שבעה ימים וא"א לז' ימים בלי שבת. ולכן כשחל יום א' של סוכות בשבת אז הוי שבעה דיום א' דוחה שבת:

ובמקדש המצוה כל שבעה אבל חוץ למקדש מצותה יום אחד מן התורה לכן יום א' דחשוב דאפי' בגבולים הוי דאורייתא לכן כשחל בשבת דוחה גזרת שמא יעבירנו. וניטל אפי' בגבולים אבל כשחל א' משאר ימי החג בשבת כיון דשאר ימים לא הוי מן התורה כ"א במקדש לא חשיב כ"ה ואינו דוחה שבת אפי' במקדש והאידנא דלא בקיאים בקביע' דירחא אפי' חל יום א' בשבת אפ"ה אין נוטלין לולב עכת"ד הגמ' והקשה הר"ן א"כ שופר דאפי' בגבולים מן התורה ולמה כשחל ר"ה בשבת תנן דוקא במקדש היו תוקעי' ולא בגבולין ותי' שאני שופר בר"ה שהוא ביום א' לביאת העדים להעיד על ראיית הלבנה וזמן התקיעה היה בשחר. ובשחר ע"פ הרוב לא היו העדים באים ומה"ט תקנו דאפי' באו עדים בשחר מ"מ על קרבן תמיד שחר היו אומרים שיר של חול:

א"כ אם היו תוקעים בגבולים אם חל בשבת אם באו עדים בשחר גזרינן דלמא לשנה הבאה לא יבאו עדים בשחר עד למחר ויהיה היום חול ומ"מ יתקעו בשחר ויאמר אשתקד תקענו בשחר גם בשנה זו נתקע בשחר והם לא ידעו שאני אשתקד דבאו עדים בשחר אבל שנה זו שעדיין לא באו עדים בשחר ושמא לא יבאו היום עדים כלל משא"כ במקדש דהוי במקום זריזים לא גזרו:

וכתב שזה כוונת הרי"ף במ"ש הטעם דלא בקיאים בקביעא דירחא ר"ל בר"ה דבאותו יום אין אנו בטוחים שיבאו היום עדים זה קרי הרי"ף א"א בקיאים כו' דממ"נ אם י"ט הוא. דהיינו שיבאו היום עדים:

ואם חול ר"ל שלא יבואו היום עדים כלל משא"כ בשבת ר"ל כשחל בשבת שפיר גזרי' לאסור התקיעה שמא לא יבאו עדים ולא יהיה היום ר"ה ועביד אסור' דעבר על שבות שמא יתקן כ"ש דהא עכ"פ היום ודאי שבת:

ובתו' כו' שהקשו ג"כ קושית הר"ן הנ"ל תי' דשאני לולב דאינו אלא טלטול בעלמא כו' אבל בתקיעת שופר איכא מעשה חכמה ואחמור בה טפי עכ"ל התו'. ופי' מ"א דבריהם במ"ש איכא מעשה חכמה וא"ל שמא יתקן כלי שיר. ור"ל דמשום שבות אחד לא היו מעמידים דבריהם. לכן לולב ליכא כ"א שבות א' שמא יעבירנו לכן יום א' שחל בשבת דוחה שבת אבל שופר דאיכא שני שבותים שמא יתקן כלי שיר ושמא יעבירנו לכן העמידו דבריהם כשחל בשבת דאינו דוחה שבת אע"ג שהוא מן התורה בגבולין ולפ"ז בלא"ה לא קשיא קושית מהר"פ דהל"ל משום שמא יתקן כלי שיר. דבאמת כן כוונות הש"ס במ"ש שמא יעבירנו ר"ל גם גזרת שמא יעבירנו איכא נוסף על שמא יתקן כ"ש דהשתא איכא תרתי שבותים אבל משום חד שבות לא היו מעמידים דבריהם:

וריש פ"ד דר"ה בד"ה אבל לא במדינה כו' ועיין שם בתוספות ד"ה רדיית הפת ובמהרש"א ובחולין דף פ"ד ע"ב בתו' ד"ה תקיעת שופר כו':

(ה) (ס"ק ה) לצורך כו' כמ"ש סי' תרס"ה. ואם חל ר"ה יום ה' ו' ע"ש אם מותר לטלטל בשבת שאחריו:

עסי' כ"א. דטליתים שבלו אין להשתמש בהן תשמיש מגונה. וה"ה שופר וכך כ' ט"ז שם דהוא הדין סכך סכה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.