מחצית השקל/אורח חיים/תקלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקלד

(ב) (ס"ק ב) ומטפחות כו' דאל"כ היינו חלוק. דמשמע דבמטפחת מקלינן יותר מבחלוק. ואי לא שרינן במטפחת כ"א במקום שאין לו רק א' הא כה"ג גם בחלוק מותר:

(ג) (ס"ק ג) חלוק א' כו' אפי' בו אזורו שרי ואפי' לדידן. ר"ל דבמ"ק דף י"ד מתיר ר"י למי שאין לו רק חלוק א' לכבסו במועד ופריך הא לא מוכחא מלתא ואיכא משום מראית עין. ומשני מר בר ר"א אזורו מוכיח עליו וכ"ה בחולין. ופירש"י בחולין שהאזור תמיד קבוע בחלוקו. וכשהוא פושט החלוק ולובש חלוק אחר נוטל האזור מזה וקובעו בזה. וזה שאין לו חלוק אחר מכבסו עם אזורו והרואה כשהוא מכבסו ואזורו עמו יודע שאין לו חלוק אחר. ע"כ. ולפי זה בחלוקים שלנו שאין האזור קבוע בהן אסור. אלא דקיי"ל כפי' רש"י בפ"ק אהא דאזורו מוכיח עליו. דמי שאין לו אלא חלוק א' כשפושטו לכבסו הוא מתעטף בבגדו וחוגר האזור על הבגד. וע"י זה נודע לכל כשמכבסו שאין לו רק חלוק א'. דהא רואים שחגור אזור על בגדו ולפ"ז גם לדידן מותר. אלא שכ' הרב"י דלפי' זה הי' אסור שיכבס החלוק אדם אחד אפי' אשתו דאי מכבסו אחר ואין רואים שהוא חגור באזור ע"ג. בגדו איכא מראית עין כיון דלא מוכחא מלתא. גם אם א' משאיל לו חלוק עד אחד הכביסה דאז אינו חוגר אזורו ע"ג בגדו ג"כ הוה ראוי לאסור אלא כיון דשניהם לא שכיחי דמסתמא מי שאין לו אלא חלוק א' אין לו מי שישמשנו וצריך לכבסו בעצמו. וכן לא שכיח שא' ישאיל לו חלוק דוקא עד אחר הכביסה ולא יותר לכן הותר בכל ענין אפי' אם אחר משאיל לו חלוק ער אחר הכביסה או אחר מכבסו ולא הוא עצמו כיון דלא שכיח ל"ג ביה רבנן. גם כתב הרב"י תחלה דאפשר דבהנהו תרי גווני שאחר מכבסו או שא' משאיל לו חלוק דאין רואים בו אזור ע"ג בגדו באמת אסור. אולם מדסתם בש"ע משמע אפי' לדידן ואפי' אין נראה חלוק בו בבגדו דהיינו בא' משני אופנים הנ"ל אפ"ה שרי משום דלא שכיח' כנ"ל:

(ד) (ס"ק ד) ובפרהסיא כו' דהרי ל' התוספת' גבי גילוח וכיבוס. ר"ל דבשניהם אסרה התוספת' בפרהסיא:

מנ"ל למרדכי (דהוא מרא דהאי התירה על גבי נהר) לחלק בכך. ר"ל דהא דאסרה התוספתא בפרהסיא מיירי כשאינו מכבס ע"ג נהר. אבל כשמכבס ע"ג נהר שרי בפרהסיא:

דהא בגמרא שהביא ראיה כו' ממסכת מועד קטן דף י"ח אמר רבי יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחה"מ. ואביי ורבא חולקים ואוסרים אפי' כלי פשתן ואמר בר הדיא לסיועיה לר"י לדידי חזי לי ימא של טבריא דמפקי ליה כלים מלאים כלי פשתן לכבסן בחה"מ. ומזה הבי' המרדכי ראיה דע"ג נהר שרי אפי' שהוא בפרהסיא. דהא העיד שכבסו על ים של טבריא. שמותרים לכ"א ואם כן אין בזה מראית עין דהא רואין שהם כלי פשתן ומותר לכ"א. אבל באותן שהתירו' חכמים לכבס. והיינו אפי' של צמר יש לאסור ע"ג נהר דלא מוכח מלתא ולא ידעו כ"ע שבא ממד"הי או יצא מן השבי' וכדומה שהתירו לו חכמים:

וה"ה מטפחות. דבכלי פשתן ליכא נ"מ לדידן דהא לדידן גם כלי פשתן אסורים כמו צמר כמ"ש בסעיף ב'. אלא דאכתי איכא נ"מ במטפחות דג"כ שרי לכ"א ויש לו דין כלי פשתן מותר אפי' ע"ג נהר. וא"כ אפי' שלא על גבי נהר בפרהסיא שרי כיון דליכא משום מראית העין. אלא לפי מ"ש מ"א לעיל בס"ק ב' לאסור לדידן גם מטפתות א"כ ליכא נ"מ מהתיר' דמדדכי לדידן כלל לפי' מ"א:

ששנוי במשונה. והא דמותר כו' כצ"ל ומן תיבת והא דמותר הוא סעיף קטן בפ"ע. וקאי על מ"ש רמ"א והא דמותר לכבס בפרהסיא כו':

משמע דקאי אבגדי קטנים. דהא מיניה סליק:

(ה) (ס"ק ה) דברים כו' ולכן א"צ התרה. דשמא אבותיהם וחכמיהם פסקו כאביי ורבא. ולא היה אסורו משום נדר לבר שיהיה סגי ליה בהתרה. וכן לענין אחרים הבאים לשם אפי' בצנעה אסורים מה"ט:

(ו) (ס"ק ו) אין כו' וא"כ אפי' מבית לבית כו'. דלטעמו של רש"י כה"ג מותר דליכא טורח כ"ה:

(ז) (ס"ק ז) נותן כו' ולפי זה כ"ש שאסור לו לעשות המלאכה בפרהסיא היינו אפי' אין. לו מה יאכל דהותר לו המלאכה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.