מחצית השקל/אורח חיים/תצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תצד

(א) כתב מ"א קשה כו' הלא קי"ל כר"י כו' אמרי' בשבת דף פו ע"א ת"ר פולטת ש"ז ביום השלישי לשמושה טהורה. דברי ראב"ע ר' ישמעאל אומר ביום שלישי טמאה וביום רביעי טהורה רע"א בעי' חמשה עונות (עונה היינו יום או לילה) ואח"כ ה' עונות דוקא אם פלטה טהורה ואמרי' דפליגי בפלוגתא דרבנן ור' יוסי דרבנן ס"ל בששה בסיון ניתנה תורה ור"י סבר בשבעה בסיון ניתנה תורה ואמר רבא דכ"ע ס"ל בראש חדש באו למדבר סיני ודכ"ע בשבת ניתנה תורה כי פליגי בקביעא דירחי. ר"י סבר בחד בשבת הוי ר"ח ובחד בשבת לא א"ל מידי משום חולשא דאורחא בשני בשבת א"ל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בשלישי בשבת א"ל מצות הגבלה ובד' בשבת עבדי פרישה ורבנן סברי בשני בשבת הוי ר"ח סיון. ולא א"ל מידי משום חולשא דאורחא. ובשלישי בשבת א"ל ואתם תהיו לי מ"כ ובד' א"ל מצות הגבלה. ובה' בשבת עבדי פרישה ודכ"ע ס"ל שבליל שבת טבלו ולא ביום שלא יהיו הללו הולכים לטבול והללו הולכים לקבל תורה וראב"ע ס"ל כרבנן דבה' עביד פרישה וכיון דטבלו בליל שבת דהוי ביום ג' לפרישה ע"כ פולטת ביום ג' טהור' ור' ישמעאל ס"ל כר"י דבד' עביד פרישה וכיון דטבלי בליל שבת דהוי יום ד' לפרישה ע"כ דוקא פולטת ביום ד' טהורה ור"ע ס"ל ג"כ כר' יוסי אלא ס"ל כראב"ע דמשה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד. א"כ ביום ד' בהשכמה ירד ואמר להם מצות פרישה וס"ל דמה"ט הזהירם בשחרית לפרוש מנשותיהן כדי שיהיו ה' עונות עד ליל שבת דהוי זמן טבילתה ואמרי' שם ע"ב ארחב"א א"ר יוחנן זו דברי ר"י ור"ע אבל חכ"א שש עונות שלימות בעינן. ופרש"י דס"ל כר"י דבד' עבדי פרישה. וס"ל דבהשכמה ירד וא"ל מצות פרישה בשחרית יום ד' וס"ל דטבלו ביום השבת וא"כ ה"ל שש עונות וקי"ל בי"ד דבעי' שש עונות דמשום דפולטת ש"ז סותרת יום א' לכן צריכה להמתין מללבוש לבנים אפי' פסקה בטהרה עד יום ה' לשמושה ויום ה' עולה לה למנין ז' נקיים (וי"א דגם יום ה' אינו עולה לה ע"ש הטעם) דד' ימים הראשונים הם תוך שש עונות וחיישינן שמא תפלוט ש"ז ולא תרגיש ותסתור יום א' ע"ש א"כ ע"כ כר"י ס"ל דבד' עביד פרישה וניתנה התורה בשבעה בסיון וחכמים ס"ל ג' עונות והטעם דס"ל כרבנן דבה' עביד פרישה וס"ל דבהשכמה ירד וטבלו בליל שבת. וליכא כ"א ג' עונות. בי"ד כר"י דבעי' שש עונות:

דהא יצאו ממצרים ביום ה' א"כ התחינו לספור ליל ו' א"כ שלמו מ"ט יום דהיינו שבע שבועות ביום ה' בשבת וכיון דבשבת ניתנה תורה ניתוסף על מ"ט יום ב' ימים יום ו' ויום שבת הרי נ"א יום ואנחנו אומרים ביום חמשים יום מתן תורתינו ואע"ג לפי מ"ש מ"א לפני זה דקי"ל כרבנן דבה' עביד פרישה א"כ יצאו ביום ו' דהכי איתא שם דף פז ע"ב ת"ש לרבנן. ניסן שבו יצאו ישראל כו' ואותו יום ה' בשבת וכיון דט"ו ניסן היה ה' בשבת אס כן ר"ח אייר שבת דהא ניסן מלא. ור"ח סיון בא' בשבת דאייר חסר וקשיא לרבנן דס"ל דר"ח סיון שני בשבת ומשני א"ל רבנן אייר דהאי שתא הוי מלא והוי ר"ח סיון בשני בשבת ופריך והתניא דאייר הוי חסר. דתניא ניסן שבו יצאו כו' ואותו יום ה' בשבת היה השלים ניסן והוי ר"ח אייר בשבת חסר אייר והוי ר"ח סיון באחד בשבת. ומשני הא מני ר"י היא ובדף פ"ח ע"א פריך לר"י הדתניא בס' עולם ניסן שבו יצאו ישראל כו' ואותו יום ערב שבת היה. ומדר"ח ניסן בע"ש ר"ח אייר בא' בשבת. ור"ח סיון בשני בשבת וקשיא לר"י ומשני הא מני רבנן היא ע"כ הסוגייא הרי דלרבנן דקי"ל כוותייהו בערב שבת יצאו. וצ"ל דקושית מ"א לפמ"ש התו' דף פז ע"ב ד"ה ואותו יום כו' וכ"כ הטור סי' ת"ל דמה"ט קורין שבת הגדול דאז כשיצאו חל יום עשרה בניסן בשבת ומצות פסח מצרים היה ליקח בעשור לחדש ולקחו ביום השבת וקשרו בכרעי מטותיהם תועבת מצרים וניצולו מיד מצרים או מלחמות הבכורים עם המצרים כמ"ש התו' ולפי שנעשה הנס בשבת ולכן קורין שבת הגדול ע"ש נס הגדול וכיון דחל עשרה בניסן בשבת ע"כ צ"ל דט"ו ניסן חל ביום ה'. ואע"ג דקי"ל כרבנן וע"כ צ"ל לפי מנהגנו ולפ"ד התוס' והטור דס"ל הא דמשני הש"ס על ברייתא דדף פ"ז ע"ב הא מני ר"י היא מדלא אמר אלא הא מני ר"י היא משמע דלא חזר מתי' ראשון וברייתא ראשונה שהביא דקתני שט"ו ניסן חל יום ה' מצי אתיא גם כרבנן וס"ל דאייר הוי מלא אלא דברייתא שניה דקתני להדיא דאייר הוי חסר צ"ל דאתיא כר"י וצ"ל דברייתא ראשונה עם סדר עולם פליגי אליבא דרבנן אי אייר הוי מלא או חסר וקי"ל כרבנן וכברייתא ראשונה דבה' יצאו ואייר הוי מלא כן צ"ל להטור ומנהגנו. ועמ"ש ח"י לעיל סי' ת"ל ובזה א"ש קושיות מ"א למנהגנו:

בליל שבועות אין מקדשים כו' משמע דערבית רשאי להתפלל מבע"י וכן מוכח מ"ש אח"ז דצ"ל ק"ש אחר צ"ה כיון שאינו קורא על מטתו ובט"ז כתב דגם ערבית לא יתחיל עד הלילה. ומ"ש הט"ז לענין ההפסקה באמירת אקדמות עיין תשובת שער אפרים שמקיים המנהג ועיין ח"י וא"ר:

היו נעורים כל הלילה. עבח"י מנהג א"ז הגאון מוהר"ש ז"ל וע"ל סי' ד' סעיף יג כצ"ל:

בבקר אין לברך כו' דנטילה בלי ברכה בעינן דיש מחלוקת הפוסקים בזה וספק ברכות להקל:

כמ"ש סי' ח' ס"ק כ"ד דיש ג"כ מחלוקת. וכתב שם מ"א שיהיה דעתו לפוטרו בברכת טלית גדול:

בגמ' פ"ד דסוכה דף מ"ה ע"ב אר"י א"ש לולב שבעה ר"ל דצריך לברך עליו כל יום משבעה ימי סוכות סוכה יום א' א"צ לברך על הסוכה כ"א יום ראשון לבד ויהיב טעמא לולב מפסקי לילות מימים דהא לולב מצותו דוקא ביום א"כ כל יום הוי מצוה באפי נפשיה. אבל סכה דלא מפסקי לילות דהא גם בלילה חייב בסוכה והוי כיומא אריכתא ופוטר הברכה של יום א'. וניהו דלא קי"ל הכי אלא דגם בסכה צריך לברך כל פעם שיכנס בה וכדאי' שם דף מו ע"א או בשעת אכילה וכדקי"ל סי' תרל"ט היינו משום כיון שיצא ממנה הוי היסח הדעת אבל בתורה דמצותה כל היום והלילה כדכתיב והגית בו כו' ל"ל דאסח דעתיה מה"ט אפי' פסק מלמודו כשחוזר ללמוד א"צ לברך וכמ"ש לעיל סי' מ"ז סעיף י' וע"ש במ"א וט"ז:

וכיון דליכא בתורה משום היסח הדעת נשאר סברת הש"ס גבי סכה דה"כ לא מפסקי לילות מימים ונפטר מברכה שבירך אתמול:

אא"כ ישן. דהשינה הוי הפסק:

שינה ביום לא הוי כו' וכמ"ש סי' מז סעיף יא. וא"כ אפילו ישן בלילה למה צריך לברך כשניעור וע"כ צ"ל שאין דעתינו לפטור כ"א ליום ולילה. א"כ ה"ה נעור כל הלילה צ"ל כשיאיר היום:

וכן נראה עיקר אף ע"ג דלעיל סי' מ"ז ס"ק יב נראה דמספקא ליה צ"ל בתר דאיבעיא הדר פשיט ליה:

כ' המ"ב כו' קורין בטעם עליון כו' ונתן טעם מה שמצינו בכמה פסוקים מיו"ד דברות שני מיני טעמים הוא טעם אחד אי מפסיקים הפסוקים כמו בכל התורה כדי לעמוד על התחלת דבר וסופו וא"כ לא תרצח לא תנאף כו' עד לרעך הכל פסוק אחד דל"ל לא תרצח הוי סוף פסוק דלא מצינו בתורה פסוק משני תיבות וכמ"ש מ"א למטה בשם חזקוני. ולפי אותן חילוק פסוקים שייך להם הטעם התחתון כמבואר שם ע"ש אבל כשרצונינו לחלק הפסוקים לדברות שכל דיבור יהיה פסוק לבד ע"כ צ"ל דלא תרצח הוי סוף פסוק א' דהא הוי דיבור שלם וכן כל דיבור ודיבור חוץ מאנכי ולא יהיה לך אם מחלקים הדברות עושין אותם פסוק א' כיון שאותן שני דברות מפי הגבורה שמענו וכן עושים אותם פסוק א' להורות דוקא אלו לבד שוין במעלתן ששמענום מפיו ית'. ולפ"ז צריך להטעימן בטעמים הנקרא טעם העליון. ולכך בשבועות שניתנה התורה קורין אותן לחלוק לדברות ולכן קורין בטעם עליון ואז הוי לא תרצח ס"פ וקורא הצד"י בקמץ. זה קאי על שבועות כשקורין בטעם עליון ומ"ש אח"ז וכשקורא בטעם עליון אז קורא לא תרצח הצד"י בפתח טעות הדפוס וצ"ל וכשקורא בטעם תחתון והטעם כ שם כשקורא בטעם עליון דהיינו כפי חלוקת הדברות אז לא תרצח סוף פסוק וסוף פסוק בקמץ וה"ה במקום אתנחתא כיון דהוי הפסק מאמר. ולכן גם התיו של תרצח דגושה אע"ג שהי אחר אלף של לא ואחר אותיות אוה"י צ"ל רפה מ"מ כיון דתרצח הוי ס"פ א"כ לא תחתיו טעס טפחא והוא א' מן הטעמי המבטלים לאהו"י לכן התי"ו דגושה וכן בשאר התוו"ין תנאף תגנוב אבל כשקורין טעם התחתון דאז לא תרצח אמצע ולית שם גם אתנחתא לכן דינו בפתח תחת הצד"י. והתי"ו רפויה כיון שהי' אחרי אותיות אהו"י ע"ש:

(ד) (ס"ק ד) מתחלת כו' דמיד בב' כו' לקדשה כו' שא"ל פ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כנ"ל:

כתב בהגמ"נ כו' אבל נהגו כו' ופר"ח כ' שהספרדים א"א תחנון עד י"ג בו משום דה"ל תשלומין כל שבעה וכ"כ בס' א"ר בשם כה"ג:

(ה) (ס"ק ה) לשטוח כו' עיין לבוש ט"א:

(ו) (ס"ק ו) חלב כו' אם אינו אוכל גבינה קשה אבל אם אכל גבינה קשה המנהג להמתין שעה ויש מדקדקים שש שעות אבל עכ"פ צריך לברך אחר הגבינה קודם שיאכל בשר בהמ"ז דבלא"ה אפי' המתין כל היום ל"מ:

(ז) (ס"ק ז) כמו כו' זכר לקרבן דהיינו פסח וחגיגה שעמו ה"ה בשבועות עושים זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים ולכן כשאוכל חלב ואח"כ בשר דצריך לכ"א לחם מיוחד וצ"ל שני לחמים והוי זכר בזה:

(ח) (ס"ק ח) וצריכים כו' לאפותו עם חמאה אע"ג דאין לשין עיסה בחלב מ"מ כה"ג מותר וכמ"ש בי"ד סי' צ"ז דהוי דבר מועט וגם יש בו שינוי צורה ע"ש ועכ"פ לא יברך על לחם זה המוציא וכדלעיל סי' קס"ח:

(ט) (ס"ק ט) זכרון כו' וכתב בשל"ה שלא יחלקו כו' וע' ח"י מה שחולק ונכון ליזהר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.