כף החיים/אורח חיים/תעא

כף החיים ‏ אורח חיים תעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לאכול פת וכו'. הייינו אפי' מצה עשירה וכדלקמן סעי' ב' דלחם חמץ אסור לאכול מתחלת שעה ה' כמ"ש לעיל רסי' תמ"ג ומצה שיוצאין בה י"ח בלילה אסור לאכול כל יום י"ד כמ"ש לקמן סעי' ב' יעו"ש.

ב

ב) שם. אסור לאכול פת וכו'. ואפי' בפחות מכזית. מש"ז או' א' פ"ת.

ג

ג) שם משעה עשירית וכו'. כלומר ושעה עשירית בכלל האיסור דהיינו אחר ט' שעות אסור באכילת פת עו"ש או' א' וכ"כ מ"א סק"א. ח"י או' א' פר"ח. א"ר או א' מאמ"ר או' א' ר"ז או' א' ושעות הללו הם שעות זמניות וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה. פר"ח. וכ"כ המחה"ש סק"א. א"א או' א' וכ"כ הר"ז שם דבין שהיום ארוך ובין שהיום קצר לעולם אסור לו לאכול מתחילת רביע יום האחרון עד הלילה עכ"ל ועיין לעיל סי' תמ"ג סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' כ"א.

ד

ד) שם. משעה עשירית וכו'. ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא יתחיל אפי' קודם ט' מ"א סק"א בשם כמה פו' וכ"כ הר"ז שם. ומשמע דאם התחיל בהיתר ונמשך עד לאחר ט' אין מפסיק אבל אם התחיל אחר זמן איסור ודאי פוסק. א"א או' א' ונראה דאעפ"י שלפום דינא אם התחיל בהיתר א"צ להפסיק מ"מ משום שמצוה לאכול מצה לתיאבון יש להחמיר ולהפסיק מבע"י.

ה

ה) שם. משעה עשירית וכו'. והר"ן כתב על הגמ' שהביא הרי"ף פ' ע"פ דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש ולמעלה וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן סי' תרל"ט סעי' ג' בהגה. והא דלא הגיה ג"כ כאן כתב מ"א שם ס"ק י"ב דבפסח שאינו יכול לאכול פת רק מצה עשירה אינו משביע כ"כ יעו"ש. וכ"כ א"ר בסי' זה או' א'. וח"י או' א' כתב דכיון שכבר פסק הרב לעיל סי' תמ"ד ותס"ב שאין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה א"כ לאיזה צורך יפסיק הרב כאן כמהרי"ל שלא יאכל מחצות דהא חמץ ומצה בלא"ה אסור כל היום ומצה עשירה אין נוהגין לאכול כלל אך בערב סוכות דאפשר לאכול פת הוצרך לכתבו יעו"ש. והסכים לדבריו הברכ"י או' ב' וכתב דמה שדחה הרב חק יוסף לא קשה מידי יעו"ש. ועוד יש מתרצים דכיון דבליל פסח אין אוכלין בתחילת הלילה כמו בליל יו"ט דסוכות אלא שוהין באמירת הגדה ע"כ לא כתב הרב ז"ל להחמיר מחצות ועוד י"ל דכיון שצריך לשתות ב' כוסות יין בליל פסח קודם סעודה מגרר גריר תאות המאכל וע"כ לא כתב מור"ם ז"ל כאן להחמיר מחצות ויתבאר עוד מזה בדברינו לשם בס"ד. ובענין אם מותר לאכול בע"פ מצה עשירה להנוהגין לאסור בפסח עיין לעיל סי' תמ"ד או' י"ד.

ו

ו) שם. משעה עשירית וכו'. סעודת ברית מילה ופדיון הבן בע"ש עיין לעיל סי' רמ"ט ובע"פ אם לא עשה קודם שעה עשירית אסור אח"כ אלא יעשה בלילה. א"א ססי' ת"ע. והמנהג לעשותה בבקר קודם זמן איסור חמץ.

ז

ז) שם. אבל אוכל מעט פירות. וה"ה בשר ודגים. מ"א סק"ב. א"ר או' ב' חק יוסף או' ב' ח"א כלל קכ"ט או' י"ד. וכן גבינה וביצים ושאר כל המינים. ר"ז או' ב'.

ח

ח) שם. אבל אוכל מעט פירות. בטור כתב ומיני תבשיל נמי שרי והוא מדברי הרא"ש פ' ע"פ סי' י"ט שהתיר בתבשיל של ה' המינים יעו"ש אלא שכתב אח"כ הטור והרמב"ם ז"ל כתב אבל אוכל הוא מעט פירות וכו' משמע דס"ל דיש להחמיר כדעת הרמב"ם וכ"כ ב"י דהטור סתם דבריו כדברי הרי"ף ורשב"ם משום דמשמע ליה דכיון דה' מינים משביעים את האדם היאך יאכל מצה לתיאבון אם יאכל מהם משעה עשירית ואילך יעו"ש. וכ"כ הב"ח. וכ"כ העו"ש או' א' דלענין תבשיל מה' המינים שנתבשל במי פירות שאינו מחמיץ נראה מדברי הרא"ש דמותר לאכול מהם משעה עשירית ולמעלה. אבל מדברי התו' והרי"ף והרשב"ם משמע דאסור לאכול מהם כיון דמינים אלו משביעים איך יאכל מהם ואח"כ לא יאכל מצה לתיאבון עכ"ל. מיהו דעת ח"י או' ב' להתיר כדעת הרא"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' דמותר לאכול מעט תבשיל העשוי מה' המינים שנתבשלו במי פירות להנוהגין היתר במי פירות יעו"ש. אבל הפר"ח כתב לאסור וכ"פ מ"ב או' ג' ועי"ש בשער הציון או' ד' שכתב זה בשם כמה פו' וכתב ודברי ח"י שכתב דרוב פו' מסכימים להרא"ש צ"ע. יעו"ש. נמצא דהסכמת רוב הפו' לאסור מיהו בתבשיל של מיני קטניות אפשר דיש להקל כיון שאיני משביע כמו של ה' מינים.

ט

ט) שם. או ירקות. והתו' בעירובון נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל יעו"ש מ"א סק"ג. אבל ח"י או' ג' כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבישל כמשמעות סתימת לשון הפו' עכ"ל. וכ"כ א"א או' ג' וכ"פ הר"ז או' ב' מ"ב או' ד' וכתב שם בשער הציון וכן נהגו העולם לאכול בע"פ תפוחי אדמה.

י

י) שם הגה. ואם הוא אסטניס וכו'. כנ"ל סי' ת"ע סעי' ג' רק שכאן אינו כמו אסטניס דשם. ביאורי הגר"א. ור"ל דהתם אפי' אם היה אוכל בבקר אינו אוכל בלילה לתיאבון אבל הכא מיירי שאם אוכל משעה ט' ולמעלה לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון. וא"כ יש לכל אדם לשער בעצמו דמאיזה שעה שאוכל אפי' פירות לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון אז ימנע עצמו מלאכול מאותה שעה ואילך אפ' פירות וכדומה.

יא

יא) שם. ויין מעט לא ישתה וכו'. והטור מתיר לשתות אפי' יין מעט. ועיין בב"י איך טרח ליישב סוגיא דש"ס אליביה ועיין בב"ח וט"ז שפירושו בעניין אחר ומ"מ עיקר להחמיר כדעת הש"ע וכ"פ הב"ח. ח"י או' ד' וכ"כ הפר"ח דהעיקר כפסק המחבר. וכ"פ הר"ז או' ב'.

יב

יב) שם, משום דמיסעיד סעיד. ומסתברא דבפחות מכוס או עכ"פ מרוב כוס לא סעיד ושרי. מ"ב או' ו'.

יג

יג) שם. אבל אם רצה לשתות יין וכו'. וכן יכול לשתות כל המשקין. ר"ז שם. ומ"מ יי"ש לא ישתה הרבה מפני שהוא משכר ואפשר שעי"ז לא יוכל לעשות הסדר כראוי ויתבטל מאכילת מצה וכו' והחכם עיניו בראשו.

יד

יד) שם. יין הרבה וכו'. ושתי כוסית של רביעית או רובן יש לחשוב להרבה ושרי. מ"ב או' ז'.

טו

טו) שם. יין הרבה וכו'. ואין בכלל זה שישתה כ"כ הרבה עד שיהא שבע כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל. ט"ז סוף סק"ב. ח"י או' ד' א"ר או' ה' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ב' ועוד כי יש לחוש שיתבלבל מלעשות הסדר כראוי כ"כ האחרונים.

טז

טז) [סעיף ב'] מותר לאכול מצה עשירה, פי' שנילושה במי פירות לבד אבל נילושה במי פירות עם מים יוצאין בה בשעת הדחק וראייה ממנחות וא"כ אסור לאוכלה בע"פ. ב"ח. וכ"כ בס' גבורות ה' אמנם המ"א סק"ה חלק עליהם וכתב דאפי' נילושה במי פירות עם מים אין יוצאין בה משום דהוה מצה עשירה יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ה' וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' ו, מאמ"ר או' ו' מגן האלף או' ג' ומיהו עיין ער"ה או' ב' מה שהביא פלוגתא בזה ומסיים כיון דבירושלמי מסיק דבמי פירות עם מים יוצאין בדיעבד נקטינן להחמיר לענין דאסור לאכול בע"פ אבל לא יצא י"ח מצה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ב או' י"ג.

יז

טוב) ומי שאין לו בליל א' וב' כ"א מצה עשירה עם קצת מים יאכל ולא יברך אכילת מצה דספק הוא וגם י"ל דנהי דלא מקיים לחם עוני מ"מ מקיים מ"ע של אכילת מצה ואפשר אף נילוש בלי מים כן. א"א או' ה' וה"ה לחולה שאסרו לו הרופאים לאכול מצה יאכל מצה עשירה ומברך עליה במ"מ כל שמרגיש בה טעם מי פירות כמ"ש לעיל סי' תס"ב או' י"ד וסי' קס"ח סעי' ז' יעו"ש ומיהו נראה שיוכל לומר עליה לשם יחוד קודם הברכה הריני בא לקיים מ"ע של אכילת מצה וכו' ועיין לעיל סי' תס"ב סעי' ד' בהגה. והא דמברך על מצה עשירה במ"מ היינו אם לא קבע עליה אבל קבע עליה מברך המוציא ובהמ"ז כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד.

יח

חי) שם הגה. אבל מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול וכו'. מדרבנן כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב. ומי שאכל מצה בע"פ מכין אותו מכת מרדות. הרמב"ם פ"ו דין י"ב. וכ"ה בירושלמי כמ"ש באו' שאח"ז.

יט

יט) שם בהגה. אסורים לאכול וכו'. וכל האוכל מצה בע"פ כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. ירושלמי ר"פ ע"פ. והביאו המ"מ שם והטור וב"י וכתב שם המ"מ וב"י דפי' לוקה היינו מכת מרדות מדרבנן והא דנקט ארוסתו בבית חמיו פי' שם קה"ע שקרוב יום מועד הנישואין ולא כבש יצרו להמתין כך זה לא כבש ליצרו להמתין לאכילת מצה עד הערב עכ"ל. והרד"א בסדר הגדה ד"ה הא לחמא וכו' פי' מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בז' ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אף מצה אינה מותרת לאכול אלא בז' ברכות ואלו הן. ברכת היין וקידוש היום ושהחיינו. ובורא פה"א וברכת היין שאומר כשמסיים הגדה. והמוציא ולאכול מצה הרי שבע עכ"ל. ועיין מט"מ סי' תר"א שכתב בענין אחר וכ"כ כנה"ג בהגה"ט בשם מהרי"ו סי' קצ"ג וכ"כ ח"י או' ו' יעו"ש.

כ

ך) שם בהגה. אסורים לאכול וכו'. ומצה כפולה ונפוחה אין לאוכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא. מ"א סק"ו. ח"י או' ה' א"ר או' ו' חק יוסף או' ז' א"א או' ו' ר"ז או' ז ועיין לעיל ססי' תס"א ובדברינו לשם בס"ד.

כא

כא) שם בהגה. אסורים לאכול וכו'. ונראה דוקא מצה בעין אסורה לאכול אף פירורין כמ"ש סוף הסעי' אבל טעמו ותערובת קצת מותר וכן ראיתי נוהגין כשחל ע"פ בשבת שמבשלין הדגים בפירורי מצה. א"ר שם.

כב

כב) שם בהגה. כל יום ארבעה עשר. והרא"ש פ' אלו עוברין כתב דדוקא מזמן איסור חמץ ואילך. וכתב שם הר"ן שכ"כ הרז"ה ושהרמב"ן השיג עליו והוא דחה ראייתו יעו"ש. וכתב המ"מ פ"ו דין י"ב שמדברי הרמב"ם נראה כל היום אסור. והב"ד ב"י. וזהו שפסק מור"ם ז"ל כאן בהגה דאסורים לאכול כל יום י"ד כדברי הרמב"ן והמ"מ. וכתב המ"א סק"ו ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה עכ"ל ומשמע הא ליל י"ד אסור וכ"כ או"ח או' קי"ד דאסור כל יום י"ד והלילה עמו יעו"ש. אבל ח"י או' ז' כתב דבליל י"ד מותר וכ"כ א"ר או' ו' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ד' ח"א כלל קכ"ט או' י"ג. ויש נוהגין שלא לאכול מצה מר"ח וכ"ה מנהג רבים מקושט' שכנה"ג בהגב"י או' ג' והביאו ח"י שם ושאר האחרונים.

כג

כג) מי שנוהג להחמיר לא יאכל אפי' מצה עשירה בע"פ מזמן איסור חמץ, מל"ח סי' ד' או' ה'.

כד

כד) שם בהגה. כל יום ארבעה עשר. ואם חל ע"פ בשבת כתב השש"א דאסור לטלטל המצות דכיון דאסורים באכילה מוקצין הם יעו"ש אבל הא"א או' ח' כתב דדוקא מצת מצוה שיוצא בה י"ח בלילה לא יטלטלנה בשבת זה משום דאין ראוי ליתן ממנה לקטן או לעכו"ם כי רוצה להיות שלימים ללילה אבל שאר מצות דראוי לתרנגולים וכדומה שרי לטלטל אם דעתו לכך יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' יו"ד. וכ"כ לעיל סי' ש"ח או' מ"ב יעו"ש.

כה

כה) שם בהגה, וקטן שאינו יודע וכו'. אבל קטן היודע אסור להאכילו דלא שייך לומר לו בעבור זה מאחר שכבר מילא כריסו ממני. תה"ד סי' קכ"ה. ואין חילוק בין קטן לקטנה. מ"א סק"ז. א"ר או' ט'. ר"ז או' יו"ד. ח"א שם.

כו

כו) שם בהגה. מותר להאכילו. כל היום ואפי' בלילה קודם קידוש. ר"ז שם.

כז

כז) שם בהגה. ויש נוהגין שלא לאכול חזרת וכו'. ואין טעם למנהג ההוא ואנו לא נהגנו כן ב"י. וכ"כ העו"ש או' ב' דאין טעם למנהג הזה דטוב הוא שלא יאכל המרור לתיאבון ומ"מ כתב דאין לשנות המנהג באשר שהוא מנהג קדמונים. ולע"ד נראה הטעם שאמרו כדי לאכול מרור לתיאבון ר"ל משום חבוב מצוה כיון דעיקר מצותו מדאו' אעפ"י שבזה"ז הוא דרבנן.

כח

כח) שם בהגה. וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה וכו'. ומן המנחה ולמעלה מן הדין צריך ליזהר בכל יו"ט ראשון מפני שהוא עיו"ט שני כמ"ש המ"א סי' תקכ"ט סק"א יעו"ש.

כט

כט) וכתב באגרות הרמ"ז לענין סעודה ג' בפסח שחל יום א' בשבת שב וא"ת עדיף דלדידן הוי כע"פ משום ספיקא דיו"ט שני של גליות ומ"מ יאכל איזה פרי מעט כדי שיעור לברכה ולא הרבה משום אכילת מצה לתיאבון בליל יו"ט שני יעו"ש ונראה מי שאינו מבטל בשום פעם מלעשות סעודה ג' עם פת רשאי ויאכל מעט גם יראה להקדים עצמו. שע"ת. ועיין לעיל סי' תמ"ד סעי' א' ולקמן סי' תקכ"ט סעי' א' בהגה.

ל

ל) שם בהגה, ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות וכו'. ואין לחוש למנהג ההוא. מפני שהחרוסת אינו מצוה לאוכלו אלא כדי לבטל הארם שבמרור ואדרבא בלילה אסור לאכול הרבה ממנו וצריכין לצפנו מעל המרור שלא יבטל טעם המרירות וא"כ למה לא יאכל פירות ביום. לבוש. ר"ז או' י"ב. והא שהוצרך הלבוש לתת עוד טעם אחר ואדרבא בלילה אסור וכו' מפני שיש עוד טעם אחר בחרוסת שהוא זכר לטיט כמ"ש סי' תע"ג סעי' ה' וע"כ כתב ואדרבא וכו' כדי לתרץ גם לטעם השני ודוק.

לא

לא) שם בהגה. שלא לבא לאכול מהם וכו'. כיון שמתעסק בהם וכדחייש ר' יהודה לענין חמץ ורבנן לענין חדש עכ"ל מהרי"ל. ואפ"ה פסק הרב דאין לחוש לזה דל"ד לחדש וחמץ שחיישינן לאיסור דאורייתא משא"כ אכילת מצה בע"פ הוא רק איסור דרבנן וגם לא רגיל בהו כל השנה לא חיישינן שיבא לאכול ממנו. ח"י או' ח'.

לב

לב) שם בהגה ונילושה ביין וכו'. דאם לא נילושה ביין וכו' פשיטא דאסיר לאכלה בע"פ כיון שיוצאין בפירורין י"ח מצה בלילה כמ"ש לעיל סי' תס"א או' מ"ו יעו"ש.

לג

לג) שם בהגה. ונילושה ביין ושמן וכו'. אפי' נאפית אח"כ שנית. דרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול. מ"א סק"ח חק יוסף או' יו"ד. ח"א כלל קכ"ט או' י"ג. מ"ב או' י"ט וה"ד אם יש בה תואר לחם וכמ"ש לעיל סי' קס"ח או' פ"ד ואו' פ"ה יעו"ש.

לד

לד) אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. דרשות מהרי"ל שם. מ"א שם. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ט' חק יוסף שם. ח"א שם. ומיהו עיין בתשו' ב"ד סי' רמ"ז ורמ"ח שכתב לאסור לאכול מצה מבושלת בע"פ אלא א"כ נתבשלה קודם יום י"ד אלא שסיים שעומד לנגדו מ"ש ח"י על מצה מבושלת שהסכמת האחרונים להתיר יעו"ש ועיין בס' יוסף אומץ סי' ע"ט שדחה ראיית הב"ד ואף בבישל ביום י"ד פקע איסוריה ומותר יעו"ש. וכבר כתבנו דכ"ה דעת האחרונים אלא דאם אפשר יש להחמיר ולבשלה קודם יום י"ד.

לה

לה) והא דמותר לאכול מצה מבושלת בע"פ משמע לכאורה דה"ד אם אין בכל פירור כזית אבל אם יש בו כזית אסור כיון דדינו כמו פת כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' יו"ד יעו"ש, אמנם הר"ז או' ח' כתב דאעפ"י שהפרוסות קיימות בענין שמברכין עליהם המוציא וברהמ"ז אעפ"י כן מותר לאכלה בע"פ קודם שעה עשירית שהרי אין אדם יכול לצאת בה י"ח בלילה כנו"ש סי' תס"א סעי' ד' ואם אין בהם כזית שמברכין עליהם במ"מ ומעין ג' מותר לאכלן אף משעה עשירית ולמעלה יעו"ש. ומיהו מ"ש דמותר לאוכלה אף משעה עשירית ולמעלה היינו לפי סברתו דמתיר לאכול תבשיל מה' המינים משעה עשירית ולמעלה כמ"ש לעיל או' ח' אלא שכתבנו שם דרוב הפו' אוסרים וא"כ ה"ה לכאן וכ"כ א"א או' ב' ואו' ח' דמצה מבושלת אסור לאכול משעה עשירית ולמעלה דה' מינים משביע יעו"ש. ומ"מ גם מ"ש הר"ז להתיר קודם שעה עשירית לאכול מצה מבושלת שמברכין עליה המוציא משום דאינו יוצא בה י"ח נראה דיש להחמיר לכתחלה כיון דעכ"פ יש לה דין פת לענין ברכה כנז' וע"כ יש לפוררם פחות מכזית לכל אחד.

לו

לו) ולענין טיגון דעת ח"א כלל קכ"ט או' י"ג הוי כבישול וכ"נ דעת הר"ז או' ט'. אבל א"א או' ח' כתב צ"ע די"ל דיוצא בה י"ח ואסור לאכול כל היום דלאו בישול הוא עכ"ל ועיין לעיל סי' קס"ח סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד.

לז

לז) שם בהגה. אינה נקראת מצה עשירה וכו'. ומשמע בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול דאינו אלא מן הספק אבל לא הוי לחם גמור לצאת בה י"ח בלילה יעו"ש וכ"כ א"ר או' יו"ד דס"ל למהרי"ו הכא והכא לחומרא דאף שאין יוצא בה מ"מ אסור לאכול בע"פ יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ט' ועיין לעיל סי' תס"א או' מ"ז.

לח

לח) [סעיף ג'] אם התחיל לאכול קודם וכו'. ומיירי בקבע סעודתו מקודם על מצה עשירה דצריך לברך עליה המוציא וג' ברכות כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ו' מאמ"ר או' ו' ועיין לעיל או' ד'.

לט

טל) וכתב שם המאמ"ר דנראה ברור דדין זה לא שייך למנהג שכתב רמ"א ז"ל לעיל בסי' הקודמין שאין אוכלין מצה עשירה. וכ"כ ח"י או' י"א. ומיהו מ"ש שם ח"י דלא שייך דין זה לפי מנהג שכתב מור"ם ז"ל שאין אוכלין מצה עשירה אלא א"כ אכל מזמן היתר חמץ עד שקדש היום עיין מה שהקשה על דבריו המאמ"ר שם ומה שתירץ בדוחק יעו"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ד או' י"ד.

מ

מ) שם. סי' רע"א סעי' ו' נראה שצ"ל סעי' ד' וסעי' ו' יעו"ש ודוק. והכוונה דשם נת' מחלוקת הפו' אי בעי לחזור ולברך המוציא אם לא ובגמר סעודתו אם צריך לברך ברהמ"ז מקודם, מאמ"ר שם. ועיין בדברינו לשם ס"ד.

מא

מא) שם הגה. ומצוה לרחוץ וכו'. עיין מ"ש לעיל סי' תס"ח או' ק"א.

מב

מב) שם בהגה. וללבוש בגדים נאים כמו בשבת. פי' לרחוץ ולגלח וללבוש כשבת אך הבגדים יהיו יותר נאים של יו"ט משל שבת כמ"ש לקמן סי' תקכ"ט. ברכ"י או' ה' ובס' עבודת הגפן דף י"א ע"א פירש כמו בשבת ר"ל שילבשם מבע"י כשבת אבל הבגדים עצמם יהיו יותר טובים כמ"ש בסי' תקכ"ט והביאו המחב"ר או' ד' יעו"ש. וכתב שם הברכ"י דכן נהגו בגלילותינו המכבדים שבתות ויו"ט להיות להם בגדים נאים מיוחדים ליו"ט.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---