ביאור הגר"א/אורח חיים/תעא

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א פת תוס' שם וכמש"ו:

משעה כו' כדי כו'. מתשע כו' ושם ק' ב' כאן קודם כו' ושם ק"ז איבעי' להו כו' ודעת הר"ן מחצות הבעיא לחומרא ועיין תוס' שם ד"ה דלמא כו' ומ"ש רשב"ם כו' ועוד שם משום חיובא דמצה מודה וכ"כ מהרי"ל בה' סוכה וכמש"ל סי' תרל"ט ס"ג בהג"ה וכאן לא כ' הרב כלום משום דאין נ"מ כמ"ש בסי' תס"ב ס"ד בהג"ה ובמדינות כו' ובסי' תמ"ד ס"א אבל דברי הר"ן צ"ע דסוגיא בר"פ ע"פ דמנחה קטנה קאמר דקאמר שם רב פפא אמר אפילו תימא כו' ובע"ש סמוך כו' והתניא כו':

אבל אוכל מעט כו'. רמב"ם וכפי' רש"י שם מיני תרגימא פירות וע"ש תוס' ד"ה מיני. ומיהו כו':

או ירקות. שם ר' יצחק מטבל בירקי:

אבל לא ימלא. ר"ל ז"ש מטביל כלומר דבר מועט וז"ש מעט פירות כו' וכן משמע מהרי"ף ור"ל בזה קושיית התוס' צ"ט ב' ד"ה לא יאכל כו' וא"ת כו' ע"ש וז"ל הרמב"ם בפירושו שם וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשיתו לאכול לחם באותו שעה ואסור לנו לאכול מצה ביום י"ד עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים:

ואם הוא. כנ"ל בסי' ת"ע ס"ג רק שכאן אינו כמו איסטניס דשם:

ויין מעט כו'. תוס' דלא כטור שכ' שמותר הן רב או מעט ודעת הטור כדעת הגמ"ר שם בסי' שס"ז על מ"ש שם ק"ח א' א"ר מנא אמינא לה כו' אע"ג דאמרינן דפורתא סעיד וכאן אמר סתם אם רצה כו' עם כוס ראשון ושני הוי טובא וז"ש תוס' שם ד"ה אלא כו' והא כו':

ב

ס"ב וקודם. תוס' בר"פ ע"פ ד"ה לא יאכל כו':

אבל מצה כו'. עיין במלחמות ספ"ג דפסחים ועיין ר"ן פ"ג דפסחים שהקשה עליו וכ' דמירושלמי אין הכרח דכל היום אסור ע"ש. אבל אין דבריו מוכרחין וז"ל הירושל' פ' ע"פ הלכה א' אר"ל האוכל מצה בע"פ כו' תני ריב"ב אומר בין חמץ בין מצה אסור ר' סימון בשם ריב"ל ר' לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר"ל ולא חמץ מן הדא דריב"ב ור' תלמידיה דריב"ב הוה לא תלמידיה דר' יעקב בן קורשי הוה' אלא בגין דהוה בכור א"ר מנא א"ר יונה אבא הוה בכיר והוה אכיל א"ר תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא ר' איסטניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא כו':

וקטן כו'. עמ"א אבל קטן כו' והתורה אמרה והגדת לבנך:

ויש נוהגין. כמו' במצה כו':

ויש מחמירין. דקיי"ל כראב"י דאמר מצוה:

ויש כו'. כמ"ש בפ"א דפסחים דלמא אתי כו':

מצה שנאפה כו'. עיין תוס' דפסחים מ"א א' ר"ה אבל לא. ור"י מפ' כו':

ג

ס"ג אם התחיל. כשיטת הרי"ף דמפ' הא דאמר שם אבל פורס כו' קאי גם אע"פ שהוא דעה שלישית דלא כר"י ולא כר' יוסי וכמ"ש שם בירושלמי ר' יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל דברי חכמים פורס מפה ומקדש ופליג אר' יוסי בר' חנינא שאמר הלכה כו'. ואמר קודם שעה עשירית דאפילו התחיל בהיתר צריך להפסיק אבל אין ה"נ שאפילו התחיל באיסור א"צ אלא לפריסת מפה וקידוש ואפילו התחיל משתחשך כמ"ש במלחמות מ"ש שם ושוין שאין מביאין כו' ר"ל אף ע"ג דפליגי מבע"י משתחשך מודי ואפ"ה אם הביא פורס כו' ועיין רש"י שם ד"ה ואם הביא א"נ אין כו' וכן פסק הרז"ה ולדברי כולם אף אם התחיל באיסור:

ומצוה לרחוץ. כמ"ש בפ"ג די"ט:

ולגלח. כמ"ש בפ"ג דמ"ק י"ד א':

וללבוש כו'. כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הלכה ד' בראוי' להשתמש בחול אבל בראוי' להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין ר' מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכא כו' ר"ל היא בספק ר' אבין פשטא ליה בין כלי רגל בין כלי שבת חולקין עיין סי' תקכ"ט ס"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.