חק יעקב/אורח חיים/תעא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) משעה עשירית ולמעלה. דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה כאשר מסיק הש"ס שם דף ק"ז ע"ב וכן הוא הסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטור ושאר כל הפוסקים אכן הר"ן אף דבריש המתני' פי' ג"כ הכי מ"מ לבסוף כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש ולמעלה וכ"כ מהרי"ל הלכות שבת הגדול וע' בשכה"ג שהאריך לדחוק ולתרץ ליישב הסוגיא אליבא דהר"ן וע"ל סי' תרל"ט וגיסי בסא"ז סי' קי"א האריך גם כן להחמיר בזה ע"ש: ולענין דינא פסק הרב לקמן סי' תרל"ט ס"ג בהגה בערב סוכות לא יאכל מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון דומיא דאכילת מצה מהרי"ל עכ"ל וכאן סתם כדעת המחבר בע"פ משעה י' גופיה וכבר מתמיהים על זה האחרונים ורוצים לדחוק ולחלק דשאני הכא כיון דאין יכול לאכול רק מצה עשירה אינו משביע כל כך ואין זה אלא דברי נביאות מנ"ל האי חילוקא דהא מהרי"ל קאמר דומיא דאכילת מצה ואדרבא מהרי"ל בתשובה סי' צ"ט כת' וז"ל דיותר יש להקפיד בע"פ לפי שצריך למהר בשביל התינוקות ואפיקומן לאכול קזדם חצות לכן אין לאכול מצה עשירה לסעודה ג' אחר מנחה משא"כ בשארי עי"ט ושבת ממתינין הרבה עד שחשכה עכ"ל ועוד דלפי זה מה מקשה הש"ס ריש ע"פ לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה מאי אירי' ע"פ אפי' ערבי שבתות וי"ט נמי דלמא לרבותא נקט ע"פ דאף שאוכל מצה עשירה דאינו משביע כ"כ ובאמת לפי מ"ש תוספת שם ד"ה מאי ארי' אפשר ליישב קושיא זו יע"ש איברא לענין עיקר התמיה שמתמיהין האחרונים על הרב שהשמיט כאן דברי מהרי"ל נ"ל פשוט דלק"מ ויפה עשה הרב בזה דהא מיני תרגימא מותר לאכול כאשר פשוט בש"ס וכל הפוסקים דרק פת אסור לאכול היינו מצה עשירה דחמץ בלא"ה אסור כל היום וכ"כ מהרי"ל להדיא בהל' שבת הגדול וכיון שכבר פסק הרב לעיל סי' תמ"ד ותס"ב שאנו אין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה ואם כן לאיזה צורך יפסוק הרב כאן כמהרי"ל שלא יאכל מחצות דהא חמץ ומצה בלא"ה אסור כל היום ומצה עשירה אין נוהגין לאכול כלל אך בערב סוכות דאפשר לאכול פת הוצרך לכתבו: ומיני תרגימא בכל ענין מותר בין בע"פ בין בע"ס וכאשר פשוט בש"ס וכל הפוסקים וכ"כ מהרי"ל גופיה לזה התירוץ כוון ג"כ המופלא ה"ה מוהר"ר וואלף סג"ל הורוויץ דיין נר"ו שהוא ברור ונכון בלי פקפוק כלל אכן בכל בו סי' מ"ט כ' דמיני תרגימא אסור לאכול מן המנחה קטנה דהיינו משעה עשירית למעלה והוא תמוה נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים ואפשר לדחוק וליישב הסוגיא אליבא דש"ס ולתרץ בזה גם כן מה שהקשו האחרונים על הר"ן ומהרי"ל גם יש ליישב כמה קושיות שהקשו תוס' ר"פ ע"פ ע"ש אך משמעות כל הפוסקים אינו כן וצ"ע:
(ב) מעט פירות או ירקות. בטור כ' ומיני תבשיל כונתו למ"ש הרא"ש בפי' לשון תרגימא שבש"ס דקאי על מיני תבשילין ולא כפירוש רשב"ם דקאי על פירות אבל מ"מ לדינא לא פליגי דמותר לאכול כל מילי לבד מפת דהיינו מצה עשירה וכן משמעות לשון הטור ודלא כב"י שכת' שהטור חולק על הרא"ש בזה ובאמת אין כאן מחלוקת כלל וכן משמע להדיא בקיצור פסקי הרא"ש וע"ש וכן משמעות רוב הפוסקים דרק פת אסור וכן מבואר להדיא מתוספת והרא"ש ריש פ' ע"פ בהא דהקשו מה לא יאכל ע"ש וז"ל הכל בו סי' מ"ט מיני תרגימא כגון פירות וירקות וקטניות ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהם עכ"ל וכבר נתבאר לעיל דאנו נוהגין איסור בקטניות גם תבשי' מה' מינים שכ' בב"י בשם הרא"ש צ"ל דהיינו עם מי פירות ואנו נוהגין איסור בכל זה כמבואר לעיל סי' תמ"ד:
(ג) או ירקות. כת' מ"א וז"ל והתוספת בעירובין דף נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מיגרר גרי' אבל מבושל משביע בדבר קל ע"ש עכ"ל ובאמת אין משם ראיה כלל והמעיין שם דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל כמשמעות סתימת לשון הפוסקים:
(ד) יין הרבה שותה. הטור מתיר לשתות אפי' מעט יין וע' בב"י איך טרח ליישב סוגיא דש"ס אליביה וע' בב"ח וט"ז שפירשו בענין אחר מ"מ עיקר להחמיר כדעת הש"ע וכ"פ הב"ח ועכ"פ לא ישתה יותר מדאי ועי"ז תקוץ האכילה וכ"כ הט"ז וע"ל סיי תע"ז:
(ה) מצה עשירה. ואם נילוש' במי פירות עם מים ג"כ הוה מצה עשירה ואין יוצאין בה וכן העלה המ"א ועשיתי סמוכות לדבריו בסי' תס"ב סק"ב ע"ש דבאיזה ענין יתבטל המי פירות תוך המים: וכתב עוד במ"א וז"ל דמצה נפוחה וכפולה אין לאכלו בע"פ כל היום דשמא מצה היא עכ"ל וע"ל סי' תס"א:
(ו) אסור לאכול. בירושלמי דכל האוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו וכו': והטעם כת' הלבוש שמדמה לארוסתו דכמו מי שבועל ארוסתו מראה גודל תאותו שהוא להוט ושטוף בזימה שלא יכול להתאפק להמתין עד שמכניס לחופה שמברכין ז' ברכות כן האוכל מצה בע"פ מראה רעבתנות שלא יכול להמתין באכילת מצה עד הלילה שמברכין ז' ברכות וכ"כ הכל בו ומהרי"ו: וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג דז' ברכות של מצה הם אלו יין קידוש ואשר גאלנו יין ענ"י המוציא ואכילת מצה הרי ז' ברכות ושהחיינו לא קחשיב דאומרו אפי' בשוק וברכת הטיביל ג"כ לא קחשב דחיובו לדרדקו ולדעת האשר"י דאינו מברך על כוס שני שמא קחשיב אשר גאלנו לשני ברכות וברכת הלל לא קחשיב אפי' למאן דמברך לפי שיש מקומות שאין אומרים על השלחן עכ"ל ובש"ל סי' נ"ט ובתני' מעייל זמן וטיבול ומפיק אשר גאלנו ונ"י לפי שא"א שלא נטל ידיו באכילתו ביום עכ"ל אף דקחשב ברכת המוציא דג"כ א"א שלא ברכו המוציא ביום כשאכל נ"ל משום דאינו מברך כשאוכל מצה ביום שהוא אסור ואסור לברך על אכילת איסור כמבואר לעיל סי' קצ"ו יע"ש. ואשר גאלנו לא קחשיב לפי שאינו מענין אכילה ושתיה וכן הלבוש השמיט גם כן ברכת אשר גאלנו וברכת יין של כוס שני וצ"ל דשם ברכת יין חדא מילתא היא ולע"ד אין הצורך לכל הדחוקים אלו אף שיש כאן יותר משבע ברכות אפ"ה קאמר ז' ברכות כדי לדמות ולהשוות לז' ברכות דארוסה דאף שכאן הם יותר מ"מ יש בכלל ז' ברכות כמו שיש בכלל מאתים מנה וק"ל:
(ז) יום י"ד. אבל בליל י"ד מותר וכן מבואר בר"ן פ' א"ע להדיא וכן משמעות הירושלמי והפוסקים והב"ח ודלא כמשמעות המ"א וכן כ' גיסי הרב בסא"ז ובשכ"ג כת' דהרבה מקונשטאנטינא נוהגין שלא לאכול מצה מר"ה (מר"ח):
(ח) שלא יבא לאכול מהם. כיון שמתעסק בו כדחייש ר' יהודה לענין חמץ ורבנן לענין חדש עכ"ל מהרי"ל ואפ"ה פסק הרב דאין לחוש לזה דל"ד לחדש וחמץ שחיישינן לאיסור דאורייתא משא"כ אכילת מצה בע"פ הוא רק איסור דרבנן (ע' במהרי"ל סי' צ"ט) גם לא רגיל בהו כל השנה לא חיישינן שיבא לאכול ממנו וק"ל.
(ט) ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן. אבל אי לא נילושה ביין ושמן אף שלא חזר וגבלן ואפאה רק אכלה כך יוצא י"ח אם אוכל ממנה כזית וכדאיתא בש"ס דברכות דף ל"ז ע"ב ע"ש ולא דמי למצה שרויה ונימוח' שפסק לעיל סי' תס"א שאין יוצאים בה דשאני התם כיון ששרויה כל כך עד שנימוח' הוי כאלו אזיל ממנו תוריתא דנהמ' משא"כ בנתפררה ביד וכה"ג מתבאר לעיל סי' קס"ט לענין ברכה ע"ש:
(י) אינו נקרא מצה עשירה ואסורה לאוכלה בערב פסח. ואם כן משמע שיוצאים בה בלילה כיון דאינה נקראת מצה עשירה וכמשמעות לשון הרב ריש הג"ה זו דדוקא מצה שיוצאין בה אסורה לאכול אכן מהרי"ל הלכות שבת הגדול הניח הדבר בספק מצה עשירה ע"ש ואם נתבשלה נתבאר לעיל סימן תס"א דאין יוצאין בה ומותר לאכלה בע"פ וכן הסכמת האחרונים:
(יא) כמו בשבתות. דהיינו שפורס מפה ומקדש ולא יברך ברכת היין וגם המוציא כמסקנת הט"ז לעיל סי' רע"א ס"ק ד' ומיירי שכבר אכל פת שבירך ברכת המוציא וזה לא שייך לדידן שנוהגין איסור לאכול פת אפי' במצה עשירה א"כ לא שייך דין זה אא"כ אכל מזמן היתר חמץ עד שקדש היום:
(יב) ולגלח בעי"ט. עיין לעיל סי' תס"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |