מחצית השקל/אורח חיים/תקלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקלג

(ג) (ס"ק ג) או שכר כו' ודעת הרמב"ם כו' והקשו המפרשים עליו. ודבר זה אם מותר להערים הוא מחלוקת ת"ק ור"י בר"י במועד קטן (דף יב ע"ב). דלת"ק אסור ור"י בר"י מתיר וא"כ למה פסק כר"י בר"י נגד ת"ק:

בפ' תולין. בשבת דף קל"ט ע"ב. אהא דתנן התם דחכ"א אין תולין את המשמדת בי"ט לסנן בה שמרי יין והיין צלול שבו זב משום דמחזי כעובדא דחול אבל אם תלוי כבר נותנין בתוכו שמרים לסנן היין. ואמר רבה בר"ה מערים אדם על המשמרת בי"ט לתלותה ע"מ ליתן בה דימונים דזה שרי. ואח"כ תולה בה שמרים. ואמר רב אשי והוא דתלה בה רמונים. אבל בלא"ה הערמה הוא ואסור ופריך הש"ס על ר"א מ"ש מהא דתניא מטילין שכר במועד לצורך המועד כו' אע"פ שיש להן ישן מעדים ושותה מן החדש. הרי דמותר להערים. ומשני התם לא מוכחא מלתא. הכא מוכחא מלתא. והאי ברייתא מוקי הש"ס במס' מועד קטן כר"י בר"י הנ"ל. וא"כ אדמותיב מר"י בר"י לסעיי' מת"ק. א"ו צ"ל דקי"ל כוותיה דר"י בר"י. לכן פסק הרמב"ם כוותיה:

ומ"ש הרמב"ם שאין הערמה זו ניכרת. היינו כתי' הש"ס הנ"ל התם לא מוכחא מלתא:

וכ"מ סי' של"ה. עמ"ש שם:

(ה) (ס"ק ה) מותר כו' נ"ל דלא כוון יפה. ר"ל דהרב"י הבין דהמ"מ חולק על רי"ו וס"ל להתיר לעקור כל השרה ומ"א כ' דגם המ"מ מודה לרי"ו. אלא דמתיר כל הגבעול. אף דסגי לאשה לצורך חפיפה בראש הגבעול. וס"ד דלא רשאי לעקור כ"א ראש הגבעול דאז ניכר שעושה לצורך חפיפה קמ"ל דשרי לעקוד כל הגבעול כיון דאין דרך לעקור ראש הגבעול לבד:

(ו) (ס"ק ו) אסור כו' ועבורי רווחא. ר"ל מניעת ריוח כיון דאינו מפסיד מן הקרן לא מיקרי דבר האבוד להתיר מה"ט מלאכה. אבל לקנות מותר אם אינו נמצא אחד המועד כמ"ש הרב"י סוף הסעיף דגבי מקח וממכר דאין בו איסור תורה כ"א שבות אפי' מניעת רווח מיקרי דבר האבוד ושרי:

(ז) (ס"ק ז) שהרי כו' ומה שמותר למלוח כו' ר"ל מ"ש מטחינה:

דהא במליחה ל"ל שיהיה החתיכה האחרת יותר משובחת. דהא כולם לפניו ויברוד המשובח וימלחנו:

דאין עיבוד באוכלין ור"ל וליכא רק איסור דרבנן ולכך הקילו:

(י) (ס"ק י) חיות כו' מנ"ל הא דהא דברי המרדכי כו' כדאי' בגמרא שהביא. ר"ל דהמרדכי הביא ראיה לדבריו ממאי דאיתא ספ"ק דמועד קטן דף י"א ע"א דגוים עשו דרך לנהר שיצאו מימיו וישארו שם הדגים במקום הנהר ואמרינן דרבא שרי מיצר מיזל אתויי וממלח. וכיון דרבא התיר לילך ולצוד ממקום הנהר שהוא מקום פרהסיא. מזה הוכיח המרדכי דדגים שרי לצודן אפי' בפרהסיא. ואף דמזה לא מוכח כ"א דמותר למי שאינו אומן דהא רבא לא דיבר מאומן אלא שהתיר לכא"וא שיצוד לעצמו. אבל באומן שעושה הרבה אפשר דאסור אלא דהמרדכי לא ס"ל לחלק בין אומן לאינו אומן ומאי דאסור אסור אפי' למי שאינו אומן. ומאי דשרי שרי אפי' לאומן. וכיון דהמרדכי לא התיר מסברא דנפשיה כ"א ע"פ ראיה מרבא כנ"ל. ולולי דה"ל ראיה לא היה המרדכי מתיר. ואם כן להרמב"ם דמחלק בין אומן לאינו אומן וס"ל דלא אסור בפרהסיא אלא לאומן. א"כ אין ראיה מרבא להתיר בדגים בפרהסיא דשאני בעובדא דרבא דלא הותר לאומן כ"א לעצמו. וכה"ג בכל דבר מותר אפי' בפרהסיא וכיון דלשיטת הרמב"ם אין ראיה להתיר בדגים בפרהסיא יותר משאר דברים אין להתירו מסברא בלי ראיה דהא גם המרדכי אי לא ה"ל ראייה לא היה מתיר. וא"כ כיון דהמחבר פוסק כהרמב"ם איך העתיק רמ"א דברי המרדכי להתיר בדגים בפרהסיא אפי' באומן. וכ"מ בגמרא ספ"ק דמ"ק. היינו עובדא דרבא הנ"ל:

וממ"ש סי' תקל"ז. ר"ל דהתיר לעשות נקב גדול בגדר שדהו כרי שיכנסו מים מן הנהר עם דגים. ויפתח בגרר כנגדו נקב צר שיצאו המים מן השדה וישארו שם הדגים. היינו משום שהם מעט דגים ולא מוכח' מילתא דלצורך חול כמו בברכה דהכא

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.