כף החיים/אורח חיים/תקלד

כף החיים ‏ אורח חיים תקלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מכבסין במועד. אפי' לצורך המועד והטעם כמו גילוח כדי שיכבס מעיו"ט ולא יכנס למועד כשהוא מניול. טור וב"י. לבוש. מ"א סק"א. ולא שיכבס ממש בעיו"ט דאדרבא כל שיכבס קודם עיו"ט שפיר טפי רק שיהיה לו בגדים מוכנים דיו"ט מכובסים. א"א או' א':

ב

ב) שם. ואלו שמכבסין הבא ממדינת הים וכו' עיין לעיל סי' תקל"א סעי' ג' וד' וכל הדברים שמבואר שם לענין גילוח שייך ג"כ כאן לענין כיבוס. וכל אלו שמותרים לכבס הוא דוקא שאין לו בגד אחר. ש"ש. תו' חיים על ח"א כלל ק"י או' א':

ג

ג) שם. ומנודה שהתירו לו וכו' שבעוד שהוא מנודה אסור לספר ולכבס כמ"ש בגמ' (מו"ק ט"ו ע"א) וכ"כ הטור והלבוש. וכ"ה ביו"ד סי' של"ד סעי' ב' יעו"ש:

ד

ד) שם. ומטפחות הידים. שאפי' כבסן קודם הרגל חוזרין ומתלכלכים. טור. משמע דאפי' יש לו הרבה שרי דאל"כ היינו חלוק והטעם שמתלכלכים תכף וצריך בכל יום א' וא"כ לפי מה שנוהגין שלא להחליפם אלא משבת לשבת א"כ אסור לכבסם במועד שרי להם בכביסה שמעיו"ט. מ"א סק"ב א"ר או' א' ח"א כלל ק"י או' ב' מ"ב או' ד':

ה

ה) שם. ומטפחות הידים. וכן פאצייל"ע של חוטם כיון שמתלכלכים תמיד דינו כמטפחות הידים. ח"א שם:

ו

ו) שם. ומטפחות הספרים. שנותנים עליהם כשמסתפרים טור. לבוש. והוא לאותם שהתירו חכמים להסתפר במועד כמ"ש התו' (מו"ק י"ח ע"ב) וכן פי' הרע"ב כסות שנותנים הספרים למסתפרים בין כתיפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנויים במשנה שהם מותרים לגלח במועד צריך לכבסם תמיד עכ"ד. וכ"ב המ"מ פ"ז מה' יו"ט. ומשמע דלשאר הספרים שאינם מספרים במועד אסור לכבס מטפחותיהם וכן עיקר כיון שלא לצורך מועד הוא. וכן נהגו שלא לכבס כלל אפי' אם יסתפרו קטן או כל אלו שמותרים לגלח דאדם א' או שנים יכול לספרם במטפחת אפי' מלוכלכת שו"ג או' ב' ומשמע מכל זה דכל אלו שמותרין לגלח במועד מותר ע"י ספר ישראל. ועיין לעיל סי' תק"ל או' י"ג וד"ק:

ז

ז) שם. ומטפחות הספרים. ואית דגרסי הספרים כלומר מטפחות של ספרי הקודש. טור וב"י. והוא מדברי התו' הנז' ומה שהשמיטו זה הש"ע ולבוש נראה משום דאין המנהג עתה לכבס המטפחות של ספרי הקודש. וכ"כ הכס"א או' א' דעינינו הרואות מטפחות של ספרי הקודש שהם כלים מאליהם ומעולם לא נהגו לכבס אותם כלל וכן ראיתי בעה"ק ירושת"ו ובמקומות אחרים שאין מכבסים אותם עכ"ל. ומיהו אפשר שזהו שכתב הוא רק למנהג הספרדים שמניחים את הס"ת בתיק וא"צ מטפחת רק בשעת קריאה לכסות הכתב בין העולים ובשעת ברכה אבל למנהג אשכנזים שאין עושין תיק לס"ת רק עמודים וכורכים אותו במטפחת זה צריך כיבוס שמתלכלך ממשמוש הידים אך עם כ"ז אין נחוץ לכבסו במועד שמתקיים ימים רבים:

ח

ח) שם. ומטפחות הספג. שמנגבים בהם עצמם כשיוצאין מבית המרחץ. רש"י מו"ק י"ח ע"א. וכ"כ הטור לבוש. וכתב הכלבו סי' ס' ועכשיו נהגו בזה חומרא כן ראוי לעשות עכ"ל ואפשר דקאי על כל המטפחות שזכר קודם לזה מטפחות הידים והספרים וכו' וכמ"ש א"ר או' א' וכ"ה כוונת ב"י יעו"ש:

ט

ט) שם. ובגדי קטנים. כי דרך הקטנים להתלכלך בטיט ובצואה תדיר ומ"מ לא יכבס אלא אחד כמ"ש ב"י בשם כמה פוסקים ורק בגדי הקטנים ביותר שמלפפים בהם שרי אפי' הרבה כמ"ש אח"כ בהגה:

י

י) שם. ובעלת הכתם וכו' וכן אשה שצריכה ללבוש לבנים ולא היתה יכולה לכבס מעיו"ט כגון שפרסה נדה ביו"ט. ח"א כלל ק"י או' א' מ"ב או' ח' וכן בעל קרי שאירע לו במועד. ב"י. דהיינו שראה בחלוקו קרי במועד דא"א לכבסו קודם מועד. מש"ז או' א' והיינו באין לו בגד אחר וכמ"ש לעיל או' ב':

יא

יא) שם. ומי שאין לו אלא חלוק א'. אפי' אינו של פשתן מותר לכבסו שהוא מתלכלך מיד אף אם כבסן קודם לכן ובסמ"ק אסר אלא א"כ אזורו מוכיח עליו והר"פ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו שאין לנו אזור מוכיח עליו וכ"ש מי שאין לו אלא מפה אחת או סדין א' שאין לו לכבסו דליכא הוכחה כלל. טור. ומ"ש והר"פ הוסיף וכו' עיין ב"י מ"ש ליישב בזה אבל הד"מ או' ה' כתב דהר"פ הוסיף לאסור אף בשל פשתן בלא אזור מוכיח יעו"ש. וכ"כ הב"ח והדרישה או' ב' אלא שכתב הב"ח דהרי"פ והרמב"ם והרא"ש לית להו הך סברא דאיזורו מוכיח עליו ומ"מ לענין הלכה כתב דנקטינן כהר"פ דאפי' בכלי פשתן ואפי' אין לו אלא חלוק א' כיון שאין לו אזור קבוע בחלוק שמוכיח עליו אסור יעו"ש. והמ"א סק"ג כתב מדסתם הש"ע ש"מ דס"ל אפי' אין בו איזורו שרי ואפי' לדידן. וכ"כ המאמ"ר או' ב' דהש"ע סתם להיתר ונמשך אחר מ"ש בב"י לדעת הרי"פ והרמב"ם והרא"ש דא"צ שיהא איזורו מוכיח עליו יעו"ש. והלבוש כתב אע"ג דמשמע מדברי רש"י שהוא בעצמו צריך לכבסו נוהגין עכשיו לכבס ע"י אשתו או ע"א מי שאין לו אלא חלוק א' משום שהוא דבר ידוע ומפורסם לכל מי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק א' יעי"ש:

יב

יב) שם. ומי שאין לו אלא חלוק א' ומשמע מדברי הטור הנז' דדוקא אם כבסו קודם מועד ונתלכלך מותר לכבסו במועד אבל מסתמיות דברי הש"ע משמע דגם אם פשע ולא כבסו קודם יו"ט מותר לכבסו במועד. וכ"כ החמ"מ. וכ"כ בתשו' דברי מנחם להתיר בזה להלכה ולמעשה יעו"ש. והב"ד הפ"ת:

יג

יג) שם. ומי שאין לו אלא חלוק א' כתב מהריק"ש בהגהו' דבמצרים נוהגין לכבס ע"י עכו"ם כל הכלים הצריכים במועד דכיון דצריכים למועד לכלם הוי כמו שאין לו אלא חלוק א' עכ"ל וקולא יתירא היא זו ובכמה מקומות ובפרט בארץ הצבי המנהג בהפך וכן עיקר. ברכ"י או' א':

יד

יד) שם. בפרהסיא ע"ג הנהר. לפי שאין מתכבסין יפה בבית כמו על הנהר. ב"י בשם המרדכי. מיהו דעת המ"א סק"ד להחמיר שלא לכבסן בפרהסיא דאין הכל יודעין שהיה במדינת הים או בשביה וכו' לבד במטפחות הידים ושאר דברים שמותר לכל אדם יעו"ש. ודעת מור"ם ז"ל בהגה לחלק דהא דמותר לכבס בפרהסיא ה"ד כשרוחץ ע"ג הנהר משום דמתכבס יותר יפה אבל אם אינו מכבס ע"ג הנהר לא יכבס רק בצנעה. וכ"פ הלבוש. א"ר או' ד' ח"א כלל ק"י או' א:

טו

טו) שם בהגה. מיהו בגדי הקטנים ביותר וכו' לאפוקי שאר קטנים דאין להתיר בכיבוס רק חלוק א' כמ"ש לעיל או' ט' יעו"ש:

טז

טז) שם בהגה. והא דמותר לכבס בפרהסיא וכו' משמע דקאי נמי אבגדי קטנים וקשה מ"ש מגילוח דמותר לגלח קטן בפרהסיא כמ"ש לעיל סי' תקל"א סעי' ו' ואפשר דשאני גילוח ששערותיו מוכיחין עליו שהם גדולים אבל גבי כיבוס לא מוכח מלתא די"ל שיש להם עוד בבית. מ"א שם ומחה"ש ויא"פ:

יז

טוב) [סעיף ב'] כל כלי פשתן מותר לכבסן. דמיטנפו טפי ולית ביה נמי טירחא כולי האי. רש"י על הרי"פ ונ"י:

יח

חי) שם. והו"ל דברים המותרים וכו' עיין ביו"ד סי' רי"ד דכל כה"ג יש לו התרה וגם י"א דאחרים הבאים לשם מותרים לעשות בצנעה כמ"ש סי' תס"ח אבל הכא באמת יש פו' הלכה כאביי ורבא ואסור מן הדין ולכן אין לו התרה. מ"א סק"ה. ור"ל דשמא אבותיהם וחכמיהם פסקו כאביי ורבא ולא היה איסורו משים נדר לבד שיהיה סגי ליה בהתרה וכן לענין אחרים הבאים לשם אפי' בצנעה אסורים מה"ט. מחה"ש:

יט

יט) שם. והו"ל דברים המותרים וכו' ומ"מ כיון דמעיקר הדין מותר נתפשט קצת היתר שמקילין לתת לעכו"ם חוץ לביתם כתונת א' לכבס בחו"ה לעת הצורך ואעפ"י שכל שאינו עושה אסור לומר לעכו"ם לעשות בזה מקילין. א"ר או' ה' ח"א כלל ק"י או' ג' מק"ק סי' נ"א בליקוטי רימ"א או' ד' מ"ב או' י"ד:

כ

ך) וליתן כליו לכובס נכרי לכבס אחר יו"ט שרי בכל ענין ובלבד שלא ימנה כמ"ש ססי' תקמ"ג. א"ר שם. ח"א כלל קט"ו או' א' ליקוטי רימ"א שם. מ"ב שם. ובכלי פשתן מותר למנות. דג"מ שם בססי' תקמ"ג. ליקוטי רימ"א שם. וית' עוד בדברינו לשם בס"ד:

כא

כא) [סעיף ג'] מביאין מבית האומן וכו'. משמע אבל להוליך כלים אסור אפי' לצורך המועד ולא דמי לי"ד בניסן דשרי להוליך כדלעיל סי' רס"ח דמועד חמיר טפי, ב"ח. והב"ד א"ר או' ו' מ"ב או' ט"ו. אמנם המאמ"ר או' ד' השיג על דברי הב"ח הנז' וכתב דה"ה דשרי להוליך לצורך המועד כל שהוא מותר לתקנו במועד יעו"ש:

כב

כב) שם. אין מביאים. בפסחים (נ"ה ע"ב) פירש"י הטעם מפני הטורח, והב"י פי' הטעם (בשם נ"י) שיסברו שנתן לתקנו במועד ויאמרו שהאומן תקנו במועד ע"כ, וא"כ אפי' מבית לבית באותה חצר ואפי' מאומן עכו"ם אסור שיסברו שהבעה"ב צוה לתקנו במועד. ב"ח ססי' תקל"ה. מ"א סק"ו. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ד' א"ר או' ז' ח"א כלל קי"ד או' ו' מק"ק סי' ס' או' ו' מ"ב או' ט"ז. ולדבר מצוה אעפ"י שאין צורך המועד י"ל כה"ג אומן עכו"ם שרי להביא א"א או' ו' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ה' מ"ב שם.

כג

כג) שם. אין מביאין. כתב ב"י לעיל בסי' רנ"ב בשם הרוקח הא דאין מביאין כלים מבית האומן שאין לצורך המועד היינו דנגמרה מלאכתן במועד אבל אם נגמרה מלאכתן קודם מועד מותר. והר"י אוסר בכל ענין וכ"נ דעת שאר הפו' ד"מ או' ז' בגדי ישע. פת"ע או' י"ב:

כד

כד) שם. ואם אין לאומן מה יאכל נותן לו שכרו וכו' ה"ה דאפי' יש לו מה יאכל מותר ליתן לו שכרו דמה איסור יש בזה אלא ה"ק אעפ"י שאין לו מה יאכל דצריך לתת לו שכרו וה"א דמותר ליטלן משם כדי שלא יתבענו שנית קמ"ל דנותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחן וכו' אבל אם יש לו מה יאכל לא יתן לו שכרו ואינו רשאי לפנותו לבית הסמוך לו. מ"א סק"ז. מ"ב או' י"ז:

כה

כה) שם. אלא בצנעה. לכאורה צ"ע דאם אין לו מה יאכל למה לא יביאם בפרהסיא דהרי מותר ליתן לו לעשות מלאכה כמ"ש לקמן ססי' תקמ"ב י"ל דמ"מ אסור שהרואה לא ידע שאין לו מה יאכל ולפ"ז כ"ש שאסור לו לעשות המלאכה בפרהסיא, מ"א שם. ור"ל דאפי' אין לו מה יאכל דהותר לו המלאכה אסור לעשות בפרהסיא. וכ"כ המחה"ש. ח"א כלל ק"ו או' יו"ד. מק"ק סי' נ"ה או' ה' מ"ב או' י"ח. ופשוט כשא"א בצנעה עושה בפרהסיא. א"ר בסי' תקמ"ב או' ב' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ו' מ"ב שם בסי' תקמ"ב או' ז' וית' עוד בדברינו לשם בס"ד. ואם מותר לנגן בחו"ה ית' לקמן בסי' תקמ"ו סעי' א':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---