מחצית השקל/אורח חיים/תצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תצה

(א) מ"א כל שאסור כו' ב"י. מדתנן בביצה דף לו ע"ב כל שחייבים עליו משום שבות כו' בשבת חייבים עליו בי"ט וכיון דאסרו שבותים בי"ט כמו בשבת ה"ה אמירה לגוי דאיכא שבות אסור בי"ט:

ערסי' תקמ"ג. ר"ל דאפי' בחה"מ אסור אמירה לגוי במה שאסור לישראל אלא רמ"א שם מקיל בחה"מ קצת יותר מבי"ט ע"ש:

(ב) (ס"ק ב) ויש מחמירים (גם המחמירים מודים דמדאורייתא אין חילוק בא"נ בין אפשר מעי"ט או לא ודוקא במכשירין יש חילוק אלא דמחמירים בא"נ באפשר מדרבנן) ומה"ט יש לבשל כו' שהם טובים יותר כו' ובשל"ה סוף הל סוכה לא כתב כל' זה אלא ז"ל מאחר שאין בהן שום מפיג טעם א"כ אפשר מאתמול עכ"ל גם רמ"א הא כ' וי"מ כו כל שאינו מפיג טעם משמע אפי' אין טובים יותר כשנעשה מעי"ט מ"מ מחמירים וצ"ל דהמ"א האמת נקט דבפירות יבשים הם טובים יותר כשנתבשלו מעי"ט והוא לאו דוקא. אולם נסתפקתי בדבר שטוב יותר אם נעשה מעי"ט אס מותר בי"ט ע"י שינוי דהיש"ש ר"פ אין צדין הביא בשם סמ"ג שכ' דמן התורה אין חילוק באוכל נפש ואפי' אינו מפיג טעם מותר לעשותו בי"ט מדהתירו לדוך מלח במדוך של עץ דהיינו ע"י שינוי והא מלח אינו מפיג טעם וא"א דאסור מן התורה אפי' ע"י שינוי אסור עכת"ד הרי דמה שאסור מן התורה אסור אפי' ע"י שינוי (וכ"מ מדברי רמ"א שהתיר אוכל נפש שאינו מפיג טעם ע"י שינוי משמע אבל מכשירים אפי' ע"י שינוי אסור וה"ט משום דמכשירים אסור מן התורה והתוס' במגלה דף ז' ע"ב ד"ה כאן כו' הקשו מדמחלק ר"י במכשירים בין אפשר לעשותן מעי"ט או לא מכלל דבאוכל נפש אפי' אפשר לעשותן מערב י"ט מותר וקשי' מהא דתניא במס' שבת החולב והמגבן כו' בי"ט אם הזיד לוקה כו' וי"ל דודאי אוכל נפש המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר לעשות בי"ט אבל אוכל נפש דעדיף טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון האי דמגבן אסור לעשותן בי"ט:

אבל מכשירים כו' עכ"ל ונסתפק הפר"ח בכוונתם במ"ש דעדיף טפי כשנעשה כו' אם הוא לאו דוקא ואפי' אינו עדיף כשנעש' מאתמול רק שאינו מתקלקל אפ"ה אסור וכן הוכיח מדברי הש"ס. וצ"ל דהתו' דנקטו דעדיף טפי כתבו האמת דמגבן עדיף טפי כשנעשה מאתמול. או דלמא התוס' דוקא נקטו דעדיף טפי דהתוס' קאי לדינא דאורייתא דהא באו ליישב הא דתניא במגבן בי"ט לוקה להכי בעי' דוקא דעדיף טפי כשנעש' מאתמול אבל אי לא טדיף רק שאינו מתקלקל אינו אסור כ"א מדרבנן ומהרש"א שם במגלה בתוס' הנ"ל פשיטא ליה דהתוס' לאו דוקא נקטו דעדיף טפי ע"ש א"כ לפי הצד שצדד פר"ח דהתו' דוקא נקטו דעדיף טפי דנהאי גוונא אסור מן. התורה א"כ לפמ"ש בשם סמ"ג כהאי גוונא ל"מ שינוי וי"ל דגם רמ"א כוותיה דהתוס' ס"ל והא דכ' רמ"א דמהני שינוי הוא מייירי בדבר שאינו מפיג טעם אבל לא מיירי בעדיף טפי דכה"ג דא"מ טעם ליכא רק איסור דרבנן אבל במידי דעדיף טפי כשנעשה מאתמול מודה רמ"א דאסור מן התורה וא"כ אפי' שינוי ל"מ אבל לצד השני שכ' פר"ח דהתוס' ל"ד נקטו דעדיף טפי וכן פשיטא ליה למהרש"א כנ"ל וכיון דהתוס' קאי ליישב הא דמגבן ביום טוב לוקה ע"כ ס"ל אפילו לא עדיף רק אינו מתקלקל אסור מן התורה וכן מבואר במהרש"א וא"כ להתוס' אפילו רק אינו מתקלקל ל"מ שינוי לדעת סמ"ג. א"כ לרמ"א שכ' דמהני שינוי באינו מפיג טעם ע"כ לא ס"ל כהתוס' ואפשר התוס' חולקיס על סמ"ג וס"ל דאפי' באיסור תורה מהני שינוי עכ"פ אין ללמוד מדברי התוס' מידי וי"ל לדידן אפי' עדיף טפי כשנעשה מאתמול מ"מ מהני שינוי:

(ג) (ס"ק ג) ע"י כו' וכמ"ש סי' תק"ד ר"ל דהא הסמ"ג מביא ראיה דמותר ע"י שינוי אפי' אינו מפיג טעם מהאי דסי' תק"ד דהתירו דיכת מלח ע"י שינוי אע"ג דמלח אינו מפיג טעם ושם במשנה קתני דכין לכתחלה וסתם הדברים משמע אפי' לכתחלה מותר להמתין כו':

אבל השקדים יבשים כו' ר"ל סחיטה גמור' איננו אלא בענבים וכדומה שסוחט הלחלוחית שבתוכן משא"כ השקדים אין בהם לחלוחית אלא נותנים השקדים במים ודכין השקדים עד שיהיו דק דק. ואז על ידי המים נעשה מרק ומשקה וכהאי גוונא לא מיקרי סחיטה:

ועסי' תק"ו ס"ח שכתב הרב"י אסור לעשות שאור ביום טוב אלא על ידי שינוי מפני שהיה אפשר לעשותו מבע"י והוא דברי מרדכי ע"ש בהרב"י והיינו כדעת המחמירים פה דאפילו באוכל נפש אם אפשר לעשותו מעי"ט צריך שינוי וא"כ תיקשי דהכ' לא הבי' הרב"י בש"ע כלל דעת היש מחמירים ובסי' תק"ו סתס כדעת היש מחמירי' באין חולק:

ונסתפקתי בדיכת שקדים אי מותר ע"י שינוי כיון דדומה לסחיטה:

(ד) (ס"ק ד') אוסרי' כו' מפני שדרך כו' ועי"ז מחזי כעובד' דחול או משום דהמלאכה מרובה יתעסק בו כל היום וימנע משמחת י"ט כ"ה בטור:

שהם דאורייתא כי התוספות דף ג' סוף ד"ה גזרה הביאו ירושלמי וכן הביאו יתר פוסקים דממעט קצירה וטחינה ודומה לו מדכתיב אך אשר יאכל כו' דתיבת אך הוא מיעוט. ועוד הביא דרשה אחרת לאסור קצירה וטחינה וכדומה ע"ש. ונחלקו הפוסקים אם הוא דרשה גמורה ואסורי' מן התורה או אינו אלא אסמכת' וליכ' בהו רק איסור דרבנן:

(ה) (ס"ק ה) אין כו' שהרי אדם עצמו מותר. והיינו כשיש עכ"פ צורך קצת וכמ"ש סי' תקי"ח ומסתמ' הוצאת משא הוא לצורך קצת:

ועסי' רמ"ו כו' דלא כרמ"א ר"ל דרמ"א כ' שם דאין אדם מצוה על שביתת בהמתו בי"ט וא"כ תיקשי למה הוצרך מ"א לדחות והטעם משום שהרי אדם עצמו כו' לזה רמז לעיין במ"ש מ"א שם דלא כרמ"א אלא דגם ביו"ט מוזהר על שביתת בהמתו לכן הוצרך פה לדחות שהרי האדם עצמו כו' ולענין מחמר אחר בהמה בי"ט האריך הפר"ח. ולהלכה מסיק דאפילו למ"ד דאינו מצוה על שביתת בהמתו בי"ט מ"מ איסור מחמר וודאי איכא גם בי"ט:

(ז) (ס"ק ז) לדבריהם כו' דהא יש מתירים כו' הובאו בב"י:

אלא שרמ"א ס"ל כו' וה"ה כאלו כ' רמ"א אבל נולד אסור אפילו לדבריהם. והוא הכרעת רמ"א ודעת עצמו. אם נתפרקו בי"ט ואז הוי נולד מה שא"כ אם נתפרקו מעי"ט דאז גם מעי"ט היו מוכני' לכלבי' וליכ' נולד. מ"מ כ' מ"א לעיל סי' ש"ח ס"ק נ"ד דבעי' דוק' שיהיו כלבי' מצויי' דאל"כ אסורי' משו' מוקצ':

(ט) (ס"ק ט) סגי כו' דגרוגרת וצמוקים דדחינהו בידים ואפי' ר"ש דל"ל מוקצה מודה דאסור אפי' בשבת כ"ש בי"ט:

(י) (ס"ק י) וא"ל שירשום כו' ומדברי ב"י משמע דס"ל כר"א כו' דתנן דף ל"ד ועוד אר"א עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר וחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ופירש"י דמיירי בגרוגרת וצמוקים דחזי ולא חזי דאיכא אנשי דאכלי להו ואיכ' אנשי דלא אכלי להו. והם צריכים הזמנה ומהני להו הזמנה דאי לא חזי כלל לא מהני הזמנ' דהוי כאלו הזמין אבנים. ואי חזי אע"ג דאין הבעלים יודעים אין צריכים הזמנה כדאי' דף כ"ו ע"ב. עוד כתב רש"י דפלוגתי' דר"א ורבנן היא דר"א ס"ל יש ברירה. ורבנן סברי אין ברירה ולכן צריך שירשום ורי"ו פסק כר"א וממנו נובע הגהת רמ"א דא"צ שירשום. והרב"י בסי' תקי"ח הבי' דברי הרמב"ם דפוסק כחכמים ותמה עליו. דהא טעמייהו דרבנן דל"ל ברירה וכיון דקי"ל כרבנן יש ברירה ראוי לפסוק כר"א והניח בצ"ע ומזה שפט רמ"א דהכרעת הרב"י דלא כהרמב"ם אלא כרי"ו דפסק כר"א:

ולי צ"ע דהא התו' כו' ד"ה ואומר כו' וז"ל מקשה בירושלמי כו' דמחלפי שיטתיי' דב"ה כדלעיל (דף יו"ד) קאמר דאומר מכאן אני נוטל למחר סגי והכא קאמר דבעי' שירשום וי"ל דשאני הכא דאקצינהו בידים עכ"ל ודברי התו' צ"ב וכן העיר מהרמ"ש ופר"ח דהא דף יו"ד תנן בש"א לא יטול יוני שובך אא"כ נענע מבע"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל ע"כ לשון המשנה וא"כ איך כתבו התוס' דב"ה ס"ל דאם אומר מכאן אני נוטל סגי וגם לפ"ז דס"ל לב"ה דבעי למימר זה וזה אני נוטל לא קשה מידי מחכמים דהכא דזה וזה אני נוטל הוי כמו שירשום וצ"ל דהתוספות וירושלמי אולי לאוקימת' דרבא לעיל שהקשה לעיל הש"ס לב"ה ל"ל למימר זו"ז אני נוטל אם יאמר מכאן אני נוטל סגי אע"כ צ"ל דמה"ט ס"ל דמכאן אני נוטל אסור דל"ל ברירה. והא שמעי' לב"ה בעלמ' דאית ליה ברירה. ומשני רבא לעולם לב"ה א"ל ברירה. והכא דלא מהני באומר מכאן אני נוטל. לא משום ברירה אלא שמא למחר יטלטל יוני' שהיה סובר שהם ימצאו שמני' וימצאו שהן כחושים ויקח אחרים תמורתן א"כ למפרע טלטל הראשונים שהן מוקצים עכת"ד רבא מוכח מזה דאי לאו חשש שמא ימצא כחושים ויהיה מטלטל מוקצה הוי סגי באומר מכאן אני נוטל ולא הוי צ"ל זו"ז אני נוטל כיון דא"ל ברירה והתוספות לא היו מפרשים כפי' רש"י דמיירי בחזי ולא חזי (ובזה נתיישב קושית מהרש"א לרש"י אליבי' דהתוס') אלא פי' מוקצים שהניחם באוצר או העמידם לסחורה דכה"ג ל"ל דלמא מטלטל ושביק כמו דחיישי ב"ה גבי יונים וכמ"ש הרב"י בסי' תקי"ח בשם הכלבו. ובזה העתיקו התוספות שפיר דלעיל קאמר ב"ה דאומר מכאן אני נוטל כי ר"ל כמו בנדון דהכא דל"ל דלמא מטלטל ושביק כו' מודה ב"ה דסגי באומר מכאן א"נ כיון דא"ל ברירה וכאן אמר דבעי' שירשום וע"ז תי' התוספות שאני הכא דאקצינהו בידים ור"ל דקי"ל יש ברירה וגם ל"ל דלמא מטלטל ושביק מ"מ מוקצה כזה דאקצינהו בידים בעי הכנה גמורה. ולכן צריך שירשום. ודלא כפי' רש"י דפליגי בברירה:

ועוד דהרמב"ם כו' והוא קושיית הרב"י לרמב"ם כמ"ש לעיל:

וכ"כ התוספות סוף הפ' דף ל"ה ד"ה שבת כו':

ועוד נ"ל דבפירו' דחזי ול"ח כו' ר"ל דרמ"א מיירי באצר של פירות דלא שייך גבייהו דלמא מטלטל ושביק כו' כנ"ל תלי' הדין בשקל' וטרי' של רמ"א אבל רי"ו שממנו נובעי' דברי רמ"א הובאו דבריו בב"י סי' תקי"ח. והוא פסק בפי' אפי' בחזי ול"ח אין צריך שירשום. עז"כ דכה"ג לדידן דקי"ל כב"ה גבי יונים וכאוקימת' דרב' ודאי בעי שירשום דהא גם בחזי ול"ח א"ל דלמ' מטלטל ושביק כו':

(יא) (ס"ק יא) ומותר להכין קאי אדלעיל כו' ועסי' תק"ג. ר"ל דהא מבואר שם דאסור להכין מיום טוב לחבירו אע"כ קאי אדלעיל אאוצר של פירות דבעי עכ"פ הכנה. ועז"א דאם לא הכין מעי"ט מותר להכין מי"ט א' לשני:

והיינו באמירה ע"י תנאי. אם היום י"ט הרי מחר חול וא"צ הכנה ואם היום חול ומחר י"ט אני מכינם היום למחר. וכה"ג דלא עביד מעשה רק אמירה בעלמא לא מיקרי הכנה ומותר:

וס"ס תקכ"ח אפשר רמז לדעת הרמב"ם שהביא הטור שם דאע"ג דמדין הש"ס מותר להניח עירוב תבשילין בי"ט ע"י תנאי אבל לדידן דבקיאין ויודעים דיומא קמא עיקר והשני חול אלא משו' מנהג אבותינו אנו מחזיקין גם יום שני קדש אסור להתנות. א"כ לדידיה ה"ה הכא לענין מוקצה אין מתנה בזמן הזה. אך לא קי"ל כהרמב"ם בזה ולא הובא דעתו כלל בש"ע לקמן סי' תקכ"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.