משנה ברורה/אורח חיים/תקלג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

משנה ברורה TriangleArrow-Left.svg אורח חיים TriangleArrow-Left.svg תקלג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
לבושי שרד
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה (צורת הדף)
ביאור הגר"א



דפים מקושרים

סימן תקלג
מלאכות המותרים בחול המועד

(א) לצורך המועד. שאין לו קמח בביתו ואפילו יכול לקנות או לשאול מחבירו וכדלקמן בסימן תקל"ז סט"ו. וה"ה (א) דגם שארי מלאכות יכול לעשות בכגון זה דהיינו קוצר ובורר וכו' וכמבואר שם בסעיף הנ"ל:

(ב) אפילו כיון מלאכתו. ר"ל שהיה יכול לתקן מעיו"ט ומדעתו הניח ד"ז לעשותו בחוה"מ דבכמה (ב) מקומות מחמרינן בזה אבל בצרכי אוכל לא החמירו בזה:

(ג) ולקוץ עצים. להסיק (ג) תנורו וכדמסיים בסוף. ועיין לעיל בסימן תק"א סק"ח במ"ב מה ששייך לענינינו:

(ד) בין של שעורים. דאיכא טרחא מרובה:

(ה) אבל לא יערים לטחון וכו'. ואם בעל הטחנה (ד) אינו רוצה לטחון שיעור מועט יכול לטחון אפילו הרבה ולא הוי כמכוין להותיר שהרי טוחן המותר בשביל אותו מועט שהוא צריך:

(ו) יותר בכוונה. ואם הערים (ה) מותר בדיעבד כיון שאוכל עכ"פ קצת מן הקמח או מן השכר וכמו שפסק המחבר לעיל בסימן תק"ג ס"א בכה"ג ומיהו להמפרשים שפירשו (ו) שם דדוקא בהזיד אבל בהערים אסור אף בדיעבד (ז) אפשר דה"ה הכא אסור:

(ז) ויאמר מזה אני רוצה. ואע"פ שאוכל מזה שטוחן (ח) מ"מ הערמה היא שהרי אין צריך לזה:

(ח) בשכר. וכן בחטים ושעורים וכה"ג אם יש לו קמח מהם שאינו יפה כ"כ מותר לטחון אחרים שיפים יותר מהם:

(ט) עדיף בלא הערמה. ר"ל שבאמת החדש עדיף (ט) ואינו מתכוין להערמה. ודע (י) דיש פוסקים שסומכים להקל בהערמה דיש לו ישן ואומר בשכר חדש אני רוצה ושותה גם מן החדש (יא) ואין למחות למי שרוצה לסמוך אסברא זו (יב) ומ"מ יש שכתבו דגם פוסקים אלו אינם מקילים (יג) אלא בזה דאין הערמה ניכרת שאין הכל יודעים שיש לו שכר ישן אבל לא בטוחן חטים או עושה שכר ומערים לעשות יותר אלאחר יו"ט (יד) שהכל רואין שהוא טוחן הרבה כדרך שהוא טוחן בחול:

(י) שרי. כתב הח"א נ"ל דאפילו יש לו פת נקיה (טו) מותר לאפות פת הדראה לצורך חוה"מ אע"ג דביו"ט אסור בחוה"מ שרי ובלבד שצריך עכ"פ ג"כ קצת במועד ועושה בהרוחה ואם יותיר יותיר:

(יא) מפני וכו' האוכלים. כגון תאנים ותמרים (טז) המיבשין אותן בחמה וצריכין לכסותן בלילה מפני הטל. וכ"ז אם (יז) הוא עושה לצורך זה ואפילו בזה לא שרי ליה לעקור (יח) אלא בכדי מה שהוא צריך. וה"ה (יט) אם הוא צריך לזרע הפשתן לצורך חפיפה ששורין אותו והנשים חופפות בו להחליק בשרן ולצחצח מראיהן דשרי לעקור הפשתן בשביל זה (כ) ואע"ג דבשביל זה לא היה לו לתלוש רק ראש הגבעול לא הטריחוהו חכמים לשנות מכפי מה שהוא עושה בחול ושרי לעקור עם השורש. וגם בזה אינו מותר אלא בכדי צרכו וכנ"ל:

(יב) שראוי להטיל בו שכר. צ"ל להטיל (כא) בשכר שמערבין אותו בשכר לתת בו חורפא וגם בזה אם הוא עושה לצורך זה וגם רק בכדי מה שהוא צריך למועד וכן לענין שומשמין דלקמיה:

(יג) ולעקור שומשמין. אינו (כב) שומשמין שלנו שהם מאכל גמור אלא הוא מין זרע שעושין מגרעיניו שמן (כג) או מטגנים אותן בדבש וראוים לאכילה (כד) ואינן ראוים לכל זה אלא בשעה שהן יבשין אבל הלחים צריך להכמישן ולייבשן ולא חזו עד לאחר המועד:

(יד) שהיבשים שבו וכו'. ומשמע דשרי ליה (כה) לעקור בלי ברירה ואח"כ יברור הראוים לאכילה ולשמן:

(טו) יכול לכבשם. ר"ל אע"ג דשוב לא יהיו ראוין לכל ימות החג (כו) וא"כ טרח רק לימי החול אפ"ה שרי דהוי דבר האבד:

(טז) ואם הוא דבר שאינו נמצא וכו'. וה"ה אם יתייקר אח"כ וכמו בפרקמטיא לקמן סימן תקל"ט ס"ה:

(יז) מותר לקנותו ולכבשו. אע"ג דאינם ראוים למועד עצמו והטעם דמדמינן לה לפרקמטיא דשרי בכהאי גוונא וכדלקמן בסימן תקל"ט ס"ה ועיין בביאור הלכה בשם אחרונים (כז) דדין זה אינו מוסכם לכו"ע:

(יח) כל מה שיכול לצוד. ומשמע דאפילו הוא מוכח בודאי שהוא יותר מכדי הצורך למועד ג"כ שרי ולא דמי לקמח בס"א וכה"ג דאינו מותר אלא בכדי צורכו בהרוחה. (כח) שאני הכא שאין כל דג שוה בטעמו ועל כל צידה י"ל שמא ימצא משובחים ביותר והוא כבוד יו"ט:

(יט) ומולח הכל במועד. ר"ל דלא דמי לס"ג דלא שרי ללקטם כדי לכבשם התם שאני דמכובשים אינם ראוים לאכול במשך איזה ימים וא"כ הוא רק הכנה לימי החול משא"כ בדגים (כט) אפשר ע"י הדחק לסחוט ולאכול וא"כ אפשר דיהנה מזה גם ביו"ט (ל) ולאו לצורך חול בלחוד טרח:

(כ) ומותר לצודן בפרהסיא שניכר וכו'. וכמו שמותר בתבלין בסימן תקל"ט ס"י (לא) ומשמע לפ"ז דלאו דוקא בצודה לעצמו אלא אפילו בצייד שאומנתו ופרנסתו מזה ג"כ מותר בפרהסיא ועיין מה שנכתוב לקמיה שיש חולקין בזה. זבובים ויתושים אם הם מצערין את האדם מותר להורגן בחוה"מ דאין לך צורך אדם גדול מזה ואע"ג דמצי להבריחם מיד יחזרו עליו [‏רדב"ז ח"ב סימן תשכ"ו]:

(כא) כל מלאכות שהם לצורך המועד. ר"ל אף שבאמת היא לצורך המועד מ"מ כשעושין וכו' ומיירי במין מלאכה שאינו מוכח להרואה שהיא לצורך המועד כגון הני דמסיים ועיין לקמן סימן תקל"ט ס"י:

(כב) אומניהם. דבאדם פרטי שעושה לעצמו אינו עושה בשיעור מרובה וכו"ע ידעי דלצורך היום הוא (לב) משא"כ באומן שעושה הרבה ביחד אמרי דבמלאכתו הוא עוסק כבשאר ימות השנה ולאו ליו"ט הוא מכין:

(כג) של חיות ועופות. הרמ"א השמיט דגים דסבר דבדגים שאינן מתקיימים הרבה אפילו בצייד ידעי כו"ע דליומא הוא צודה ולא אלאחר יו"ט ובה"ג מותר בפרהסיא וכמו שכתבתי לעיל בס"ד (לג) מיהו כמה פוסקים חולקין בזה ואסרו לצייד שמלאכתו בכך לצוד דגים בפרהסיא.

כתבו הפוסקים אם נהגו ציידין שלא לצוד בחוה"מ (לד) רשאין לחזור ממנהגן ואין זה כמי שנהג מנהג של מצוה ואדרבה ממעטין הן בשמחת הרגל (לה) ומבואר בירושלמי דציידי חיה ועוף ודגים מותרים (לו) לצוד אפילו במצודות גדולות וכה"ג כדי להרבות שמחה ברגל דאם אי אתה מתיר להם אלא בחכה ומכמורות אין צדין אלא מעט וממעטין בשמחה. מי שיש לו בריכה גדולה וחופר בצדה שיזובו המים ויצוד הדגים מצדד במ"א שי"ל שאסור דמוכחא מילתא טפי שהוא לצורך חול ונ"ל דיש להקל (לז) בזה ע"י עכו"מ אם רוצה לאכול הדגים במועד:

(כד) הרי אלו עושים בצנעא. היינו (לח) בין הצידה והטחינה והבצירה (לט) ובין המכירה וכעין שנתבאר לקמן סימן תקל"ט סי"א ועיין בבה"ל דלענין מכירת דגים מי שנוהג להקל בפרהסיא אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף