מחצית השקל/אורח חיים/תעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תעא

(א) (ס"ק א) משעה עשירית. היינו רביעית היום ר"ל משהתחיל רביעית האחרון של יום. דהשעות ר"ל שעות זמניות:

(ב) (ס"ק ב) מעט כו' וע"ש בפי' רשב"ם ורי"ף. דרשב"ם כ' דמה"ט קתני מטבל דכל אכילתם היה ע"י טיבול. והרי"ף כתב דמטבל כמו מטפל. ור"ל שמחליף הלחם שהיה ראוי לאכול ואינו רשאי אוכל חילופיו הבני מעיים (של הפסח שמתעסק בו) עכ"פ חזינן דרשאי לאכול בני מעים והיינו בשר וה"ה דגים:

(ג) (ס"ק ג) או כו' דירק חי כו' דאי' שם דעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בתוכו דת"ח צריך ליזהר יותר ולחום על ממונו וירק דמיהן קלים שהן בזול והקשו תוס' אדרב' האמרינן בשבת דת"ח לא יאכל ירק דגריר. ותי' דבשבת איירי בירק חי ובערובין ר"ל דהיכי דירק בזול יש לת"ח לדור שם כיון שהוא בזול יכול לקנות ירק ויבשלם. ומבושל משביע בדבר קל. א"כ אין לאכול בע"פ (ואפשר דגם ער"ד עפ"ל דינו כירק) אך בח"י חולק דהתו' מיירי כשמלפת בו פת. אבל ירק לבד אפי' מבושל אינו משביע. ולדידיה צריך לומר הא דלא חלקו התו' דבשבת מיירי שאכלו בלא פת דהתו' ניחא להו טפי לאוקמי כדרך האכילה שהוא עם פת:

(ד) (ס"ק ד) מעט כו' בין הכוסות היינו בין שני כוסות הראשונות שלפני הסעודה משמע אפי' אין רוצה לשתות כ"א כוס א' מותר. והא מעט מסעיד סעיד ואסור:

אבל מה ששותה קודם לכן כו' ר"ל הא דאסר בש"ע לשתות ביום מעט. וכ"כ המרדכי גופיה בר"פ כיצד מברכין כמ"ש הב"ח ואמאי הא אפי' מעט ששתה ביום כשיצטרף עם שני הכוסות הראשונות הוי טוב':

וצ"ל דב' כוסות כו' הוי טובא. דאל"כ האיך תקנו חכמים לכתחלה לשתות שני כוסות. וע"י זה לא יאכל מצה דאורייתא לתיאבון. ושמא לא ישתה בין שני הכוסות והוי יין מעט דסעיד. אע"כ דגם שני כוסות מיקרי טובא וגריר. ולפ"ז צ"ל הא דאייתי רבא ראיה לדבריו בדף ק"ז ע"ב. מדתנן בין שני כוסות הראשונות מותר לשתות. ואמאי הא אכיל למצה אכילה גסה. אלא ש"מ מיגריר גריר (ת"ל) ה"ל להביא ראיה מדתקנו רבנן לשתות שני כוסות לפני סעודה וכמ"ש מ"א וצ"ל דרבא עדיפא מיניה מביא ראיה דאפי' יין דרשות מותר לשתות וע"כ דגריר אבל לפי תי' מ"א שכתב כאן אח"ז בלא"ה א"ש:

וכמ"ש סי' רצ"א מה"ט אם נמשכה סעודת שחרית של שבת עד זמן מנחה טוב שיחלק הסעודה לשנים ויברך בהמ"ז ויטול ידיו ויברך המוציא ויאכל סעודה ג'. דעדיין האצטומכא פתוחה ויהיה אפשר לאכול לתיאבון. שאם לא יאכל מיד וימתין עד אחר המנחה אפי' יפסיק סעודתו עכשיו ולא יאכל עתה לשובע מ"מ בגמר אכילתו נסתמ' האצטומכ' ויאכל סעודה ג' אכילה גסה:

מאי מייתי ראיה כו' היא ראיה הנ"ל שהביא רבא למי שאכל הרבה. ר"ל אי לאו דגריר הוי כמו פת דאפי' באותה סעודה דהאצטומכא פתוחה. מ"מ אם אכל הרבה שבע אע"כ דגריר כששותה הרבה ומ"מ כתב הט"ז וכן הח"י דיותר מדאי לא ישתה דאז מעיד החוש ונסיון. דמתקלקל ע"י זה תאות המאכל:

(ה) (ס"ק ה) מצה כו' וראיה ממנחות. ר"ל דהיו צריכים להיות מצה נילושה בשמן עם מים. חלות תודה כו'. יוצאים בהן. ר"ל אם עשאן למכור. דאם עשאן לעצמן אינו יוצא דבעינן מצה המשומרת לשם מצה לאפוקי הני דמשומרים לשם זבח. או משום דבעינן משומרת לשם מצה הנאכלת לשבעה ימים לאפוקי הני דאין נאכלים אלא ליום ולילה אבל עשאן למכור דדעתו היה מיד אם לא ימכרן יקחן לשם מצות של פסח והוי משומרת לשם מצה ולמצה הנאכלת לז:

ופריך ות"ל דהוי מצה עשירה ול"ל קרא דאינו יוצא אם עשאן לעצמו וגם אי עשאן למכור למה יוצא:

משבע עשרונים. פחות שליש עשרון כ"ה ברש"י דאל"כ מאי פריך כו' ניהו דלא אסיק לחלק בין שמן מרובה למועט מ"מ הא ודאי ידע דהיה גם במנחות מים דהא ברביעית שמן לבד אי אפשר לעשותן עיסה ולאפותן. ובס"ס קפ"ח איתא כו' כזית פת ומה"ט כתב שם דאם שכח בי"ט יעלה ויבא בבה"ז צריך לחזור ולברך ברכת המזון:

וא"כ מאי רבתא דליל א' ר"ל דאמרינן בסכה דף כ"ז דחכמים ס"ל דאין חיוב לאכול כ"א ליל א' של פסח וליל א' של סוכות ושאר הימים אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. הא בכל יום צריך לאכול פת ואע"ג די"ל דהני שני לילות דהיינו ליל א' של פסח ושל סוכות החיוב הוא מן התורה משא"כ בשאר הימים אינו אלא מדרבנן מ"מ משמע מדברי מ"א סי' רל"ד ס"ק כ"ג דחייב לאכול פת בשבת מן התורה וה"ה בי"ט ובר"ן פרק ב' דסכה מבואר כן להדיא שהקשה על קרא דבערב תאכלו מצות ל"ל ת"ל דבלאו הכי צריך לאכול פת בי"ט ע"ש:

לאכול מצה עשירה ותי' זה מספיק על ליל א' דפסח ועל ליל א' של סוכות כתב תי'. אחר ע"ש:

בליל אפי' יש בה מעט שמן אין יוצאים. והיינו לפמ"ש הר"ן דביום אפשר שיאכל מצה עשירה. וה"ה דאפשר דביום אוכל בצקות של גוים שיודע שאינו חמץ ואעפ"כ אינו יוצא בהן ליל א' דאינה משומרת לשם מצה כדאיתא דף מ' ע"א:

וכן משכחת לה בחלת תודה ורקיקי נזיר דהן מצה ורשאי לאכלן ואעפ"כ בליל א' אינו יוצא בהן. אלא דהר"ן חדא מינייהו נקט דהיינו מצה עשירה. וראיית מ"א איננו כ"א מדברי הר"ן שתי' דביום אוכל מצה עשירה. והיינו ע"כ שיש בה מעט שמן. מכלל דכה"ג אינו יוצא בלילה:

כמש"ל ועוד דמי פירות כו' כצ"ל:

וא"כ ל"ל ללחם עוני דמיניה ממעטים מצה עשירה. ת"ל דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאים בו וראיה זו אינו רק סניף די"ל כיון דהוא מין הבא לידי חימוץ סגי וכה"ג כ"כ המ"מ. ויותר מזה כתב מ"א לעיל סי' תנ"ד לענין סובין:

(ו) (ס"ק ו) מצה כו' דשמא כו' עס"ס תס"א שכתב מהר"ם דאינו אלא מצד חומרא. ומשמע דביום י"ג כו' כתב ח"י משמע דבלילה שקודם י"ד ס"ל דאסור. אבל בר"ן מבואר דגם בלילה מותרת אלא דוקא בע"פ אלא שכתב בשם שכה"ג דרבים נוהגים שלא לאכול מצה מראש השנה:

(ז) (ס"ק ז) מותר כו' מ"מ דבר שאינו אלא ביטול מ"ע כו' כמ"ש סי' תס"ט. שם כ' מ"א כן בשם הג"מ בשם מהר"ם וכתב ע"ז ולפמ"ש סי' שמ"ג דאפי' איסור דרבנן לא ספינין להו. צ"ל תי' אחר וכתב שם לחלק דדוקא דבר האסור מצד עצמו לא ספינין להו אבל דבר שמותר מצד עצמו אלא שהזמן גורם האיסור ספינין להו בידים ועוד כתב לחלק ע"ש. אבל קטן היודע כו ז"ל ת"ה סי' קכ"ה אם הגיע שיוכל להבין אין להאכילו מצה דדרשינן והגדת לבנך כו' ובעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואם ימלא הבן כבר כריסו מן המצה. האיך שייך לו' בעבור זה כיון דאין המצה חידוש לקטן עכ"ל ואין חילוק בין קטן לקטנה דהא כ' בסי' תע"ב סעיף י"ד דכל מצות הנוהגים באותה לילה גם נשים מצווים:

(ח) (ס"ק ח) ונילושה כו' מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי כצ"ל:

עמ"ש סי' קסח סעיף י' וסי' רס"א ס"ד כצ"ל. ר"ל בסי' רס"א דכה"ג אין יוצאים ולכן מותרת ביום ודע דבסי קסח ס"ק כח כ' דאי' בגמ' אי פירר לחם עד שנעשה כסולת וחזר וגבלן יחד ואפאן צריך לברך המוציא דע"י גיבול מיקרי פרורים שיש בהם כזית (דדוקא נדבקים מצד עצמן ע"י מרק או ע"י בישול ל"מ פרורים כזית כמ"ש שם משא"כ כשגבלן יחד) ואפילו מטוגנים בשמן תחלה כיון שתחלתו היה לחם לא נפיק מתורת פת עד שלא יהיה בכ"א כזית ומשמע מדבריו שם דלאו דוקא כשחזר ואפאן דה"ה אם לאחר הגיבול בשלן צ"ל המוציא אלא שבס' א"ר שם הניח בצ"ע אם בשלן לכן צריך ליזהר בפסח שעושים ממצה טחונה מגובלת עגולים קטנים שיש בכ"א כזית תוך רוטב:

או בלי רוטב ומטוגנים בשומן שיטול ידיו ויברך המוציא על מצה אחרת תחלה ועיין עוד שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.